פוטבול הוא משחק של מאצ'-אפים והניצחון בו מושג לא מעט בשל יכולתה של קבוצה אחת לנצל מאצ'-אפים מסוימים לטובתה ולהשיג את היתרון היחסי מול היריבה. לקראת המשחק בין ניו אינגלנד לדטרויט, המאצ'-אפ המדובר ביותר היה בין דארל ריוויס לקלווין ג'ונסון, אולם דווקא ניצחונות במאצ'-אפים אחרים היו אלה שלבסוף נתנו 9:34 מוחץ לפטריוטס.
המפגש בפוקסבורו הציב זו מול זו שתיים מהקבוצות המובילות בליגה: דטרויט, עם ההגנה הטובה ביותר (מספר 1 על פי DVOA, מספר 3 נגד המסירה ו-1 נגד ריצה) וניו אינגלנד, שהשתפרה משמעותית בשבועות האחרונים (מקום 4 ב- DVOA והתקפת המסירה הטובה בליגה). בחינה מעמיקה יותר של המספרים מסייעת בהבנת תכנית המשחק שבנה ביל בליצ'יק ושתרמה לניצחון. בעוד הגנת הליונס מדורגת ראשונה כאמור ומציגה יכולת מעולה נגד הריצה, היא חלשה יותר מול המסירה ובעיקר מול התופס המשני או מרכז המגרש. במקביל, לדטרויט יש קו ההגנה מצוין שמפעיל לחץ על הקוורטרבק ומנצל את המהירות של נדמקונג סו לאחר הסנאפ. כדי לנטרל זאת, הפטריוטס תקפו את מרכז המגרש כמעט לכל אורך המשחק וטום בריידי שמר על קצב מהיר (בעיקר במחצית הראשונה). מרכיב נוסף בתכנית ההתקפה של הפטריוטס היה מערך 12: רץ אחורי אחד ושני טייט אנדים, בו נעשה שימוש נרחב. מערך זה סייע בחיזוק קו ההתקפה וניצול מרכז המגרש, עם ראוטים קצרים ובינוניים.
המאבק המדובר של הגנת ניו אינגלנד ובעיקר ריוויס מול מגהטרון לא בא לידי ביטוי יותר מדי במהלך המשחק. המספרים נתנו לפטריוטס יתרון גם בהקשר זה. הגנת המסירה מדורגת במקום ה- 14 בליגה (שוב, על פי DVOA), אבל מול התופס מספר אחד של היריבה, הגנת הפטריוטס רביעית בטיבה בליגה. המערך ההגנתי התבסס על ריוויס, שהוצב בעיקר מול גולדן טייט וברואנר, שסגר את ג'ונסון בגיבוי של סייפטי. יעילות הגנת המסירה באה לידי ביטוי בנטרול השילוב בין סטאפורד לשני התופסים הללו, כאשר לאחר כמה השלמות של מסירות בראשית המשחק, טייט נוטרל על ידי ריוויס כמעט לחלוטין וג'ונסון לא היה אפקטיבי יותר מדי. בנוסף, קו ההגנה הצליח לייצר לחץ על הקוורטרבק של דטרויט והשיג שני סאקים כבר ברבע הראשון, אחד של איירס והשני של נינקוביץ', לאחר מהלך סטאנט מאחורי התאקל אלן בראנץ'. התכנית ההגנתית הצליחה למנוע מהליונס להיכנס לאנדזון וגרמה להם להסתפק בשערי שדה בלבד לאורך כל המשחק.
המרכיב האחרון שתרם לשליטה של ניו אינגלנד היה הקבוצות המיוחדות. גם כאן, הפערים בדירוג משמעותיים (מקום 4 לפטריוטס מול 31 לליונס) ואלו התבטאו בשני מהלכים במחצית הראשונה. אחרי שהדרייב השני של ניו אינגלנד נעצר על קו ה-9 יארד שלה, פאנט מצוין של ריאן אלן טס עד לקו ה- 20 של דטרויט ולמעשה ניטרל את העבודה הטובה של הגנת הליונס. הדרייב של דטרויט נבלם עם סאק של נינקוביץ' והתקפת ניו אינגלנד לקחה את הכדור ותוך תשעה מהלכים השיגה נקודות ראשונות ממסירה של בריידי לטאצ'דאון של טים רייט. המהלך השני התרחש ממש בתחילת הרבע השני. לאחר שעה שדה נוסף של דטרויט, שקבע 6:7 לפטריוטס, החזיר דני אמנדולה את בעיטת הפתיחה ל-81 יארד, עד לרד-זון. בריידי ניצל את המגרש הקצר ולאחר שתי מסירות קצרות, רץ לגארט בלאונט משמאל בסיוע פולינג של הגארד הימני וונדל (הגארד נותן חסימה ראשונה ורץ לשמש כחוסם מצדו השני של הקו, לסיוע לרץ האחורי) לטאצ'דאון והגדיל את היתרון.
הגנת המסירה בראשות ריוויס והרביעייה האחורית תסכלה את סטאפורד. מגן הפינה המצוין סיים את המשחק עם ארבע שבירות מסירה (מתוך תשע שהשיגה ההגנה בסך הכול) ודרייב נוסף של האורחים באמצע הרבע השני נגמר בלא כלום. ההתקפה של בריידי המשיכה בניצול החולשה של דטרויט במרכז המגרש ועם מהלכי סקרין לשיין ורין ומסירות קצרות לאדלמן וגרונקובסקי, הגיעה שוב קדימה, עד טאצ'דאון נוסף של רייט לאחר כיסוי טוב של קו ההתקפה. עד לסיום המחצית, הגדילה ניו אינגלנד את הפער הודות לניסיון בעיטה כושל של פרייטר מ-53 יארד ובעיטה מוצלחת של גוסטקובסקי מ-35 יארד. במחצית השנייה נראתה הגנת הליונס טוב יותר ומנעה מבריידי את ניצול מרכז המגרש. למרות זאת, ההתקפה לא הצליחה להשתחרר מול הגנת הפטריוטס.
הגנת המסירה של ניו אינגלנד הייתה הדומיננטית במגרש. סטאפורד הוגבל לאחוזי ההשלמה הגרועים בקריירה שלו, 18 מ-46 ו-QBR של 19.1. שני התופסים המובילים שלו סבלו מגורל דומה: 8 תפיסות ו-153 יארד לג'ונסון וטייט גם יחד. התקפת הפטריוטס לעומת זאת, שמרה על המומנטום של השבועות האחרונים, כאשר בריידי מסיים עם QBR 86.2 (38 מ-53 ל-349 יארד) והרצים משיגים 90 יארד, בממוצע של 4.5 יארד לנשיאה (הממוצע של הגנת דטרויט לפני המשחק היה 3.1 לנשיאה נגדה). המאצ'-אפ הבא שמחכה לפטריוטס? גרין ביי בלמבו פילד בשבוע הבא.