"עכשיו אנחנו כבר יודעים שהם נתנו לנו סמים. כשהדוקטורים אמרו: 'קחו את זה, אלה ויטמינים, הם טובים לכם', האמנו להם. אני מקבלת בחילה ונעשית חולה רק מלחשוב על זה. אבל באותו זמן, קיבלנו את זה כי לא הייתה לנו ברירה אחרת. עכשיו, כשאני חושבת בדיעבד, זה היה כל כך טיפשי". כך הצהירה בכאב כבד מנשוא הייקה דרכסלר ב-16 בינואר 2001.
גילוי הלב הזה, שחשף התמודדות לא פשוטה עם עבר אפל שדי נכפה עליה, הגיע כשדרכסלר כבר הייתה בת 37 ולקראת סיום הקריירה. את אותה קריירה יש שיגדירו כהירואית ויש שיטענו כי היא ביזיונית. עם זאת, אין ספק שמדובר באחת הספורטאיות והאתלטיות הגדולות שהיו בגרמניה בפרט ובעולם בכלל, בטח בזמנה. עכשיו, ולרגל חגיגות ה-50 שלה (ב-16 בדצמבר), עושה רושם שזה הזמן להיזכר בסיפור של מי שהשוותה פעמיים את שיא העולם בריצה ל-200 מטר (21.71 שניות אז) וקבעה שני שיאי עולם בקפיצה לרוחק (השיא שלה עומד על 7.63 מטר), אבל גם הייתה חלק ממנגנון שסימם את ספורטאיו ואף נחשדה בריגול לטובת ארגון הביון של מזרח גרמניה, השטאזי.
לא ידעתי
דרכסלר נולדה ב-16 בדצמבר 1964 בשם הייקה גבריאלה דאוטה, בעיר גרה שבמזרח גרמניה. העיר הפכה לחלק ממזרח גרמניה הקומוניסטית ב-1949 ושרדה מרד של אלפי פועלים, שדרשו בחירות חופשיות והעלאת משכורות ב-1953 רק בזכות התערבות של טנקים סובייטים. דרכסלר עצמה פרצה לתודעה ובגדול כבר כשהייתה בת 18 וזכתה באליפות העולם לקפיצה לרוחק בהלסינקי 1983, תוך שהיא מרחפת למרחק של 7.27 מטר. יצוין כי אותה אליפות עולם זכתה לסיקור נרחב וליוקרה משמעותית יותר מאשר כל קודמותיה. זאת מכיוון שהיא הגיעה בין אולימפיאדת 1980 במוסקבה, שהוחרמה על ידי ארצות הברית ומדינות רבות מגוש המערב, לבין אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, שהוחרמה על ידי הגוש הסובייטי.
בסך הכל, דרכסלר רשמה קריירה מפוארת. היא הייתה ועודנה בלי צל ספק מגדולות הספורטאיות של גרמניה בכל הזמנים. יעידו על כך מדליות זהב מאולימפיאדות ברצלונה 1992 וסידני 2000 ומדליות זהב באליפות העולם (שטוטגרט 1993) ואליפויות אירופה (הלסינקי 1994, בודפשט 1998) בקפיצה לרוחק כנציגת גרמניה. תחת דגל מזרח גרמניה, זכתה דרכסלר בשלוש מדליות אולימפיות (כסף בקפיצה לרוחק וארד ב-100 ו-200 מטר, כולן בסיאול), מדלית זהב באליפות אירופה (הלסינקי 1983), בשתי מדליות זהב באליפות העולם באולם (200 מטר וקפיצה לרוחק, אינדיאנפוליס 1987) ושלוש מדליות זהב באליפויות אירופה (200 מטר וקפיצה לרוחק בשטוטגרט 1986 וקפיצה לרוחק בספליט 1990).
דרכסלר, שנולדה עם כישרון טבעי אדיר ועם מידות נהדרות (1.82 מטר על 68 קילוגרם), הייתה הפנים שגרמניה המזרחית רצתה להציג לעולם. אתלטית נהדרת, כמעט מושלמת, שמביסה את כל המערביות שהתמודדו מולה בזכות משטר אימונים רציני. יש שיאמרו שההצלחה הספורטיבית של הספורטאים המזרח-גרמנים הייתה הדרך של המשטר הקומוניסטי להראות את צדקת דרכו, להוכיח שהקומוניזם הנוקשה יוצר אדם מוצלח יותר. הם היו קורבן של המערכת והשיטה הפוליטית, או "דיפלומטים במדים" אם תרצו. לצורך זה, הרופאים המזרח גרמנים עבדו שעות נוספות ברקיחת שיקויים משפרי ביצועים והעלמתם מגוף הספורטאים לפני יציאה לתחרויות בינלאומיות. המערכת במזרח גרמניה לא הייתה פתוחה, והספורטאי לא יכול היה לשאול שאלות ולתהות אילו חומרים הוא מקבל. לימים התברר שספורטאים רבים אפילו לא ידעו שסוממו.
בין הספורטאים שטענו כי לא ידעו כלום הייתה גם דרכסלר. עד כדי כך היא האמינה בכך עד שתבעה את פרופסור ורנר פראנקה ורעייתו בריגיטה ברנדונק, שמונו על ידי הפרלמנט הגרמני על מנת לחקור את המתודות המדעיות שעמדו מאחורי הספורט במזרח המדינה. שם הקוד של דרכסלר, על פי מסמכי השטאזי שחשפו שני החוקרים, היה W61 שמייצג את Weitsprung (קפיצה לרוחק). על פי אותה חקירה, התברר כי לדרכסלר ניתנו סטרואידים וממריצים מסוגים שונים. כמו כן, נטען כי היא הייתה סוג של בלשית ומרגלת של השטאזי -האשמות שהופרכו.
בריאיון שהעניקה ל"די ולט" הגרמני לרגל חגיגות ה-50 שלה, אמרה דרכסלר: "ללמוד על כך שקיבלתי את החומרים האלה היה הלם אמיתי בשבילי. מעולם לא ידעתי שהשתמשתי בחומרים כאלה ולא רציתי להשתמש בהם. ואז אני פתאום קוראת את הפרוטוקולים של הדוקטורים ומבינה שנתנו לי חומרים נגד רצוני. אני מגנה מכל ליבי את הפרקטיקה הזו ואת העובדה שניצלו את תום ליבנו והביטחון ברופאים כדי לדחוף לנו חומרים אסורים. כשהגעתי לבית הספר לספורט, הרופאים היו מלאי סמכות וגרמו לי לסמוך עליהם. לא האמנתי שדוקטור יכול להיות רשע כל כך ולחשוף אותי לסיכונים בריאותיים גדולים שכאלה. רק היום אני מבינה שבתוך המערכת הזו, הכל היה לגיטימי כדי להכריע את האויב. באותו הזמן לא היה לי מושג שאני מנוצלת לכדי משהו הרבה יותר גדול ופוליטי. הייתי עיוורת, כמו רבים ואחרים. כשהכל נחשף, הרגשתי כאילו לבנה גדולה נפלה על ראשי".
יש לציין כי כמה מקרובי משפחתה של דרכסלר נכלאו באותה תקופה בשל ניסיונות בריחה לגרמניה המערבית. "רק כמה שנים לאחר נפילת החומה הבנתי איך השטאזי עבדו, איך הם ריגלו אחרי אנשים. כשהייתי חלק מהמערכת, לא היה לי מושג. אני מעריצה אנשים שעבדו במערכת נגד המערכת", אמרה הגרמנייה.
לאחרונה צוינו 25 שנה לנפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה, אירוע שהתרחש ב-8 בנובמבר 1989. לכן, דרכסלר חוותה מחצית מחייה כתושבת של מזרח גרמניה ומחצית מהם כתושבת גרמניה המאוחדת. "אני שמחה שיכולתי לחוות את שני המשטרים. עברתי התפתחות יוצאת דופן", הודתה דרכסלר, "גם מזרח גרמניה היא חלק מהסיפור שלי והחוויות שצברתי משפיעות עלי עד היום". כשהחומה נפלה, דרכסלר הייתה בבית עם בנה טוני, שנולד ממש שמונה ימים לפני כן וגרם לה לעזוב את הספורט בגיל 25. נפילת החומה השאירה אותה במצב קשה. "כשהחומה נפלה, הייתה לי תחושה שכל מה שבניתי בעצמי קרס. לא הצלחתי להבין מה קורה והחלטתי להפסיק עם הספורט", הודתה דרכסלר, שבסופו של דבר התאפסה על עצמה וחזרה להתחרות.
לא מגיע לי
לאחרונה נכנסה דרכסלר, יחד עם מריטה קוח האצנית המזרח גרמנית, להיכל התהילה של ה-IAAF, איגוד האתלטיקה הבינלאומי. ההחלטה להכניסן להיכל התהילה גררה ביקורת חריפה. ביקורת שהגיעה דווקא מתוך גרמניה עצמה. נשיא איגוד האתלטיקה הגרמנית קלמנס פרוקופ אמר: "הן לא מהוות מודל לחיקוי. חבל שלא יצרו איתנו קשר מה-IAAF לפני ההחלטה והייתי מצפה שכן יעשו את זה. בתואר כזה ראויות לזכות רק ספורטאיות שלא נחשדו בנטילת חומרים אסורים. אני רוצה לקוות שבמתן פרסים כאלה לא רק התארים משחקים תפקיד, אלא גם מעריכים גם את הבנאדם כמכלול. חייבים להילחם נגד תופעת נטילת החומרים האסורים בספורט ולא לתת פרסים לכאלה שחשודים בכך".
אינס גייפל, יו"ר הוועדה למניעת סמים בספורט בגרמניה אמר ש"ההחלטה היא רגישה מאוד ומגיעה כנגד כל המחקר ההיסטורי שנערך בנושא מזרח גרמניה. אפשר לראות את מה שקרה במזרח גרמניה, המציאות על השולחן. דרכסלר וקוח הן שתי מכחישות נטילת חומרים, והטקס הזה הוא כמו סטירה בפרצוף תחת מטריה של ארגון בינלאומי".
הביקורת הזו לא עברה ליד דרכסלר, שהגיבה בחריפות ואמרה: "אני לא מבינה למה פרוקופ טוען שאני לא מודל לחיקוי. זה פגע בי מאוד ואני מחכה להתנצלות. גם בעשור שאחרי נפילת החומה, הגעתי להישגים נהדרים תחת דגל גרמניה המאוחדת כשאני לא מקבלת יותר את החומרים הללו. אני חושבת שגם הצלתי את המשרה של אחד או שניים מאיגוד האתלטיקה. אני כועסת. אני גאה מאוד שאיגוד האתלטיקה הבינלאומי בחר להעניק לי את התואר הזה ומעריך את הביצועים שלי לאורך השנים".
דרכלסר נישאה ב-1984 למי שהיה שוער קרל צייס ינה באותה תקופה אנדראס דרכסלר, ילדה את בנו טוני ב-1989 ונפרדה ממנו סופית ב-1997 כשהיא מקבלת משמורת על בנם. גם הגירושין לא עברו בצורה חלקה והיא טענה בריאיון: "נפלתי לתוך חור שחור, המתח והלחץ בזמן המאבק על טוני היו הרבה יותר חזקים וקשים מכל מה שחוויתי עד אז. התעוררתי בכל בוקר אל כותרות שאמרו 'הייקה דרכלסר הבריחה את בעלה' ודברים דומים. זו הייתה תקופה איומה, בה לא יכולתי להציג את מה שאני יודעת כי הייתי חסומה בראש".
גם את המשבר הזה היא צלחה איכשהו ובסידני 2000, כשהיא כבר נושקת לגיל 36, זכתה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק. התוצאה אמנם הייתה רחוקה מאוד ממה שהיא הרגילה את מעריציה הרבים, 6.99 מטר, אבל גם זה הספיק לה כדי לעמוד על המדרגה העליונה בפודיום באוסטרליה. "לא האמנתי שאני עומדת בראש הפודיום בסידני, ואז כל הרגשות יצאו ממני. אלו היו רגשות שכנראה היו עצורים בתוכי במשך שנים. סוף סוף הרגשתי שהגעתי וזכיתי בזכות עצמי".
כיום, דרכסלר מרצה בבתי ספר כנגד שימוש בחומרים אסורים ומספרת לתלמידים את הסיפור שלה מהזווית המיוחדת שלה. בנוסף, היא ממשיכה לקבוע לעצמה יעדים ולאחרונה הצהירה על כך שתרוץ חצי מרתון בקיץ. לשם כך, היא נכנסת לכושר ומתאמנת לאחרונה. יכול להיות שדרכסלר כבר השלימה עם העבר שלה, סביר מאוד שלא ושהיא עדיין מרגישה אשמה על אף שלא ידעה מכלום והייתה קורבן למשטר אלים, כוחני ופולשני (לטענתה). מה שבטוח שאותו משטר ורבים אחרים, שנהגו ונוהגים לדחוף לספורטאים חומרים אסורים בלא ידיעתם, גורמים להם נזק. זה לא רק נזק פיזי, אלא גם נפשי ובעיקר ההבנה שהיית קורבן למניפולציות מכוערות, אבל גרוע מכך: שלא היית כל כך טוב כמו שחשבת שאתה. וזה הדבר שהכי כואב לספורטאי.
