פרו אבולושיין: מדור הפודיום בקורס הפרו

במשך כשלושה שבועות עקבתי אחר קורס הפרו הנוכחי; בין היתר, הצטרפתי לשני ימי לימוד מרוכזים בבית הנבחרות בשפיים - 29 בדצמבר ו-5 בינואר. אז מדור הפודיום מציג, באופן חד פעמי ובלעדי: הפרודיום. בתפריט: טקסט כללי על קורס הפרו, מרציו וגיבוריו - עם חלוקת מדליות, כרגיל. המסקנה הראשית: יש עתיד.

קורס הפרו השישי במדינת ישראל, ואלה שמות: אברהם אבוקרט, איריס אנטמן, עומרי אפק, זיו אריה, אוהד בוזגלו, איציק בוזורגי, חיים בן דוד, בני בן זקן, תמיר בן עמי, עידן בר און, שי ברדה, איציק ברוך, ליאור זדה, סאלח חסארמה, צחי טיאר, אלברט סולומונוב, פטריסיו סייג, חיים סילבס, גיא פורטניאגין, גיל פישל, גיא צרפתי, פרדי צרפתי, עודד קוטר, ג'ורדי קרויף, קובי רפואה, חיים שאבו.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

"אם היתה לי קבוצה כמוכם, הייתי מתפטר".

ניר לוין כמעט סיים את ההרצאה שלו, אודות מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, והציטוט הזה כמובן שנאמר בחיוך. למעט כמה הפרעות, ההרצאה עברה בשלום ובעניין, אבל מה לעשות - חברי קורס הפרו, מחזור 6, התחברו עד כדי פלוגת מילואים. צחוקים, ירידות, השפלות וקבוצת וואטסאפ קורעת - אפשר לסמן וי על הכול. וכשלוין הסביר כיצד במכבי תל אביב מתמודדים בתקיפות עם הורים שמתערבים יותר מדי, ומולו יושב אוהד בוזגלו - אח של, והבן של ההורה הכי מעורב מאז שאלוהים המציא את ההורים - אפשר היה לסמן וי נוסף.

הקורס נערך בבית הנבחרות המרשים שבשפיים, ואחת המשימות המעניינות בזמן ביקוריי היתה תדריך סקאוטינג. מיכאל נס, לפני חופשת המולדת, חילק אותם לקבוצות של ארבעה-חמישה, וכל קבוצה קיבלה דיסק של משחק נבחרת. במשך כמה שבועות היה על החניכים להכין דוח סקאוטינג, ואז להעביר לשאר הכיתה תדריך וידאו ואימון לדוגמה - איך לעצור את אותה יריבה. וכשעומרי אפק עלה לבמה כדי להקרין את הווידאו המדוקדק שהכינה קבוצתו, הוא נשאל בסיום על ידי קובי רפואה: "תגיד בכנות - אם אתה מעביר את הווידאו הזה לשחקנים צעירים, זה לא ארוך מדי? הם לא יירדמו?". "הווידאו היה שש דקות", אפק ענה. "קובי, תתעורר". כולם צחקו.

אבל לקורס הזה החבר'ה הגיעו כדי ללמוד ולהשתפר, ולמעט כמה "אתנחתות קומיות", פיני (קינסטליך) קינן לא משחרר להם יותר מדי רצועה. זהו קורס שישי שעובר בין ידיו. תואר ראשון בחינוך גופני, תואר שני במנהל חינוכי, "ואולי, כשאצא לפנסיה", הוא אומר, "אשלים את הדוקטורט". קינן הוא המדריך הגנרי, מה שאתם מדמיינים בראש. "איש חינוך", הוא אומר, והקול, הסמכות והלוק בהתאם. הוא גוער, מסביר, מתחנן, כועס, מחייך, מחזיק קצר. גורמים בקורס מספרים שפעם אחת נתפס מנקר. החבר'ה לא עוזבים אותו מאז.

זה בסדר. הוא לא עוזב אותם. בתדרוך הטקטי, למשל, כשכל החיילים במעגל, הוא לפתע צורח על גיא צרפתי, ואפילו העורבים של שפיים נבהלו וברחו השמיימה. "אני לוחץ אותם, נכון", הוא מספר. "הם יודעים - אסור לאחר. מי שלא יהיה, יילך הביתה, ויש לי מישהו על הכוונת. אתה חייב משמעת", הוא מוסיף. "הנה, גיא בא לבקש סליחה. אין פה חוכמות. קיבלו מטלה? היא תהיה מוכנה בזמן. אני לא עושה חשבון לאף אחד. אותי מעניין שהקורס יהיה טוב ושהחבר'ה יקבלו את התכנים הטובים ביותר".

נראה שהם מקבלים. ברשימת המרצים מופיעים אלי גוטמן, מיכאל נס, רן בן שמעון, ברק בכר, לוין, ניר קלינגר, לארס איסאק מגרמניה הצעירה, המנהל המקצועי של נבחרת אוסטריה, מאט פוטרס, מומחה לכושר גופני מאנגליה ועוד ועוד. הם מגיעים אחת לשבוע, בימי שני, עד שישלימו 240 שעות לימוד (צפי סיום: 9 ביוני). אפריל ייצאו לשלושה ימים מרוכזים באופ"א. "הם חושבים שהם באים לקייטנה", קינן אומר, "אבל זו תהיה קריעת תחת".

גם את עידן בר און הוא 'תפס באוזן', אחרי שזה איחר לאחת ההרצאות. ומה קורה אם היה משחק חשוב יום לפני? "אין שום קשר", קינן עונה. "היה משחק? עדיין, חובה לבוא. יש מכסה, ומי שלא יעמוד בה, לא יסיים את הקורס. כרגע הכול שפיר, אבל אני רושם כל דבר, אתה יכול לראות את הרשימות שלי. אין מה לעשות, חייבים לעבוד ככה - החבר'ה האלה, שמאמנים כל השבוע ומדריכים שחקנים, פתאום נכנסים ללימודים, ולא קל לשבת".

אז בדיוק בשביל זה שונתה השיטה, וכמה שיותר הרצאות מועברות בשיטות של קבוצת למידה, דיונים ובחוץ עם כדור. "לפי מחקרים, אם התכנים מועברים באמצעים דינמיים יותר, אחוז הקליטה מוכפל", מספר דוקטור איציק בן מלך. הוא ראש המרכז לרפואה ומתודיקה בספורט, והוא שעזר בהרכבת התכנים הפיזיים-מדעיים בקורס הזה. אז כמה התקרבנו לאירופה? "היינו בפער עצום", מספר בן מלך. "ניסינו להידמות לקורסים בשוויץ, אוסטריה וגרמניה, אבל שם זה מבנה ארגוני אחר. הגרמנים, למשל, הגיעו ליורו לנבחרת צעירות שהיה כאן, וניתחו כל משחק ומשחק. את זה אנחנו עדיין לא יכולים לעשות".

אבל אנחנו מתקרבים ליבשת, וכל עוד אנשים כמו רונן הרשקו ימשיכו לעמוד בראש העסק, נתקרב עוד יותר. הרשקו, בן קיבוץ עינת, אקס שלדג ("בני [גנץ] היה המפקד שלי"), הוא ראש מערך ההדרכה בהתאחדות, ויש לו עוד כמה טייטלים שיגרמו לכולנו לכאב ראש. אגב, ברשותו גם שלושה תארים שניים. הרשקו לבוש טיפ-טופ, והפרצוף-ואן-פרסי שלו סיבך אותו לא מעט במונדיאל האחרון ("כל הזמן באו אליי אנשים ואמרו 'איזה גול'. הרגו אותי").

"היות ואני בא מהתחום העסקי, רצינו לתת פה משהו שונה הפעם", הוא מספר. "הרי רוב החניכים כבר עשו קורס מדריכים וקורסים לאימון. פה צריך לתת חשיבה שונה, ערך מוסף. אז אנחנו נותנים להם טעימה מעולמות אחרים ומענפים אחרים".

עלות התענוג? 12 אלף שקל. בהולנד זה 15 אלף יורו, אומרים אנשים בקורס. "בקפריסין 8,000 יורו", מוסיף קינן. 26 הנבחרים שסוננו מתוך כמה עשרות, והנה כמה מעניינים במיוחד.

דרך שלושה ימי שני בקורס הפרו הזה, אתה קולט את השבריריות שבמקצוע.

יום שני מספר 1: אנשים עולים לרגל לחיים סילבס, כדי לברך על ההפסד-2:0-למכבי-אבל-היי-עצרת-את-הרצף-של-זהבי. כמה חניכים שאלו איך עשה זאת, וסילבס הסביר.

יום שני מספר 2: סילבס לא נמצא. יום קודם (4.1) פוטר מאימון הפועל רעננה. כולם בקורס מחמיאים למאמן וחושבים שהפיטורים לא מוצדקים. המועמד המוביל בתקשורת ובראשם של החניכים: חיים שאבו, שגם הוא החמיא לסילבס באותו יום, ואמר בכנות שלא הוא הבעיה של רעננה (מתברר שצדק).

צחי טיאר, מאמן הכח רמת גן, הגיע לשולחן בו עבד שאבו. "אתה תאמן את רעננה", אמר טיאר, שאב, פגש את שאבו באותו ערב במסגרת הליגה הלאומית.

"נשבע שלא קיבלתי שום הצעה", אמר שאבו. "מתערבים על ארוחה?", שאל טיאר. "ארוחה", הסכים שאבו, והם לחצו ידיים. כמה שעות לאחר מכן מונה שאבו למאמן הפועל רעננה.

יום שני מספר 3: סילבס חזר לקורס, וגם לרעננה. שאבו, שהספיק לעזוב את הקבוצה שבה מעולם לא חתם, חזר לרמת השרון. סילבס ניצח אתמול בגביע את בני יהודה, שאבו ישחק הערב נגד מכבי חיפה הפצועה. ושניהם יושבים קרוב-קרוב.

אז איך כל הסמטוחה הזו השפיעה על היחסים בקורס? לא השפיעה. הם הסתדרו מצוין וממשיכים להסתדר. שניהם מכוכבי הקורס. סילבס מוערך מאוד על ידי כולם. חד, פיקח, שד. אנשים שם צופים לו עתיד מזהיר (אולי סוף סוף גם אשר אלון…) ושאבו, בנוסף ליכולותיו באימון, זוכה לתואר הלא-רשמי של ליצן הקורס או כוכב הקורס - איך שתרצו להגדיר את זה.

בהרצאה על קואורדינציה במגרש, למשל, הלשין שאבו למפקד פיני שאחד החניכים מדבר בטלפון. קינן השתולל על העבריין, ושאבו התלהב: "תראו, תראו איך הוא נכנס בו". כשהמרצה האיטלקי, אנטוניו, נשאל מה שם משפחתו, שאבו זרק "בנדרס", ושיא הצחוק, תודות לצמד שאבו-סילבס, הגיע בהרצאה של לוין.

מנהל מחלקת הנוער של מכבי נשאל על ידי סילבס האם היו לו רגעים קשים בקריירה. "שלוש פעמים יצאתי ממשחק עם ניידת משטרה", סיפר לוין.

"לך זה לא יקרה, אל תדאג", אמר שאבו לסילבס.

"ברעננה, אני צריך לרצוח מישהו כדי להיכנס למקומון בכלל", ענה סילבס.

"אצלו ברעננה", אמר שאבו, "אוהדים לא פוצצו את אימון הפתיחה. שחקנים פוצצו אותו".

"אחרי משחקים אני הולך לניידת, מתחנן שיוציאו אותי", המשיך סילבס, וכל הכיתה באוויר.

המסקנה: כל עוד השניים יאמנו כמו ההומור שלהם, העתיד שלהם ורוד הרבה יותר מרמת השרון ורעננה.

באחת ההרצאות, חלוקת הקשב היתה בינונית. מאמנים רבים - לא חשוב שמות - החלו להסתמס בנייד, והיו לחשושים. ואז ג'ורדי קרויף, החניך, ביקש את זכות הדיבור, וכל הכיתה עברה להס. לא משנה איזה מרצה יביאו ומה יהיו התכנים, כל מאמן בכיתה הזו יודה שמג'ורדי יש מה ללמוד.

קרויף הוא התלמיד הכי מעניין בקורס הזה. המנהל המקצועי ההולנדי של מכבי תל אביב מגיע לשפיים בכל יום שני בליווי קצין התקשורת של מכבי תל אביב, עופר רונן, שמתרגם לו את התכנים. עם פטריסיו סייג הוא מדבר בספרדית, והשניים שעבדו בצוותא בעונתו הראשונה בישראל מסתודדים ארוכות.

"השיתוף של ג'ורדי תורם המון לקורס, וגם לו", אומר הרשקו. "זה הכי קרוב שהוא יכול להיות עם מאמנים בשוטף, והאינסייד שהוא מספק עוזר לכולם". כך למשל, בהרצאה של ניר לוין על מחלקת הנוער, כשסילבס טען שמהשנתון הבוגר צריך לדרוש חשיבה על ניצחון, ההולנדי גרס שהחשיבות של מחלקת הנוער היא אך ורק להוציא שחקנים לבוגרים. "הוא עשה את זה בעוד הרצאות", הרשקו מספר. "הוא לא מתבייש לחלוק מהידע שלו". רק שלא ייצור לו יריבים פוטנציאלים.

לצד כל הפנינים שזרק קרויף, הרגע הכי מסקרן נרשם כשהחבר'ה יצאו לדשא ותרגלו מערכים. והנה ג'ורדי, קשר אחורי, מנווט את העסק עם השמאלית שלו. הוא לא זז יותר מדי מהמשבצת, ולאחר מכן סיפר שכבר שש שנים שהוא לא עושה פעילות גופנית. "זה הכי הרבה שאני יכול", אמר, והצביע על הברך.

אז מדוע הוא שם בכלל? הראש מיד חשב על שינוי בתפקיד, אבל ההולנדי אמר: "אני פה כי יש לי הזדמנות להשלים את הלימודים שלי. למדתי קורס מאמנים A ו-B באוקראינה ובאנגליה, וזו הזדמנות נהדרת עבורי. אני לא פה בשביל להתחיל לאמן מחר. אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, אבל אני פה כדי ללמוד".

בתפקיד שלך עברת הרבה. אתה מרגיש שיש מה ללמוד בקורס הזה?

"אני בהחלט לא 'אובר-קוואליפייד'. אני פתוח ללמוד ולשמוע, וכאן כולם שווים. אחרי אוקראינה ואנגליה, זו בהחלט לא פחיתות כבוד עבורי, להשלים את הלימודים כאן".

יש הרצאות על כושר גופני ופיזיות, שאלו דברים שבטוח לא תתעסק בהם. זה מצליח לעניין?

"מאוד. גם בתור אחד שמנהל מערכת שיש בה הרבה תפקידים, אני כראש המערכת צריך לדעת מה כל אחד ואחד עושה. מתוקף התפקיד שלי, בכל צד יש נגיעה לצד אחר, והכול משפיע על קבלת ההחלטות. ובכל זאת, אני לא אעשה את הדברים האלה. אני מאמין שבכל תפקיד צריך מומחה".

איך מסתדרים עם השפה?

"תקוע לי פה מתרגם", הוא אומר, ומצביע על הצוואר. "וברצינות, אני לא מפסיד שום דבר. רוב הדברים בכדורגל הם מובנים בכל שפה, ולמעט מילה-פה-מילה-שם, את הקונספט אני מבין, בעזרת התרגום".

מקבוצת הוואטסאפ קרויף יצא - מה לעשות, אי אפשר לעשות גוגל-טרנסלייט על הבדיחות של אפק ושאבו - אבל נראה שהוא התאקלם חברתית. הוא לוקח חלק וגם בדינמיקות הקבוצתיות ובהרצאות הוא לא נשאר בצד. "זה כמו חדר הלבשה מגובש", הוא אומר בחיוך, דופק ביס בסנדוויץ' שהרגע חולק בקפיטריה, ונותן את דעתו הקולינרית. הדעה שמורה במערכת.

"ג'ורדי הוא כמו איריס או עידן או עומרי", מכריז פיני קינן. "אין לו שום פריבילגיה כאן. אני אומנם מתחשב בו קצת יותר בגלל הנסיעות לחו"ל, אבל פרט לכך - הוא כמו כל אחד אחר".

"שיחקתי כדורגל יותר מ-20 שנה, ובעצם, בכל מה שעשיתי הייתי הראשונה. פעם ראשונה באליפות בתי ספר לבנות, פעם ראשונה באליפות עולם לבתי ספר, פעם ראשונה בליגה לנשים ופעם ראשונה בנבחרת. אני חלוצה".

דווקא שוערת.

מגיל 16 איריס אנטמן בין הקורות. קפטנית נבחרת ישראל מ-1997 ועד 2010. קפטנית מכבי חיפה ומכבי חולון. שמונה דאבלים וגביע, 40 הופעות בכחול-לבן ו-40 במפעלים האירופים. באמצע גם לקחה חופשת לידה ארוכה. זו השנה החמישית שלה בהתאחדות, נבחרת עד גיל 19, פרויקט האקדמיה. בין לבין היא מורה לחינוך גופני, אבל הכדורגל זה תמיד העיקר. ועכשיו היא האישה הראשונה בגרסה הישראלית של הקורס.

"איריס היא החלום שלנו", אומר הרשקו, שבין כובעיו מכהן ככחבר ועדה בנושא, באופ"א. "רואים שם, כאסטרטגיה, מטרה להעלות את מספר הנשים שעוסקות באימון בכל האמות". "איריס מקלקלת לנו את כל הקורס", צוחק קינן. "ראית איך היא העבירה סקאוטינג על נבחרת צרפת הצעירה? איזה יופי. יש לה תשוקה לא נורמלית לכדורגל".

ויש גם את הקשר המשפחתי, כמובן. "גיורא הוא גיסי. הוא היה מאמן שלי במכבי חיפה, ושם בעלי ואני הכרנו. יש לי הערכה עצומה אליו. הוא אחד האנשים שהכי עיצבו אותי". בגזרתו הנוכחית המצב קצת פחות טוב. "מדבר איתי על מכבי חיפה? יש דברים שלא נכנסים אליהם", אנטמן אומרת.

אז איריס בקורס, ולא רוצה שיתחשבו בה כגימיק. היא רוצה "לאמן בקבוצת גברים". "הקיפוח מאוד קשה", היא אומרת. "כשמדברים על אומץ ועל ראשוניות, חלק מהעניין זה להכניס נשים לתוך קבוצות ליגת העל ולא רק בתפקידי ניהול או פיזיותרפיה. זו פנטזיה אישית שלי. אני מאוד אוהבת כדורגל מקצועני, ומן הסתם, בישראל, רק כדורגל הגברים נמצא ברמה הזו. המטרה שלי היא להשתלב בצוות מקצועי בישראל".

אבל - "עוד לא קם המאמן האמיץ. זה צעד שנרתעים ממנו, אני יודעת. אבל זה מתוך סטיגמה ואי הבנה. הפן הנשי יכול להוסיף המון לקבוצת כדורגל. לאו דווקא בקטע רגשי אלא ניהולי, חשיבתי".

החבר'ה בפרו מאוד מפרגנים. היא לא זוכה להנחה גם בהקנטות. "אאוטסיידרית? ממש לא. אני לא כזו. כל חיי הייתי בסביבת גברים. ההתנהלות של הגברים היא כיפית, שונה, זורמת, פחות מנתחת. גברים זה אז איז, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. אצל נשים זה לא ככה. אצל גברים, אתה יודע מול מי אתה עומד, וזה כיף".

אנטמן שמעה על הקורס, נדלקה והגישה בקשה. "עצם זה שרונן ופיני קיבלו אותי זה לא מובן מאליו. במידה מסוימת, זו הצהרת כוונות".

"לאורך כל השנים בכדורגל, כל מה שעשיתי לווה בהרמות גבה", היא אומרת. "היום, גם בקורס הזה וגם בכלל, אף אחד לא מרים גבה יותר. כיף לראות את השינוי האדיר שחל כאן ב-20 השנים האחרונות. יש פה דור של מאמנים צעירים שנכנסו. המאמנים המבוגרים יותר נפרדים ועוזבים, והצעירים מבינים יותר את החשיבות של נשים בתוך המערכת. אולי הם יביאו את הבשורה, אולי להם יהיה אומץ לבצע את השינוי. אחרי התפקיד הראשון, ייפתחו הדלתות".

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il