השף סאאז, וההולנדי המעופף

אם הייתם מבקשים מאינייקי סאאז, מאמן הנבחרת הלאומית של ספרד, להכין ארוחת ערב חגיגית, הוא היה בטח מתעקש להגיש מנה יחודית מכמעט כל חבל ארץ בספרד: מרק צדפות ממחוז גאליסיה, שבלולים בחמאה ובשום מקנטבריה, סרטנונים מבושלים בשריונם מאליקנטה, צדפניות ברוטב פיקנטי מקוסטה-בראבה, מחית פיקאדה קטאלונית, בייבי-צלופחים מחבל הבאסקים, פאייאה עפ"י מתכון מדרידיסטי, ובכוסות גבוהות ורזות הוא היה מוזג לכם יין קברנה טוב מיקבי פאוסטינו.

בנדודים שלו, במסגרת תפקידו כמאמן הנבחרות הצעירות של ספרד, סאאז למד להכיר את התבשיל הטיפוסי של כל מקום שבו נבעט כדור על דשא. סאאז היה ידוע בחריצות ובפתיחות שלו, הוא נתן הזדמנות גם לשחקנים ממועדונים קטנים ונידחים, ביודעו שפעמים רבות דווקא קמצוץ קטן של תבלין ממקום מרוחק ואקזוטי, הוא זה שנותן את הטעם היחודי (והמנצח) לתבשיל כולו.

אבל בניגוד לארוחת הערב הספרדית-האולטימטיבית, סאאז לא בישל בצורה כ"כ מגוונת את הנבחרת שלו לקראת משחקה מול נבחרת יוון. המנה העיקרית שלו היתה מורכבת כולה משחקני ריאל מדריד: שוער, שני מגנים, קשר אחורי וחלוץ. לכך הוא הוסיף (רק בשביל הטעם) קשר מברצלונה, בלם מולנסיה, עושה משחק מלה-קורוניה, שחקן אגף אחד מסביליה ועוד אחד מולנסיה.

אם נמשיך את מטאפורת הבישול, הרי שניתן לומר כי סאאז, כמו כל שף טוב שמבין מה אוהב קהל סועדיו לאכול, העדיף להשתמש בחומרים טריים וצעירים (עופיון תמיד נשמע יותר טעים מעוף, סטייק עגל משעשע יותר את החיך מאשר בשר של פרה, וקוויאר נחשב יוקרתי הרבה יותר מגפילטע פיש אפרפר), כלומר בשחקנים צעירים שהוא מכיר היטב מהגלגול הקודם שלו בהתאחדות הספרדית.

השחקנים החדשים-ישנים של סאאז הוגשו באתונה כמו שצריך: צעירים, רכים ועסיסיים מצד אחד, אך בשלים מספיק, בעלי נוכחות ומלאים בפלפל מהצד השני. ראול בראבו וויסנטה המציאו מחדש את האגף השמאלי של ספרד (שהיה אחד מנקודות התורפה המרכזיות של הנבחרת במונדיאל האחרון), תוך שהם מפגינים נחישות, מהירות ותיאום כמעט מושלם ביניהם (ויסנטה חיפה בצורה נפלאה על בראבו כשזה פרץ קדימה על הקו ואילו בראבו, בעיקר במחצית הראשונה, הצליח לנטרל בצורה אחראית ושקטה כל איום יווני שהתקרב אליו). גם באגף הימני היו הרבה התקפות לטובת ספרד, שלא במפתיע נולדו אצל עוד אחד מהתינוקות של סאאז, חואקין. וכשפויול יחלים מהפציעה שלו ויחזור לעמדת המגן הימני (על חשבונו של סלגאדו, שנדמה כי איבד את הנמרצות שאפיינה אותו בעבר) אפשר לצפות בבטחון רב כי לספרד יהיה סוף-סוף משחק אגפים מרשים בשני עברי המגרש.

כמובן שאסור לשכוח שבסופו של דבר, שני השערים של ספרד שהביאו לניצחון, הגיעו דווקא מהכוכבים הוותיקים של הנבחרת, ואלרון וראול. אבל למעשה, זה לא צריך באמת להפתיע אף אחד, משום שגם מבקר המסעדות אנין הטעם ביותר יודע שארוחה לא תיחשב באמת למושלמת כל עוד לא נטבלה פרוסת לחם בכל הרוטב הטעים שנשאר.
כמו שהדברים נראים עכשיו, ראול וואלרון ימשיכו להוות את הבסיס ההתקפי של הנבחרת הספרדית, זה שאתו מנגבים את הצלחת, מכניסים לפה לטעימת התענגות אחרונה (גם אם ממש לא נשארתם רעבים) ופותחים בהנאה את הכפתור העליון במכנסיים.

בארסה- אתם כבר יכולים לרשום איקס גדול על הראשונה מהנבואות האופטימיות שלי לעונה החדשה. האוהדים של בארסה עוד לא הספיקו לכבס את המטפחות הלבנות שלהם, שנשחקו בשנה שעברה מרוב נפנוף, ולואיס ואן-חאל כבר הפסיד את התואר הראשון שלו.

בראיונות סוף-שבוע בעתונות הספרדית ואן-חאל פתח את הפה, ונדמה שכמעט שכח לסגור אותו (בין הנפגעים: ריקלמה "הפך לכוכב רק בגלל סגנון המשחק ההגנתי של בוקה ג'וניורס", סאביולה "אין לאף שחקן מקום מובטח בהרכב שלי", רונאלדו "הוא לא כוכב גדול כמו שעושים ממנו" וכמובן ריבאלדו "הוא זכה בתארים האישיים שלו רק כששיחק אצלי"...).

אבל כמו כ"כ הרבה פעמים אצל ההולנדי, המציאות לא איחרה לבוא ולטפוח על פניו המלאות שביעות רצון עצמית, הפעם הסטירה שהוא חטף היתה מהקבוצה הצנועה ממחוז אליקנטה, נובלדה. בארסה פתחה בשער מהיר של ג'ובאני הברזילאי (שתופקד לראשונה בעמדה מספר תשע) אך לאחריו העדיפה לשחק משחק מבוקר ושמרני עם מעט מאוד הזדמנויות לכיבוש שערים, וכשכבר השכילה שוב לכבוש, השופט ביטל את השער, הראשון מבין ארבעה שערים שנפסלו, שניים מהם (!) שלא בצדק.

האליקאנטים לא נפלו על הקאנטים ,והשאירו את רגשות הנחיתות שלהם בחדר ההלבשה, בארסה במשחק הנרפה שלה הצליחה ליצור כוכב חדש, מדריגל, שכבש שלושער ושלח את מר ואן-חאל לחשבון נפש פנימי קצר מאוד (יש ליגה בסוף השבוע), חשבון נפש שמסקנותיו ידועות למעשה מראש: לואיס צודק, כל שאר העולם טועה.

ישראלים- חדשות טובות לישראלים, שהשנה יוכלו להפנות את כל תשומת לבם לליגה, זאת משום שגם ראסינג סאנטנדר וגם ראיו ואייקנו הפסידו בסיבוב הראשון של הגביע לקבוצות מליגות נמוכות (ריאל אוניון וקולטורל, בהתאמה). אילן בכר פתח לראשונה בהרכב של ראסינג במשחק רשמי, אך הוא לא הרשים במיוחד ואף הוחלף במהלך המחצית השנייה (בכר יכול להתנחם ששער הנצחון של אוניון נכבש לאחר שהוא עזב את המגרש ודווקא מהאגף שלו, אך קרוב לודאי שהוא ציפה להופעת בכורה מוצלחת יותר בספרד), גם פדרו מוניטיס, שהגיע מריאל מדריד ומאיים על מקומו של יוסי בהרכב לא צריך להתגאות בהופעתו המחודשת, וניתן לומר שהקבוצה הקנטברית זקוקה לקצת קסם בהתקפה, מה שיוסי יכול לספק לה בשפע, אם רק יתגבר על ההססנות שאפיינה את משחקו הקודם.

שישה שערים מתוך השמונה שהפציצה ריאל מדריד לרשתה של קבוצת סאן-סבסטיאן המסכנה נכבשו ע"י המחליפים של המחליפים של רונאלדו (פורטיז'ו וטוטה, כל אחד כבש שלושער). מגוון הכלים ההתקפיים שעומדים לרשותו של דל-בוסקה לא חדל מלהדהים אותי.
הם פשוט מ-פ-ח-י-ד-י-ם!