אם גורלו של עומרי כספי היה כשל גל מקל, שנשלח השבוע לתקופת צינון בטקסס לג'נדס מליגת הפיתוח, סביר להניח שהוא לא היה סובל עד כדי כך. טוב, מהתנאים הנחותים הוא אולי היה סובל, אך בטח שלא מסגנון המשחק. כי בריו גרנד ואלי, קבוצת הבת של יוסטון, היה כספי מקבל חופש לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב: לזרוק שלשות, ובכמויות. כספי, שלאורך הקריירה ב-NBA זרק מחוץ לקשת כמעט את מחצית מזריקות השדה שלו, היה יכול להיות חלק מהיסטוריה, אילו רק היה מצטרף ולו לרגע ל'וייפרס'.
אי שם, הכי רחוק מאור הזרקורים של ה-NBA, מתבצע אחד הנסיונות המרתקים ביותר שבוצעו בכדורסל העולמי. כמעט מבלי שתהיה מודעת לכך, מארחת הידאלגו, עיירה אמריקאית מאובקת ועלומה, הסמוכה לגבול עם מקסיקו ומונה כ-11,198 איש בלבד, קבוצת כדורסל מהפכנית בסדר גודל שאולי לא נראה מעולם.
ב-ESPN הגדירו את הסגנון שלה "הכי קיצוני בכדורסל האמריקאי בהפרש ענק". באתר "Grantland", בו התפרסם השבוע מאמר נהדר על הקבוצה, הסכימו ש"אף אחת מעולם לא שיחקה כמוה". תחת עיניו הבוחנות של דריל מורי ה-GM של הרוקטס ומבשר המהפכה הסטטיסטית ב-NBA מיישם צוות המאמנים של הקבוצה את הניסוי של הממונה עליהם: לקלוע כמה שיותר, לרוץ כמה שיותר ולהתעלם לחלוטין מהתפיסה הקונצנזוסיאלית בכדורסל זה שנים, לפיה ריבוי זריקות משלוש היא תסמונת רעה. כל חובב כדורסל, ולמעשה כל אדם בעל אינסטנקטיים בריאים, יטען שהשלכה מרובה של זריקות מבחוץ היא תסמונת של קבוצות בלתי-מאומנות או חסרון כישרון.
ב-2009, כשהפכה ריו גרנד ואלי לקבוצת הבת הבלעדית של יוסטון רוקטס, החליט דריל מורי לנצל את הבמה כדי לנסות את כל הרעיונות המוטרפים מפרי מוחו הקודח. הוא החל ליישם את התיאוריה שלו (עליה נרחיב בהמשך), הקוראת תיגר על כמה עקרונות בסיסיים ביותר שעליהם הושתת הכדורסל בעשרות השנים האחרונות. בחזונו מורי משלב את הכדורסל היחיד במינו גם ביוסטון רוקטס.
והנה העונה, ארבע שנים אחרי שהפכה למעבדת הניסויים של מורי, הוייפרס לקחה את אותה פילוסופיה לנקודת קיצון. הבשורה הגדולה יותר: השיטה הייחודית שלה מביאה להצלחה מסחררת.
צפו בהופעה השנייה והאחרונה של גל מקל ב-NBDL הלילה
הלייקרס מנסים לעכל את ההשפלה, קובי בהצהרה אופיינית
הקליפרס הנחילו ללייקרס את התבוסה הגדולה ביותר שלהם עם 94:142
***
די להעיף מבט בסטטיסטיקה היבשה כדי להבין מה כל כך מהפכני בסגנון המשחק של הוייפרס. בעצם, די בנתון אחד, שמקפל בתוכו כמעט את התורה כולה על רגל אחת: 45.2 שלשות למשחק. נחזור על זה שנית: ריו גרנד ואלי זורקת 45.2 (!) שלשות במשחק הרבה, הרבה יותר ממה שלוקחת המובילות בקטגוריה זו ב-NBA (פילדלפיה) או ביורוליג (ריאל מדריד) וככל הנראה יותר מכפי שזרקה כל קבוצה מקצוענית אי פעם. את זריקות השלוש היא קולעת ב-36.2% לא רעים בכלל. נוסף על כך, הקצב המסחרר בו היא משחקת מתבטא ב-109 פוזשנים (אחזקות כדור) למשחק, שהם הרבה יותר מכל קבוצה שהיא ב-NBA ב-20 השנה האחרונות (כן, גם יותר מפיניקס הזכורה לטובה מימי מייק ד'אנתוני). היא קולעת 123.9 נקודות למשחק יותר מכל קבוצה אחרת בליגה בעבר. וכן, היא גם מובילה את הליגה עם מאזן 11:25, למרות שההגנה שלה היא הגרועה בליגה. ובמילים אחרות: ההתקפה כן מנצחת.
העקרונות ההתקפיים של ריו גרנד ואלי נובעים מתוך הכרה פשוטה אליה הגיע מורי, פריק של סטטיסטיקה: הזריקות הכדאיות ביותר בכדורסל הן זריקות מקרבת הסל או מטווח השלוש, בעיקר כשמדובר בזריקה מהפינה. עבור שחקני ריו גרנד ואלי זריקות מחצי מרחק, שהפכו לאופנתיות עם השנים, הן כמעט מחוץ לתחום.
לא צריך להיות גאון גדול כדי להגיע למסקנה הבאה: מאחר שב-NBA ובכדורסל העולמי בכלל בקושי ניתן למצוא שחקנים שקולעים ביותר מ-50% זריקות מחצי מרחק, הרי שזריקת שלוש, שמניבה נקודה אחת יותר, יעילה יותר אפילו אם היא נקלעת ב-33% בלבד. זריקת שלוש מהפינה, שממוקמת קרוב יותר לסל ביחס למקום אחר על קו השלוש, נכנסת באחוזים גבוהים יותר ועל כן הן כנראה הזריקות הכדאיות ביותר בכדורסל אחרי ליי אפ. למסקנה הזו הגיעו רבים לפני מורי, אך הוא שכלל זאת למימדים חדשים ובנה סט תרגילים שלם סביבה.
צפו בכתבת וידאו על הקבוצה מ-GRANTLAND
***
מורי, אנדרדוג שהחל את דרכו כסטודנט חנון ב-MIT, עד שהתגלגל כמעט במקרה ל-NBA, מינה לוייפרס שלא במפתיע שורה של אנשים שחולקים איתו את אותו DNA. המאמן, נבאדה סמית', הוא איש מקצוע אלמוני לחלוטין, שאותר על ידי מורי בליגת המכללות השלישית. עד כמה סמית' היה אלמוני? עד כדי כך שכשהרוקטס השאירו שוב ושוב הודעות במשיבון על מנת לזמן אותו לראיון, הוא היה משוכנע שמדובר במתיחה. סמית' אותר אחרי שבלט בסגנון התקפי משוגע ומגניב כמו השם שלו, כדורסל שהסתמך אף הוא כמעט באופן בלעדי על זריקות משלוש. ג'אנלוקה פאסקוצ'י, ה-GM , שימש בעבר בשלל תפקידים באיטליה וינק את הבסיס המקצועי מהכדורסל המקומי, שהוא כידוע רווי בשלשות (ב-14 שנות קיומה של היורוליג, 7 פעמים הובילה אותה קבוצות איטלקיות בזריקות מחוץ לקשת; רק 4 פעמים לא הייתה נציגה איטלקית בשלושת הקבוצות המובילות בקטגוריה זו; ססארי האיטלקית היא שיאנית השלשות בכל הליגות הבכירות באירופה העונה עם 30 זריקות בממוצע בליגה המקומית וביורוקאפ).
בתחילת העונה קבעו הוייפרס שיא חדש, כשקלעו 24 שלשות במשחק אחד. כעבור שלושה משחקים הם כמעט השוו את השיא, אך הסתפקו ב-23 שלשות 'בלבד'. זה, אגב, כלל לא מספק את הצוות המקצועי בקבוצה. "באימון הראשון המאמן העביר הנחיה ברורה, לפיה אנחנו צריכים לזרוק 50 שלשות במשחק. לפני שבוע כדררתי מטר וחצי מקו השלוש והמאמן זעם ושאל מדוע לא עליתי לזריקה. כל מה שאנחנו עושים זה לזרוק שלשות. אנחנו מרגישים כמו עכברי מעבדה", סיפר טרוי דניאלס, מכוכבי הקבוצה, שזורק, שימו לב, 13.2 שלשות למשחק.
"כל הדבר הזה נולד מתוך ההבנה שההגנות ב-NBA הולכות ונעשות מתוחכמות יותר עם הזמן, לא מתוך דבר אחר", הסביר מורי ל-GRANTLAND. "אי אפשר להתמודד עם ההגנות של תום ת'יבודו, ג'ף ואן גאנדי וגרג פופוביץ' מבלי שאתה גורם לריווח אחר של המשחק. ההגנות הללו כל כך טובות, שאתה צריך לגרום להן לזוז בצורה מקורית".
הוייפרס מציגים: 7 שלשות ב-2 דקות וחצי
***
גם האחות הגדולה של הוייפרס, הרוקטס כמובן, ממלאת אחר הוראות דומות, אך באופן פחות מובהק. כספי וחבריו מובילים את ה-NBA בזריקות שלוש, עם ממוצע של 28.5 למשחק. הם גם הקבוצה שזורקת הכי פחות זריקות מחצי מרחק בליגה. היא מדורגת במקום השלישי בליגה בנקודות למשחק (106.3) ושישית בליגה בכמות פוזשנים.
מנגד, רק בעונה הנוכחית יש כמה תופעות שמוכיחות שהאסטרטגיה שלה אינה בהרכב הדבר האמיתי. הקבוצה שמשחקת בקצב המהיר ביותר, פילדלפיה, היא גם אחת הקבוצות הגרועות בליגה, ואילו פורטלנד, הקבוצה שנסמכת בצורה המובהקת ביותר על ג'אמפרים רחוקים שאינם זריקות שלוש, קולעת הכי הרבה בליגה וההתקפה שלה השלישית בטיבה ביעילות התקפית. לכן שואלים בארצות הברית - האם הקונספט הזה באמת יכול להתפשט גם לרמות גבוהות יותר, או שמדובר בלא יותר מקוריוז שמבליט את הרמה הנמוכה בליגת הפיתוח?
דריל מורי, אבי השיטה, משוכנע שהיא תעבוד. "זה תלוי מאוד בחומר השחקנים שיש לך. עם סגל נכון, אני מאמין שהסגנון הזה יכול לעבוד. אין שום סיבה שזה לא יעבוד", הוא חורץ. ובמקרה שלו, ראוי לקחת זאת ברצינות.
