איוב של הכדורגל

כמה שילמתם? 45/90 שקל

קהל מכבי חיפה: בדקה ה-71, אולי בגלל הכפור המטמטם ואולי בגלל שידעו ששוב לא תהיה להם הזדמנות לשמוח באמת, אוהדי מכבי חיפה שרו את ה"כולם לקפוץ" המוכר, והרעידו את הטריבונות. שוב סולד אאוט, שוב תפאורה מרהיבה ושוב תמיכה עוצמתית - כשהירוקים יצאו למתפרצות ביום היתה הרגשה שגול ינחית את כולנו בארץ אחרת. אבל הסיום שוב עגום, והפעם האוהדים השליכו מכל הבא ליד. חלק פגע, חלק לא, אבל הכול נכתב בדוח השיפוט. ובאיזה רדיוס ייכנסו 17 אלף מנויים, הא? ציון: 7 (ממוצע של 10 ו-4)

קהל מכבי תל אביב: ברגעים מסוימים שמעו אותם כאילו הם הרבה יותר מכמה אלפים, וברגעים אחרים, בגלל הקור, נבלעו בין ההמון. ועדיין - החגיגות בסיום היו שוות משחק שלם של קור אימים. ציון: 8

מכבי חיפה הפסידה 1:0 למכבי תל אביב, קינן וצוצאליץ' הורחקו, זהבי כבש בפנדל

הבורסה:

ערן זהבי היה בצד האחר של המניה בשבוע שעבר, בעיקר בגלל שהחמיץ פנדל. אז הפעם, כי כבש, ובגלל שבמכבי תל אביב לא היה אפשר באמת לציין אף שחקן אחר, הוא בצד השני. שוב פנדל, שוב בדקה ה-79, הפעם פנימה ופיו פיו. זהבי מתמודד עם הרבה קשיים במשחקים הגדולים. הכול מכוון אליו, והשמועות תוקפות אותו ומחברות נגדו שירים. וכמו השמועות, זהבי נהיה תוקפני משבוע לשבוע. זה כנראה לא יעזור לו. עם תווית 'השחקן הכי גדול בישראל' מגיעות זכויות ומגיעות חובות, ובחובות - יש לו יותר שונאים מאוהבים. זה לא ישתנה, ועדיף לו להתרגל לזה מאשר להילחם בזה.

גוסטבו בוקולי, לעומת זאת, הוא איש שכולם אוהבים. נחמד, מצחיק שבא לחבק. ועדיין, למרות הרצון הרב והנחישות, משהו לא דופק בזמן האחרון והוא בעיקר מחבל בסיכויי קבוצתו להצליח. אתמול הוא גם הרחיק את קינן על הדרך.

דברים שרואים בסטטיסטיקה:

- זו פעם שנייה ברציפות שמכבי חיפה מסיימת משחק ליגה מול מכבי תל אביב עם תשעה שחקנים. בשני המשחקים הורחק אדין צוצאליץ', בשניהם הצהובים כבשו ממצב נייח במהלך שלאחר ההרחקה.

- אלכסנדר סטנוייביץ' בליגה - 42.2%; מרקו בלבול בליגה - 16.6%.

ציוצי המשחק:

תמונת המשחק: "איפה לעזאזל הידיים של צוצאליץ'?"

אם עטאא ג'אבר קצת יותר חד, ומכבי חיפה קצת יותר אינטליגנטית בדקות האחרונות, זה היה נגמר ב-1:1. כן. תשעה שחקנים של מכבי חיפה מוכה וחבולה ואומללה, היו מוציאים נקודה ממכבי תל אביב, שקפאה עם האוויר הצונן של הכרמל. זה לא היה רחוק. בדקות האחרונות היתה לירוקים הזדמנות לעשות את מה שמנחם קורצקי ובית"ר ואצילי עשו לאלופה; הם לא עשו את זה. ומכבי תל אביב, שוב, יוצאת עם שלוש נקודות אבל עם עוד משחק שממחיש: זה עדיין לא זה, ולליגה זה עשוי להספיק.

את הקור העז בחיפה הרגיש גם פאקו אייסטרן. הלוק כמעט אותו לוק, אבל במשך 90 דקות הזרועות היו מכונסות בתוך עצמן, היידים בתוך בית השחי. הפעם הבאסקי הבין שערן זהבי כחלוץ בודד זה לא מספיק, ופתח גם עם עדן בן בסט. ועדיין, מכבי לא שוטפת. רק כשמהראן ראדי נכנס, המשחק נגמר. כי חסרים לצהובים אנשים פרקטים. פאקו פותח לרוב רק עם שלושה כאלה, לעתים שניים, ובליגת העל זה לא מספיק.

"היה קשה, קשה ממה שציפיתי", הודה אייסטרן. "אחרי ההרחקה, שיחקנו גרוע יותר. איבדנו כדורים ולא מצאנו את הדרך. עד שמצאנו…". פאקו, כרגיל, היה חייכן, מסביר פנים, נעים למבט ולשיחה. אבל כמוהו, לטוב ובעיקר לרע, כך מכבי שלו. נחמדה. מוכשרת, בלי ספק. אבל לא הורגת ולא דורסת ולא הורסת. למזלם של הצהובים, זה מספיק למקום שני עם כוכבית, אבל זו לבטח מכבי הכי פחות עוצמתית והכי שברירית מאז שעידן קרויף החל לתפוס תאוצה באמת.

החל מינואר 2013, אז הובאו פריצה וזהבי, הפער בין הצהובים לשאר הליגה התעצם וההרתעה שברה את היריבה עוד לפני שזו ירדה מהאוטובוס. העונה זה לא בדיוק כך (אלא אם סופרים שלישיות מול פתח תקוה); אתמול, מול החיה הכי פצועה בישראל, מול 10 שחקנים במשך יותר משעה, ומול 9 שחקנים במשך רבע שעה, מכבי תל אביב פשוט לא הצליחה להרוג את המשחק הזה. ובסיום, זה באמת היה קרוב יותר ל-1:1 משגע מל-0:2 קליל. וכך, לאורך מסיבת העיתונאים של פאקו החייכן, כמו לאורך 90 הדקות הרגועות-מדי של הצהובים מול הירוקים, הראש לא מפסיק לחשוב:

אלוהים ישמור, מה שסוזה היה עושה להם.

דקל קינן לבטח התעורר בבוקר, וקיווה שחלם את אמש. קיווה שזה בסך הכול היה סיוט. זה, ומה שקרה מול הפועל פתח תקוה, ומה שקרה בגביע הטוטו מול אותה מכבי תל אביב. שלוש הופעות חשוכות שהלוואי לו לא התקיימו, קיווה. קשה היה שלא לרחם על הבלם הוותיק בשניות שלאחר ההיתקלות בעדן בן בסט, שניות שהרגישו כמו נצח. מאיפה זה בא בכלל, והרי עד אז מכבי תל אביב לא ממש הופיעה. ואכן, מדובר בטעות ולא בהכשלה מכוונת, אבל אם לקינן יש טענות, מומלץ לו להפנות אותן לגוסטבו בוקולי. שוב.

האיבוד המיותר הזה של הקשר הוותיק שוב מיתג את קינן כגיבור הטרגי. אלו טעויות שבקושי רואים בקבוצות מאומנות ויסודיות, טעויות שבחיפה רואים בכל משחק ומשחק. הבלם האט, כאילו לא האמין, קיווה שאולי בר נתן ירחם - אחרי כל מה שעבר עליו. אבל בתיק המשימות של בר נתן אין רחמים, ודקל יצא למקלחת חמה ומוקדמת.

נראה שלעונה של מכבי חיפה לא יעזור גם אוקיאנוס של קרח. החבר'ה לא יתעוררו. אולי זה אך ורק בגלל התוצאות, אבל חיפה כולה נראית כמו מישהו מבוגר מדי, שמנסה בכוח לעשות דברים שהוא כבר לא יכול לעשות. קינן ובוקולי לא מצליחים להתרומם, בניון שיחק רק ב-37% מהדקות העונה, ומעל כולם - עייפות החומר נמצאת בהנהלה, אצל הנשיא יעקב שחר וחבריו. עוד מאמן ועוד מאמן, במקום להבין שהסגל הזה רץ (זוחל) לשומקום כבר כמה שנים. חיפה, ללא קשר לגיל שחקניה - היא קבוצה עייפה, איטית, חורפת. בפעם האחרונה שניצחה את מכבי תל אביב, בדצמבר 2012, השלד היה אותו שלד. שבעה שחקנים שיחקו אז והיום. ומאז, רק כישלונות, והם עומדים במקום, ישנים בעמידה, ממשיכים להזדקן ביחד.

והאמת? נהיה קשה לבקר אותם. זה כבר גובל ברחמים. מכבי חיפה עברה העונה הכול, עם עודף, ואנחנו רק בינואר. מה שתזרקו - קרה. כמו איוב, כאילו מישהו בוחן את המועדון הזה, מנסה לראות עד כמה ניתן להכות בו, להשפיל, לרמוס. תשעה הפסדי ליגה - אין אף קבוצה עם יותר; מפלה ביתית רביעית בסמי עופר, הפסד שלישי לנמסיס מכבי תל אביב. ואפילו להישאר עם 11 שחקנים זה כבר לא בר ביצוע. גם לא עם עשרה.

מכבי חיפה נראית זקנה, מצולקת, תשושה, שבורה, וכן - גם חסרת מזל ובלי רגע של נחת. מרקו בלבול הסביר אתמול שהוא יצליח לעשות את הסוויץ'. בינתיים, זו קבוצה שאין בה כמעט כלום פרט לשוער אדיר ומרגש, ואצטדיון מפואר ומהודר.

וכפי שזה נראה, אחרי עבריינות האוהדים אמש, אפילו את הבית יקחו להם.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il