בית"ר ירושלים תעלה הערב (שני) למשחק נגד מכבי פתח תקוה עם הרבה מאוד מוטיבציה, אך גם עם הרבה מאוד לחץ. ארבעה משחקים ללא ניצחון, שער אחד בלבד ב-360 דקות ושני הפסדים רצופים עושים את שלהם. בבית"ר יודעים שכל תוצאה פרט לניצחון פירושה משבר אמיתי. הבעיה הגדולה עד עתה היא הצגת כדורגל טוב, אך לא תכליתי - מקבלת מחמאות וחוזרת בלי נקודות, על סף ההגדרה של "קבוצה סימפטית".
כפי שניתן לראות, לפניכם טבלה המפרטת את כמות השערים שבית"ר הבקיעה בכל עונה מתחילת המילניום בתשעת המחזורים הראשונים. רק בעונה אחת הקבוצה השיגה מאזן נמוך משמונת השערים של העונה הנוכחית - ב-2004, כאשר בית"ר של אלי אוחנה עמדה על שישה שערים לאחר המחזור התשיעי. בעונת 2011/12 היה לבית"ר מאזן זהה לזה הנוכחי עם שמונה שערים לאחר תשעה מחזורים. הבעיה הגדולה היא שבשתי העונות שצויינו כאן הקבוצה שרדה בליגת העל ממש עם הגונג. הציפיות העונה שונות לחלוטין.
מנחם קורצקי ספג ביקורות בחודש האחרון על רמת התוצרת של הקבוצה, חלקן בצדק וחלקן פחות. היו שביקרו את השיטה, כאלה שביקרו את השחקנים אותם שיבץ, אך מאחורי כל הביקורות לא נמצאה פרשנות אחת מקצועית שבאמת מסבירה מדוע לקבוצה יש מאזן כזה. לא נמצאה פרשנות כזאת, כי עיקר הבעיה היא בצד המנטאלי של החלק הקדמי. תמיד אומרים שלבית"ר יש חדר הלבשה טוב, לעתים טוב מדי. מרבית השחקנים ילדים נחמדים שלא יודעים להיות רעים. קורצקי אמר לשחקנים באסיפה לאחר המשחק בסכנין כי "אנחנו צריכים להיות יותר קילרים". כעת הוא יצטרך למצוא עם פינצטה את השחקן או שניים עם פוטנציאל להיות כאלה.
בסך הכול, לקורצקי יש בחלק הקדמי ארבעה שחקנים של מספרים. זרקו קוראץ', תומר סוויסה, איציק כהן ולידור כהן שווים ממוצע של עשרה שערים בעונה. הבעיה נמצאת בהתאמות, המקצועיות והמנטליות. מקצועית, כל צמד יכול לשחק ביחד אך מנטאלית ממש לא. החלק הקדמי של בית"ר הוא בעל אופי רך, שמתקשה להתמודד עם הלחץ, ומול קבוצות שמסתגרות זה בא לידי ביטוי. לא עושים תנועה לעומק, לא נותנים גוף מול שחקני הגנה, ופרט לקוראץ' מעדיפים לברוח לכנף ולשטחים שאין בהם צפיפות. בקיצור, מוותרים איפה שצריך לקחת בכוח.
יש לכך ביטוי גם בחלוקת השערים של הקבוצה. בעוד במרבית הקבוצות כמות השערים שהבקיעו מתחלקות בין 6-7 שחקנים, בבית"ר הבקיעו רק ארבעה: חנן ממן וקוראץ' שלושה כל אחד, שלומי אזולאי ואלי דסה אחד כל אחד. אפשר לשים לב שמכל החלק הקדמי של בית"ר, קוראץ', עם שלושה שערים, הוא היחיד שכבש, כשהרשימה של הקשרים הקדמיים והחלוצים מסביבו עדיין לא מצאה את הרשת. לשם השוואה, מכבי פתח תקוה, אותה תפגוש בית"ר הערב, כבשה עשרה שערים שמתחלקים בין תשעה שחקנים.
קוראץ' נראה מונטנגרי גדול ומפחיד, אך מאחורי החזות המטעה מסתתר בן אדם מאוד רגיש. הוא לוקח ללב את הקללות, את הרכילות סביב האכזבה ממנו ואת האפשרות שיחפשו לו מחליף בינואר. הוא מושפע מכך מאוד . בבית"ר חייבים לדעת לתת לו את הביטחון כל עוד הוא חלק מהסגל. מעבר לכך, קוראץ' הבקיע בעונה שעברה 11 שערים ובישל ארבעה באותה הליגה. לאורך כל הקריירה שלו במונטנגרו היו לו ממוצע של 15.8 שערים בעונה, והדבר האחרון שבית"ר צריכה לעשות במצבה זה להוציא אותו מהרוטציה. הוא יכול לרדת משחק-שניים לספסל, אך עדיין צריך לגרום לו להרגיש אחרת.
לידור כהן ואיציק כהן הם סיפור בפני עצמו. לידור כהן עדיין ילד. הוא קיבל במה אמיתית ראשונה בליגת העל רק בחלק השני של העונה שעברה וכבש שמונה שערים. לידור כהן עובר בבית"ר תהליך של התמודדות, התאקלמות והבשלה כשחקן. הצוות המקצועי צריך לדעת לזהות מתי הלחץ הזה עובר את הגבול ולתת לו את המנוחה או להעלותו מהספסל. יש תהליך מנטאלי לא פשוט אתו, ובבית"ר יהיו חייבים לזהות איך ומתי להוריד ממנו את הלחץ. אפשר היה לראות במשחק בדוחא שהלחץ הזה הגיע לנקודה גבוהה מדי עבורו.
איציק כהן כבר היה מחוץ לבית"ר. סאני עמנואל הגיע מתוך מטרה להחליפו בסגל, ובאופן מידי כהן כבר לא התלבש. ברגע שעמנואל יצא מהרוטציה, קורצקי זיהה רצון מחודש אצל החלוץ והחל לתת לו מעט דקות משחק. בדוחא איציק כהן הוכיח שעדיין יש לו מה לתרום, ולא במקרה הוא אף תורגל בהרכב הפותח לקראת המשחק הערב. עדיין, איציק כהן לא יהיה זה שימשוך את בית"ר כפי שחשבו בעונה שעברה. הוא מתאים כרגע למשבצת השחקן המשלים שיכול לסייע להביא מספרים בהתקפה, ולא הוגן יהיה לצפות ממנו ליותר בשלב הזה.
ויש את סוויסה. כשמסתכלים על רשימת השחקנים בחלק הקדמי של בית"ר ביחס לבעיה המטרידה בהתקפה, הוא נראה הפיתרון. ומדוע? כי בניגוד לאופי הנוח של כל השחקנים בחלק הקדמי של בית"ר, תומר סוויסה הוא דמות שונה. הוא עזב את קרית שמונה ואת באר שבע כי הוא לא מוכן להיות על הספסל. הוא יודע מה הוא שווה ולא מוכן להתפשר על זה, רוצה לשחק בכל מחיר, גם אם זה אומר שיוותר על חלק מהמשכורת.
בסוויסה יש רוע במלוא מובן המלה, אחד שבא כדי לקחת ולא מוכן לשמוע על משהו אחר. כשמאפיינים מנטאלית את החלק הקדמי של בית"ר, ובהתחשב בקשיי ההתמודדות, קורצקי צריך למצוא את הדרך להריץ את סוויסה ולהכניס אותו לעניינים. כרגע, סוויסה נראה השינוי הכי גדול שקורצקי יכול לעשות. המקרה שלו גם צריך ללמד את אלי טביב שלעתים למשוך מו"מ חודשיים ולקבל שחקן לאחר 3-4 מחזורים מבלי שעשה הכנה עולה ביוקר.
ויש את עומר נחמני. ההערכה לקשר-חלוץ של בית"ר נמצאת בכל פינה. אלי אוחנה, שאימן אותו בנבחרת הנוער, הגדיר אותו כ"אחד השחקנים הכי מוכשרים בגילאים שלו" וגם מנחם קורצקי חושב כך. הבעיה עם נחמני היא השנים שהפסיד בגלל פציעות חוזרות ונשנות. כעת, כשהוא חוזר, הוא מתחיל להתמודד עם השלב המנטאלי. פיזית הוא שחקן שתפור על מה שקורצקי רוצה. פייטר, נותן גוף, לא עושה חשבון, באמת ההפתעה של בית"ר בקיץ הנוכחי שלא באמת בנתה עליו.
הבעיה בשלב המנטאלי היא שנחמני חייב להבין שבתפקידו הצלחה פירושה מספרים. הוא יכול לעבוד ללא הפסקה, אך ללא שערים ובישולים יתקשה להמשיך ולשחק בהרכב. לנחמני יש את זה, הוא יודע להיות גולר ולבשל, אך מנגד גם איבד את הביטחון. ההחמצה בבאר שבע במחזור הראשון לקחה אותו למקום רע. יש שחקנים שלאחר החמצה כזאת מחפשים להגיע מהר מאוד לעוד מצב ולהוכיח אחרת, ויש כאלה שמעדיפים להימנע ממנו. כשקורצקי דיבר על קילרים, גם נחמני צריך להבין שלשחקן התקפה אסור לחשוש, שהרי בסופו של דבר הקריירה שלו תלויה בניצול מצבים.
וישנה סוגיית דני פרדה ועומר אצילי. פרדה עשה שינוי גדול בהתנהלות שלו בחודשים האחרונים, ובמועדון החמיאו לו מאוד על כך. סופסוף הוא מתנהג כמו מקצוען וספורטאי ראוי. בפועל, פרדה מקבל הזדמנויות אך מתקשה להשפיע על החלק הקדמי. כמעט ואינו מאיים על השער וגם לא מייצר מצבים. מהיום שהגיע לבית"ר הוא עדיין ללא שער זכות וזה אומר הכל. מנגד, אולי טקטית אצילי פחות מתאים למנחם קורצקי באגף, אך בהשוואה לפרדה או אפילו נחמני הוא הרבה יותר מסוכן ליד הרחבה - מאיים על השער ומייצר מצבים. עם שמונה שערים בתשעה משחקים, גם קורצקי מבין כי יצטרך להשתמש יותר באצילי, גם אם מבחינתו יהיה מדובר בהתפשרות על הצד הטקטי.
ויש עוד חלק חשוב בהתקפת בית"ר הערב: הקהל שיגיע לטדי. במכבי פתח תקווה בונים על כך ש-20 דקות ללא שער של בית"ר יגבירו את הלחץ מהיציעים. רן בן שמעון בוודאי הבהיר זאת היטב לשחקניו. אם בית"ר תגיע לדקה ה-20 לחוצה ותתקשה לייצר מצבים, ייתכן שהתנהלות הקהל היא שתכריע את ההתמודדות. הכי פשוט יהיה להבקיע בפתיחה ולשבור את הקרח, לא?