1. לאחר רצף ההפסדים הביתיים של מכבי תל אביב, קשה היה לדמיין יריבה נוח יותר לניפוץ המומנטום מאשר בני הרצליה. כדי להציק למכבי, צריכה קבוצה כמו הרצליה להתעלות בלפחות חלק ממספר פרמטרים משמעותיים: למשל ריבאונד התקפה (אבל הקבוצה של קצורין אחרונה בליגה בקטגוריה הזאת); למשל אחוזי קליעה מ-3 נקודות (אבל הממוצעים שלה ירדו במשחק מול הצהובים); למשל דומיננטיות של הפוינט גארד המוביל שלה (אבל דחילק, זה נשמע עדיין למישהו הגיוני שיוגב אוחיון היה, ולא כל כך מזמן, המחליף של יובל נעימי?); למשל בהגנה. אבל היי, אנחנו מדברים כאן על הרצליה, קבוצת ההגנה הגרועה ביותר בשלולית. בואו נתקדם.
אם נתעלם לרגע מהיריבה, אפשר יהיה להצביע על מספר נקודות חיוביות במשחק של מכבי אתמול. נתחיל בנקודות עצמן. מכבי השוותה את שיאה העונתי בנקודות (בליגה) עם 89. אמנם עדיין לא הגענו להבטחת טרום העונה בכל הנוגע למשחקים של 90 נקודות פלוס, אבל גם 89 זה משהו. בחלקים מהרבעים השני והשלישי נראתה מכבי קלילה ונינוחה במשחק ההתקפה, במיוחד בכל הנוגע לנקודות שהגיעו מקצב משחק מהיר, אבל גם מספר התקפות איכותיות בהתקפה העומדת. זה בלט במיוחד במספר הפוזשנים בהם הופעל מחדש אלכס טיוס.
ואם אפשר לקבל שוב דקות איכותיות מטיוס, בצירוף עם חזרתו של בריאן רנדל מהפציעה, ניתן היה להתרשם שוב מהפוטנציאל של הרכב הנגיחות הצהוב, עם אוחיון-פארגו-סמית'-רנדל-טיוס. הרכב שאם רק יצליח להימנע מהתקפה של 5 מול 5, יוכל להבטיח לצהובים דומיננטיות מול כל יריבה מקומית ומול מרבית היריבות ביורוליג.
מכבי יכולה בהחלט לצפות מעצמה להרים את רמת המשחק ולצאת לרצף של ניצחונות בשתי המסגרות, במשחקי הבית ומשחקי החוץ. ועדיין, נוכח מגבלות הסגל הנוכחי, צריכים לסמן מטרות ריאליות והגיוניות לקבוצה הזאת. עד שיגיע החיזוק המיוחל. אם יגיע החיזוק המיוחל.
2. מדד היעילות של ליאור אליהו ביורוקאפ העונה הוא 7.3. נתון שממקם אותו במקום השישי בקבוצה. בליגה שלנו קופץ המדד של אליהו פי 2 פלוס, ועומד על 14.7. מדד היעילות של יותם הלפרין ביורוקאפ העונה הוא 9.5. בליגה? 15.2. טוב, אתם יודעים מה עומד לקרות עכשיו, נכון? הגיע הזמן להיכנס בשני האקסים של מכבי, הרכים והשבירים. אז תתפלאו, אנחנו רוצים דווקא להיטפל למישהו אחר.
מדד היעילות של טוני גפני באירופה עומד על 5.9 עלוב. בשלולית הוא קופץ ל-14.3. לא צריכים להיות גאונים גדולים כדי להבין למה. מול קווים קדמיים עבים, לטוני גפני אין מה למכור. בשלולית? יכול לשחק בקלות גם בעמדה מספר 5. לא מאמינים? תשאלו את נס ציונה בכלל ואת קרייג סמית' בפרט. הפועל ירושלים, לפחות ברמת ההצהרות, כיוונה העונה גבוה ביורוקאפ, אשר משמש מבחינתה מקפצה לליגה של הגדולים.
ולכן, בצעד מחושב ומדוד, הביאה גבוה שיחליף את ... ג'וזף ג'ונס. לא את גפני. הפועל ירושלים ידעה שהיא צריכה להתחזק בעמדה מספר 4. להחתים שחקן שיכול להשלים את ליאור אליהו. עוד בקיץ, חשבו בבירה שהשחקן המתאים לעמדה הוא לא בריאן רנדל. שצריך משהו אחר. מגוון יותר. אז ישבו, חשבו, והחתימו בריאן רנדל לעניים. ועכשיו, אחרי רצף ההפסדים המביך באירופה, הם ישבו, חשבו, ותיקנו במקום שלא היה צריך לתקן. ג'וזף ג'ונס הוא לא הבעיה הכי חמורה של פרנקו. ג'ונס, אגב, מחזיק במדד היעילות הכי גבוה מבין גבוהי הפועל ירושלים ביורוקאפ. פר דקה, הוא גם השני בקבוצה במדד, אחרי דונטה סמית'. יכול מאוד להיות שהוא גם האיש המתאים להתמודדות מול ביג סופו, בדקות בהן לשניהם יש כוח, במסגרת משחקי הגמר שיבואו עלינו לטובה בסוף העונה.
כתבנו ישבו וחשבו? קשה להאמין שמי שאמור לקבל את ההחלטות בירושלים באמת ישב וחשב. יש הרבה מאוד דברים טובים שאפשר לומר על בעלי הבית החדשים של מוליכת הטבלה הגאה. אי אפשר להגיד עליהם, לפחות נכון לעכשיו, שההחלטות המקצועיות מתקבלות שם רק מתוך קור רוח מחושב. אפשר לראות את זה, במידה מסוימת, בכל הנוגע להחתמה של דונטה סמית' בקיץ (בעלויות בהן הוא הוחתם). זה ודאי נכון כשחושבים על הרקע להחתמתו של פופס מנסה בונסו, שבמשחק הבכורה שלו בליגה הצליח לתרום בערך כמו ג'וזף ג'ונס, שישב על אזרחי. אם זה מריח כמו שליפה ומתנדנד כמו שליפה, זה עלול להתברר, בסוף העונה, כוואחד שליפה.
3. ארז אדלשטיין, כך אנחנו מתבשרים, קיבל חוזה חדש מאיגוד הכדורסל. חוזה שיאריך את הקדנציה של המאמן הלאומי לעוד שלושה קיצים (לא שלוש עונות, חס וחלילה. שלושה קיצים). בראבו. בפעם האחרונה בה הוביל הג'ינג'י נבחרת לאומית (אולימפית) לקיץ מוצלח, הודח מיד לאחר מכן והוחלף ברוני בוסני. למה? מאחר שיו"ר הועדה המקצועית דאז העדיף שם מישהו משלנו.
הפעם איגוד הכדורסל ידע בדיוק מה הוא רוצה, ונתן את המפתחות למאמן בו הוא מאמין. וזה לקח לו רק שלושה חודשים. אפשר להבין את זה, שהרי ודאי הקימו שם צוותי חשיבה שישבו על המדוכה, או בחדר הישיבות, ימים כלילות. איתרו מועמדים רלוונטיים, שקלו יתרונות וחסרונות. ורק אז, אחרי שנמלכו בדעתם, החליטו אבל למה להיות קטנוניים? מה זה איחור של כמה שבועות או חודשים בין חברים? העיקר שהחליטו שם נכון, לשם שינוי.
סביר להניח שגם אין שום קשר בין המינוי הבהול כעת ובין ההבנה שיש על הראש הגרלת בתים בעוד כמה ימים בפריז, ופדיחות אם לא יהיה שם מאמן חתום. זה עוד עלול להרוס את המוניטין המצוין שיש לעמירם הלוי בפיב"א. ואז מה אם המאמן לא באמת חתום עדיין, מאחר שהדבר לא הובא בפני הועדות הרלוונטיות, לפחות על פי פרסומים זרים. הלו, אם האיגוד מקבל כבר החלטה נורמלית, לשם שינוי, אז צריכים להחמיא. שיהיה.