ינואר 2014. מכבי חיפה מארחת את מכבי ראשון לציון למשחק ליגה, רגע לפני פתיחת שלב הבתים השני של היורוקאפ. סמוך לסיום המחצית הראשונה נוחת הסנטר הניגרי אייק אופייבו לא טוב על הרגל, מסובב את הברך ובבדיקה שנערכת לו באותו הלילה מתברר שקרע את הרצועה הצולבת בברכו ושהוא סיים את העונה. ינואר 2015. אותו אופייבו מארח עם חיפה את ראשון לציון וחוגג עליה ניצחון ענק, שכלל תרומה של 24 נקודות מצדו. הפציעה הקשה נעלמה, מוקדם מהצפוי.
"חשבתי על הנושא קצת, זה לא מה שהעסיק אותי לפני המשחק", מספר הסנטר הניגרי בראיון לוואלה! ספורט וממשיך לפרט על מצבו העדכני, שלושה חודשים לאחר שחזר לשחק. "אני בכושר טוב, עדיין לא 100 אחוז, אבל ככל שאני משחק יותר אני מתקרב לכושר מלא. אני חושב שאני מתחיל לשחק שוב כמו שאני רגיל, בצורה נורמלית, אז זה מרגיש טוב מאוד".
התמונות שלכם בסיום המשחק היו נדירות, הצוות המקצועי ממש חגג את הניצחון.
"אני לא יודע אם זה היה מהניצחונות החשובים ביותר של העונה, אבל אין ספק שזה היה ניצחון גדול. כקבוצה עברנו הרבה מאוד בתקופה האחרונה, איבדנו שחקנים והגיעו אחרים, קרו כל מיני דברים שהשפיעו עלינו. רמי (הדר א.ש.) אמר לנו במחצית שאנחנו יכולים לשחק הרבה יותר טוב ממה ששיחקנו עד השלב ההוא, אז לדעתי הניצחון הזה היה עוד צעד קדימה בשבילנו".
19:40, ספורט5: נס ציונה מארחת את מכבי חיפה
"הייתי הרוס, לא נפצעתי אף פעם בקריירה שלי עד השלב הזה, בטוח שלא פציעה מהסוג הזה", מספר הניגרי (30, 2.05), שבתחילת העונה שעברה הורמו גבות רבות לגבי הגעתו. "אחרי כמה שעות התפקסתי ואמרתי לעצמי שאף אחד לא יחזיר אותי מהפציעה הזאת. קרעתי את התחת, אנשים לא ראו את זה אבל עבדתי קשה כמו שלא עבדתי כל החיים שלי. הרבה אנשים עובדים קשה כדי לחזור מהפציעות שלהם, אבל אני חושב שבורכתי בזה שיכולתי לחזור כל כך מהר, כי שחקנים אחרים לא מתאוששים מזה".
את העונה של מכבי חיפה אשתקד אפשר לחלק לשני חלקים: לפני הפציעה של אופייבו, עם יכולת טובה מאוד בליגה ועלייה קלה ביורוקאפ, ולחלק השני, עם יכולת לא משכנעת ושדרוג לקראת הפלייאוף שהסתיים באורח נס כמעט באליפות. "כשנכנסנו לעונה, החברות והקשר שיצרנו ביחד הפכו אותנו לקבוצה הכי טובה בישראל. אין לי ספק שהיינו זוכים באליפות אם לא הייתי נפצע. הייתי הרוס כשנפצעתי, ועוד יותר כשהקבוצה הגיעה כל כך קרוב לזכייה באליפות. אני חושב שהייתי יכול לעזור לה לעשות את זה".
ג'ף רוזן נתן לך הבטחה כשנפצעת ואמר שאתה תחזור למכבי חיפה.
"הרגשתי טוב, כל אחד שנפצע בצורה כזאת צריך תמיכה מארגון מסוים, שיידע שיש לו לאן לחזור. הוא אמר לי שאני אחזור לקבוצה, ואמרתי לו שאקרע את התחת כדי לחזור למצב שאני יכול לחזור לשחק. רוב הבעלים לא עושים דברים כזה בשביל השחקנים שלהם ואני מודה לו מאוד. הוא בן אדם מיוחד בשביל קריירת הכדורסל שלי, הצעד הזה היה מאוד חשוב".
ניגריה אמנם לא מדינת כדורסל, אבל כמות הכישרונות שיצאו ממנה גבוהה, והנבחרת המקומית רשמה לא מעט הצלחות. על משפחה של כדורסלנים ניגרים שגדלה בארצות הברית לא שמענו, אבל משפחת אופייבו היא כזו, עם לא פחות מחמישה כדורסלנים. "אחי הגדול ואני (ג'ון, משחק בליגה השנייה בטורקיה, א.ש) נאבקנו בזה בזה כל הזמן. יש לי שתי אחיות צעירות שמשחקות כדורסל ואח קטן שמשחק גם (אוצ'ה, באוניברסיטת סן פרנסיסקו, א.ש). כשגדלנו, ההורים שלנו דאגו שיהיו לנו את האמצעים להישאר ביחד, לימדו אותנו לעבוד קשה וכל הקרדיט על ההצלחה שלי ושל האחים שלי מגיעה להם".
אופייבו הוא בוגר אוניברסיטת סאות'רן מת'ודיסט (SMU), שאימצה לעצמה לא מעט שחקנים אפריקאים בעשור וחצי האחרונים. את המסורת החל המאמן של אופייבו מאט דוהרטי וממשיך כיום מאמן קצת יותר מפורסם, לארי בראון. "דוהרטי הביא בעבר שחקנים באפריקה. הוא ראה שהם עובדים קשה ומאוד צנועים בגלל הרקע שלהם ואיך שהם חונכו, לכן הוא אוהב להביא שחקנים ממוצא אפריקאי. זה לא הקל עליי, אבל מה שכן הקל עליי היא העובדה שבכל פעם ששחקן פוגש מאמן שהוא רוצה לשחק בשבילו והמאמן מגבה אותו, זה יהיה הרבה יותר קל. זאת הסיטואציה שיש לי עם רמי, הוא אחד המאמנים הכי טובים ששיחקתי בשבילם, נותן כבוד ועובד קשה".
קיץ 2012 היה טראומתי עבור אופייבו. רגע לפני גמר הפלייאוף במקסיקו, שם שיחק במשך שלוש שנים, אביו היה על ערש דווי, והוא עזב הכול כדי להיות אתו. "אבא שלי היה חולה ובסוף חייו. רציתי להיות עם המשפחה בימים האחרונים שלו, אבל אבא שלי אמר לי לחזור למקסיקו ולזכות באליפות בשבילו וזה מה שעשיתי". הניגרי חזר וזכה באליפות שנייה במדינה ממרכז אמריקה. בגלל המצב הרגיש במשפחתו, העדיף לוותר על הזימון השני ברציפות לסגל נבחרת ניגריה, מה שהיה גורם לו לשחק בנבחרת במשחקים האולימפיים. "לא מפריע לי שפספסתי בשנה שלאחר מכן, היה יותר חשוב לי להיות עם אבא שלי, המשפחה שלי באה לפני הכול".
אתה אחד מבין חבורה של שחקנים שהגיעו למכבי חיפה ממקסיקו. בישראל נוטים לזלזל בליגה הזאת.
"הליגה במקסיקו חזקה. חמש הקבוצות החזקות ביותר שם יכולות להתחרות בקלות בצמרת של ליגת העל בישראל ולנצח כל קבוצה בצמרת. כל השחקנים שם אמריקאים, לכל קבוצה יש יותר אמריקאים משחקנים מקומיים, אבל המקומיים לומדים במכללות בארצות הברית והם נחשבים מקסיקנים כי ההורים או הסבים שלהם מקסיקנים. כשאתה משחק עם חמישה אמריקאים על המגרש, זו רמה גבוהה מאוד. אמנם, בישראל מזלזלים במקסיקו, אבל הליגה שם טובה מאוד. אני אומר את זה כל הזמן לחברים שלי לקבוצה. תראה את פול סטול, הוא שחקן נבחרת במקסיקו, והוא היה טוב מאוד בישראל, אחד השחקנים הכי טובים בליגה. אני לא חושב שיש הרבה שחקנים ישראלים ברמה שלו. זאת ליגה ברמה גבוהה, ואני חושב שהתקדמתי שם מאוד בתקופה ששיחקתי שם".
מכבי חיפה מודל 2014/15 היא חידה גדולה. הירוקים סומנו מלכתחילה כקבוצה חלשה, אבל פתחו את העונה בצורה סבירה עם מאזן 2:2. בשלב הזה החלה קריסה בלתי מוסברת, עם חמישה הפסדים בשישה משחקים והתדרדרות למאבקי התחתית. "בכדורסל יש תקופה שבה יש משחקים קשים ובכמה משחקים נוספים הפסדנו בנקודה או שתיים, אני חושב שהיו שלושה או ארבעה משחקים כאלה שיכולנו לנצח, אבל בסופו של דבר לא הצלחנו. אני חושב שכל קבוצה עוברת תקופה כזאת, ירושלים עוברת תקופה כזאת עכשיו, זה חלק מעונה".
ואז הגיע ה-6 בדצמבר. חיפה הובסה על ידי בני הרצליה 92:76, ובלילה שלאחר המשחק נעצרו דמונטז סטיט וג'ף אלן בחשד לשימוש בסמים ולאחר מכן שוחררו מהקבוצה. אופייבו, שעל פי דיווחים הגיע לדירה רק לאחר הגעת המשטרה, מספר איך מכבי חיפה החדשה נוצרה מהרגע ההוא, קבוצה שניצחה חמישה מששת משחקיה האחרונים. "זה לא שאנחנו כקבוצה לא מפסידים, אבל יש לנו בקבוצה הרבה מאוד ווינרים. רנה (רוז'ו, א.ש) הגיע בעונה שעברה לגמר במקסיקו, דוגי הגיע לגמר בישראל, אני הגעתי להרבה מאוד גמרים בקריירה שלי. כשיש כל כך הרבה ווינרים בקבוצה, אתה מבין שזמנים קשים באים, אבל אפשר לעבור אותם. הרבה מאוד קרדיט מגיע לצוות המאמנים. אני חושב שכל צוות אחר בליגה היה מוותר במצב הזה, אבל הצוות שלנו האמין בי ובשחקנים האחרים והמשכנו להתאמן, לא התלוננו. עופר (רחימי, א.ש) ורמי כל הזמן אמרו לנו שאנחנו נשתפר, שצריך לבוא ובכל יום ולעבוד. החוכמה היא בתקופה קשה לקבל את העידוד והמוטיבציה כדי לסיים אותה, ובסופו של דבר עשינו את זה".
עד לרגע הפציעה אשתקד היה אופייבו שחקן נחמד בתוך קבוצה טובה. העונה הוא הכוכב של מכבי חיפה, עם 16.5 נקודות ו-6.2 ריבאונדים בממוצע למשחק. "הכול שאלה של הזדמנות", מסביר את הניגרי את ההבדל מהעונה שעברה, "רמי נותן לי הרבה אחריות ונותן לי הרבה דברים לעשות על המגרש, הוא בוטח בי ונותן לי הזדמנות להפוך לשחקן המרכזי של הקבוצה. בעונה שעברה המספרים שלי היו די טובים, אבל תמיד הרגשתי שאני צריך את ההזדמנות ואני מרגיש שרמי מאמין בי מהיום הראשון שלנו ביחד".
כחלק מהתקופה הטובה שלה הצליחה מכבי חיפה להעפיל לאחרונה לחצי גמר גביע המדינה, שם תפגוש את מכבי תל אביב. "כל עוד מכבי תל אביב תדע שהיא הפייבוריטית במשחק הזה, אנחנו נהיה בסדר", בטוח הסנטר של הירוקים, "אני בטוח שהחברים שלי לקבוצה לא מרגישים ככה. אנחנו לא באים לאף משחק בהרגשה שאנחנו האנדרדוג, אני בא בהרגשה שאנחנו רוצים לנצח ושאנחנו הולכים לנצח. מכבי זאת אמנם מכבי, אבל בשבילי זה עוד משחק שאנחנו יכולים להשתפר בו, וכל עוד נחשוב ככה נהיה בסדר".
אם ההצהרה לגבי הגביע נשמעת מפתיעה, חכו שתקראו מה אומר הניגרי לגבי עתיד הקבוצה שלו בליגה. "אני מרגיש שהשמיים הם הגבול בשביל הקבוצה שלנו. הרבה מאוד אנשים זלזלו בנו מהיום הראשון ואמרו שאנחנו לא קבוצה טובה, אבל אנשים יכולים לומר מה שהם רוצים, אנחנו הולכים ומשתפרים ונלך ונשתפר כי יש לנו הרבה מאוד עבודה. אנחנו בדרך הנכונה למקומות שאנחנו רוצים להגיע. האווירה בחדר ההלבשה השתנתה, כולם מביאים הרבה יותר למגרש בכל משחק".
איפה אתה רואה את עצמך בעונה הבאה?
"אני רוצה להגיע למועדון גדול שייתן לי את ההזדמנות הנכונה להביא את היכולות שלי. הוכחתי לעצמי שכל מה שאני רוצה בסופו של דבר יתממש".
