מפסיקים להתנצל: סיכום ה-1:1 בין בית"ר להפועל תל אביב

כמה שילמתם? 45/90 שקל

קהל בית"ר ירושלים: כמות מרשימה (20 אלף), אך היו שקטים מדי ברוב הערב; כנראה שגם הם נפגעו מההתפתחויות האחרונות. וכן, "תתפטר, תתפטר", שוב. ציון: 7

קהל הפועל תל אביב: מזמן לא נצפתה כמות מועטה כל כך בטדי. הקור, המתקן המנוכר, דרכי הגישה המקשות וכן - המצב. הציל את המצב: שלט מה-A Team. לפחות זה. ציון: 6

דברים שרואים בסטטיסטיקה:

1. זה היה שער הליגה הראשון של טל כחילה

2. הפועל תל אביב עדיין ללא ניצחון בטדי, מאז 15.5.2010

3. זה היה המשחק השלישי ברציפות שהפועל תל אביב מסיימת בתיקו 1:1


לעמוד הפייסבוק של יוסיפון | למעקב בטוויטר

1:1 בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב

קורצקי התנצל בפני טביב בפומבי

ובדוחא: 0:2 לנתניה על סכנין

הבורסה:


מניה עולה? קשה למצוא כזו. היה משחק סביר לאופיר קריאף ומשחק טוב מינוס טעות רעה לאפולה אדל. אבל דווקא קלאודמיר יזכה לכבוד, על ניהול שקט ומסירות מפתח יפות. את פרס המניה היורדת יקבל משה אוחיון. כי כש-28 שחקנים לא משחקים מי יודע מה, ואתה אפילו לא משחק, זה אומר שהמצב שלך לא משהו. דומב הדף את השאלות על אוחיון, אבל מאוד תמוה שגם בסגל חלש כל כך הקשר לא מוצא דקות.


ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: אז מי מעל מי?

הרחבות היו די נקיות, פרט לשתי תקריות נגיחה שנראו בערך אותו הדבר – אחת של רמזי ספורי ואחת של כחילה ג'וניור; הרחבה העמוסה באמת בטדי היתה זו שהכילה את המיחם. השילוב של הקור ושל הכריזה "פרצה שריפה, פרצה שריפה, נא לפנות את האצטדיון", הביא לגודש ברחבה המדוברת. אנשים אפילו החלו לצאת החוצה מדלתות האצטדיון, וכשראו שאנשי האבטחה לא באמת מבינים מה קורה, הימרו שאו שמדובר בתקלה במערכת הכריזה או שאלוהים ישמור.

משהתברר שמדובר באזעקת שווא, כולם חזרו להתמקד במיחם. רק שבקופסת הפלסטיק שליד הכלי, איפה שהיו אמורות להיות שקיות סוכר, היו בכלל תבלינים לפיצה.

ככה בערך נראה המשחק אתמול בטדי. כמו תה שהכניסו אליו תבליני פיצה במקום סוכר (אם זו עוד שיטת חיסכון של טביב, שאפו). זה היה ערב מפוזר עד רשלני של שתי הקבוצות. בית"ר ירושלים, שהגיעה עם המון לחץ מבחוץ, היתה חלשה. והפועל תל אביב, שהיא קבוצה חלשה, היתה חלשה. היו כמה תובנות חיוביות – כמו הגולים של הצעירים, הכמעט של אזולאי (מבית"ר), הברק של אצילי (הרכב, באנקר, תמיד, לא משנה מה, תמיד), הפאסון של דודו ביטון (הוא מדבר אחרי המשחק ואתה רוצה להצביע לו בבחירות), וזהו.

פרט לכך זה היה משחק מסורבל ומשעמם, בו נראה היה שבית"ר רוצה לנצח קצת יותר, אבל גם לא ממש. רבע שעה לסיום החליפו האחת עם השנייה מתפרצות עלובות, שבהן אף קבוצה לא באמת עלתה להתקפה ואף קבוצה לא באמת ירדה להגנה. זה היה נראה כמו אימוני 3 על 3; כמו פועל הודי בדרמסלה שעובד בזמן ש-40 חבריו שותים צ'אי ומסתכלים.

אבל הבדל אחד ניכר אפילו בבינוניות של אתמול: בסגנון המשחק של קורצקי אפשר למצוא אידיאולוגיה וחזון, ובשיטה של דומב לא. לבית"ר ירושלים הנוכחית, כשזה נוגע אך ורק לכדורגל, יש אופק. והפועל תל אביב? ביותר מדי דקות נראה שאפילו סוכר לא יציל את הפיצה שלה.

"מנחם תמך בנו לאורך כל העונה", אמר אופיר קריאף בסיום המשחק. "אנחנו מאוד אוהבים אותו", הוסיף בחיוך, וקורצקי, 10 סנטימטר משמאלו, חייך אף הוא. קריאף נעמד בתום דבריו, והדביק למאמנו בוסה באמצע הקרקפת. הוא ירד מבמת הנואמים עם מסר מהדהד – "אני מקווה שנשארו לי מים חמים" – והלך לחדר ההלבשה.

קורצקי נשאר לבד על הבמה. הוא נראה רזה ועייף, כאילו הסתפר יותר מדי קצר או הלך לפוליטיקה. השבוע האחרון נתן את אותותיו. זה היה שבוע שבו נראה שעשה הכול כדי לקבל מכתב פיטורים, אבל בסופו של דבר, בערך ב-1:30 בלילה, הגיעה ההודעה על הסולחה בינו לבין הבוס אלי טביב; סולחה שהגיעה בעקבות התנצלות פומבית של המאמן בסיום המשחק ("אם מישהו נפגע, במיוחד אלי [טביב], אני מתנצל. מגיע לו את הכי טוב, הוא האמין בי ואני מחויב אליו"); סולחה שהגיעה לאחר שיחת טלפון בין השניים; סולחה שהראתה עד כמה הריב הזה היה דבילי, אינפנטילי ומיותר. סולחה שהראתה שבקלות נגיע לעוד סולחה בעתיד הקרוב.

המשחק אתמול הראה בעצם את העונה של בית"ר. דקה לפני שער השוויון של כחילה, טדי הרגיש כמו מקום שכולו מוות. והנה, אחרי הראסיה ואחרי ההכנסה הנפלאה של אצילי לאזולאי, פתאום שמת לב ל-20 אלף בית"רים באוויר. אם ההמשך של מספר 8 היה נכנס, טביב היה מרגיש את הטירוף עד מיאמי. תוך דקה – משאול ויגון לשמחה מתפרצת שמחממת את העצמות. זו בית"ר. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ושוב, מבירא לאיגרא, מאיגרא לבירא.

אתמול לא ראינו כדורגל טוב מהקבוצה של קורצקי. מצבים כן, כמעטים כן, אבל בית"ר הזו צריכה לרמוס את הפועל הזו. יש נסיבות מקלות, כמו פעמים 3:3, הדחה מהגביע, 120 דקות בחמישי ובמיוחד קרב האגו טביב-קורצקי. אבל אם איכשהו (קשה להאמין) בית"ר תצליח להזיז את כל ההסחות הצדה, יש שם משהו. בונים שם משהו טוב. עוד קצת עומק – לא חמישה שחקנים ולא ארבעה – ובית"ר על הסוס. אצילי, אזולאי, ממן (חייב להיות מדויק יותר), דסה וקלאודמיר מהווים מתכון נהדר שרק מתחנן לקינוח.

בהפועל תל אביב, לעומת זאת, זה לא נראה עד כדי כך טעים. התקציב גבוה משל בית"ר, אבל איזה הבדל בבנייה ואיזה הבדל בקצב, בחדוות המשחק, בכריזמה. 18 משחקים עברו, מחצית עונה בקרב קבוצות הפלייאוף העליון, ועדיין, אין אף שחקן באדום שמראה שיפור. למעט גילי ורמוט, שאתמול לא היה במיטבו, אין אף שחקן ששמר על יכולתו. והדבר הזה נזקף לרעת אסי דומב. לצערו של דומב, זה הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו.

בסגנון של הפועל, כרגע, אין שום סמל מזהה. אין שום עיקרון. אין שום דבר. כך גם בדומב. קורצקי מתודי, שמרן, הגנתי מדי. אפשר לבקר אותו על כך, אבל לפחות אנחנו יודעים מה הוא. ודומב, מה? מה אנחנו למדים על הפילוסופיה שלו לאחר חצי עונה? קשה מאוד לקחת תובנה מקצועית אחת. להפך – נראה לעתים שגם אם המצב בהפועל היה אוטופי, ולדומב היו שנתיים וחצי לעבוד, כריזמת המשחק של האדומים היתה נשארת בגובה הדשא.

לדומב לא ניתנו הכלים להצליח – הסגל לא מאוזן ונטול ברק. ולכן, עכשיו הוא נכנס למבחן עצום בקריירת האימון שלו. שני חלוצים הגיעו, שוער טוב גם, בלם אולי בדרך ולכו תדעו מה עוד יקריצו הברזים שנפתחים בדיוק כשנראה שאין מים בבוילר. אסי דומב יהיה חייב לנקוט בקו מסוים, לגבש פילוסופיה, להקרין שיטה, ובעיקר – לבנות קבוצה.

כי אם לא יעשה את זה מהר, ואם לא ישיג תוצאות – הפועל סופרת רק 6 נקודות מ-27 אפשריות – בסוף השאלות יתחילו להישאל; בסוף הברזים שמביאים להפועל שחקנים כמו דודו ביטון, ינסו להביא להפועל מאמנים כמו...

משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il