פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תחושת בלבול: הפודיום של יוסיפון

        במקום הראשון: הסיפורים המיתולוגיים והמצחיקים שמגדירים את חידת מרקו בלבול. בשני: עיתונאי סרבי ששוחח עם סטנוייביץ' מסביר מה הפריע לו. ובשלישי: לאן נעלם השחקן הכי מוכשר שאדלשטיין פגש. מדור הפודיום מדרג את שלושת סיפורי השבוע

        תחושת בלבול: הפודיום של יוסיפון
        צילום וידאו: אדריאן הרבשטיין, עריכת וידאו: יאיר דניאל

        מהפך בצמרת הדמאריס: ניצן דמארי, הבלם של מכבי הרצליה - עם צמד נגיחות מול הפועל ראשון לציון שלשום - כבש שני שערים יותר מעומר, החלוץ של אוסטריה וינה. הראשל"צים היו ביתרון 1:3, אבל אז הבלם נגח פנימה בדקות ה-78 וה-90, והשווה ל-3:3.

        "יש לי דם של חלוץ", אמר בצחוק ניצן, והוסיף: "הייתי מעדיף שייגמר 0:0 ולא 3:3. יצאתי מבואס מהמשחק, ספגנו שערים מצחיקים". ועומר, שכבר חזר לווינה ומחלים ממחלת הנשיקה לקראת המשך העונה, פרגן לאח: "הוא כוכב. הוא מבוזבז בליגה הלאומית".

        הפודיום ממתין ליום שבו ניצן או עומר דמארי יחזרו לליגת העל הישראלית. עד אז, הנה שלושת הסיפורים שכן עלו לפודיום השבוע.

        בואו לבחור את שחקן החודש בליגת העל ולזכות בפרס מרגש

        לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
        למעקב בטוויטר
        לכל הטורים במדור הפודיום

        מרקו בלבול, מאמן מכבי חיפה (עיבוד תמונה , מכבי חיפה)
        (צילום: אתר מכבי חיפה)

        מדליית זהב: חידת מרקו בלבול

        מרקו בלבול עלה לבמה בחדר התקשורת שבאצטדיון בנתניה, למסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן מכבי חיפה. במשך יותר מחצי דקה, בלבול והקפטן יוסי בניון לא בדיוק הצליחו לתאם סידור ישיבה. מי מימין, מי משמאל. אחרי הכול, הקריירה של בלבול עד כה רוויה בשינויי תפקידים, במשחק כיסאות. זו לבטח אחת מקריירות האימון הכי לא יציבות שנראו במחוזותינו, אבל כל מי שיבוז למינויו של בלבול יעשה לו עוול. נכון - מיטב השורות ברזומה שלו כוללות את המילה "עוזר", או "סקאוט", או אפילו "חבר". אבל במה שונים קורות חייו מאלה של פאקו אייסטרן, למשל?

        הערב כבר נראה מפגש ראשון בין השניים, אבל עוד לפני, רגע לפני שהוא מתחיל את הפרק הכי חשוב בחייו, זהו זמן נהדר לתהות על קנקנו של בלבול. הסיפורים אודותיו מפילים מצחוק, הידע שלו נרחב, יכולות האימון שלו במבחן; אבל יותר מכל, בלבול הוא האיש שתמיד היה איפה שצריך להיות. מבחינת מיקום, הוא טוב יותר מאלון מזרחי וערן זהבי ביחד. וכשהמשחק הראשון שלו במכבי חיפה הוא משחק על תואר, המושג "אופורטוניזם" יכול לפרוש מהמילון. קבלו את האיש שמחליף את אלכסנדר סטנוייביץ' בפעם השנייה ברציפות.

        "הייתי מוכן", אמר בלבול באותה מסיבת עיתונאים בנתניה. "ברגע שקיבלתי את הטלפון, לבוא להיפגש, ידעתי שאני הולך לחתום". בלבול אכן חשב שפלייאוף עליון עם סכנין יעשה את העבודה כבר בקיץ, אבל זה לא קרה.

        "אין הרבה מה לספר", אומר מוחמד אבו יונס, יו"ר סכנין. "היה לו חוזה לעונה וחצי, נגמר, וזהו. מרקו בן אדם נחמד, נעים, בסדר גמור. בעל מקצוע מעולה". אז מה היתה הבעיה? אבו יונס עושה קולות של טרקטור, ואומר: "שיטת המשחק שלו לא מצאה חן בעיניי". לפני סיום הוסיף: "במכבי חיפה הוא יצליח".

        קריירת האימון של בלבול נמשכת זה תריסר שנים. מתוכן, פחות מארבע שנים, לסירוגין, העביר כמאמן ראשי (בחגורה רק 77 משחקים בליגת העל). אחוזי ההצלחה שלו סבירים - הוא במקום ה-21 מתוך 68 ברשימת המאמנים שהדריכו יותר מ-30 משחקים בליגת העל. אבל שיאי הקריירה, כאמור, הגיעו בתפקידים משניים.

        רובם היו תחת אברהם גרנט. אצל המנטור הוא עבר כשחקן, וסקאוט, ועוזר. בלבול ביחסים חברותיים עם גרנט, אבל לגרנט, כידוע, חברים רבים; ובכל זאת - בלבול הוא זה שנקרא לתפקיד, בגלל כישוריו.

        את הניסיון בפרמיירליג, עליו דיבר במסע"ת, הוא קיבל בתור סקאוט של המנטור, בווסטהאם. בראיונות סיפר שזו אחת התקופות שהכי השפיעו עליו, על הידע ועל מוסר העבודה שלו. השכר, אגב, היה לא פחות מתגמל משכרו במכבי חיפה, מה שמראה שבלונדון היו מרוצים.

        הוא חזר לארץ, ואחרי קמפיין קצר ופיטורים ממכבי פתח תקוה, הוא שוב נקרא לדגל על ידי גרנט. נוסעים לבלגרד. סטנוייביץ' הוברח מהמועדון עם פור גדול בטופ של הטבלה, והישראלים שמרו על ההובלה וקטפו תואר. בסרביה, כמו באנגליה, זוכרים יותר את גרנט ופחות את בלבול. "אף אחד לא ידע עליו דבר", מספר לוואלה! ספורט העיתונאי הסרבי אלכסנדאר יוקסיץ'. "גרנט הביא אותו כעוזר בצוות, והשחקנים תהו, 'מי זה הבחור הזה?'".

        יוקסיץ' נכח כמעט בכל אימון בתקופה הזו, והוא מספר שאת האימונים העביר גרנט. "מיסטר בלבול רק השקיף", הוא אומר. במחנה אימון בטורקיה, בלבול ניגש לולדימיר וולקוב ושאל מדוע הוא לא יצא למשחק הנבחרת של מולדובה. וולקוב ענה: "כי אני משחק במונטנגרו". "זה סיפור שמסכם את שהותו של בלבול בבלגרד", אומר יוקסיץ'. "הוא היה מאוד שקט כאן, נראה אאוטסיידר. בקושי דיבר. בשלב מסוים, גורמים במועדון היו בטוחים שמדובר באיש מוסד".

        'איש המוסד' היה שותף לתואר של פרטיזן, ולמד הרבה גם שם. לאחר ההרפתקה בסכנין, הוא שוב ידע להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. ואין מקום נכון יותר מתאילנד. הוא בכלל טס לשם לחופשה. אבל אז שילב בלבול שתי תכונות נהדרות שלו - הוא תמיד רוצה ללמוד, והוא כל-כך נחמד. הוא החל להגיע לאימונים של קבוצתו של גרנט, ואט-אט השתלב בחבר'ה. הבוס התאהב בו, ולמרות שלא היה בעל תפקיד רשמי, מספרים שגם בלבול קיבל כמה ג'ובות על הגביע בו זכתה טרו ססאנה.

        מרקו בלבול, רזומה כמאמן ראשי (עיבוד תמונה)
        * הנתונים באדיבות דריבליסט; מתייחסים רק לליגת העל

        בלבול לא מבלבל אף אחד. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. לצד האופורטוניזם, האופי החביב, הידע המקצועי, אחת התכונות הכי בולטות היא הריחוף הקל שלו מעל פני האדמה. "מעופף" היתה מילה שחזרה אתמול יותר מדי פעמים. וכולם ביקשו להבהיר: "הכול ברוח טובה, כמובן".

        מספרים, למשל, שמרקו בלבול נסע לאימון בקרית שלום עם אוטו, וחזר ברכבת; שבזמן אימון כעוזר במכבי חיפה, השאיר את הרכב מונע; שבמסע נבחרת לקח בטעות את המזוודות של הפרשן.

        בסכנין, לפני יותר משנה, בלבול גזר על עידן ויצמן להגיע עד 17:30 למשחק באשדוד. ויצמן איחר. למחרת המאמן זרק לו: "למה איחרת?".

        ויצמן ענה: "לא איחרתי. אמרת לי להגיע ברבע לשש".

        "באמת?", שאל בלבול.

        "כן", ענה ויצמן. "הגעתי ב-17:43. אפילו הקדמתי".

        והמאמן אמר: "סליחה, סליחה".

        אבל גם אם הראש לא תמיד מחובר, כולם אומרים - כשזה מגיע לדשא, הוא הכי מרוכז שתמצאו. כולם מגדירים אותו כאיש מקצוע נהדר. "הוא מאמן טקטי ברמות הכי גבוהות שהכרתי", מספר אחד השחקנים שעברו תחתיו. "מבחינת עמידה על המגרש, אין דבר שהוא מקרי. לפעמים אותנו זה עצבן, כי האימון נעצר כל כך הרבה פעמים, על כל פס לא נכון או סגירה לא במקום. עד שהוא לא מרוצה, האימון לא יסתיים".

        גורמים שעבדו עם בלבול טוענים שהוא לא יהיה בובה של יעקב שחר. שיש לו עין נהדרת לשחקנים; וכשמפעילים עליו לחץ, הוא לא יתווכח ולא ישבור את כלים, אבל ימשיך בדרכו. "הוא יתנהג כאילו לא שמע מה אמרת לו", אומר מקורב. "זו תכונה נהדרת". "הוא אדיש לסביבה, וגם משתדל לא להיות מושפע מגורמים חיצוניים", מספר שחקן שעבד אצלו. "מהבחינה הזו, זה יעזור לו בחיפה". וכפי שמספר שחקן נוסף, מקבוצה אחרת, פראייר הוא לא: "יש לו תואר שלישי או רביעי בתורת החרטוט. הוא יודע מה אתה תרצה לשמוע".

        תכונה שדילגה על פני בלבול היא כריזמה. את זה יגידו כולם. אבל אולי דווקא במכבי חיפה הלחוצה-מדי, האדישות והרוגע של בלבול יכולים להרדים את העסק לכדי הצלחה. "הוא לא דיבר יותר מדי", מספר שחקן ירוק על הדייט הראשון של בלבול עם הירוקים. "הוא מבין שכולם פה סוחבים לחץ ותסכול, ולא צריך לקדוח לנו אלא רק להרגיע. הוא לא ניסה לעשות קסמים לקראת מכבי. רק העמיד אותנו נכון, מבוקר. נכון, הוא לא מאלה שנכנסים לחדר וכל השחקנים אומרים 'וואו'. אבל על סטנוייביץ' אמרנו 'וואו' והוא נכשל. יש לבלבול המון כדורגל. הוא עבר במקומות ששחקנים כאן רק יכולים לחלום עליהם, אז לאף אחד אין זכות לזלזל בו".

        צודק.

        בקריירה של מאמן כדורגל, כמו בכל קורות חיים, השאלה היא איך אתה מספר את הסיפור. תגידו מה שתגידו, הקריירה של מאמן מכבי חיפה הטרי מספרת אחלה סיפור.

        אלכסנדר סטנויביץ ויעקב שחר, מכבי חיפה (עיבוד תמונה , קובי אליהו)
        (צילום: קובי אליהו)

        מדליית כסף: סאלה שלום - הדפוס הזהה שהפיל את סטנוייביץ'

        "הכול בסדר. פשוט מזל רע". כך ענה אלכסנדר סטנוייביץ' להודעת סמס של עיתונאי סרבי, שהעדיף שלא להיחשף בשמו (מתברר שזה טרנד בבלקן). "הוא היה מאוד מרוצה במכבי חיפה", סיפר הבחור לוואלה! ספורט. "הוא במיוחד אהב את האוהדים. הוא היה אסיר תודה על התמיכה הגדולה שלהם בו. ראיתי קטעי וידאו, אפילו בפרטיזן הוא לא קיבל עידוד כזה. הם אהבו אותו, אבל מעולם לא שרו לו ככה, כמו שאוהדי מכבי חיפה שרו".

        סטנוייביץ' הוא אדם אהוב. אהוב מאוד. בעיקר על ידי העיתונאים. משיחה עם כמה כאלה, עולה שסאלה תמיד מקיף עצמו במסקריו, מקרב אותם אליו. והם מתאהבים בו. כך גם השחקנים - ובמקרה שלנו, שחקני מכבי חיפה. גם אם תפסת לשיחה שחקן שכמעט ולא קיבל הזדמנויות, הוא עדיין התפעל מהכריזמה והנוכחות והידע של סאלה. וכפי שפורסם בעבר, יוסי בניון, למשל, ניסה לשכנע את הסרבי להישאר. כך היה גם בפרטיזן, וגם בתקופתו בדאליאן. לכשנודע שהוא עוזב את הקבוצה הסינית, שחקנו סיידו קייטה (כיום ברומא) התקשר אליו חמש פעמים ביום, התחנן שיישאר.

        "אבל השאפתנות שלו הכריעה", ממשיך עיתונאי אחר. "זו היתה הפעם הראשונה שהוא בקבוצה שאמורה להילחם על תואר, והוא היה רחוק מהמטרה. בשיחה האחרונה בינינו הוא עוד דיבר על תוכניות הרכש בינואר. כנראה שלאחרונה הוא נשבר. הרגיש תקוע, הרגיש שהוא לא יכול לשנות".

        עוד דפוס שעולה - סטנוייביץ' איש של עקרונות. למרות שסרביה ממדינות הכדורגל הכי מסובכות ומושחתות בעולם, העיתונאים שהקיפו אותו טוענים שהוא לא כזה: שהוא הסתבך בגלל שניסה להתרחק מהסטיגמה. שהוא עף מפרטיזן בגלל שסירב לקחת שחקנים רק בגלל שם הסוכן שמייצג אותם.

        במובן מסוים, העסק עם חיפה נגמר טוב בהרבה מאיך שנגמר בפרטיזן. מהסרבים הוא היה צריך לברוח עד סין. מחיפה, לפחות לפי הגורמים שהתראיינו לקטע זה, הוא יצא בכבוד. משכורת דצמבר - כ-200 אלף שקל פלוס כמה תוספות - שולמה, וזהו (מענק החתימה, כפי שפורסם במדור זה בעבר, עמד על 1.4 מיליון שקל), נגמרו העניינים מול יעקב שחר. לפי גורם המעורה בפרטים עולה שהחוזה למכבי חיפה היה לשנתיים, כשלירוקים אופציית יציאה במקרה שאליפות לא תושג בעונה הראשונה - מה שמראה לכם על השאיפות האמיתיות שהיו בכרמל בקיץ.

        ואם כבר מדברים על דפוס זהה, אז זה אולי מה שהפיל את סטנוייביץ'. הקרבה הרבה מדי לתקשורת, הכנות הגדולה מדי. הוא היה בן אדם שתענוג לראות אותו מנהל משחק או מדבר במסיבות העיתונאים. כריזמטי, כן, כמעט משוגע. אבל מה שטוב לתקשורת לא בהכרח טוב לביזנס, ומה שטוב לסרביה לא טוב לישראל. מכבי תל אביב החייתה את הקונספט הזר בעיקר בשביל החציצה בין המועדון והשאר. סטנוייביץ' לא קיבל את אותה חציצה מהמועדון שלו; להפך - הוא טשטש את הגבולות עוד יותר. הוא דיבר והתנהג בפתיחות יתרה. העצבים שחטף על השוער ולדימיר סטויקוביץ' באמצע מסיבת העיתונאים האחרונה היו דוגמה מושלמת. אוסקר, סוזה ופאקו מעולם לא היו מאשימים שחקן בבוטות כזו. ג'ורדי קרויף כנראה לא היה נותן להם.

        למכבי חיפה אין ג'ורדי קרויף. יעקב שחר עדיין לא התיישר עם הנוסחה המנצחת, ועד אז כנראה ימשיך להחליף גרביים כמו מאמנים ושחקנים. התענוג עם הסרבי עלה לו כמה מיליונים טובים, והופ, תוך חצי שנה נזנח הקונספט הזר. חזון? חוזה לחצי שנה. ינואר? נראה מה יהיה במשחק אימון נגד עפולה. חמישה מאמנים בשנתיים וחצי לא הולכים הביתה ברגל. מסתמן שבלבול בא על תקן בנאדו. קח כמה חודשים. נכשלת? הביתה. הצלחת? תישאר עד הכישלון. בקיץ הרי הכול פתוח. את המועמדים הקורצים אתם כבר מכירים.

        סטנוייביץ' דווקא חשב בגדול עם המועדון הזה. לפי גורם בכדורגל הסרבי, הוא סירב להצעה של הירנביין ההולנדית לפני שהסכים להגיע לכרמל. עכשיו הוא יצטרך לתכנן מסלול מחדש. "לדעתי, הוא ימצא ג'וב מהר מאוד", מספר יוקסיץ', ההוא מהקטע על בלבול. חברו האנונימי קצת סקפטי: "מועדונים מסין מתקשרים כל שבוע, אבל אני לא בטוח שהוא ירצה ללכת לשם, ובאירופה מאוד קשה למאמנים סרבים לקבל משרות".

        בינתיים, אין לדעת מה היעד הבא של סאלה. כשנדע, כנראה שנדע גם מה היעד הבא של בלבול.

        יותם שירן כדורסלן ישראלי (עיבוד תמונה , ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        מדליית ארד: לאן נעלם יותם שירן, השחקן הכי מוכשר שאימן ארז אדלשטיין?

        דצמבר 2012. ארז אדלשטיין, מאמן הפועל תל אביב ולימים מאמן נבחרת ישראל: "אימנתי את כולם - יואב ספר, טל בורשטיין ויניב גרין - אבל יותם שירן הוא השחקן הכי מוכשר שאימנתי אי פעם. הוא עושה דברים באימונים שאני מתבייש להגיד לכם איך הזרים קוראים לו, כאילו הוא משלהם. אני מקווה שהעונה הזו תדחוף אותו".

        דצמבר 2014. יותם שירן, בן 24, בבית שבקיבוץ שפיים, בלי קבוצה, אחרי חופשה בהודו.

        אדלשטיין הוא לא היחיד שבגללו יותם שירן הגיע אל הפודיום. מספר אנשי מקצוע שונים הגדירו אתמול את שירן בין "אחד המוכשרים בשנתונים האלה" לבין "הפוטנציאל הכי גדול". בר טימור, ששיחק עמו בהפועל תל אביב, אומר: "הוא הישראלי הכי מוכשר שראיתי. הוא אתלט כאילו הוא זר. הוא היה עושה דברים שגורמים לך לתפוס את הראש. באמת שאני לא מגזים". אז מה קרה? כלום לא קרה. פשוט לא בא לו, בינתיים.

        בעונה שעברה הסתיים החוזה שלו בהפועל. זו היתה עוד עונה שבה לא פרץ, עם 8 דקות ו-1.6 נקודות לערב. לא מה שציפה, זה בטוח. כשנגמרה העונה הוא החליט: טסים ומנקים את הראש. הוא בחר את צפון הודו כיעד, ובאוגוסט המריא לחודשיים. לסוכן אמר שהוא עושה הפסקה, ושלא יקבל הצעות עבורו. נחיתה בדלהי המזוהמת, ומשם לצפון הנהדר (מומלץ, באחריות). דרמסלה, מנאלי, ספיטי, לה. בתפריט: טרמפים, אוטובוסים מקומיים ופיניש בוורנאסי, העיר הקדושה בה שורפים גופות בפאתי נהר הגאנגס (מומלץ, באחריות).

        שירן קנאי לפרטיותו, ולמרות הגיל והקלילות, סירב להתראיין לכתבה זו. משיחות עם חבריו הקרובים עולה שאמר להם שההחלטה התקבלה בגלל תחושת מיצוי. הוא הרגיש שהכדורסל תופס את כל חייו, והוא רצה לחזור לפרופורציות, רצה לצאת קצת מהעסק. הציטוט הכי נזכר שאמר: "נתתי למים לזרום". ההפסקה, אגב, עדיין נמשכת. אבל עם תאריך תפוגה. "הוא יודע שיחזור לכדורסל", מספר חבר. "זה חלק ממנו. או העונה או בעונה הבאה, הוא יחזור".

        השאלה איך. מתן נאור הוא הדמות הכי מתאימה לשאול. הוא גם יצא לאתנחתא קומית בדרום אמריקה, ב-2008, והוא גם זה שישב לשירן על הג'וב כפורוורד הפועל תל אביב. "מבחינת פוטנציאל, אני מסכים עם כל מה שאמרו לך", נאור טוען. "הוא אדם נהדר ומוכשר. אבל הכישרון הכי גדול של שחקן כדורסל זה היכולת למצוא את הדרייב, את מה שמניע אותך. לא סתם מאיר טפירו עדיין משחק, ובתשוקה כזו. מי שיש לו דרייב, מצליח. ליותם, איך שאני רואה את זה, מהצד, זה היה חסר. אני חושב שאם היה נזרק למים בתדירות גבוהה יותר, ונחשף ללהיות שחקן דומיננטי על סמך הפוטנציאל שלו, הוא היה שחקן ליגת על לגיטימי והיה גם מוצא את הדרייב דרך זה. ברגע שדברים לא הלכו לו בקלות, היה נראה שהוא קצת התייאש".

        הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        orenjos@walla.co.il

        לאתר דריבליסט