בין כרמי הזיתים בכפר מג'ד אל-כרום נולדו שחקנים מוכשרים שאף פעם, או לפחות עדיין, לא הפכו לכוכבים. זה קרה כנראה כי משהו עצר בעדם, או שהכישרון שלהם לא יכול להפוך אותם לכאלה. עד לפני כמה חודשים, אולי פחות, אחמד סבע, דיא סבע והישאם כיוואן, היו כוכבי הכפר, האנשים שהגאווה המקומית שרתה עליהם.
אלא שבחודשיים האחרונים עולה יותר ויותר לתודעה של האנשים בסביבה שחקן שאולי יהפוך לראשון מבין אלה שמצליח למצות את עצמו. אולי אפילו להפוך לשגריר הראשון. עד לפני שנה, הסיכוי שעטאא ג'אבר (ככה, לא להפך), השחקן שמקבל העונה קביעות בהרכב של מכבי חיפה, יעבור לענף אחר, הייתה ריאלית יותר. כשמקשיבים לסיפור שלו, מבינים מדוע במג'ד אל-כרום יש מי שמכנה אותו נס.
כדי להבין מאיפה הכל התחיל, מהיכן הגיע הילד ממג'ד אל-כרום להרכב של מכבי חיפה, חייבים לחזור קצת אחורה, לגילאים הצעירים. בילדים א' הוא התחיל בכלל כחלוץ, ועם קצב של 17 שערים בעונה אף אחד לא העז להזיז אותו מהרחבה. ככל שהקריירה התקדמה, כך התנודות בסיפור החיים שלי הפכו קיצוניות יותר ויותר. בנערים ג' הוא היה מגיע למגרש ומתבקש לחזור הביתה, מבלה בין היציע לספסל ובין הכדורגל למחשבות על העתיד.
"אף אחד לא ספר אותו בתקופה ההיא", תיאר זאת היטב אחד ממכריו. "הוא היה קם בשש בבוקר, מתכונן, מגיע למגרש, שומע שהוא לא בסגל וחוזר הביתה". אבל כל אותו הזמן ג'אבר ידע מה הפתרון. הוא התחנן בפני המאמן להסב אותו לקשר אחורי, ובקבוצה היה מי ששמע וצחק. "בסוף העונה כל אחד מהשחקנים קיבל תעודה עם נתונים סטטיסטיים. הממוצע למשחק בתעודה שלו עמד על דקות בודדות. הוא התייאש", סיפרו מכריו. כמה חודשים אחר כך, הגיע המהפך בקריירה. גילי לבנדה ושמוליק חנין אמרו כן, הסכימו לעשות הסבה לילד ותוך כמה זמן הבינו איזה נכס יש להם ביד. משם, הוא הפך לקשר אחורי קבוע בהרכב עד הפציעה הנוראה ההיא שכמעט ריסקה לו את כל החלומות.
ה-18 במאי 2013, ליתר דיוק, שם התחיל הסיוט, המסע המתיש שנגמר קצת יותר מעונה אחרי בהרכב של מכבי חיפה. תיקול במשחק הגביע של קבוצת הנוער מול מכבי נתניה מוצא את עטאא מובל לחדר ההלבשה עם כאבי תופת. הרופאים נתנו לו כדור הרגעה, ובננה, והוא חזר לשחק אבל ראה שחור. אחרי המשחק הזה, כאילו בדיוק בזמן הנכון, הליגה יצאה לפגרה. רק כאילו. ג'אבר ישב חודש בבית, עם כאבי תופת, אבל חשב שהכל יחלוף עם הזמן. אז הוא פגש רופא, שהחליט שהוא מפסיד את מחנה האימונים עם אריק בנאדו, נשאר לפיזיותרפיה, ואחרי שבועיים גובס למשך חודש וחצי. שש זריקות לא עזרו, ואחרי שלושה חודשים הילד מהכפר מבין שהזמן שלו לפרוץ לתודעה הולך ואוזל.
הפגישה הראשונה הייתה עם רופא מומחה בכפר סבא, שם ג'אבר קיבל את הבשורה שגרמה לו לחשוב על מקצוע אחר. "אני זוכר היטב את היום הזה. הרופא ביקש את בדיקת ה-MRI, והבהיר לו שיכול להיות שהוא גמר על הכדורגל", סיפר השבוע אחד מבני משפחתו. "הוא אמר שאם בבדיקה יתברר שהסחוס שחוק מתחת לסנטימטר וחצי, הוא יחזור לשחק והוסיף: 'אם לא, אולי שחמט יתאים'". ג'אבר שמע את המשפט ולא האמין. מהמתקל הכי טוב במכבי חיפה הוא יכול להפוך לרץ, במקצוע אחר. אחרי כמה ימים, ה-MRI הגיע, והתוצאה: שחיקה של סנטימטר אחד בלבד.
"אפשר לומר שעטאא משחק היום כדורגל בזכות חצי סנטימטר של מזל", הסבירו במכבי חיפה. "חצי סנטימטר שהפך אותו לשחקן הרכב באחד המועדונים הגדולים בישראל". למרות האופטימיות, צריך להבין, גם החזרה משם לא הייתה פשוטה. באוקטובר לפני קצת יותר משנה הוא עבר את הניתוח, אבל חזר אחרי שמונה וחצי חודשים במקום אחרי חצי שנה, כולל שתי גיחות להולנד ואחת לבולוניה לצורך שיקום. את החזרה לכושר הוא זוקף לזכות הפיזיותרפיסט הצמוד עידן סגל ופיני שרון, ואנשי מחלקת הנוער שמוליק חנין ויניב ברנשטוק. רגע אחרי הסיוט הזה, הגיע לישראל המאמן הסרבי אלכסנדר סטנוייביץ', ואחרי שתי נגיעות בכדור החליט: ג'אבר נשאר. לא רק נשאר, אלא עם נתון סטטיסטי מדהים שמגדיר אותו כשלא פחות מהמתקל המוצלח ביותר בליגת העל.
"אפשר לאהוב או לא לאהוב אותו, אבל אי אפשר להתעלם ממנו", אמר לנו השבוע אחד משחקני מכבי חיפה. "בעונה שעברה כולם היו בטוחים שהוא גמר עם הכדורגל, אנשים חשבו שלא נראה אותו משחק יותר. אז מה קרה מאז? הביאו זר שלא התחבר, מויאל פצוע וגוסטבו מבוגר. וכך הוא התחיל לקבל דקות".
היתרונות של עטאא, מספרים בחיפה, מבוססים בעיקר על המשחק השקט שלו. "הוא מתנהל עם הכדור כאילו יש לו הרבה ניסיון. אף פעם לא תראה אותו לחוץ, בהופעות הראשונות שלו הוא שיחק כאילו הוא עדיין בנוער", סיפר שחקן אחר, "היתרון הגדול שלו הוא שהוא מודע ליכולות שלו. הוא לא ינסה לעבור שלושה שחקנים באמצע, אבל מצד שני הוא חזק ויש לו מסירה טובה. הפוטנציאל שלו ממומש בינתיים כי הוא יודע לעשות שימוש יפה ביתרונות ומקטין את החסרונות, שהם מעטים בעיניי".
אז עד עכשיו הטלנובלה של ג'אבר מספיקה לו לראות הרכב במכבי חיפה. אבל מה יקרה כשמויאל יחזור? כשיגיע זר בינואר? כשבוקולי יגלה שוב לתקופה מסוימת שהוא בן 26? חכו עוד קצת, עד אז בטח יקרה לו איזה נס אחר.
העיסוק בתעלומת ראיוס מוביל לשאלה חשובה: האם מכבי חיפה מוותרת עליו מהר מדי? האם היא מודעת להשלכות של המהלך שאותו היא שוקלת לבצע? לפני שאתם עונים על השאלה המורכבת הזאת, כדאי לשמוע מה ראיוס עצמו חושב. בשיחות שניהל לאחרונה עם מקורביו, נימק הקשר הספרדי מדוע הטענות נגדו ("מופיע רק למשחקים קטנים") אינן מוצדקות. אולי בצדק, ראיוס תולה את היכולת שלו ביכולת הקבוצתית, ולא להפך.
"ראיוס הוא לא ערן זהבי, שחקן שנמצא מעל הקבוצה. הוא שחקן שמושפע ממנה. הסיכוי שהמאמן יוכל למצוא שחקן כמו זהבי בכסף סביר בינואר הוא די אפסי", הסביר הבוקר אחד השחקנים הבכירים בקבוצה, ששוחח עימו ותומך בהשארת הספרדי. ראיוס מתייעץ לאחרונה לא מעט עם מיצ'ל, לא רק בגלל המוצא המשותף, אלא אולי מתוך הזדהות. באחת השיחות, לפני הדרבי, אמר לו ראיוס: "אנחנו נעשה את המקסימום עד ינואר, ומה שיהיה יהיה". חבריו לקבוצה סיפרו השבוע כי בשבועיים שקדמו לדרבי ראיוס נראה מדוכדך. "אתה מרגיש את זה באימונים. הפס זה לא אותו פס, הרצינות היא לא אותה רצינות", אמר אחד מהם. "יש צל שמרחף מעליו, וקשה לו לחיות עם זה, בעיקר כי הוא כמעט לא חווה בקריירה מצב שבו הוא לא מוערך. הקהל אוהב אותו, אבל זה עדיין לא מספיק לו כדי להישאר".
כמו שכבר הסברנו בעבר, בכירי מכבי חיפה חלוקים לגביו. אחד המתנגדים סיפר השבוע: "אני לא חושב שצריך לעלות את השאלה הזאת על הפרק. ראיוס שחקן טוב, אבל קשה לו מאוד לבלוט במשחקים גדולים. הבעיה היא שמכבי חיפה לעולם לא תוכל להתקרב לגדולות בלי שחקן שיוביל אותה". את הטענה הזאת דוחים התומכים בראיוס, שמסבירים בפשטות: אף שחקן שיגיע בינואר בתקציב מוגבל לא יוכל להוביל את מכבי חיפה לאליפות, לקחת את הקבוצה על הכתפיים שלו. הם מבקשים לדחות את גזר הדין לקיץ, כשעוד קודם יתברר האם סטנוייביץ' ימשיך, ולאן המועדון רוצה לקחת את המהפכה שהוא מתכנן.
את ההחלטה החשובה, כמובן, יקבל סטנוייביץ' בעצמו. לפני מספר ימים הוא שוחח בעניין עם שחר והבהיר לו: אני רוצה את גילי ורמוט, ואם הוא יגיע, אני מוכן לשחרר את ראיוס. אלא שבהנהלה הבכירה של מכבי חיפה עדיין מנסים להרכיב את הפאזל שיוביל להגעתו, "ויש עוד הרבה חלקים שלא הצלחנו למצוא", הגדיר זאת אחד מאנשי המועדון. נכון להבוקר (שישי), השאלה המרכזית שמעסיקה את המאמן היא האם קשר שגדול על משחקים קטנים וקטן למשחקים גדולים יכול להוציא ממכבי חיפה זכיה בתואר העונה? מקום שלישי או רביעי וגביע, למשל?
זאת אגב, השאיפה הנוכחית של המועדון. שאיפה שאם ראיוס יהיה בכל זאת שותף לה, למרות הרצון הנוכחי להיפרד, תשאיר גם את המאמן שלו בעונה הבאה. שאלת ראיוס, כשאלת המועדון כולו.
