פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הלא צפוי הכי צפוי שיש: על ההתנגשות של קורצקי וטביב בבית"ר ירושלים

        ההחלטה המוקדמת של קורצקי לעזוב. השחקנים שטביב החמיץ בגלל ההתנהלות המוזרה שלו. והקהל שעבר מאלימות מילולית לאלימות מקצועית. אורן יוסיפוביץ עם כמה סיפורים והסברים להתנגשות בבית"ר ירושלים

        הלא צפוי הכי צפוי שיש: על ההתנגשות של קורצקי וטביב בבית"ר ירושלים

        עוד לפני משחק ההדחה מהגביע מול הפועל אשקלון, מנחם קורצקי - לפי גורם במועדון - החליט לעזוב את בית"ר ירושלים. הוא הספיק לחזור בו, ואז בא ההפסד המאכזב, והראיונות שפורסמו לאחר מכן, וחבית חומר הנפץ ניצבת היום על סף בום אמיתי. וכמה שהבום הזה בא בזמן הכי לא צפוי, הוא היה הכי צפוי בעולם.

        קורצקי, בתוך מספר ימים, ביקר תקשורתית - בעקיפין ובמישרין - את הבוס שלו, את שחקניו ואת אוהדי קבוצתו. הוא צדק כמעט בכל מילה שאמר, אבל העובדה שאמר את הדברים מראה עד כמה לא הבין לאן הגיע. ואז נשאלת השאלה האמיתית - אם זה כל כך צפוי, כיצד הם ממשיכים ליפול, הפראיירים? כמו זבובים הם נופלים.

        מאמן בית"ר ירושלים מנחם קורצקי (ברני ארדוב)
        ימים קשים, והוא לא היחיד. קורצקי (צילום: ברני ארדוב)

        הבוס

        אדם שמכיר טוב מאוד את אלי טביב הגדיר אותו פעם בצורה מושלמת. האיש, לכאורה, מכור לבעיות. "הוא כאילו נהנה כשמשהו רע קורה", אמר. ואכן, לפחות בקריירת עסקנות הכדורגל של טביב, מדובר באיש ריב ומדון, מבעלי הקבוצות הקשים ביותר שדרכו כאן.

        לכל מקום שהגיע, הגיע מהדלת האחורית, השתחל והשתלט. בכל מקום קירב אליו אנשי 'אמון' - גבי קצרה, חיים אוסידון, חיים רביבו הם רק חלק מהרשימה - וללא יוצא מן הכלל, הצליח להעכיר את היחסים מול כל אחד ואחד.

        הוא עקשן, וכנראה שלא מאמין בניהול מסודר. אם תשימו לב, כמעט בכל גיחה שלו לפלורידה, הקבוצה שלו ניזוקה, נתק נוצר. נתק? 2015? איך בכלל נוצר נתק? הרי יש טלפון, סקייפ, מייל, וואטסאפ, וייבר, טינדר ומה לא? ועדיין, טביב הוא האיש היחיד בעולם שהופך הפרש של שבע שעות ל-70. ואין מנכ"ל שינהל בהיעדרו, ומתחילות הצרות.

        בבית"ר, טביב משתמש בחשב חיים נבון. אבל נבון לא סוגר עסקאות. וכשאחד מסוכני השחקנים רוצה לדבר עם טביב 'כדי לסגור', הוא נאלץ לחכות לשעה הגיונית במיאמי, או למחרת, ואז לפעמים כבר מאוחר מדי. ב-25 בדצמבר הוגשה לטביב רשימה של שחקני רכש פוטנציאלים. אנתוני וואקמה הוא אחד, היו עוד כמה. ההצעות נשלחו לסוכנים באיחור, והוגדרו כ'מעליבות'. שבועיים לפני פתיחת חלון ההעברות לקח טביב החלטה - קוראץ' חוזר להפועל חיפה. הצוות המקצועי לא שותף בעניין. בגלל ניהול לקוי, במשחקים האחרונים לא היתה לבית"ר עתודה התקפית מהספסל.

        דודו ביטון, למשל, יכול היה להיות אחת כזו. אבל בית"ר לא היתה במשחק, והחלוץ הגיע להפועל תל אביב חסרת הבעלים והכסף; בין 300 ל-400 אלף שקל ליתרת העונה, עבור חלוץ כזה, וטביב לא הצליח. לא עשה מאמץ להנחיתו בבירה.

        או אלירן עטר. לפי גורם בבית"ר, חלוץ ריימס לא קיבל הצעה מסודרת מהמועדון. הכול היה רק שופוני. עטר היה מוכן להגיע, אבל חשש מקיצוצים או אי ודאות — דברים שבהחלט עשויים לקרות תחת שלטון טביב. גורם המעורה בפרטים מספר שטלפון אחד מרגיע של טביב לעטר, וייתכן מאוד שעטר היה כבר אחרי כמה אימונים בבית וגן. הוא רק רצה ביטחון. כנראה שטביב לא רצה כלום.

        סליחה. חוץ מלאמן. לאורך העונות האחרונות, טביב מסתמן כמאמן היחיד שהוא עצמו יכול לסבול. אין ספק - האיש מבין כדורגל - אבל הוא רוצה להתערב, לדעת מה ההרכב, והבעיה העיקרית: כשנותנים לו את זה, הוא רוצה יותר. דווקא מבחינה זו, קורצקי הוא המאמן המושלם עבורו. בניגוד לקשוחים כדרור קשטן או רוני לוי, שלא הסכימו להתערבות מצד הבוס, קורצקי מאפשר לטביב להשמיע דעה, לייעץ, מערב אותו בעניינים מקצועיים. אבל טביב ראה אצבע, ורצה את כל היד.

        אף איש כדורגל לא מצליח לעבוד בצמוד לטביב. צריך לחזור הרבה אחורה כדי למצוא אנשים ששרדו יותר מחודשים ספורים. קשה למצוא אנשים שיכולים לספר דברים טובים על התקופה תחתיו. תשאלו את קשטן. את אלי כהן. את רוני לוי. אז מה, קורצקי? מה חשבת? יש יותר שקוף מזה?

        אלי טביב הבעלים של בית"ר ירושלים (מגד גוזני)
        ניהול לקוי, ולא בפעם הראשונה. טביב (צילום: מגד גוזני)

        האוהדים

        נכון. הקהל של בית"ר ירושלים הוא הקהל הכי לא סבלני בספורט הישראלי. בוז במחצית, 'תתפטר' במחזור השביעי. וגם אם הרוב לא תמיד גוער, הקומץ תמיד נשמע חזק יותר. ואם העונה נראה שממד הגזענות והוונדליזם ירד, קבלו את הקטע החדש: אלימות מקצועית. אוהדי בית"ר, כך הרגילו אותם לאחרונה, מרגישים שביכולתם הבלעדית לקבוע מי יאמן ומי ישחק. והם משמיעים את דעתם, וכשכמה עשרות מנבלים את הפה ליד הספסל, זה נשמע עוד יותר חזק.

        האוהדים, לא רק באשמתם, לא מודעים בעליל לשאיפות הריאליות של המועדון הזה. לבית"ר הסגל ה-5-6 הכי טוב בליגה, ועדיין, עקב הצפיפות בטבלה והספסל הקצר, העסק מאוד גמיש. האוהדים מצפים להצגות. במקרים רבים לא תצליחו לראות 6,000 מהם גוררים עצמם לטדי, אבל כשהמצב רע הם יעשו אותו רע יותר. 17 חילופי מאמנים ב-10 השנים האחרונות לא הולכים ברגל. אז מה, קורצקי? מה פספסת? יש יותר צפוי מזה?

        אוהדי בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        מצפים להצגות, אבל לא באים. אוהדי בית"ר (צילום: ברני ארדוב)

        המאמן

        כנראה. כנראה שקורצקי פספס את הפואנטה. כנראה שבאמת לא הבין לאן הגיע. בוקר טוב - אלי טביב זה בוס בלתי אפשרי; אהלן - אוהדי בית"ר מקשים עוד יותר כקשה. השבוע, בכמה ראיונות, האשים המאמן גם את האוהדים וגם את ההנהלה. הראיונות היו אמיצים וכנים, אבל עשויים לחרוץ סופית את גורלו.

        דווקא בגלל כל הכתוב למעלה, לא מעט מהאשמה בידי קורצקי. הוא היה צריך לדעת לאיזו מיטה נכנס, ולפי התנהגותו ההמומה מהשבוע האחרון, מתברר שכלל לא ידע. השבוע, אלא אם יספק סדרת תוצאות משגעת, הוא הזיק לעצמו בצורה עצומה.

        כי כמה שטביב בעייתי - גם ברגעיו הכי קשים של המאמן, כשכל הקהל דרש בכך - הוא לא פיטר את קורצקי. יתרה מכך, כשקורצקי התפוצץ בפרשת הקלטת, טביב היה טביב ולא הגיב כמו שבוס אחר היה מגיב. קורצקי אולי לא זכר לו את הדברים האלה, והתבטא נגדו למרות שטביב, בשום פלטפורמה, לא ביקר פומבית את מאמנו.

        קורצקי גם תקף את האוהדים. בראיון ל"ישראל היום" (איזה טיימינג מזעזע) הסביר שהקהל מאיים ומאמלל, ובין היתר שהדבר מונע ממנו להביא את בנותיו לאצטדיון. הוא התלונן שההנהלה לא עושה כלום כדי לשנות את המצב. אבל כמה פסקאות לאחר מכן, כשנשאל על שחקן ערבי בבית"ר, ענה: "… אני לא הולך נגד הקהל שלי. אם יהיה שחקן שיתאים לבית"ר, ואם זה יהיה בהסכמה ובהבנה עם האוהדים…". וכך, באותו ראיון, העצים קורצקי את אותו קהל שביקש לגמד.

        אגב, אוהדי בית"ר לא חייבים דבר לאיש. הם משלמים כסף, וזכותם לתמוך וזכותם שלא. כל מאמן שיתייחס ביתר חשיבות לאוהדיו, ייפול בגלל אותם אוהדים. וכל מאמן שינסה להילחם בטביב, יפסיד לאותו טביב. אלו שני מכשולים שבאופן עובדתי אי אפשר לצלוח.


        אין להקל ראש בהתרסקות ההזויה הזו של בית"ר ירושלים, אם אכן תושלם בימים הקרובים. כי היא הגיעה בניגוד מוחלט למצב בטבלה, לסגל המבטיח ולאופטימיות שסוף סוף שררה; זו התרסקות שלא הגיעה בגלל תיקו מול אשדוד והדחה בפנדלים מול אשקלון אלא בגלל מאבקי אגו ילדותיים בין בוס נוקשה למאמן שלא הבין לאיזה דלת נכנס; זו התרסקות שעלולה להמחיש עד כמה בית"ר ירושלים הפכה להיות כמו בעל הבית שלה - מכורה לבעיות.

        לסגל השחקנים הנוכחי מגיעה הפסקת אש, אבל אם אכן קורצקי יסיים את תפקידו השבוע, זה יהיה סימן אומלל לאופק של בית"ר ירושלים. עוד תבוסה כואבת לשילוש הקדוש - בוס, מאמן, אוהדים. זה בעיקר יהיה דגל שחור לכל מאמן כדורגל — אל תעז להתקרב לדבר הזה. ואם כבר - אז עם כל הלב. קפוץ למים, ואל תתלונן בדיעבד על כל מה שהיה ברור מראש. זה כבר נהיה משעמם.


        ואחרי כל אלה, לא ניתן אלא לקבוע - בית"ר ירושלים פייבוריטית הערב מול הפועל תל אביב.

        ססאר ארסו קלאודמיר עומר אצילי בית"ר ירושלים חוגגים (קובי אליהו)
        ובתווך - השחקנים, שצריכים לנצח. חייבים לנצח. בית"ר (צילום: קובי אליהו)