במסגרת חודש הפלייאוף עובר גם הטור למהדורה מעט שונה. במקום לבצע ניתוח מלא של משחק נבחר, נתמקד במאצ'-אפ בולט אחד בשניים מתוך ארבעת משחקי סוף השבוע שחלף. הניתוח יתמקד במאפייני המאצ'-אפ, בגיבוי הסטטיסטי ובדרך בה הוא בא לידי ביטוי במהלך המשחק והשפיע על התוצאה הסופית.
ניו אינגלנד - בולטימור
המאצ- אפ: הפאס ראש של הרייבנס מול קו ההתקפה של הפטריוטס
מהרגע שנקבע המשחק בין ניו אינגלנד לבולטימור, המאצ'-אפ הנ"ף הוצג כמפתח המרכזי. היה ברור כי אם הקו לא ייתן לבריידי זמן לעבוד, יהיה קשה לפטריוטס לנצח. סטטיסטית, מדובר על מאבק בין שתיים מהיחידות הטובות בליגה. קו ההתקפה של הפטריוטס מדורג רביעי בהיבט של משחק הריצה (4.22 יארד מותאמים, מדד המתמקד ביכולת הקו לסייע למשחק הריצה) ובעיקר, שני בהגנה על הקוורטרבק (שיעור סאקים מותאם של 4.4 אחוז מהמהלכים, רק 26 סאקים כל העונה). מולו ניצב קו הגנה מרשים של בולטימור בראשות טרל סאגס ואלביס דומרוויל (29 סאקים משותפים מתוך 49 של כל הקבוצה, מקום שני כללי) ושיעור סאקים מותאם של 8.8 אחוז מהמהלכים (חמישי בליגה).
במקביל, שתי היחידות היו למרכיב בולט בהצלחת קבוצותיהן במהלך העונה. התייצבות קו ההתקפה של ניו אינגלנד החל מהמחזור החמישי הייתה חלק מרכזי מרצף הניצחונות והדומיננטיות, שסייע להבטחת הביתיות בפלייאוף. בולטימור, שעבדה קשה כדי להגיע לפוסטסיזן, שחררה את הפאס ראשרים שלה לקראת סוף העונה ובשבוע הווילד קארד הם היו המפתח העיקרי בניצחון המרשים על הסטילרס (5 סאקים, 5 הפלות קוורטרבק ו-7 תאקלים לאובדן יארדים).
מה קרה על הדשא?
הפטריוטס היו מודעים היטב לדומיננטיות של שחקני הקו של בולטימור ותכנית המשחק של ג'וש מקדניאלס וביל בליצ'יק הייתה בהתאם: שימוש בקצב מהיר (Quick Snap) במטרה להקשות על הראשרים להתייצב במקומם ולעייף את שחקני הקו במהלכים בלתי פוסקים. מרכיב אחר היה שימוש במערכי "ספרד" של ארבעה וחמישה תופסים שנועדו "למתוח" את המגרש ולהקשות על בולטימור לעשות שימוש בכל הראשרים שלה מול קו ההתקפה. לבסוף, שימוש מושכל ותכוף במשחק ריצה כדי להוריד את הלחץ מבריידי ומהקו ולשמור על איזון.
בפועל, מרכיב הריצה כמעט ולא בא לידי ביטוי (14 יארד ב- 13 נשיאות, כולן במחצית הראשונה). הסיבה העיקרית לכך הייתה שהפטריוטס נקלעו בשלב מוקדם מאוד לפיגור משמעותי (14:0 אחרי עשר דקות) ונאלצו למסור יותר. מרכיב הקצב המהיר דווקא בא לידי ביטוי ובמהלך כל המשחק מרבית המהלכים התבססו על שחרור מהיר של הכדור. בדרייב השני של הפטריוטס, בפיגור 14:0, העלה בריידי את קצב שחרור הכדור ומצא את התופסים שלו בשמונה מהלכים, בסופם הוא רץ בעצמו לטאצ'דאון והעיר את ניו אינגלנד.
הרבע השני החל בהגברת הלחץ של קו ההגנה של בולטימור, שהחל לצבור יתרון במאצ'-אפ המדובר: לחץ מצוין של סאגס וטימי ג'רניגן במשך שלושה מהלכים רצופים עצר את הפטריוטס לחלוטין ושני סאקים רצופים הרחיקו את ניו אינגלנד מהרד-זון ומנעו נקודות. אחד הגורמים שתרמו ללחץ המוצלח הזה היה פציעתו של הסנטר בריאן סטורק, שאילצה את בליצ'יק להחליפו בג'וש קליין, שהתקשה מול התאקלים של הרייבנס. למרות שבריידי הצליח להשוות את התוצאה, טעות שלו הובילה לחטיפה וטאצ'דאון והיתרון חזר לבולטימור לפני ההפסקה.
אחרי מחצית אחת, נראה היה כי הרייבנס מנצחים בגדול במאצ'-אפ המדובר: שני סאקים, חמש הפלות ועצירת ההתקפה של הפטריוטס מגיבוש כל קצב ראוי. ואז, בפיגור 28:14, חמש דקות בתוך המחצית השנייה, צוות האימון של ניו אינגלנד הגיב לקשיי קו ההתקפה עם אסטרטגיה מפתיעה ומבריקה: שימוש בקו לא מאוזן, שכלל רק ארבעה שחקני קו והחלפת קליין בשחקן אחר (הטייט אנד מייקל הומאנאוונווי או הרץ שיין ורין), שחקן שכביכול מהווה שחקן קו חמישי. המהלך הזה הקשה על הגנת בולטימור לזהות מי הם השחקנים המורשים להשתתף בכל מהלך ובריידי ניצל את הבלבול לקידום ההתקפה עם חמש מסירות קצרות (ושתי עבירות נגד ההגנה), עד לקו החמש. משם, קוויק סלנט של גרונק באחד על אחד עם סייפטי החזיר את המארחים למשחק.
המומנטום החל לנוע לעבר הפטריוטס ופחות משתי דקות לאחר מכן הגיע הטריק פליי בו אדלמן מסר לאמנדולה וקבע שוויון 28:28. ברבע האחרון המשיך קו ההתקפה לתת לבריידי זמן, הקוורטרבק עשה את שלו במסירות מדויקות ושחרור מהיר ודרייב של חמש דקות הסתיים, חמש דקות לסיום, במסירה מושלמת של בריידי מעל מגן הפינה אל ברנדון לאפל לטאצ'דאון המנצח.
בסופו של דבר, קו ההתקפה של ניו אינגלנד ניצח את המאצ'-אפ, בין אם זה קרה בזכות יכולת טובה במחצית השנייה, בזכות אסטרטגיה מבריקה של צוות האימון (הקו הלא מאוזן ברבע השלישי) או בזכות בריידי, שהיה מצוין ועזר לשחקני הקו. הפאס ראש האימתני המדובר של הרייבנס סיים עם אותם שני סאקים מהמחצית הראשונה ולמעשה, לא הצליח להשפיע על בריידי כלל במחצית השנייה. בהיעדר לחץ ראוי ובשל החולשה של הסקנדרי של בולטימור, יצאו המארחים עם ידם על העליונה.
גרין ביי - דאלאס
המאצ'-אפ: התופסים של הפאקרס מול הסקנדרי של דאלאס
ההצלחה של דאלאס בעונה הרגילה ומול הליונס בווילד קארד התבססה על משחק התקפה משובח, בעיקר משחק הקרקע. הקאובויס הסתדרו למרות הגנה בינונית, שנעזרה בזמן המועט שבילתה על המגרש לאור דומיננטיות הריצה. בקרב מול גרין ביי, המבחן של ההגנה ובעיקר של הסקנדרי כבר היה הרבה יותר קשה: עצירת, או לפחות הגבלת ארון רוג'רס וסוללת התופסים המרשימה שלו.
כאמור, ההגנה של הקאובויס הצליחה להאפיל על הציפיות הנמוכות יחסית ממנה ותרמה להצלחת הקבוצה לאורך העונה. למרות זאת, עדיין מדובר על הגנת המסירה שדורגה 23 בליגה (על פי ה-DVOA) ו-26 ביארדים באוויר למשחק. דאלאס התקשתה בעיקר מול התופס המשני של היריבות (מקום 29 על פי ה-DVOA), זאת לעומת המקום ה-15 מול התופס המוביל. התופסים של גרין ביי היוו את האתגר הגדול ביותר עבור הגנת הקאובויס. לאורך העונה, הפאקרס היו התקפת המסירה השנייה בטיבה בליגה על פי ה-DVOA, כאשר רוג'רס שני בקוורטרבק רייטינג (109.9) וב-QBR (82.6) והתופסים ג'ורדי נלסון ורנדל קוב בטופ 11 ביארדים ובצמרת ה-DYAR (מדד לערך השחקן מול מחליף באותה עמדה), נלסון שני וקוב רביעי.
מה קרה על הדשא?
שילוב הנתונים המוקדמים הללו, לצד צפייה בשתי הקבוצות לאורך העונה, גרם לרבים לפקפק בסיכויי הסקנדרי של דאלאס, אלא שהפציעה ברגל ממנה רוג'רס סובל הגבילה אותו מאוד והפאס ראש של דאלאס (שהראה סימני חיים בווילד קארד) נתן משחק טוב וסייע לסקנדרי. לאור הפציעה של רוג'רס, בנה מאמן גרין ביי מייק מקארת'י את תכנית המשחק ההתקפית סביב שימוש במשחק ריצה עם אדי לייסי המצוין, בניסיון להוריד את הלחץ מהקוורטרבק המוגבל שלו והצבת רוג'רס בעמדת הפיסטול (בין השוטגאן ל"מאחורי הסנטר") במרבית הסנאפים, במטרה לצמצם את השטח בו הוא יצטרך לזוז ולהקל עליו מול הפאס ראש.
התכנית הזו יושמה מתחילת המשחק ונשאה פירות בדרייב הראשון, כאשר מקראת'י הלך עם מהלכי ריצה של לייסי (45 יארד בדרייב הראשון), שהביאו את גרין ביי לרד-זון כמעט ללא הפרעה. רוג'רס קיבל את הכדור על קו הארבע ומצא את הטייט אנד קווארלס לטאצ'דאון. דאלאס קיוותה להגביל את רוג'רס בעזרת שימוש במשחק הריצה המשובח שלה, כדי לצמצם את מספר הפושזנים של גרין ביי ואכן, טוני רומו הוביל דרייב של 12 מהלכים, שארך כמעט 7 דקות וחצי והסתיים בשוויון.
המצב הפיזי של רוג'רס החל לתת את אותותיו ברבע השני, כאשר הוא התקשה לנוע בפוקט והסקנדרי של האורחים כיסה היטב את התופסים. הכיסוי הזה הוביל לסאק בדאון שלישי ואובדן כדור של רוג'רס על סף הרד-זון. התקפת דאלאס ניצלה את המומנטום ועם ריצות של מארי אוף תאקל (מימין ומשמאל) וכדור של רומו לטרנס וויליאמס, עלתה ליתרון ראשון. המשחק המצוין של החולייה הגנה האחורית של דאלאס נמשך עד ההפסקה והפאס ראש מנע מרוג'רס למצוא את התופסים שלו.
היתרון במאצ'-אפ היה של הקאובויס, אבל עשר דקות מפתיחת המחצית השנייה החל השינוי, כאשר בפיגור 21:13 מצא רוג'רס את הרוקי אדאמס ואת קוב. ההצלחה של השניים הללו נבעה מתוך אותו קושי של דאלאס מול התופסים המשניים: קרוסינג של אדאמס, שהשתחרר ממגן הפינה סטרלינג מור, הוביל לטאצ'דאון של 46 יארד והחזיר את גרין ביי לחיים. ברבע האחרון, רוג'רס המשיך להתמקד באדאמס שנשמר על ידי מור ובדאון שני, על קו ה-21, נע הקוורטרבק בפוקט ומצא את הטייט אנד רוג'רס לטאצ'דאון שהשלים מהפך ונתן לגרין ביי את הניצחון.
זה היה משחק של שתי מחציות. בראשונה הצליחה הגנת המסירה של דאלאס, בראשות הסקנדרי והפאס ראש להגביל את גרין ביי (לא מעט בשל הפציעה של רוג'רס) וההתקפה סייעה עם דרייבים ארוכים ונקודות. אחרי ההפסקה הוכיח רוג'רס את גדולתו וסיים את המשחק עם 226 יארד ושני טאצ'דאונים (15 מ-20) ולקח את הפאקרס על הגב.