במקרה ראיתי מקרוב את תקרית נוסא איגייבור ביום שני, היא הייתה ממש מתחתיי. כשלושה או ארבעה אנשים (מכוערים גם פיזית, אגב) שלבשו צעיף צהוב ומכנים את עצמם אוהדים של מכבי תל אביב ירדו לעבר הגדר, רכנו מעליה, נופפו לעבר השחקן אצבע מאיימת, ובפרצוף אדום ומבט רושף קיללו את נוסא כמו חיות עצבניות. לא ברור אם זה כי בית"ר השוותה בדקה ה-93, או כי הם חושבים שהוא לא טוב מספיק, אבל זה היה כל כך אלים, כל כך דוחה ובמקביל כל כך טבעי וסצינה כל כך טריוויאלית במגרשי הכדורגל בישראל - שאי אפשר היה להתעלם מזה.
לפני הכל זה המחיש עד כמה מבחינה תרבותית מגרש הכדורגל הוא מקום חריג, איך מתקיימים בו חוקים מעוותים, שבמסגרתם יכולים אנשים לקלל קללות נוראיות ולהתנהג באלימות שבכל מקום אחר דורשת התערבות משטרתית, ואילו כאן המקסימום שהסדרנים עשו היה לבקש מהאוהדים ללכת קצת אחורה, כי בכל זאת, אתם יכולים לקלל את המשפחה שלו, לאיים לפגוע בו ולגדף אותו באמירות גזעניות, אבל בחיאת, אל תעברו את הגדר.
בנוסף, זה המחיש שוב את האלימות שטבועה בחלק מהאוהדים של מכבי תל אביב, אלה ששרים "לעולם לא תצעדי לבד", אבל שוכחים לסייג ולהבהיר שזה לאו דווקא תקף לכישלונות. לא צריך להכליל, נסעתי ברכבת לחיפה עם אלפי אנשים נורמטיביים שרק רוצים לעודד ולאהוב וליהנות מכדורגל, אבל יש גרעין קשה, שהוא אומנם באחוזים נמוכים, אבל כשמדובר במסה כל כך גדולה זו עדיין כמות "מכובדת" שקולה נשמע חזק מדי.
חוסר סבלנות ופינוק תמיד אפיינו את חלק מאוהדי מכבי, זה חלק מהמטען הרגשי של הרבה מועדונים גדולים ומסורת שקשה למחוק. לא תישכח, למשל, פתיחת העונה של רן בן שמעון במכבי, ששמע שריקות בוז כבר במשחק הראשון של העונה (!) כבר בירידה למחצית (!) וכשמכבי הוליכה 0:1 (!). הכישלונות החוזרים והייאוש יצרו תסכול שהוביל לשינוי זמני, ואוהדי מכבי התחילו להבין שהם חלק מהבעיה ושינו גישה, ואכן, בעונה הראשונה של ג'ורדי ההמנון היה "וזה בסוף יקרה", שהוא שיר מלא אופטימיות, עם תקווה וציפייה. כבר לא נרגנות וכעס שגומרים קריירה לכל שחקן רכש שמגיע ומיד מתחרט, כבר לא קרבות פנימיים ומחאות וחולצות שחורות, כבר לא אובססיה עיוורת לנמני ואנשיו, אלא עידוד שמטרתו פשוטו כמשמעו - לעודד.
אל תתבלבלו, זה לא מובן מאליו שאוהדים יעודדו, כי בשנים האחרונות ביציעי ישראל יותר מאשר האוהדים אוהבים את הקבוצה הם אוהבים את עצמם, יותר מאשר מקווים להצלחתה הם מתעסקים בהצלחתם, מבחינתם הקרב האמיתי הוא לא על הדשא אלא מול יציעי היריבה (שלא לומר הארגונים המתחרים, בני הבליעל). רק ביום שני האחרון הדגל שנפרס בשער אוהדי מכבי תל אביב לא עסק בקבוצה, לא איחל או ייחל לניצחונה, אלא רק קרא "Freedom for ultras", הלא הם הסיפור האמיתי. וכששלט כזה נפרס על יציע שלם עוד עלול להיווצר הרושם כאילו יציע שלם תומך באולטראס הללו, יהיו אשר יהיו, כשלמעשה אלפי אוהדים קבורים תחתיו מאונס, לא יודעים במה הם מנופפים.
כך או כך, הרגיעה הזמנית מעונת אוסקר הראשונה נגמרה מהר (למעשה כבר במחזור האחרון של אותה עונה נרשמו עימותים ביציעים), מהר מאוד האוהדים חזרו לסורם, ובעיקר חזרו לקבל את ההצלחה הנדירה כמובנת מאליה. פה כבר לא מדובר בסתם אולטראס, הטיפוסים כפויי הטובה האלה כבר פזורים בכל פינה. אתה לא יודע איך, אבל הם תמיד שורה אחת מתחתיך ושורה אחת מעליך, נרגנים, חסרי סבלנות, חסרי תרבות, עם עיניים גדולות, תאוותנים שלא יודעים שובע. ושוב, היית מצפה מאוהדי כדורגל, שמתהדרים בססמאות רומנטיות ומשננים קלישאות על אהבה אין סופית ועד המוות וכו', שיפנימו קצת את המילים שהם קוראים ושרים בקול גדול, אבל מילים הן רק מילים, זו אהבה ללא תנאים עם כמה תנאים קטנים.
זה רק סמלי שבדיוק השבוע פאולו סוזה הוליך את באזל לשמינית גמר ליגת האלופות. אין זמן טוב יותר להיזכר שלפני שנה היו ביציעי מכבי רבים שלא התרשמו מהשיטות של המאמן שהוליך את הטבלה, ודרשו יותר. לא הספיק להם המקום הראשון, הם דרשו הצגות. זה מקרה קלאסי של "הכיבוש משחית", עם תופעות לוואי של מכבי כדורסל. השבוע למשל שמעתי אוהד צועק "יאללה גולדהאר, תקנה את אופיר מרציאנו", יעני קנה את כולם, תבזבז בלי חשבון, תביא עוד ועוד ועוד, תביא עכשיו, כאן ומהר, תן לנו כבר להתרווח בכיסא ולראות את הקבוצה מנצחת ודורסת. הרי התאוותנים לעולם לא יידעו שובע.
בסופו של דבר, יש כמה תופעות רעות ביציעי מכבי, ועם הממורמרים והנרגנים עוד אפשר איכשהו להסתדר, הם באמת בכל פינה (פשוט צריך להסביר להם שזה הפסד שלהם, שהחיים מורכבים, שלא שווה להתרגז כל הזמן, שזה לא טוב ללב, שכדאי להתמקד באהבה ולא בכעס), אבל ככה הם נולדו. גם עם הזן הנכחד של אוהדי נמני עוד אפשר להסתדר, אפילו שהם מתעקשים לשיר לו לא בגלל שהוא שחקן אגדי וזו מחווה יפה ולגיטימית לכוכב עבר, אלא רק כי הם יודעים שזה מרגיז את כל השאר. גם על מקללי רייכרט האחרונים כבר נמאס להתלונן, למרות שהם מעכירים את האווירה ומתבצרים בגאווה מיותרת.
אבל עם הגזענים האלימים אסור להשלים. בכל מקום נורמלי נלחמים ב"אוהדים" רעים, רק השבוע ריאל מדריד הרחיקה אוהדים שקיללו את מסי, אבל ביציעי מכבי מגנים על הבבונים האלה עם שלטי "Freedom for ultras" למיניהם, בסולידריות מעוותת. ועכשיו הם נטפלים לאיגייבור. מעבר לתחושה שהם לא מבינים בכדורגל (לטעמי הוא היה אחד המצטיינים במכבי ביום שני), מעבר לגזענות ולשנאת הזרים, הם מבטאים גם אכזריות. מתחילת העונה, בגלל הפתיחה המאכזבת, איגייבור סומן כחוליה החלשה, ומה קל יותר מאשר להיטפל לחלש, לילד החדש, להתאכזר אליו, לתקוף רק אותו (ולא שורה ארוכה של שחקנים שהיו פחות טובים ממנו).
אם העובדה שהם פושעים פורעי חוק לא מעניינת אף אחד, לאחרונה הם כבר גורמים לנזק אמיתי לקבוצה. נזק ממשי וישיר, של כסף ונקודות. הם מקללים את ראדי ויוצרים מתיחות ושבר בקבוצה. הם שרים לטועמה ומביאים לקנסות ורדיוסים. הם פורצים למגרש וגורמים לרדיוסים וכופים על אלפי אנשים לנסוע לנתניה ולחיפה ולמושבה למשחקי בית. זה לא סתם נזק של קארמה ואווירה לא נעימה, הם ממש גוזלים מהקבוצה שלהם את הפסגה. אלה אנשים רעים, עם דעות חשוכות, זו מחלה שמרקיבה את הקבוצה מבפנים. אל תיתנו לצעיף או לקעקוע להתל בכם, הם יריביה הגדולים של מכבי תל אביב. אין ברירה, צריך פשוט עם פינצטה, להוציא אותם אחד אחד, ורק אז להתפנות לשאר הבעיות.