רות' סוף: סקוט רות' מנסה להנחיל בסביליה כדורסל אמריקאי

השחקנים לא מתחברים אליו, השיטה לא מתאימה והרוטציה קצרה מדי. לא, לא מדובר על דיוויד בלאט, אלא על סקוט רות' מסביליה, שכמו הישראלי, מוכיח שהכדורסל האירופי והאמריקאי עדיין שונים מהותית. הבלוג של יהונתן אליהו מביא את סיפורו ומנבא תפנית חיובית אצל סופו

יהונתן אליהו
מנסה להביא את ארצות הברית לאירופה. סקוט רות' (צילום: AP)

שעת סיפור: זה לא הים אשר בינינו

הכדורסל האמריקאי והאירופי מתמזגים, אבל המקרים של בלאט ורות' מוכיחים שהגבולות עדיין לא נפרצו לחלוטין

סקוט רות' מביט על דיוויד בלאט, ורואה בו את עצמו. הוא מבחין במבטים החשדניים, בפקפוק התמידי, בחובת ההוכחה שמוטלת עליו לאן שלא יילך, ויודע: אם יש אדם אחד בעולם שמאמן קליבלנד יכול להזדהות עמו יותר מכל בימים טרופים אלה, זה דווקא הוא.

אי שם באולם קטן ושקט בסביליה, הרחק מארצות הברית, יש מישהו שכמו בלאט, נכנס לסחרור. שכמוהו, מנסה לפלס את דרכו בתוך המציאות החדשה והבלתי מוכרת אליה נחת ובינתיים, אפעס, לא כל כך מצליח. כפי שבלאט לומד בדרך הקשה את טבעו של הכדורסל האמריקאי, כך רות' מתוודע לנבדלות הגדולה של הכדורסל האירופי. ושניהם עוברים חתיכת ייסורים בדרך.

הכדורסל האמריקאי והאירופי, כך נראה בשנים האחרונות, הולכים ומתמזגים לאחד: בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מאמצים עוד ועוד שחקנים, מאמנים ורעיונות מהיבשת הישנה, שמנגד מעתיקה חוקים מה-NBA בנסיון להידמות לה. ההבדלים בין הסגנונות שייחדו כל אחת מהאסכולות היטשטשו. אבל המקרה של רות', בדיוק כמו זה של בלאט, מוכיח באופן חד משמעי: הגבולות עדיין לא נפרצו לחלוטין. רחוק מכך.

עוד בוואלה! NEWS

הישראלים שאוכלים מדי יום במסעדת השף שנמצאת אצלם בבית

בשיתוף בית בלב
לכתבה המלאה
אח לצרה. בלאט (צילום: AP)
בסביליה הושק פרויקט מרתק: הקמת קבוצה "אמריקאית", כמעט על כל המשתמע מכך, בלב לבו של הכדורסל האירופי

סביליה מעולם לא הייתה עיר של כדורסל. ככה זה כשבאותה עיר משחקים שני מועדונים בעלי חשיבות היסטורית בכדורגל הספרדי, סביליה ובטיס. בין אם נקראה קאחה סן פרננדו, קחאסול או סתם סביליה, בין אם רשמה הצלחות כבירות או כישלונות מפוארים, האחות הקטנה מהכדורסל אף פעם לא הייתה כוס התה של תושבי העיר. למרות זאת, היא הצליחה להגיע למעמד של אחת הקבוצות היציבות בספרד בעשורים האחרונים.

בשנים האחרונות הפכה מחלקת הנוער של המועדון לאחת המפורסמות בכל אירופה, אליה גויסו כישרונות מרחבי היבשת. לקבוצה הבוגרת הובא אל מאחורי הקווים אאיטו רנסס, לוזר נצחי אבל אשף פיתוח ושיפור כישרונות צעירים שאין שני לו בספרד. הקבוצה הבוגרת נהייתה בית הגידול הרשמי של הכדורסל המקומי.

הכול דפק לפי התוכנית, עד שבקיץ האחרון הספונסר הראשי, קחאסול, הסיר את תמיכתו. בלית ברירה, המועדון הועבר לידי קבוצת רכישה אמריקאית, שהייתה מהבודדות שהביעו עניין. משם הדרך למהפכה הייתה קצרה, ותוך זמן קצר הושק אחד הפרויקטים הכי מעניינים בכדורסל האירופי בשנים האחרונות: הקמת קבוצת כדורסל "אמריקאית", כמעט על כל המשתמע מכך, בלב לבו של הכדורסל האירופי.

ג'פרי מייטלר, סוכן שחקנים העומד בראש קבוצת הרכישה, החל במלאכה: בתור התחלה, הוא הנחית את שחקן העבר האגדי אאודי נוריס, דמות אהודה ואהובה בספרד, בתור עוזר מאמן. מעצם היותו אמריקאי שהכיר את הכדורסל הספרדי מקרוב, נוריס, שכיכב בברצלונה בשלהי שנות ה-80 ותחילת ה-90, אמור היה לחבר בין שני העולמות. אחר כך, במהלך חריג, מייטלר החתים לא פחות משישה אמריקאים חדשים, אף שהליגה הספרדית מתירה לשני אמריקאים בלבד להירשם בכל משחק. וכך, צעד אחר צעד, החלה האמריקניזציה של סביליה לצבור תאוצה.

בסביליה מתגעגעים. אאיטו (צילום: AP)
רות' נאלץ למשוך בחוטים מהיציע במקום מהספסל. הסיטואציה הסוריאליטית הזו כמעט גרמה לו לעזוב את תפקידו

בתווך נמצא סקוט רות', שמנסה להטביע את חותמו האמריקאי על הכדורסל האירופי. רות', פורוורד אפור למדי בשנות השמונים והתשעים, שנע לאורך הקריירה כשחקן בין אירופה ל-NBA, בילה את השנים האחרונות כעוזר מאמן בליגה הטובה בעולם בדאלאס, ממפיס, גולדן סטייט, דטרויט וטורונטו. בין בין הוא גם הספיק לצבור נסיון בינלאומי מאחורי הקווים, כששימש כמאמן הרפובליקה הדומיניקנית וכעוזר מאמן נבחרת טורקיה ב-2010. ההשתפשפות הזו, סברו בסביליה, מספיקה כדי להצעיד את סביליה להצלחות כמאמן ראשי.

נסיונו המוצלח ב-NBA של רות' כמאמן לשחקנים גבוהים (פאו גאסול, אל הורפורד ויונאס ולנצ'יונאס עבדו תחתיו, בין היתר) העניק לו נקודות זכות רבות אצל המנהל המקצועי של סביליה, חוסה לואיס גלילאה (גם הוא, כמו אאודי נוריס, שחקן עבר בברצלונה). בכל זאת, שני היהלומי שבכתר בסגל של סביליה הם שחקני פנים. האחד, קריסטאפס פורצינגיס, עתיד להיבחר בלוטרי בדראפט הקרוב. השני, גיז'רמו הרננגומס, מושאל מריאל מדריד וצפוי לחזור אליה בקרוב כאחד הסנטרים המוכשרים באירופה.

אבל הצרות צצו בשלב מוקדם מאוד, הגם שחלקן לא באשמתו. הליגה הספרדית מיאנה לאשר את מינויו כמאמן ראשי, בטענה שהוא לא עומד בקריטריונים וכי לא רכש הכשרה מספקת (ממש כמו תקדים דיוויד בלאט בנבחרת ישראל, אגב). סביליה נאלצה לרשום את אאודי נוריס כמאמן בליגה הספרדית , ורות' משך בחוטים מהיציע. הסיטואציה הסוריאליסטית הזו, מספרים בספרד, כמעט גרמה לרות' לוותר על התפקיד ולחזור לארצות הברית. בסוף הוא נשאר, ואיתו גם הצרות האחרות.

גבוהים רבים עברו תחת רות. ולאנצ'יונאס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)
למרות הניסיון הבינלאומי שצבר לאורך השנים, רות' מנסה להנחיל לסביליה סגנון אמריקאי מובהק. בינתיים, זה כמעט עולה לו במשרה

למרות הניסיון הבינלאומי שצבר לאורך השנים, רות' מנסה להנחיל לסביליה סגנון אמריקאי מובהק. בינתיים, זה כמעט עולה לו במשרה. ואם השורות הבאות, המובאות מפיו של העיתונאי הספרדי פראן מרטינס, נשמעות לכם מוכרות, זה כנראה בגלל שקראתם לאחרונה מה אומרים על דיוויד בלאט בארצות הברית.

"רות' עוד לא הסתגל לסגנון הכדורסל שנהוג פה. השיטות שלו לא עובדות, השחקנים לא מתחברים אליו, התקשורת חשדנית כלפיו. רק ההנהלה מגבה אותו", אומר מרטינס. בסביליה, הוא מספר, כולם כבר מתגעגעים לאאיטו. "השחקנים הצעירים של סביליה אהבו את הגישה שלו. הם ראו בו דמות אב, הסתכלו אליו בהערצה. רות' מנסה להיות אחד מהחבר'ה, כי זו הגישה בארצות הברית. אבל כאן זה פשוט לא עובד".

ה-DNA האמריקאי שרות' רוצה להטמיע בקבוצה בא לידי ביטוי גם על הפרקט. במובן זה, מרטינס אומר, הוא ההפך הגמור מאאיטו, שמשקף בצורה אידיאלית את המאמן האירופי המודרני. "הרוטציות של רות' קצרות כמו ב-NBA, ואלו של אאיטו היו ארוכות כמו שנהוג באירופה. ההתקפה של רות' בנויה על מהלכי אחד על אחד, בעוד שזו של אאיטו הייתה מבוססת על פיק אנד רול. אלה שני סגנונות שונים לחלוטין, ודי ברור איזו מהן יותר מתאימה לכאן".

עם מאזן 12:3 וכשסביליה מדורגת במקום האחרון בליגה הספרדית, נראה שזמנו של רות' בסביליה קצוב. כעת גם בספרד משוכנעים: המרחק בין אירופה לארצות הברית גדול, גדול מאוד.

"השחקנים לא מתחברים אליו". נשמע מוכר? רות' (צילום: AP)

נתון במחלוקת: הטוב, הרע והמכוער

מה שצריך להדאיג את הצהובים יותר מכל ערב המשחק הוא דווקא היעדר כושר ההרתעה שלה ביד אליהו

אז ברצלונה מגיעה שוב לישראל. הרצף השלילי של הצהובים מול הקטלאנים, והמאזן החלש שלהם מול קבוצות ספרדיות, נותח מכל זווית אפשרית. אבל מה שצריך להדאיג את הצהובים יותר מכל ערב המשחק הוא דווקא היעדר כושר ההרתעה שלה ביד אליהו. הצהובים תמיד התגאו באולם הגועש והביתי שלהם מדי יום חמישי, אך בתקופה האחרונה זוהרו עומעם, וליריבות הרבה יותר קל לצאת ממנו עם ניצחון.

אם יורדים לפרטים, מגלים שבחמש העונות האחרונות מכבי תל אביב מצוינת, אפילו כמעט בלתי ניתנת להכנעה במשחקי בית מול קבוצות מהדרגים הנמוכים והבינוניים באירופה. מנגד, מול חמש הקבוצות הגדולות והעשירות ביבשת – ריאל מדריד, ברצלונה, פנאתינייקוס, אולימפיאקוס וצסק"א מוסקבה – היא השיגה מאזן ביתי עלוב. כפי שניתן לראות בטבלה למטה, באותם משחקים הצהובים התקשו בעיקר בצד ההתקפי. אם גודס בונה על ניצחון מול ברצלונה, הוא לא יכול להסתפק בכמות הנקודות שהצהובים קולעים באופן מסורתי מול קבוצות גדולות בבית.

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים
ניתן למתוח קו בין הניצחונות וההפסדים של הצהובים ביורוליג העונה. ההבדל הוא ביכולת של היריבה לקלוע מבחוץ

האתגר של מכבי תל אביב הערב יהיה גדול עוד יותר, בהתחשב בעובדה שברצלונה מגיעה ליד אליהו בזון מטורף בקליעה. לא זו בלבד שהקטלאנים הפגיזו 20 שלשות מול מלאגה ביום ראשון, אלא שהם נוהגים להעלות את ממוצעי השלשות שלהם דווקא במשחקי חוץ. הם קולעים 9.2 שלשות בממוצע במשחקי חוץ – 1.3 יותר מבמשחקי בית – ומדייקים ב-44% נהדרים לעומת 39% בפלאו בלאוגרנה.

ניצחון של הצהובים מול קבוצה עם רפרטואר כה עשיר של קלעי חוץ יהיה הצהרת כוונות של ממש. כבר התוודענו לאסטרטגיה ההגנתית של גודס-את-גרשון העונה, ולהגנות הנסוגות שגורמות ליריבות לזרוק מספר רב של שלשות, משמעותית מעל הממוצע העונתי שלהן. למעשה, ניתן למתוח קו ברור מאוד בין הניצחונות וההפסדים של הצהובים ביורוליג העונה: כשמולם מתייצבת יריבה עם קלעי שלשות טובים, הם לרוב מנוצחים. מול קבוצות שמסתמכות על קליעות מתוך הקשת, לצהובים הרבה יותר קל. מול פנאתינייקוס, שמצטיינת בקליעה מבחוץ, ניסתה מכבי תל אביב טקטיקה אחרת, וגררה אותה דווקא לאזור הצבע. למרות שלושה רבעים טובים, זה נגמר בהפסד. מעניין יהיה לראות באיזו שיטה הגנתית ינקטו הצהובים הפעם.

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים
ההצטיינות מול בובאן מריאנוביץ' לא הייתה מקרית: לאורך השנים נוהג סופו להסתדר מצוין עם שחקנים גבוהים ממנו

העונה האיומה של סופו עשויה לקבל תפנית חיובית, דווקא בגלל שהחל לפגוש במצ' אפים רציניים באזור הצבע. ההצטיינות מול בובאן מריאנוביץ' הענק בשבוע שעבר לא הייתה מקרית: לאורך השנים נוהג סופו להסתדר מצוין עם שחקנים גבוהים ממנו, ואילו דווקא סנטרים במידותיו, פחות או יותר, ממררים לו את החיים. את מריאנוביץ' הוא קרקס גם בשני המפגשים הקודמים בעונה שעברה, ודווקא מול גבוהים כמו מייק באטיסט הוא קייל היינס הוא רשם שיאים שליליים.

הערב מצפה לו מפגש עם עוד מצ' אפ אהוב עליו במיוחד – אנטה טומיץ' הקרואטי – מולו סופו כבר הצטיין בעבר לא אחת. טומיץ וטיבור פלייס, צמד הסנטרים של ברצלונה, אמנם יקשו על סופו בצד ההגנתי, בעיקר בזכות היכולות המצוינות שלהם בפיק אנד רול, אבל אל תתפלאו אם היווני שוב יותיר אותם חסרי אונים בצד השני של המגרש.

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים
חוזר לחיים מול נפילים. סופו עם מריאנוביץ' (צילום: ברני ארדוב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully