"לעולם לא אשכח את המשחק הראשון שלי נגד אלכס פרגוסון, כשהם ניצחו אותנו באולד טראפורד ב-1987. נורמן וייטסייד בעט בדייויד אולירי לכל אורך המשחק, הם עשו לדייויד רוקאסל פרובוקציות עד שהוא לא התאפק והורחק. בסוף המשחק אלכס והעוזר שלו, ארצ'י נוקס, התגרו בנו. חשבתי לעצמי באותם רגעים: 'זו הפעם הראשונה והאחרונה שהם מתנהגים כלפינו ככה. אנחנו לא נהיה קורבן לעוד התבריינות כזו מצידם'" - מאמן ארסנל לשעבר, ג'ורג' גרהאם.
היריבות הספורטיבית בין מנצ'סטר יונייטד לארסנל הציתה את הליגה האנגלית החל מאמצע שנות ה-90 ועד אמצע שנות ה-2000, וכדרכה של יריבות שכזו, לפעמים היא גם גלשה לעימותים. פיטר שמייכל, איאן רייט, מרטין קיאון, רוד ואן ניסטלרוי, רוי קין ופטריק ויירה היו כמה מהאקטיביסטים הבולטים בקרבות פיזיים על המגרש וגם במנהרת השחקנים, במהלך, לפני ואחרי משחקים בין שתי הקבוצות. אינספור מילים נכתבו על היריבות הזו ב-20 ומשהו השנים האחרונות, אבל איפה הכול התחיל? לא מעט אנשים יגידו שב-20 באוקטובר, 1990.
יכול להיות שהכול התחיל ב-20 באוקטובר 1990, אבל כנראה שלא. הגפרור הראשון, כפי שאמר ג'ורג' גרהאם, הוצת באותו משחק ב-1987, כאמור הפעם הראשונה בה אלכס פרגוסון אימן את מנצ'סטר יונייטד נגד ארסנל. נורמן וייטסייד פגע בדייויד אולירי כמה פעמים בצורה חמורה ומאותו רגע היה נדמה שכל מה ששחקני ארסנל מבקשים זה להשיג נקמה ולפגוע בחלוץ הצפון אירי. דייויד רוקאסל הורחק בהמשך, פרגי הודה בחיוך ש"ווייטסייד כנראה עשה איזה 45 פאולים שלא נשרקו", ובסופו של יום שתי הקבוצות המשיכו הלאה. הגפרור הבא כבר הפך לשריפה.
15 שנים לפני שרוד ואן ניסטלרוי החמיץ פנדל נגד ארסנל והותקף על ידי שחקניה, לבריאן מקלייר קרה דבר דומה, אם כי לא זהה. התאריך היה אז ה-20 בפברואר 1988, התותחנים אירחו את מנצ'סטר יונייטד למשחק גביע בהייבורי ומקלייר בעט פנדל לשמיים. נייג'ל ווינטרברן מארסנל ליווה אותו עד לקו מחצית המגרש ועקץ, עקץ ועקץ. מה אמר? לא ברור, אבל כשאלכס פרגוסון נדרש לעימותים החוזרים ונשנים בין הקבוצות בשנת 2004, הוא אמר ש"ווינטרברן התחיל הכול".
ב-2008 ווינטרברן עצמו אמר ל"אינדיפנדנט": " הכול בגלל משהו שאמרתי לבריאן מקלייר אחרי שהוא החמיץ פנדל בהייבורי. זה היה לפני 20 שנה, אני כבר לא זוכר מה אמרתי לו, אבל זה כנראה היה משהו שלא הייתי צריך לעשות. זה כנראה משהו שגרם להרבה דם רע בין הקבוצות. אם זה מפריע לי? ממש לא. זה רק עוד חלק מההיסטוריה בין שני המועדונים"
.
מקלייר עיכל את ההחמצה ובאותו זמן גם את הדברים של ווינטרברן. והוא לא שכח. ב-20 באוקטובר 1990 הוא קיבל הזדמנות לנקמה.
הפנדל של מקלייר וההתגרות של ווינטרברן
זה היה המחזור התשיעי של עונת 1990-91. הפתיחה של יונייטד הייתה לא טובה וכללה שלושה הפסדים, אחד מהם 4:0 לליברפול. ארסנל לעומת זאת, ניצחה בחמישה משחקים, כששלושת הנוספים מסתיימים ללא הכרעה. על כר הדשא באולד טראפורד התפתח משחק מאוזן, אבל בדקה ה-42 אנדרס לימפאר הפריד בין הקבוצות אחרי שספק בעיטה-ספק ניסיון הגבהה שלו, גרמו לכדור ל-ספק לעבור את קו השער של לס סילי. השער אושר, התותחנים הוליכו 0:1 ואז הגיעה הדקה ה-59.
דניס ארווין שכמה דקות לפני כן ביצע עבירה גסה על לימפאר, שוב נאבק בשבדי באגף ונייג'ל ווינטרברן שהגיע לשם במהרה, ניסה לתקל אותו בקשיחות. בריאן מקלייר היה במרחק צעד משם ומיד זיהה את מגן ארסנל על הקרקע. כנראה שבאותו רגע ההתגרויות באותו משחק גביע לפני יותר משנתיים וחצי, הדברים שנאמרו, הפרצוף הלועג - הכול צף. החלוץ הסקוטי התחיל לבעוט בווינטרברן ובתוך שניות 21 שחקנים - כל מי שהיה על המגרש מלבד שוער ארסנל דייויד סימן - כבר הגיע למקום. חלק מהם היו מוכנים למלחמה, אחרים ביקשו להרגיע.
דייויד רוקאסל, שמת בשנת 2001 אחרי מאבק במחלת הסרטן, תמיד לקח חלק פעיל בעימותים עם שחקני מנצ'סטר יונייטד. על זה באולד טראפורד הוא סיפר: "חבר שלנו לקבוצה, אחינו בדם, היה בצרות. הם בעטו בנייג'ל כמו באיזו קטטה במועדון לילה. זה מה שהרגיז אותנו. הוא בסך הכול ביצע תיקול לא מוצלח, אתה לא פוגע בשחקן יריב בגלל דבר כזה. רצנו לשם כדי להילחם אחד בשביל השני. בארסנל אף פעם לא התחלנו תגרות, רק סיימנו אותן".
האירוע הסתיים אחרי פחות מחצי דקה. בלי דם ובלי דמעות. השופט קית' האקט, שבוודאי החמיץ את הבעיטות של מקלייר ואת פול אינס דוחף את לימפאר לשלטי הפרסומת, שלף שני כרטיסים צהובים בלבד, לווינטרברן וללימפאר. ארסנל ניצחה 0:1 ולא נתנה לליברפול לברוח לה במעלה הטבלה, אבל בסוף המשחק כולם דיברו רק על דבר אחד: המהומה.
המהומה באולד טראפורד
תגרות בין שחקנים היו לפני אותו משחק באולד טראפורד וגם אחריו. רבות מהן היו גרועות בהרבה, אבל הכדורגל האנגלי היה מצוי באותה עת בעיצומה של מלחמת חורמה באלימות. הזיכרונות מאסון הילסבורו - שנה וחצי לפני כן עוד היו טריים, קרבות רחוב בין חוליגנים היו עניין שבשגרה, וההתאחדות האנגלית ביקשה לתת עונש בבחינת "יראו וייראו". אלימות של אוהדים היא דבר אחד חשבו שם, אבל לא ייתכן שזו הדוגמה שהכדורגלנים עצמם יתנו.
באותה עונה הקבוצות האנגליות (למעט ליברפול) חזרו להתחרות במפעלים האירופאים אחרי חמש שנות הרחקה בעקבות אסון הייזל, והייתה קיימת בהילות של ממש להראות שהכדורגל המקומי מתנקה מהאלימות. למרות שהמהומה הסתיימה ביעילות ובמהירות, העונש היה תקדימי: הורדת נקודות (וגם קנס של 50 אלף ליש"ט לכל קבוצה). ממאזנה של יונייטד אחת ומזה של ארסנל שתיים. עד היום זו הפעם היחידה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי בה קבוצות נענשו בהורדת נקודות בגלל התנהגות של שחקניהן.
ארסנל הייתה "מסתפקת" בהורדת נקודה אילולא השחקנים שלה היו מעורבים בתגרה דומה 11 חודשים לפני כן. התותחנים אירחו אז את נוריץ' למשחק בו דייויד אולירי הפך לשיאן ההופעות שלהם בכל הזמנים. החגיגה הייתה מושלמת כשארסנל חזרה מפיגור של שני שערים ואולירי מצא את הרשת, אבל בדקה ה-89, במצב של 3:3, השופט ג'ורג' טייסון העניק לקבוצה הלונדונית פנדל שנוי במחלוקת ועד מהרה התפתחה קטטה בין שחקנים משתי הקבוצות. ארסנל נקנסה ב-20 אלף ליש"ט, אבל התשלום האמיתי הגיע בריבית דריבית אחרי הקרב באולד טראפורד.
בריאן מקלייר סיפר שנים ארוכות לאחר מכן: "הרגשתי הכי גרוע אחרי שראיתי את ההתנהגות שלי בטלוויזיה. הייתי בטוח שבעטתי בנייג'ל פעם אחת, אבל פתאום ראיתי שזה ממש לא ככה". במועדונים התחושה הייתה דומה אנחנו אשמים לחלוטין - והם קיבלו את העונש התקדימי בהבנה מלאה. בשניהם אף הטילו קנסות על שחקנים שגילו מעורבות ערה במיני-קטטה.
ערב קבלת העונש, ארסנל פיגרה בשש נקודות מאחורי ליברפול, שב-13 המשחקים הראשונים שלה צברה מאזן של 12 ניצחונות ותיקו. הורדת הנקודות של התותחנים הגדילה את הפער בפסגה לשמונה נקודות ובתקשורת כבר הכתירו את הקבוצה של קני דלגליש לאלופה. אבל המהפך בוא יבוא. דלגליש התפטר במפתיע בפברואר, כשליברפול הוליכה את הטבלה בהפרש של שלוש נקודות, ומיד לאחר מכן הקבוצה ממרסיסייד הפסידה פעמיים, כולל לארסנל באנפילד.
התותחנים לא הפסיקו לרוץ עד שזכו באליפות עם מאזן של 24 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו והפסד בודד. מנצ'סטר יונייטד עצמה חוותה עונה בינונית בזירה המקומית (מקום שישי בליגה, הפסד בגמר גביע הליגה), אבל הניפה את גביע אירופה למחזיקות גביע אחרי ניצחון על ברצלונה בגמר.
בראיון כמה ימים אחרי המשחק באולד טראפורד, לי דיקסון מארסנל אמר ש"יום למחרת כבר שכחנו מזה וחזרנו לעבודה". אבל הזיכרון ההיסטורי נשאר והמהומה הייתה בעצם אחד מהיסודות ליריבות המרה בין שתי הקבוצות בשנים הבאות.