ווינר בכל מחיר: הנאמנות המסוכנת של רוברטו דונאדוני לפארמה

אדם שמקבל החלטה בצומת דרכים נאלץ לא פעם להמר ולסמוך על הקול הפנימי. לרוברטו דונאדוני היה הרבה מזל עם הבחירה שלו ב-1986. הוא היה אז שחקן בן 22 באטאלנטה, אחד הכישרונות המבטיחים ביותר בכדורגל האיטלקי, ושתי אימפריות נאבקו על החתמתו. יובנטוס, האלופה והמועדון היציב ביותר בארץ המגף, נראתה פייבוריטית מול מילאן, שלא ראתה אליפות מאז 1979, עברה טלטלה גדולה במסגרת פרשת ההימורים, והחלה להיבנות מהיסוד עם הבעלים החדש סילביו ברלוסקוני.

להנהלת אטאלנטה, שגידלה בין היתר את גאטאנו שיראה המנוח, שהפך לקפטן ואגדה ביובה, היו קשרים עסקיים מפותחים עם משפחת אניילי, אבל דונאדוני בחר ברוסונרי, ולא הצטער על כך לרגע. כעבור שנה הביא ברלוסקוני את אריגו סאקי לתפקיד המאמן, והקשר המתולתל התחבולן הפך לבורג קריטי בקבוצה הטובה ביותר בתבל בסוף שנות ה-80', בעוד הגברת הזקנה לא ראתה סקודטו במשך כמעט עשור.

הליגה האיטלקית חוזרת מפגרת החורף. במוקד: יובנטוס - אינטר (22:00, ספורט1)

בדיעבד סיפר דונאדוני שההחלטה התבססה על תחושת בטן. זה לא תמיד עובד. ייתכן שהתחושות האלה מעט בגדו בו בקיץ כאשר נדרש לקבל החלטה חשובה נוספת על עתידו. לאציו הציעה לו חוזה באולימפיקו על מנת להחליף את אדי ריאה, אבל דונאדוני בחר להישאר בפארמה, איתה סיים אשתקד במקום השישי וגרף מחמאות עצומות. לו היו מספרים לו שהקבוצה תהיה בפגרת חג המולד עמוק במקום האחרון, תשע נקודות מחוף מבטחים, בתוך סערה ניהולית עם החלפת בעלים על רקע בעיות כלכליות ואי תשלום משכורות, שלא לדבר על מכת הפציעות האיומה, הוא לא היה חושב פעמיים. ואולם, לזכותו של דונאדוני ייאמר כי מעולם לא נהג להתבכיין.

האם חשב שוב על אופציית הנשרים עליה ויתר כאשר לאציו הביסה אתמול 0:3 את סמפדוריה, בעוד מרקו פארולו, הקשר שהוא עצמו טיפח בפארמה בעונה שעברה, כובש שער מרהיב? אם תשאלו אותו, התשובה תהיה שלילית. עוד לפני המפגש מול לאציו עצמה לפני חודש, נדרש דונאדוני לנושא והצהיר: "אני רגיל לקבל החלטות ולדבוק בהן. זה לא הטבע שלי להסתכל אחורה ולהתחרט, ויהיה זה מגוחך לחשוב שהיה עדיף לי לחתום בלאציו. רק לוזרים מצטערים על הבחירות שלהם, ואני לא רואה את עצמי כלוזר".

לוזר הוא בטוח לא. דונאדוני יציין השבוע שלוש שנים על ספסל פארמה, והוא מדורג רביעי בוותק המאמנים בליגה האיטלקית, אחרי אנדראה מנדורליני של ורונה, סטפאנו קולנטואונו של אטאלנטה וג'אמפיירו ונטורה של טורינו. הוא הגיע לאצטדיון אניו טרדיני בינואר 2012, כאשר הקבוצה היתה קרובה לקו האדום עם הגנה רעועה. הוא שידרג את העורף, ייצב את הספינה, ואז יצא לרצף מטורף של ניצחונות בשבעה המחזורים האחרונים שהקפיצו את פארמה למקום השמיני.

ב-2012/13 דורגה פארמה במקום העשירי, ובעונה שעברה, אחרי שאנטוניו קסאנו הגיע כדי להוסיף ברק ויצירתיות, הכול התחבר. גם האוהדים השרופים ביותר של הקבוצה התקשו להאמין שהיא רשמה רצף של 17 משחקי ליגה ללא הפסד בין תחילת נובמבר לסוף מרץ – שיא שאפילו פארמה העשירה של שנות ה-90' על שלל כוכביה הגדולים לא התקרבה אליו. הרגע הגדול הגיע כאשר פארמה פירקה בסן סירו את מילאן 2:4 בתצוגת תכלית.

"המפתח להצלחה שלנו הוא הרצון להשתפר בכל יום ובכל אימון. צריך ליהנות מהאתגרים, לשאוף גבוהה ככל האפשר. זו התחושה בסגל כרגע, ואני מרוצה מאוד מכך", אמר אז דונאדוני. הנשיא תומאסו גירארדי, שלקח על עצמו את פארמה כאשר היתה על סף פשיטת רגל ב-2007, ירד איתה ובנה אותה מחדש, ראה שההתמדה משתלמת. הוא קרן מאושר: "יש לנו עונה נהדרת. אנחנו צומחים שנה אחרי שנה, בדיוק כפי שתכננו, ואני גאה מאוד על כך. דונאדוני הוא הרוח החיה מאחורי ההצלחה. הוא אפשר לקבוצה להתפתח, מקצועית ומנטלית, והעניק לנו יציבות".

זה היה הרגע בו ניסו מספר פרשנים בכירים לפצוח בקמפיין תקשורתי להבאתו של דונאדוני למילאן. הרי מה יכול להיות מרגש יותר מהחזרה של אליל באדום-שחור כשחקן על תקן המאמן המושיע. גירארדי היה מודע לאפשרות מסוג זה כאשר אמר: "אם זה היה תלוי בי, הייתי מחתים את רוברטו לחמש שנים נוספות, אבל אי אפשר לקשור אותו לתקופה כה ארוכה. אעשה הכול כדי לשמור אותו אצלנו. אם תבוא הצעה מקבוצה גדולה, נצטרך לשבת ולדבר".

אלא שברלוסקוני ממש לא חשב בכיוון. פיפו אינזאגי נבחר להחליף את קלארנס סיידורף בקיץ, ודונאדוני מעולם לא היה אופציה על אף הברווזים שהופצו בתקשורת. למעשה, גם אחרי העונה המופלאה בפארמה שהסתיימה במקום השישי, הוא נתפס כמאמן אפרפר ולא אטרקטיבי במיוחד. עבור רבים, חסרה לו הכריזמה, ולעומת זאת לא חסרות העקשנות והשאיפה לעשות הכל בדרכו שלו. בשני האתגרים החשובים בחייו הוא לא הצליח לעורר סימפטיה והזדהות.

ב-2006, כאשר נבחר באופן מפתיע מאוד לרשת את מרצ'לו ליפי בנבחרת שזכתה בגביע העולם, בעיקר בשל הבלגן הניהולי בהתאחדות אחרי פרשת קלצ'ופולי, הוא נתפס כעוף מוזר וזמני. ההדחה בפנדלים בידי ספרד ברבע גמר יורו 2008 נראית קצת אחרת כאשר מסתכלים עליה בדיעבד, אבל היא הוגדרה אז ככישלון מוחלט – וליפי שב לכיסאו לקול תשואות.

במרץ 2009 חתם דונאדוני בנאפולי, אך השידוך הזה היה בעייתי מלכתחילה. אדם מאופק כמוהו לא יצר קשר חיובי עם הקהל הדרומי, ואנשי התקשורת לא הפסיקו להתלונן על כך שהמאמן קבע מסיבות עיתונאים בשעה 9.30 בבוקר למרות שמתחם האימונים מרוחק 40 קילומטרים מהעיר. הם ראו בכך חוסר התחשבות. דונאדוני לא התקבל באהדה גם בחדר ההלבשה, ופוטר כבר באוקטובר – ואלטר מצארי שהחליפו התאים כמו כפפה ליד כדי להצעיד את הנאפוליטנים קדימה.

הרפתקאות אלה, שלא לדבר על הקדנציה האומללה בקליארי, חיזקו אצל דונאדוני כמיהה ליציבות תעסוקתית. לא פלא שהוא לא מיהר לעזוב לשום מקום את המועדון שהעניק לו יד חופשית לבנות את הקבוצה לטווח ארוך. אחרי שראה את ההמשכיות נושאת פרי והעפיל עם פארמה לליגה האירופית, הגיוני שסירב לקפוץ למים העמוקים בלאציו – כי הרי הקדנציה באולימפיקו יכולה בקלות להסתיים בטונים צורמים אחרי מספר חודשים בדיוק כמו בנאפולי. בתחילת העונה השמיע המאמן אופטימיות זהירה, ומאבק בתחתית כלל לא עמד על הפרק.

ואז התחילו הבעיות. ההשתתפות בליגה האירופית נמנעה בגלל טעות חשבונאית זעירה – אי תשלום מסים בסכומים קטנים על מספר שחקנים שהושאלו. שגיאה מסוג זה לא מפתיעה אם לוקחים בחשבון שלפארמה לפחות 70 שחקנים מושאלים ברחבי אירופה, כתוצאה ממדיניות רכש משונה במיוחד. גירארדי, שנקלע לבעיות כלכליות ללא קשר, זעם על חוסר הצדק והבטיח למכור את הקבוצה. בקיץ הוא מכר את פארולו ללאציו, בעוד אמאורי עזב לטורינו. מאז תחילת העונה הנוכחית סבלו השחקנים מהלנת שכר, אשר פגמה קשות במצב הרוח בחדר ההלבשה. מקבוצה מגובשת ונחושה שמתקדמת בעקביות לצמרת, הפכה פארמה למועדון במשבר שעתידו לוט בערפל. האווירה בחדר ההלבשה נפגמה קשות, ודונאדוני התקשה לשמור על ריכוז שחקניו.

תוסיפו לכך את מכת הפציעות לשחקני מפתח. הבלם גבריאל פאלטה, מתאזרח ארגנטיני שהגיע בזכות דונאדוני לסגל של צ'זארה פראנדלי במונדיאל לצד פארולו, נעדר במשך כל הסיבוב הראשון, וכמוהו המגן הימני מתיה קסאני. ההגנה קרסה בעלדיהם, במיוחד לאור ירידה חדה גם ביכולתו של הקפטן בן ה-37 אלסנדרו לוקארלי. במקביל, התגלה מום בליבו של הקיצוני הצרפתי ז'ונתן ביאביאני, וגם הוא לא שותף העונה כלל.

בהתחלה נתפסו ההפסדים כסוג של חוסר מזל, ופארמה באמת הציגה משחק התקפה ראוי ב-5:4 המרתק מול מילאן וב-4:2 מול אודינזה, וגם לרומא הפסידה רק בדקה ה-88. אולם כדור השלג המשיך להתגלגל, גירארדי היה עסוק בעיקר בחיפוש קונים, הקבוצה צנחה למקום האחרון. אפילו ניצחון על אינטר שיכול היה לשנות את המומנטום בוזבז כאשר פארמה ספגה שביעיה מול יובנטוס במחזור שלאחר מכן. בתקשורת החלו לדבר על אפשרות לפיטוריו של דונאדוני. הם טעו.

הנשיא הצהיר באוקטובר: "משרתו של דונאדוני כלל לא בסכנה. הוא מאמן שהשיג תוצאות מעולות עבורנו בשנים האחרונות. הכדורגל שלנו טוב, אבל חסרים לנו שחקנים קריטיים, וכל מאמן היה מתקשה ללא השחקנים האלה". גם המאמן יצא לטובת הבעלים בנובמבר, כאשר האוהדים הפגינו נגדו: "די כבר עם הביקורת. צריך לתת לאדם כבוד שמגיע לו. הנשיא עשה המון עבור פארמה בשבע השנים, ואין לאיש זכות להאשים אותו. קל לדבר על כסף כאשר הוא לא שלך".

ב-2015 פותחת פארמה דף חדש, בחשש רב. אחרי אינספור שמועות, יש בעלים חדש בדמותו של איל הנפט האלבני רזארט טאצ'י, שירש חובות בסך כ-30 מיליון יורו. האם הוא מתכוון לכסות אותם ולחזק את הסגל? האם יתמיד להעסיק את דונאדוני? איש לא יודע את התשובה. דבר אחד בטוח – אף אחד בעיר לא מפיל את כל התיק על המאמן.

"רוברטו עושה את עבודתו לא רע בתנאים בלתי אפשריים", אומר העיתונאי המקומי אנדראה לוזאפיו. "אנחנו מעריכים מאוד את דונאדוני. הוא מאמן מנוסה וחכם, וכולנו תקווה שיישאר", מצהיר פייטרו קיטוליני, מראשי האוהדים של פארמה. דונאדוני עצמו שומר על קור רוח ומתכונן לסיבוב השני. "אני לא יודע מה הסיכויים שלנו לשרוד בליגה, צריך פשוט לשאוף לנצח בכל משחק ומשחק", הוא אומר. אם יציל את פארמה מירידה במצבה הנוכחי, יהיה זה לא פחות מנס, וההישג המרשים ביותר בקריירה שלו. ואז אולי הוא יהיה ראוי גם שוב לקידום. אם ירצה בכך, כמובן.