ברגעים בהם הדיין ישראל שמעוני פסק על דחיית הדיון בעניינו של הבלם קרלוס גרסיה בשבוע ימים, היועץ המשפטי של מכבי תל אביב, עורך הדין מורן מאירי כבר היה עם רגל וחצי מחוץ לאולם הדיונים. לעורכי הדין יש מנהג כזה, לברוח בדיוק כשהשופט שורק לסיום ובתנאי שקיבלו את מה שרצו. מאירי יטוס כעת לראות טניס בלונדון יחד עם חברו ג'ק אנגלידיס ולאחר מכן, יקווה לחלץ דרך חומרי הגלם המצולמים מהם נערך הקטע על גרסיה את הראייה שתמלט את השחקן מהגיליוטינה. מאירי יכול להתעודד מכך ששמעוני ירה לחלל האוויר כמשפט האחרון שלו בדיון שהוא לא יתנגד להסדר טיעון בין מכבי לתובע ההתאחדות עורך הדין ניר רשף, אבל ספק אם השניים, שגם התעמתו מילולית לקראת הסיום, יצליחו למצוא את הנוסחה שתגשר ביניהם.
שנים לא הייתי בבית הדין. מאז פרשת נערות הליווי וזו של שחקני הנבחרת הצעירה, שבילו עם בחורה ערב משחק. אמש (שני) הייתה הפעם השנייה שלי בלבד במקום בעשור האחרון. הפעם הקודמת הייתה בדיון בו הועמדה בית"ר ירושלים לדין לאחר הנפת השלט "בית"ר טהורה לעד". היו"ר דאז, איציק קורנפיין, עמד מול הדיין עמנואל סלע וניסה להסביר לו עד כמה בית"ר נלחמת ב"לה פמיליה". עד כמה הוא, קורנפיין, משלם מחיר אישי כבד על חוסר ההתפשרות מול הקיצוניים. הדיין סלע היה נראה לי אז כשמו, קשה כסלע. כל הדיבורים ששמעתי כל השנים על אטימות הדיינים נראו פתאום הכי הגיוניים שיש.
לא כך היה אתמול, בדיון של ישראל שמעוני, גיורא לנדאו ונועם לובין. זה היה דיון קשה, ארוך ולעתים מעייף, אבל הוא היה מאוד פתוח. גם אם שלושתם באו עם החלטה מהבית, כי אחרי הכול, הראיות מונחות בפנינו מאז הדרבי וגם הדיינים לא חיים בחלל ריק, הרי שניתן היה לראות כי השלושה רוצים למצוא איזשהו סולם שיוריד את כולם מהעץ. הרי גם הם, שצריכים להעניש, מבינים שהאמת נמצאת באמצע. איפשהו בין הדרישה של התובע להורדת נקודות וכו' לבין הבקשה המשותפת של שני המועדונים לזיכוי וקיום הדרבי מחדש. לא זה העונש שצריך להיות, אבל גם לא החלטה לנקות לגמרי את הקבוצות. אי אפשר עדיין לבטל את האחריות השילוחית, אבל גם אי אפשר להפיל את כל התיק על המועדונים, שמשלמים מאות אלפי שקלים על אבטחה.
את הדיל רקמו עורכי הדין מורן מאירי ועמית פינס כבר ביום חמישי שעבר. פינס היה בדרבי בשער חמש ואפילו ישב לא רחוק מאותו פואד, שהדליק וואחד גפרור. מיד לאחר שהמשחק שפוצץ, פינס טס לעניינים שונים באירופה. גיחה קצרה שהייתה ודאי מופסקת בכל מקרה, בגלל חובתו להתכונן לדיון. עם נחיתתו בארץ ביום רביעי, החל להירקם המהלך בין הצדדים.
אם אתה קבוצה שהולכת לבית הדין, אתה רוצה שפינס או מאירי ייצגו אותך. שניהם טוענים טוב ומשופשפים בחומר. על פניו, הפסדנו דו קרב מאוד מרתק, שיכול היה להתפתח אם כל צד היה נלחם על חפותו ומנסה לקבור את הצד השני. אלא שבשיחות שנערכו ביניהם, הבינו השניים שהקונפליקט הזה לא ישרת אותם כאשר הדיינים יבואו לפסוק על העונש. הם הבינו שהתכתשות ביניהם לא תוכל להוביל לעולם לזיכוי. כך יצא לדרך אחד משיתופי הפעולה הגדולים מאז ומעולם בין מכבי להפועל תל אביב. ממש חזון אחרית הימים. לסיפור הוכנסו בהמשך גם חיים רמון מהפועל ומרטין ביין ממכבי.
אחרי הכול, אלה אינם ימים בהם יש מאבק כלשהו בין המועדונים על ההגמוניה בעיר. כל עוד מיטש גולדהאר כאן, מכבי תל אביב תשלוט בכדורגל הישראלי ובטח שבתל אביב. רמון יודע זאת. דומה שהוא רזה מאוד באחרונה ולא מן הנמנע כי לצרות שלו בהפועל יש קשר ישיר לאיבוד המשקל. כפוליטיקאי ותיק ומנוסה, הוא יודע שבימים כאלה עדיף לו להיות לצד גולדהאר. אולי על הדרך יביא לו הקנדי גם איזה חבר שמשחק אתו טניס, אחד שיעשה חסד ויקנה את הפועל.
למאירי ולפינס היה חשוב לשמור על הדברים בסוד ולהגיע לבית הדין עם איזושהי הפתעה. הם שיחררו מחקירה את השופט רועי ריינשרייבר, הורידו את הלהבות כבר בהתחלה ואם הדיינים לא היו גוררים אותם בכל זאת לפתוח את התיק, הם היו מסתפקים בהצהרות שנתנו על כך שבאו לבית הדין כדי לקרוא לשלום בית אמתי וליציאה לדרך חדשה. אלא שגם הדיינים ציפו למשהו אחר. בדרך כלל יושב בערכאה הזו רק דיין אחד. הפעם נבחרו שלושה והם חיכו בסבלנות כמה ימים לתחילת הדיון. דומה שעניין אותם מאוד לאן ייקחו מאירי ופינס את הדברים ואולי הם התאכזבו מעט כאשר גילו את עמדת נציגי הקבוצות.
בשורה הראשונה ישבו עורכי הדין, מאחוריהם העיתונאים ובתווך, אנשי שתי הקבוצות. ביין ורמון ישבו כתף אל כתף. הראשון זכה לתרגום סימולטני לאורך כל הדיונים מדובר מכבי תל אביב, עופר רונן. השני התכונן לאחד הנאומים הטובים של חייו. מדי פעם זרק הערת ביניים, אבל כאשר קיבל את זכות הדיבור, זה היה רמון אחר. הוא פתח את הלב ונדמה שהרבה זמן אצר בתוכו את הדברים. בקול מרוסק, סיפר רמון עד כמה קשים חייו כמי שעומד בראש הקבוצה ועד כמה הוא מת להיפטר ממנה. הוא נגע בכל הנקודות וגם הדיינים היו מרותקים. מאירי ופינס לא היו יכולים לקבל חיזוק טוב יותר ממנו ואם הדיינים יתעלמו כאשר יגיע הרגע להחליט, זה ילמד על אטימות גדולה מאוד מצדם.
על פניו, העונש שביקש תובע ההתאחדות חמור. אלא שצריך גם להסתכל על העובדה שהוא לא ביקש קנס כספי לקבוצות ולא ביקש משחקי רדיוס ללא קהל. יש בסופו של דבר גם הגיון במהות העונש. עורך הדין רשף לא חושב שהקבוצות צריכות לקבל פרס ולערוך משחק חוזר. הוא סבור שהגרעין הקשה של האוהדים צריך להיות מורחק מהיציעים שרק המספר שלהם דוחף אותם לפעילות קיצונית ושכדי שיזכרו את המקרה הזה גם שנים קדימה, הוא משוכנע שהקבוצות גם צריכות לשלם באיבוד נקודות.
ספק רב אם הדיינים יקבלו את דרישתו, אבל רשף הוא האחרון שלוקח דברים באופן אישי. הוא יחסית חדש בתפקיד וזה המקרה הכי משמעותי עמו התמודד עד כה, אבל גם הוא יודע שבימים אלה, כשיש מנהלת ליגה וכשהקבוצות צועקות שהן רוצות משהו חדש, גם הוא צריך להתאים את עצמו לרוח הנושבת.
קצת לפני השעה שמונה בערב הסתיים לו היום. כמעט חמש שעות, שלוו בשלוש הפסקות קצרות. העונש בעניין הקבוצות יינתן כנראה רק מחר. עניין גרסיה כאמור, נדחה בשבוע. מכבי והפועל תל אביב שיתפו פעולה כמו שהאוהדים הנצים שלהם לא יעשו לעולם. זו לבטח תחילתה של ידידות בין הקברניטים ומעבר לניסיון לחמוק יחד מהעונש, יש כאן גם הבנה אמתית בין בעלי המועדונים שאינם מוכנים להיות שבויים בידי האולטראס. את הסעד וההבנה הם מבקשים לקבל מבית הדין והשלושה שנבחרו לפסוק, יצטרכו להשקיע מחשבה רבה.