פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        חגיגה לעשירים בלבד: שידור משחקי הגביע בערוץ הכי שנוא בטלוויזיה

        שידורים לא מושקעים, תפאורה לא מכובדת, שעות מוזרות וגישה שמנוגדת לרוח המפעל. ההתעקשות של ערוץ הספורט לשלב בין משחקי אמש בערוץ סגור, הערוץ הכי שנוא בטלוויזיה, היא רק חלק מחגיגת הגביע הבעייתית של ערוץ הספורט. פז חסדאי לא נעלב מחדש, רק מציע פתרון ישן

        חגיגה לעשירים בלבד: שידור משחקי הגביע בערוץ הכי שנוא בטלוויזיה

        חשוב לי להבהיר, אני לא איש עקרונות. מכרתי את כולם. הלוואי והייתי עקשן ודעתן, הלוואי והייתי קשה עורף ובלתי מתפשר, אבל עמוד השדרה שלי חלש ומכופף. כל טיעון טוב יכול לגרום לי לשנות את דעתי. אלפי הבטחות שלי כבר הופרו, מאות נדרים לא קוימו, אני פשרן וקל דעת, ועם זאת, יש דבר אחד שלעולם לא אסכים לעשות: לשלם לערוץ חמש פלוס לייב. רק מלומר את השם שלו, שכולו מניפולציה צינית ועיוות, עולה בי כעס.

        השבוע, בשידורי גביע המדינה ביום רביעי, זה היה מקומם מתמיד. שני משחקים שוחקו במקביל, נעשה זגזוג מתסכל בין שניהם, הצופה נותר עצבני ולא מסופק, וכל זה כשברקע היו עוד שני ערוצים של ערוץ הספורט, מיותמים, רק מחכים, אבל במקום זה הם שידרו שידורים חוזרים (אחד מהם למרבה האירוניה הוא של משחק ה-NBA של קליבלנד מהלילה, שכמובן הועבר בערוץ הלייב).

        ובכלל, על אף שהדברים כבר נאמרו, ראוי להזכירם - כמה אירוני ש"חגיגת הגביע" היא לבעלי אמצעים בלבד. כמה אירוני שהמפעל שמקרב את הפריפריה למיינסטרים משודר רק לקבוצה קטנה של אנשים. כמה מעוות שהמפעל שמתהדר בהזדמנות שווה לקבוצות קטנות ואמור לתת במה לשחקנים אלמוניים נצפה על ידי כל כך מעטים. זה מנוגד לרוח של המפעל, זו סתירה לכל המהות שלו. למה לא מגיע לשחקני גבעת אולגה לקבל את ה-15 דקות תהילה שלהם? מה, לא זה הקטע של הגביע?

        הפרשן שלמה שרף עם השדר יהונתן כהן (קובי אליהו)
        מקומם מתמיד. יהונתן כהן עם שלמה שרף (צילום: קובי אליהו)

        ואילו חגיגת הגביע באמת היתה חגיגית, עם אולפן מיוחד, עם שידורים איכותיים ושרשרת מצלמות HD, אולי זה היה מתקבל על הדעת. אבל נדמה היה שהשידורים הועברו רק כדי לצאת מידי חובה, אפילו לא נותנים תמורה הולמת לכסף. ובגלל השידורים האלה משחקי הגביע פוזרו על שלושה ימים, על שעות מוזרות באמצע שבוע, כאילו המטרה היא להקשות על האוהדים גם להגיע למשחקים וגם לצפות בהם. אז מילא הרגולטור, שכבר זמן איבד שליטה, אבל מה עם ההתאחדות? עופר עיני בכלל יודע שהיה גביע השבוע? יאללה, לא משנה, עזבו.

        אבל ערוץ הספורט, מה הם עושים? למה הם רוצים להמאיס את עצמם על הציבור? למה הם רוצים להיתפס כחמדנים, מרושעים, ציניים? אין להם יועץ תדמית? מישהו שיגיד להם - בחיאת חבר'ה, זה ייראה לא טוב, יש גבול? וכן, אני יודע, להתלונן על ערוצים בתשלום זה הכי 2007 (אנא, חסכו ממני את הטוקבקים, היום יש את הכל באינטרנט). זו המציאות, אין כסף, התעשייה כבר לא מה שהייתה (אגב, אם ערוץ הספורט רוצה לקצץ בתקציב, עולה לי בראש איזה טאלנט או שניים שאפשר להסתדר בלעדיהם), ועדיין, יש פה עניין תדמיתי די תמוה. הרי הערוץ חמש פלוס לייב הזה הוא הערוץ הכי שנוא בטלוויזיה. נראה שכל מהותו היא להרגיז ולהתריס.

        אלי טביב הבעלים של הפועל תל אביב משמאל מתראיין לאולפן ערוץ הספורט (ברני ארדוב)
        עניין תדמיתי די תמוה (צילום: ברני ארדוב)

        יש כמה החלטות שנויות במחלוקת של ערוץ הספורט שעוד אפשר להבין. אילו הייתי עורך "שער השבת", למשל, הייתי משאיר את פרימו בתוכנית. אולי הוא לא חביב הברנז'ה, המניירות שלו כבר הפכו לנלעגות, אבל הוא בכל זאת דמות קאלט, וכמה אפשר לשמוע את החשיבות העצמית של בוני או את הסחיות של עומרי אפק. גם את תוכניות הצעקות של הלילה הייתי משאיר (על אף שאני כבר מזמן לא מסוגל לצפות בהן, ואם אני מגיע לפיצוצייה שמשדרת את זה אני ממשיך לפיצוצייה הבאה, כי אין בי יכולת לשמוע ולו לרגע את ההתלהמות המבוימת והמאולצת הזאת, ואין לי עניין לשמוע מה בירנבוים חושב על כדורגל מה שליימל'ה אומר על קובי בריאנט). הייתי משאיר אותן כי ברור שיש לזה קהל שבוי, שזקוק לזה בלילות, כמו נהגי מוניות שמקשיבים לצעקות של ז'קונט וזהבי וכבר לא מחלישים כשיש פרסומות.

        ושוב, אנחנו לא תמימים, הרי גם צ'רלטון הם לא מאמה תרזה. גם הם גובים סכום לא קטן, הם אפילו תובעים בתי עסק קטנים ומאיימים בכוחניות. אבל לפחות בצ'רלטון יוצרים תחושה שהם מנסים להצדיק את הכסף שמשלמים להם, שהם מנסים להוסיף תכנים ולגוון בענפים. ערוץ הספורט, מנגד, מתעקש להתהדר בטאלנטים שלו ולייצר תחושה של ערוץ הבית, של פמיליאריות, כאילו כולנו אחים שהולכים יחד שנים ארוכות, אבל אז הם דוחפים לך את האלמנט. צ'רלטון יוצרים תחושה של ריחוק מקצועי, מערוץ הספורט אנשים עדיין נעלבים.

        אז לא, לא צריך להיעלב. אל תתרגזו, תתנקמו. תבינו טוב טוב מה הם עושים לכם, ופשוט אל תשכחו. תשננו את זה לעצמכם בלב. תנסו להיזכר בכל המשחקים שרציתם לראות, ופתאום מצאתם את עצמכם מול השקופית הארורה. תיזכרו שוב ושוב למה מעולם לא קניתם את הערוץ הזה, ולמה אסור שגם תיכנעו בעתיד. תיזכרו ביום רביעי האחרון, בחגיגת הגביע המפומפמת שהפכה לפארסה, תיזכרו בשיר הישן מהמגרשים, ותישבעו: לא, לא, לא ניתן.