ואז מירקה צעקה מהיציע "Cry baby". יעני, "יא בכיין". בשיא הלחץ, בנקודות ההכרעה של המערכה השלישית, מול מי שנחשב לידידה הקרוב של בעלה, מירקה פדרר פשוט לא הצליחה להחזיק את עצמה, והתפרצה. לנוכח הקודים השמרניים של עולם הטניס, ובמיוחד לאור התדמית האלגנטית והנקייה שקבוצת פדרר מנסה לשמור עליה, אין ספק שזו לא סתם עוד צעקה מהיציע. זו צעקה מלאת כאב, שחושפת מערבולת של רגשות, ואי אפשר שלא לתהות על העיתוי שלה.
לפני הכול, זה היה עוד רגע ששחרר את המסיכות של עולם הטניס, וחשף קמצוץ מעוצמות הרגש שהן מנסות להסתיר. זה עולם מלא בגינוני נימוס ובצביעות, שבו אתה נדרש לשמור על קור רוח וג'נטלמניות ולהעמיד פנים שאתה בשליטה, זה משחק שבו השופט מזהיר אותך אם אתה מראה יותר מדי אמוציות, משחק שבו אפילו הקהל נדרש לשמור על דממה ואיפוק. מירקה שוב הזכירה את הגבולות האנושיים, כי כמה אפשר להבליג, לרסן את עצמך, לכבוש את היצרים, יש רגעים שבהם רק מתחשק לך לצעוק "שחק כבר יא בכיין".
ואם כבר קודים של איפוק והעמדת פנים, היה יפה שגם פדרר וגם ואוורינקה הביעו כעס על שופט המשחק, סדריק מורייר, שהיה זה שאישר בתקשורת שמירקה אכן צעקה מהיציע. הפתיע אותם איך הוא מעז "להשתנקר" לאנשים מבחוץ, שלא לומר לחרוג מתפקידו, ואיך פעל בניגוד לכל המוסכמות של הטניס: למראית עין לוחצים ידיים, אבל את הלכלוכים שומרים מתחת לשטיח, לשיחות סודיות בחדר הכושר. ממש קודים של מאפיה.
צפו בתקרית
בנוסף, עד עתה פדרר היה זה שנהג להעיר ליריביו על תגובות מהפמליה שלהם, ובעבר ביקר את ההתנהגות של טוני נדאל, ופעם גם צעק למשפחה של דג'וקוביץ' "תשתקו" באמצע משחק, כך שמעניין היה לראות שגם במחנה של פדרר, שתמיד מנסה לשמור על תדמית סטרילית (גם בסטנדרטים של הטניס), יש דם חם ויצרים לוהטים. אולי בגלל זה, על אף חוסר הג'נטלמניות, היה בהתפרצות הזו משהו חם ואנושי. לא מזיק לגלות קצת לכלוך מתחת לכל הממלכתיות הזאת.
כמובן שמירקה יודעת שהיא דמות מוכרת, כמובן שהיא מודעת לעובדה שיש מצלמות שעוקבות אחריה, כמובן שהיא יודעת שלצעוק מהיציע "יא בכיין" ייתפס כאקט לא מכובד, כך שהעובדה שלמרות כל אלה היא לא הצליחה להשתלט על עצמה, רק מסגירה את הלחץ הגדול שלה ושל בעלה. אבל מה כל כך מלחיץ בחצי גמר טורניר גמר הסבב? אומנם מעמד מכובד ויוקרתי, אבל מדובר בטניסאי שכבר היה וזכה בעשרות טורנירי גרנד סלאם, דווקא פה היא משחררת צעקה? ייתכן שכאן זה כבר חלק מהיחסים בין פדרר לסטאן ואוורינקה, שקיבלו תפנית בשנה האחרונה.
צמד השווייצרים תמיד נחשבו לקרובים ומלאי פרגון הדדי, אבל ייתכן שהידידות הזו יכלה להתקיים רק כשמאזן הכוחות ביניהם היה ברור. כלומר, רק כשפדרר ידע שהוא מספר 1 בעולם ו-ואוורינקה מביט עליו בהערצה, היה לו נוח עם היחסים האלה. עד השנה המאזן היה ביניהם 1:13 לפדרר, אבל פתאום ואוורינקה זכה באליפות אוסטרליה, פתאום הוא שחקן צמרת לגיטימי, פתאום הוא כבר לא מביט ברוג'ר מלמטה, פתאום הוא אפילו קורא עליו תיגר, פתאום הוא על סף ניצחון עליו בחצי גמר טורניר המאסטרס בלונדון, אז יאללה, מי אתה, שחק כבר יא בכיין.
אומנם היא עשתה את זה בתגובה לתלונות של ואוורינקה, אבל לדעתי לא במקרה מירקה צעקה לו "יא בכיין". נראה כי מירקה בכוונה ניסתה לגעת בנקודה הכי רגישה אצל ואוורינקה - חוסר הביטחון שלו והחולשה המנטלית שלו. הרי כישרון תמיד היה לו, אבל השנה הוא הצליח ליישם אותו, להתבגר ולרשום כמה ניצחונות גדולים, לסיים משחקים, לתת את הפיניש, את החותמת, ומי כמו מירקה יודע כמה זה יכול להיות קשה לפעמים. ייתכן שבאותו רגע זו הייתה ההזדמנות האידיאלית מבחינתה להזכיר לו שאולי בדירוג העולמי הוא מטפס, ואולי בעולם הטניס חושבים שהוא התבגר והשתבח, אבל היא יודעת את האמת, היא מכירה אותו, הוא תמיד היה בכיין.
מיד לאחר מכן הגיע החלק הכי יפה בסצינה הזו, באינטראקציה בין השניים על המגרש. הרי ידוע שמירקה מנהלת את העניינים בפמליית RF, ולפחות מהצד נראה שהיא זו ש"לובשת את המכנסיים בבית", והיא החוליה החזקה יותר, כי רוג'ר הוא באמת רגיש ולא פעם מתפרץ בבכי, והיא אומנם מעורבת רגשית ומתמסרת למשחקים של בעלה, אך עדיין נראית קשוחה יותר מבעלה. ולאור כל זה, ואחרי שהיא צועקת לו משהו מהיציע, ואוורינקה לא מאמין למה שהוא שומע, פונה לרוג'ר, ושואל בקול רם, בתדהמה: "מה היא אמרה עכשיו?". ועכשיו סלחו לי, אבל פה אני נאלץ להציג צד שוביניסטי ופרשנות פרימיטיבית, כי מבחינתי יש פה שיחה בין שני גברים, בין שני "חברים", ופתאום האישה מתערבת, קצת מסכסכת, וסטאן לא מאמין. היה בטון שלו עקיצה קלה לעבר פדרר, במשמעות של "תתחיל להשתלט על האישה שלך". ואנחנו, שכבר ראינו במהלך חיינו לא מעט מקרים שבהם בנות הזוג מסכסכות בין חברים ותיקים, כבר מדמיינים את אותה שיחה בחדר כושר, כשרוג'ר מתנצל בשמה, ואומר "אתה יודע איך היא לפעמים". ואז הם מתפייסים בהשלמה, כי אוטוטו יש גמר דייויס, זה לא הזמן לריב, גם את זה אנחנו מכירים. ואולי אם אחר כך, בבית, הוא נוזף בה ואומר לה "מירקה, את חייבת להשתלט על עצמך, דיברנו על זה", והיא אומרת לו "אתה יודע שאני עושה הכל רק בשבילך, אני רק רוצה שתצליח".
כך או כך, משחק טניס הוא באמת הקלישאה המוכרת של צמד לוחמים בזירת אגרוף שמחליפים מהלומות, וה"חברות" היא תמיד בעירבון מוגבל. כי כשאתה רץ על המגרש ונותן את כולך, ומפציץ בכל הכוח, ואז היריב נותן מכה מדהימה אפילו יותר ושולח טיל על הקו, ואתה לא יכול שלא למלמל "יא בן ז---", לרצות להרוג אותו, לקלל אותו, אתה מרגיש מושפל וחדור נקמה, וכל הנימוס הזה והמסורת השמרנית רק מסרסים אותך. וכשזה הבן/בת זוג שלך, קשה אפילו יותר לשמור על קור רוח. עובדה שבסופו של דבר מירקה צדקה, כי התקרית באמת הוציאה את ואוורינקה מאיזון, ומאותו רגע הוא לא סלח ולא התאושש, איבד את הראש והפסיד.