פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קנדי קראש: היד הכי לוהטת של הכדורסל העולמי

        פעם הוא צולף 11 שלשות במשחק ופעם 13. בממוצע הוא קולע פי שלושה מקלע השלשות המוביל ב-NBA, ו-1.7 יותר ממכבי תל אביב ביורוליג. סיפורו של בריידי הסליפ הקנדי, הקלע הכי טוב בעולם כיום, שבכלל כמעט ויתר על המשחק. הבלוג של יהונתן אליהו

        קנדי קראש: היד הכי לוהטת של הכדורסל העולמי

        בוידאו: "משחק מקדים" לקראת מכבי תל אביב - אלבה ברלין

        שעת סיפור: קנדי קראש

        בימים האחרונים, כדי להפיג את המתח, הוא בולע את כל העונות של מד מן. הוא רחוק שנות אור מדון דרייפר השחצני והמניפולטיבי. הוא לא אפוף מסתורין כמוהו. אבל גם הוא בא מעמדת האנדרדוג. ולאחרונה גם הוא, פשוטו כמשמעו, חתיכת מד מן. שחקן כדורסל שנכנס לזון של החיים שלו. שקולע בקצב פסיכי ומוטרף לחלוטין. שסוף סוף מקבל קצת תשומת לב. זהו בריידי הסליפ, שחקן הכדורסל עם היד הכי לוהטת בעולם, כנראה, מתחילת העונה.

        משום מקום, מתוך אנונימיות כמעט מוחלטת, הוא בקע לאוויר העולם בזכות שרשרת תצוגות קליעה אימתניות בדי-ליג. יש בו משהו מתעתע, בגארד הקנדי הזה שמחורר רשתות לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית. "הוא נמוך, רזה, עם פרופיל פיסי בלתי מרשים בעליל", מתאר אותו סוכנו ברני לי. "במבט ראשון, עם התסרוקת המשונה הזו, הוא נראה כמו מורה לכימיה. אבל המראה הזה מטעה. לילד הזה יש קליעה של קובי בריאנט, הוא פאקינג צלף שלא מהעולם הזה", נודר הסוכן.

        שחקן מכללת ביילור בריידי הסליפ (GettyImages)
        צלף פסיכי.הסליפ בפוזה המוכרת (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        עוד לא קם הסוכן שגימד את הקליינטים שלו ותיאר אותם בפרופורציות נכונות. אבל במקרה הזה, לאייג'נט לי יש קייס. ועוד איך יש לו. עכשיו, ברשותכם, ניתן למספרים לדבר: 28.8 דקות למשחק. 34.8 נקודות. והנה גולת הכותרת: 15 נסיונות משלוש בממוצע, שתשע מהן הולכות פנימה.

        נחזור על זה שוב – בריידי הסליפ, שחקן קנדי אלמוני, קולע תשע שלשות בממוצע למשחק. פי שלושה מסטף קרי, קלע השלשות המוביל ב-NBA. יותר מהממוצע של 23 קבוצות בליגה הטובה בעולם. 1.7 שלשות יותר ממה שמכבי תל אביב קולעת בממוצע ביורוליג. פי שלושה ממה שקולעת הפועל ירושלים ביורוקאפ. ויותר מכל קבוצה בליגת העל.

        לעמוד השחקן של בריידי הסליפ באתר הדי-ליג

        השיא של הסליפ: 13 שלשות, 45 נקודות

        הוא נולד באונטריו ב-19 ביוני 1990, ועל פי כל האינדיקציות המוקדמות, אמור היה לפרוש מכדורסל כבר מזמן. בהגיעו לגיל מכללות ניסה להתחיל קריירה בארצות הברית, אך אף קולג' לא קפץ על המציאה. אבל הסליפ לא ויתר: הוא הצטרף לבוסטון קולג' (ממנו יצאו טייריס רייס ומרקז היינס) על תקן שחקן אימונים, ראה במשך שנה איך הדברים מתנהלים מבפנים, וב-2010, בעודו בן 20, קיבל את מבוקשו: הוא התקבל למכללת ביילור. רק שנה לאחר מכן, בגלל חוקי ה-NCAA, הוא ערך הופעת בכורה במכללה הטקסנית, אבל ההשתלבות הייתה חלקה ומהירה.

        לימים סיפר הסליפ כיצד פילס את דרכו לרוטציה של ביילור, ובעונת הסיניור הפך לשחקן חמישייה (11.5 נקודות למשחק): "ידעתי שאני צריך להתמקצע באספקט אחד, להיות הכי טוב בו. לכן התחלתי לעבוד על הקליעה. בהתחלה הייתי קם מוקדם בבוקר, זורק 300 שלשות, וסוגר את היום עם עוד 300. ואז נכנסתי לרוטציה על תקן מומחה שלשות. אחר כך הגברתי את הקצב. בעונה האחרונה בקולג' הייתי זורק 1,000 שלשות בכל יום".

        את עונת הסיניור בביילור הוא סיים עם שלוש שלשות בממוצע למשחק, ב-46%. נחמד,חביב, אפילו מצוין, אבל בטח לא משהו שיכול היה לרמז על ההתפוצצות שלו בדי-ליג. הסליפ הגיע לרינו ביגהורנס אחרי נסיון בקצר במדי מינסוטה בליגת הקיץ, ומיד ההפך לתופעה מיוחדת, אולי חסרת תקדים בכדורסל.

        הביגהורנס הם עניין ייחודי בפני עצמו: על רקע הפיכתה של הדי-ליג למעבדת ניסויים פרי מוחם הקודח של חובבי הסטטיסטיקות המתקדמות, הם לקחו את הזריקות מבחוץ לנקודת קיצון. ריו גרנד וייפרס, קבוצת הבת של יוסטון, קבעה בעונה שעברה שיאים חדשים בזריקות משלוש, אבל העונה, הביגהורנס הדביקו אותה ואף התעלו עליה. הביגהורנס, שמנסים לשכלל את התקפת שבע השניות של מייק דאנטוני בפיניקס, זורקים 50 שלשות למשחק, ובאורח פלא, מדייקים ב-42% מדהימים. הסליפ, שמאז ומתמיד היה שחקן חד גוני, מתיישב בול על הסגנון הזה.

        הבכורה של הסליפ בדי-ליג: 11 שלשות

        החיים ברינו, כמו כל יתר שחקני הדי-ליג, הכי רחוקים שיש מהתהילה הנוצצת של האחות הגדולה, ה-NBA: הסליפ חי ממשכורת של פחות מ-20 אלף דולר בעונה, ומתגורר במוטל קטן ברינו, שהוא במקרה גם חצי קזינו.

        התנאים לא משהו, אבל המספרים, המספרים: במשחק הבכורה בדי-ליג, שהיה גם משחקו הראשון ככדורסלן מקצועני אחרי הקולג', הוא תפר 11 שלשות וקבע שיא חדש בליגה. במשחק הבא הוא הסתפק בתשע שלשות "בלבד". והשבוע, במשחקו החמישי בליגה, הוא התעלה על עצמו: 20 נסיונות משלוש, 13 צליפות (שיא חדש שעלה על השיא הקודם שלו), 45 נקודות. רק לפני חודשיים הוא דחה הצעות מהליגה השנייה בגרמניה, והנה, עכשיו הוא ממתין לקריאה מה-NBA. אולי מסקרמנטו, קבוצת האם של הביגהורנס. אולי מקבוצה אחרת. זה האפקט של כמה משחקים מטורפים, במקרה של הסליפ חמישה כאלה, מפתיחת העונה. תשאלו את טרוי דניאלס, שבעונה שעברה הוקפץ מהוייפרס שבדי-ליג הישר למים העמוקים של הפלייאוף עם יוסטון, דפק שלשת קלאץ' אדירה במשחק 3 מול פורטלנד וקנה את עולמו.

        כשהסליפ חולם על ה-NBA, הוא רואה את תקדים טרוי דניאלס לנגד עיניו: גם הוא סובל מנחיתות בגובה, גם הוא בולט רק בקליעה, רק שהוא הצליח להשתחל לליגה הטובה בעולם וצפוי להישאר שם במשך שנים רבות.


        למרות זאת, בארצות הברית יש מי שחושב שהסבירות לכך שהתסריט ההוליוודי הזה יחזור על עצמו גם במקרה של הסליפ נמוכה למדי. "יש מעט מאוד קבוצות שיכולות להיעזר בשחקן כמוהו. טרוי דניאלס ביוסטון הוא מקרה יוצא דופן, כי הרוקטס משחקים בסגנון שונה משאר הליגה. זה לא בר השוואה", נכתב עליו לאחרונה, "מלבד העובדה שהקבוצה של הסליפ בדי-ליג מסונפת לסקרמנטו, שרחוקה מלהיות תלויה כל כך בזריקות מבחוץ, המגבלות הפיסיות שלו גדולות במיוחד. הוא לא מוסר אסיסטים, לא חודר לסל, לא יודע לנהל משחק, וכל זה בגובה 1.85 בלבד. זה לא יספיק כדי לבנות קריירה ב-NBA".

        בארצות הברית משוכנעים שבמוקדם או במאוחר הסליפ יגיע לאירופה. שם, אין להם ספק, הוא יפרח. הכדורסל האירופי קיבל בברכה צלפים מהזן של הסליפ בעבר ובהווה. ג'ייסי קארול, על 188 סנטימטריו וידית הנפץ שלו, הוא השוואה מתבקשת. גם לאנדרו גודלוק שמחורר רשתות בפנרבחצ'ה אולקר יש פרופיל פיסי דומה. אפילו ריאן טולסון ממלאגה יכול לשמש דוגמא. או הגאנר המדופלם כריס לופטון (כיום בבשיקטאש).

        מתישהו בשנים הקרובות, יש להניח, גם הסליפ יגיע לאירופה. אולי אפילו ישבור שיא או שניים. ואז נוכל לחזות בפלא מקרוב.

        בריידי הסליפ שחקן מכללת ביילור (AP)
        המודל: ג'ייסי קארול. הסליפ (צילום: AP)

        נתון במחלוקת: החולשה הגדולה של הקבוצות הישראליות

        אז הפועל ירושלים הצליחה לדחות את הקץ עם ניצחון חוץ בבלגרד, שהעניק לה לפחות שבוע נוסף עד שתודח סופית מהיורוקאפ. אבל הבעיה מספר אחת של דני פרנקו מסרבת להיפתר: הקליעה שלה מבחוץ מביכה באופן חסר תקדים. אתמול היא הצליחה לגרד ארבע שלשות, כולן במחצית השנייה, אבל שימו לב לממוצעים שלה: אחרי שבעה משחקים, היא מדורגת במקום האחרון ביורוקאפ באחוזי שלשות (28.4%) ובשלשות למשחק, עם 3.1 בלבד.

        הנתונים העלובים הללו מכניסים את ירושלים לספרי ההיסטוריה: מתחילת המילניום, לא הייתה קבוצת שלשות כה גרועה ביורוקאפ וביורוליג. מספר השלשות שלה למשחק הוא הנמוך ביותר שנרשם אי פעם בשני המפעלים הבכירים באירופה. ומבין שלל הליגות באירופה העונה, אין אף קבוצה שקולעת פחות שלשות ממנה.

        דונטה סמית' שחקן הפועל ירושלים עם טוני גפני (קובי אליהו)
        היד לא מאופסת. דונטה סמית' (צילום: קובי אליהו)

        למרבה ההפתעה, אין חדש בכך. גם בעונה שעברה ירושלים סבלה מכושר קליעה גרוע ביורוקאפ (4 שלשות למשחק ב-31%) ובסך הכל, היא סיימה אחרונה בשלשות למשחק במפעל בשלוש מתוך ארבע העונות האחרונות. אבל מתברר כי המחלה הזו אינה נחלתה הבלעדית של ירושלים.

        לאורך השנים קבוצות שאינן מכבי תל אביב או הפועל ירושלים מיעטו לשחק בשני המפעלים הבכירים באירופה, אבל בפעמים שכן, הן נדבקו באותו חיידק בדיוק. אפילו מכבי תל אביב, שמדורגת במקומות הראשונים ביורוליג בשלל קטגוריות סטטיסטיות היסטוריות, מציגה מספרים חלשים באספקט הספציפי הזה.

        כך זה נראה לאורך השנים:

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

        היסטורית, החולשה היחסית של מכבי תל אביב בקליעה משלוש לא מנעה בעדה להגיע להישגים מעולים בזכות אחוזי הקליעה שלה. בסך הכל, מתחילת המילניום הצהובים קולעים ב-37.7% לשלוש ביורוליג, אחוז שמעמיד אותם במקום השביעי והגבוה מבין כל קבוצות הליגה. בזכיות האחרונות של הצהובים באליפות אירופה הקליעה משלוש הייתה הברומטר המרכזי: בעונה שעברה היא דורגה רביעית בשלשות למשחק ושלישית באחוזים, ובשתי הזכיות הרצופות ב-2004 ו-2005 היא אמנם לא קלעה הרבה שלשות, אך דייקה באחוזים מעולים (מקום שני ב-2004 וראשון ב-2005).

        העונה, אם לשפוט על פי מדד זה, מכבי תל אביב בדרך לשומקום. היא מדורגת במקום ה-15 בשלשות למשחק (7.3) ובמקום ה-19 בלבד באחוזים לשלוש (32.7% - האחוז הנמוך בתולדותיה ביורוליג). זה מתחיל ונגמר בגארדים, שלא מספקים את הסחורה מבחוץ. רביעיית שחקני החוץ של מכבי תל אביב – יוגב אוחיון, ג'רמי פארגו, סילבן לנדסברג ומרקז היינס – מדייקת ב-32% בלבד לשלוש. כולם, למעט מרקז היינס שבעבר שיחק מעט מדי ביורוליג מכדי לגבש דעה, נמצאים בירידה ביחס לאחוזי הקריירה שלהם.

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

        קחו לדוגמא את יוגב אוחיון: הרכז של הצהובים זוכה לשבחים על ההגנה שהוא מציג העונה, אבל מבלי ששמנו לב, הוא נמצא בנסיגה התקפית חדה, ולא רק באחוזי הקליעה, כפי שממחישה הטבלה למעלה. אפילו בנקודות למשחק הוא יורד העונה ביחס לממוצעי הקריירה ביורוליג (5.2 העונה לעומת 6.2 בקריירה). אוחיון שרד בשנים האחרונות כרכז לגיטימי בקבוצת יורוליג בעלת שאיפות כמו מכבי תל אביב, רק בזכות העובדה ששדרג את אחוזי הקליעה למחוזות הסביר.

        אבל הרגרסיה שלו העונה היא בשורה רעה שמצליחה להאפיל על השיפור הדרמטי שלו ביתר האספקטים (אוחיון השתפר העונה באסיסטים, ריבאונדים וחטיפות ביחס לממוצעי הקריירה שלו ביורוליג). קליעה משלוש עבור גארד ביורוליג, מסתבר, הוא מצרך חובה. בלי כלי הנשק הזה, אוחיון לא יוכל להתקדם. כבר בשנים האחרונות ביורוליג שחקנים מסוגו: ויקטור סאדה העביר שנים מוצלחות בברצלונה, גם ג'ון גולדסברי נתן תרומה יפה בבאמברג. המשותף לשניהם: הם הפכו במוקדם או במאוחר לשחקני ספסל.

        כי בעידן הנוכחי, ואת זה גם ג'רמי פארגו צריך לדעת, קבוצות יורוליג בכירות לא יכולות להרשות לעצמן רכז פותח שלא מסוגל לקנות סל מבחוץ.

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
        יוגב אוחיון, מכבי תל אביב (מגד גוזני)
        שיפור הגנתי, רגרסיה התקפית. אוחיון (צילום: מגד גוזני)