10. חאמס רודריגס (מונאקו, ריאל מדריד, קולומביה)
דירוג עשרת הכדורגלנים הטובים של 2014 לא יכול להיות שלם בלי מלך שערי המונדיאל. שישה שערים היו לחאמס בברזיל והוא סחב כמעט לבד את קולומביה, נטולת הכוכב רדאמל פלקאו, לרבע גמר הטורניר. 2014 תיזכר כשנת הפריצה שלקחה את חאמס לשלב הבא - לרשימת שחקני העילית של הכדורגל העולמי. לראייה, מונאקו ששילה עליו 45 מיליון יורו בקיץ 2013, קיבלה תמורתו 80 מיליון מריאל מדריד אחרי המונדיאל. בינתיים, חאמס, רק בן 23, לא עושה רושם של אחד שתג המחיר מפריע לו. הוא חלק אינטגראלי מריאל אימתנית ודורסנית מאי פעם. והוא רק ילך וישתפר.
9. דייגו קוסטה (אתלטיקו מדריד, צ'לסי, ספרד)
בניגוד לחאמס, החלוץ שבחר לייצג את נבחרת ספרד ולא את מולדתו ברזיל, נכנס לדירוג למרות ההופעות במונדיאל. לקוסטה לא היה קל בברזיל. בכל מקום אליו הגיע נתקל בקהל עוין ששמח בנפילתו ובנוסף, ניכר עליו שקשה לו להתרגל לסגנון הכל כך מקובע של אלופת העולם היוצאת, בטח אחרי הפציעה. אז קוסטה עוד מתרגל לטיקי טאקה, צובר הופעות וניסיון בינלאומי, אבל בזירה הקבוצתית הוא נהנה מכל רגע ב-2014. אחרי עונה חלומית עם אתלטיקו (אליפות והפסד בגמר ליגת האלופות במשחק בו הוחלף בדקות הפתיחה), קוסטה השלים את המעבר לצ'לסי ולא נזקק לרגע התאקלמות. 11 שערי פרמיירליג יש לו ב-11 הופעות. סתם לצורך ההשוואה, לבן ארצו פרננדו טורס היו בצ'לסי 20 שערי ליגה בשלוש שנים וחצי. מבינים את ההבדל?
8. אנחל די מריה (ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ארגנטינה)
כדי לממן את רכישת חאמס וטוני קרוס (נשאר ברגשות כבדים מחוץ לדירוג), הבלאנקוס מכרו את הכוכב הארגנטינאי וחוו מיני משברון בתחילת העונה לפני שהמכונה התחברה. די מריה הוא כוכב שלא תמיד מספיק מוערך. אחד שמוסיף איזון לצד וירטואוזיות. שוליית הקוסם. נבחרת ארגנטינה נראתה שונה לחלוטין כשדי מריה עזר להוריד את הלחץ מליאו מסי. ברגע שהקשר נפצע ונאלץ לסיים מוקדם את הטורניר, ארגנטינה נראתה עוד יותר אפורה. ואז הגיע הקיץ. ולדי מריה המאוכזב נמאס. הוא חיפש מקום שייתן לו קצת יותר הערכה, ריאל חיפשה מזומנים ומנצ'סטר יונייטד חיפשה שם גדול. ואצל די מריה כמו אצל די מריה, דברים קורים לאט, אבל קורים. "אני עושה דברים יפים מאז שהגעתי, שערים ובישולים. חשוב לי להיות ביונייטד ואני מרוצה. השאר יגיע".
7. פיליפ לאהם (באיירן מינכן, גרמניה)
הנה נתון מעניין: רשימת 23 המועמדים לכדור הזהב 2014 כוללת מעט מאוד שחקנים דפנסיביים: סרחיו ראמוס, חאבייר מסצ'ראנו והקפטן שהניף את גביע העולם. הבחירה הייתה קלה. ככל שבאיירן גדלה והפכה כוח דומיננטי באירופה, כך הפך לאהם ליותר ויותר דומיננטי וחשוב במערך. "הוא השחקן הכי חכם שאימנתי", טען בעבר פפ גווארדיולה, האיש שהפך את המגן לקשר אחורי לפרקים, שינוי שהתברר כלא פחות ממבריק. 2014 של לאהם הסתיימה בצורה קשה עם שבר בקרסול והיעדרות ממושכת, אבל כללה גם דאבל עם באיירן וכמובן את הזכייה בגביע העולם, בטורניר אותו התחיל כקשר, סיים כמגן ומיד אחריו פרש בשיא מהמדים הלאומיים. לאהם מוגדר כיום כאחד השחקנים השלמים בעולם. קונצנזוס בענף הנשלט על ידי שחקני התקפה וירטואוזיים.
6. זלאטן איברהימוביץ' (פ.ס.ז', שבדיה)
נכון, הוא לא היה בגביע העולם ולא בליגת האלופות, הוא כבר בן 33 ומתחיל להשתעשע עם תאריכי פרישה, אבל גם ב-2014, זלאטן לא הפסיק לכבוש, להלהיב ולספק את הסחורה על ומחוץ למגרש. 34 שערים היו לו בכל המסגרות וזה הספיק כדי לסחוב את פריס סן ז'רמן לעוד אליפות, לסיים כמלך השערים בליג 1, לגעת בהעפלה לחצי גמר ליגת האלופות ועל הדרך לספק כותרות משעשעות ולככב ברשתות החברתיות. זלאטן הוא קאלט, שחקן שעושה הכול בדרך שלו, בלי לראות אף אחד, שחי בשביל המשחק. ווינר אמיתי שגורף תארים בכל מקום כי יש לו את היכולת להשפיע ולשנות מנטאליות של מועדון. זה מה שהוא עושה בסן ז'רמן שהתקדמה איתו צעד קדימה. האמת, רק המחשבה על הענף בלעדיו גורמת לאי נוחות.
5. אריאן רובן (באיירן מינכן, הולנד)
נציג שני לאלופת גרמניה ואנחנו רק במחצית הדרך. 2014 הייתה השנה בה רובן הפך לסופרסטאר הגדול של באיירן מינכן. בניגוד לבארסה וריאל, באיירן של השנים האחרונות התגאתה בקבוצתיות ולא הייתה תלויה התקפית בשחקן בודד, אבל בשנה האחרונה ההולנדי, על הפריצות שלו באגף, הטכניקה המושלמת, המסירה והסיומת, הפך לאיש המרכזי בבוואריה. מסי של באיירן. הוא הבקיע השנה 22 שערים (הכי הרבה מאז 2010) וגם נהנה ממונדיאל מצוין בו הוביל את הולנד, נבחרת של ילדים שמעטים חשבו שתעבור את שלב הבתים, עד המקום השלישי המכובד. "נוייר או רובן חייבים לזכות בכדור הזהב", טען הקולגה פרנק ריברי. "לרובן הייתה עונה מדהימה בבונדסליגה ומונדיאל מצוין, אבל אני חושש מהחלטה פוליטית". המשך יבוא.
4. תומאס מולר (באיירן מינכן, גרמניה)
נשארים במינכן ועוברים מהמאסטרו למוציא לפועל. ב-2014 מולר סיים את כסגן מלך השערים של באיירן (אחרי מריו מנדז'וקיץ') והניח את יסודות לתואר העתידי - מלך המונדיאלים. המספרים של החלוץ בן ה-25 בבונדסליגה סולידיים ויציבים, אבל כשהוא מגיע לנבחרת ומתופקד בעמדת החלוץ המדומה, אי אפשר לעצור אותו. 26 שערים ב-62, מתוכם 10 שערים בגביע העולמי (למסי ורונאלדו יש שמונה יחד בשלושה טורנירים כל אחד). מולר כל כך אלגנטי במשחק שלו והוא מצליח לעורר התפעלות כל פעם מחדש, אם זה בתנועה ללא כדור, בחדות ובגיוון. שחקן מיוחד. "אני אוהב את מולר. הוא מזכיר לי את ראול, שחקן שיש בו משהו אחר", הגדיר איקר קסיאס לאחרונה את החלוץ המודרני בעולם. ובקצב שמולר כובש, הוא יעבור את מירוסלב קלוזה האגדי כמלך שערי גרמניה והגביע העולמי.
3. ליאונל מסי (ברצלונה, ארגנטינה)
שנה לא פשוטה עברה על הפרעוש. בטור האינסופי של התארים האישיים והקבוצתיים בהם זכה לא תמצאו את השנה 2014. ברצלונה שלו הפסידה בגמר גביע המלך, ברבע גמר ליגת האלופות ולמרות שלא הרשימה בליגה, שמטה אליפות במחזור האחרון. מסי הסיר מעליו את "קללת הגביע העולמי" והופיע בענק לשלב הבתים, אבל דעך בהמשך, גם בגלל טרגדיה אישית, וחווה הפסד בגמר. גם בתחרות עם כריסטיאנו רונאלדו מסי, כמו כל ברצלונה למעשה, ספג כמה מכות תדמיתיות ומקצועיות ונשאר מעט (ודגש על מעט) מאחור. ובכל זאת, הארגנטינאי מסיים שלישי כי ב-2014 הוא למד לחלוק בנטל ולחיות בשלום עם עוד שני סופרסטארים בברצלונה, הפך קבוצתי יותר, שיפר את המספרים לעומת 2013 וחגג שני שיאים: מלך השערים של ליגת האלופות ומלך שערי הלה ליגה בכל הזמנים. אבל כמו שרונאלדו הבין, שיאים ומספרים לא שווים כלום בלי תארים.
2. מנואל נוייר (באיירן מינכן, גרמניה)
ימים של סוף שנה, דירוגים וסיכומים, מלהיטים את הוויכוחים בשאלת: מי הטוב בעולם. על עמדה אחת, אין בכלל דיון. 2014 הייתה שנה של שוערים, המחיר שלהם עלה ולא מעט קבוצות בכירות באירופה הבינו שעליהן לרכוש שני שוערים בכירים. נבאס, אוצ'ואה, הווארד ואחרים בלטו במונדיאל, אבל נוייר משקיף על כולם מלמעלה. שוער השנה בעולם 2013 שומר בקלות על התואר. אם לשחקנים ההתקפיים בדירוג אנחנו סופרים שערים בשנה קלנדרית, במקרה של נוייר נציין 29 משחקים ללא ספיגה במדי הקבוצה והנבחרת. הוא רק בן 28, אבל כבר יש תחושה שהשם שלו ייכנס להיסטוריה כאחד הגדולים בענף בכל הזמנים. 2014 הייתה מוצלחת במיוחד עבור נוייר. אלוף גרמניה, אלוף עולם, כפפת הזהב לשוער המצטיין של המונדיאל ומי יודע? אולי, רק אולי, בינואר הוא יזכה גם בכדור הזהב. אגדה בהתהוות.
1. כריסטיאנו רונאלדו (ריאל מדריד, פורטוגל)
הבחירה ב-CR7 לא קלה כמו שאתם חושבים. בקלות, אפשר היה להעדיף את התארים על פני המספרים ולבחור באחד הנציגים של גרמניה, אבל זה היה חוטא למטרה. מקטין את ההישגים המדהימים של הפורטוגלי מדי שבוע. אין מה ללכת רחוק. 20 שערי ליגה ב-12 הופעות מתחילת העונה, שער ליגה כל 53.6 דקות וכל 65 בחישוב של כל המסגרות. 56 שערים ב-2014, שהתחילה עבור רונאלדו בזכייה בכדור הזהב. רונאלדו הוא מכונה, מפלצת והוא רק משתבח משנה לשנה. הופך יותר נפיץ, יותר חזק ויותר מסוכן. שמתם לב שכבר אף אחד לא מדבר על איך לעצור את CR7, אלא איך למזער נזקים כשאתה פוגש אותו. ועוד נקודה. הפורטוגלי רחוק רק 56 שערים ממסי בטבלת המבקיעים של ספרד, כשהוא משחק בלה ליגה חמש שנים פחות ממנו עם קצב הבקעה מטורף של 1.13 שערים למשחק לעומת 0.88 של הפרעוש. כבר העונה נכנס CR7 לטופ 10 המבקיעים בהיסטוריה של ספרד וזו עבורו רק העונה השישית בלה ליגה. אז נכון, היה לו מונדיאל רע והאגוצנטריות שלו באה לידי ביטוי והשפיעה לרעה על חבריו הפחות מוכשרים לנבחרת. ונכון, ב-2014 הוא זכה "רק" בליגת האלופות, אבל כל תוצאה אחרת פשוט לא תהיה נכונה. רונאלדו היה השחקן הכי טוב ב-2014. בפברואר הוא בן 30. שייפו את המקלדות.