ילדים, נוער ובוגרים, כל אחד מהם מצטיין בענף ספורט שונה וכל אחד מהם מחזיק במדליית אליפות בינלאומית שמוכיחה את כישוריו. כולם תושבי רמלה או מתאמנים במסגרות הספורט בעיר, שם צמחו להוביל בענפים כמו טניס, כדורסל, טייק וואן דו , ג'ודו, ועוד. בשנים האחרונות רשמה רמלה הצלחות והישגים רבים, תוך הכפלת פעילות הספורט וקיום שורה ארוכה של אירועים עממיים ותחרותיים. את רוחה הספורטיבית של העיר מובילים הישגיהם של קבוצת כדורסל הנשים אליצור רמלה שזכתה בשמונה אליפויות, ארבעה גביעי מדינה ובגביע היורוקאפ, ומרכז הטניס העירוני שגרף 15 אליפויות מדינה ותשעה גביעי מדינה. אך לא רק.
ישי עוליאל כבר קטף את תואר אלוף העולם לגיל 12 וממשיך לכוון גבוה ,את רוב חודשי השנה מבלה ברחבי העולם בטורנירים נחשבים כשהוא חוזר לחופשות בארץ לארון עמוס במדליות. המטרה המוצהרת שלו היא להיות אנדי רם הבא.
"המגרש הזה הוא הבית השני שלי, כאן ביליתי את כל הילדות", מספר לנו מי שלמעשה מצוי בעיצומה של ילדותו אבל כל כך עסוק בקריירה המתהווה שטרדות בני גילו לא מעסיקות אותו. "לא הייתי מצליח אם העירייה לא הייתה נותנת לי מורה פרטי ושולחת לי שיעורי בית ועזרה", הוא מוסיף בחיוך שמסגיר את גילו ומבהיר עד כמה התמיכה הממלכתית נחוצה לקידום הספורט ההישגי.
ישי הוא רק אחד מפס הייצור של מחלקת הספורט ברמלה שהשתלטה על תרבות הפנאי בעיר כאסטרטגיה לנהל עיר עם מטרה. הקצאת התקציבים, בניית המתקנים ותעדוף תחום הספורט מאפשרים לקדם תכניות חינוכיות ייחודיות לרמלה שזכתה השנה בפרס החינוך הארצי.
יואל לביא ראש העירייה, מצהיר שהספורט הוא כלי בידיו: "מצאתי שגיוס כל היצרים שבספורט הוא כלי נהדר לחינוך לבגרות ולגישור בין תרבותי שמאחד את הקהילה". ואכן, התפיסה הזו היא שמעסיקה אותו בפיקוח אחר תכניות לפיתוח מסגרות ספורט ומתקני ספורט עירוניים לקידום ועידוד אורח חיים בריא וספורטיבי בקרב ילדים, בני נוער ובוגרים. על כך זכה לפני כשנתיים בפרס שרת התרבות והספורט.
אם נלך לראשית ימי הספורט, נמצא שבספרטה היוונית היה זה הכלי המרכזי באמצעותו חונכו בני העיר הלוחמנית שסגדו ליכולות הגופניות של היצור האנושי. נראה שגם חן אטיאס, אלוף אירופה לקאדטים ולירן מלאכי אלוף ישראל בטייק וואן דו, שותפים לתפיסה של היוונים הקדומים. "לפני הספורט הייתי ביישן, מופנם. ממש לא היה לי ביטחון הייתי סגור האימונים והערכים של הענף הזה עשו אותי בנאדם אחר", אטיאס מכריז בביטחון ומלאכי ממשיך ומדגיש:"אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי המועדון הזה, זה לא המדליות זה החוקים זה הכבוד להיות חלק מזה".
כאשר רוח הספורט מידבקת ומחליפה תרבויות לא בריאות, אפשר ורצוי להתחבר למוטו העירוני שגייס את האהדה למועדונים השונים, כדי לגשר על פערים סוציו אקונומיים, מגדריים, תרבותיים ואפילו לאומיים. רמלה ככיתת אומן בה צומחים אלופים, כבר אמרנו?
