בזמן שקליבלנד עושה את הכותרות, במערב מתפתח סיפור לא פחות משמעותי סביב אחת הקבוצות המובילות. מכת הפציעות שעוברת על אוקלהומה סיטי, ששיאה הוא בפציעות המקבילות של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק, מכריחה אותנו לדון ברצינות בשאלה שלפני חודש נשמעה מגוחכת: האם יכול להיות ש-OKC תפספס את הפלייאוף?
דו"ח מצב, נכון ללפני המשחק שנערך הלילה מול ממפיס, יבהיר את חומרת המצב. דוראנט עבר ניתוח בעקבות שבר בכף הרגל וצפוי להחמיץ בין חודש לחודש וחצי, ווסטברוק שבר את היד במשחק השני, עבר ניתוח וצפוי לחזור פחות או יותר במקביל ל-KD. שני הכוכבים הגדולים לא לבד, כמעט אף אחד בסגל של סקוט ברוקס לא עבר את השבועיים הראשונים של העונה בשלום. ג'רמי לאמב, אנתוני מורו והרוקי מיטש מקגארי לא שיחקו בחמשת המשחקים הראשונים, רג'י ג'קסון חזר במשחק הרביעי וניכר היה שהוא לא כשיר לחלוטין, אפילו סרז' איבקה, פרי ג'ונס ואנדרה רוברסון הספיקו להיפצע. מי בריא לחלוטין? סטיבן אדאמס, קנדריק פרקינס וניק קוליסון. אה, וגם סבסטיאן טלפייר שקפץ על ההזדמנות וקלע ב-28.3 אחוזים מהשדה בחמשת המשחקים הראשונים.
לכאורה, אין צורך להיכנס לפאניקה מוקדמת. אף אחת מהפציעות לא רצינית מאוד, עד אמצע דצמבר כולם אמורים לחזור ועונת ה-NBA ארוכה מספיק כדי ש-OKC תוכל לחזור לעצמה ולנצח בקצב שהיא רגילה, כאשר הקצב המדובר הוא באזור ה-60 ניצחונות בעונה. אז למה בכלל להעלות את שאלת ההעפלה לפלייאוף? התשובה מתחלקת לשלוש.
הסיבה הראשונה היא שניצחונות חסרים בנובמבר שווים בדיוק אותו דבר כמו ניצחונות חסרים במרץ. עד שווסטברוק ודוראנט יחזרו ההתקפה של OKC תהיה אחת החלשות בליגה ויהיה לה קשה מאוד לנצח. לא בגלל שהשחקנים עד כדי כך חלשים, איבקה הוא עדיין אחד מ-20 השחקנים הטובים בעולם, אלא בגלל שהם לא בנויים להוביל התקפה. אם רג'י ג'קסון יהיה בכושר שיא הוא יוכל להיות שחקן מפתח עבור התקפת הת'אנדר, אך, כאמור, כרגע גם הוא לא כשיר לחלוטין.
אוקלהומה סיטי הפסידה ארבעה מחמשת המשחקים הראשונים. אמנם כל הארבעה היו הפסדי חוץ לקבוצות פלייאוף, אבל בשלושה מהם OKC לא נראתה כמו יריבה ראויה. הפרש הנקודות שלה אחרי חמישה משחקים היה דו ספרתי שלילי, רק לפילדלפיה וללייקרס הפרש גרוע יותר. אחרי ממפיס הלו"ז יירגע וקבוצות קלות יותר יגיעו (למרות שבמקרה של סקרמנטו ויוטה זה כבר לא בטוח), אבל בסגל הנוכחי לא הולך להיות לת'אנדר אף משחק קל. גם אם נהיה יחסית אופטימיים בהערכה ששני הגדולים יחזרו לשחק בעוד כחודש, עד שזה יקרה תעבור כבר רבע עונה. במצב כזה, סביר להניח ש-OKC תצטרך לנצח בקצב של 60 ניצחונות בשלושת הרבעים שנותרו רק כדי להגיע ל-50 ניצחונות.
מה שמוביל אותנו לחלק השני של התשובה, החלק שידעתם שיגיע: המערב הזה. בעונה שעברה דאלאס נזקקה ל-49 ניצחונות כדי לתפוס את המקום השמיני ופיניקס נשארה בחוץ עם 48. האפשרות שהשנה יהיה אפילו קשה יותר להיכנס לפלייאוף במערב בהחלט קיימת. דאלאס השתדרגה, ממפיס, יוסטון וגולדן סטייט פתחו בסערה, פורטלנד נראית טוב, פיניקס מוכשרת ומנוסה יותר השנה. דווקא סן אנטוניו והקליפרס מעט מגמגמות בינתיים, אבל אלו שתי המניות הבטוחות שאין ספק שיחזרו לעצמן. ביחד מדובר בשמונה קבוצות שמרגישות שהן שוות יותר מ-50 ניצחונות השנה.
תמיד יכולה להיות מכת פציעות בקבוצה נוספת, אבל בעונה שעברה קבוצות הצליחו להסתדר בלי שחקני מפתח לתקופות מסוימות ועדיין להגיע למספרים יפים. מעבר לכך, קיימת האפשרות שאנתוני דיוויס הוא כבר שחקן שמוביל קבוצות בריאות ל-50 ניצחונות ושסקרמנטו תהיה הפיניקס של השנה (על זה לא הייתי בונה, אבל בינתיים הקינגס נראים נהדר). עדיין התסריט הריאלי הוא ש-OKC תחזור לעצמה בזמן ושתיים-שלוש קבוצות יתבררו כפחות טובות מכפי שנדמה כרגע, אבל גם כניסה לפלייאוף ללא יתרון ביתיות באף סיבוב זה מצב בעייתי מאוד עבור קבוצה שלא חושבת על שום דבר פחות מאליפות.
אם עד עכשיו עסקנו בתסריט האופטימי יחסית של OKC, החלק השלישי של תהיית הפלייאוף קשור לתסריט הפסימי. ראינו בשנים האחרונות לא מעט מקרים של שחקנים שפותחים את העונה פצועים וכשהם חוזרים מתקשים מאוד, או בגלל שלא החלימו לחלוטין או בגלל שהם מתקשים להיכנס לקצב הרגיל שמאפשר את רמת התפקוד הגבוהה כל כך הנדרשת מהם. הת'אנדר גילו את זה בעצמם בעונה שעברה, כאשר ווסטברוק חזר מוקדם מהפציעה בפלייאוף שלפני כן, התברר שהוא זקוק לניתוח נוסף וכשחזר שוב לא שיחק בבק-טו-בק עד סוף העונה.
כפי שמבהירים החלקים הקודמים בכתבה, השנה לא יהיה לדוראנט ו-ווסטברוק מרחב תמרון. הת'אנדר לא יוכלו להרשות לעצמם פציעה נגררת של אחד מהם, מנוחות יזומות או חודש של חזרה לכושר. הם יהיו זקוקים גם לבריאות כמעט מושלמת של שחקני המשנה, שחלקם לוקחים על עצמם יותר מהרגיל עבורם כרגע תוך כדי שהם סוחבים פציעות. פוטנציאל ההסתבכות משמעותי מכל כיוון.
כל זה מקבל חשיבות נוספת על רקע התמונה הגדולה - השנתיים שנותרו לדוראנט בחוזה. כאשר כל המועדונים הגדולים לוטשים עיניים, תקרת השכר צפויה לקפוץ בדיוק באותו קיץ ולאפשר גם לקבוצות כמו גולדן סטייט מקום להחתים אותו ובוושינגטון מפנטזים על עוד כוכב גדול שיחזור הביתה, ב-OKC מתחילים להבין שאמצעי השכנוע המוצלח ביותר שלהם להשארת ה-MVP הוא טבעת. השנה הזאת היא לא רק אחת משתי ההזדמנויות האחרונות, זו גם הייתה אמורה להיות שנת מבחן חשובה לברוקס, ג'קסון ושחקני הכנף והפנים הצעירים. אם השנה הזאת תתברר כמבוזבזת, סם פרסטי ייאלץ להחליט האם להמר על החומר הקיים או ללכת על שינוי משמעותי בקיץ, שזה הימור בפני עצמו.
יכול להיות שתוך חודשיים נשכח מכל זה, ש-KD וראסל יחזרו מהר והניצחונות יחזרו לזרום מספיק מוקדם כדי שהנזק יהיה מינימלי. במצב כזה, אפשר גם לקחת כמה דברים טובים מהמצב שנכפה על הת'אנדר. ללא הכוכבים משחק ההתקפה מבוסס יותר על תרגילים ומסירות, בינתיים OKC מוסרת 37 פעמים במשחק יותר משנה שעברה וזורקת שמונה זריקות פחות בעלייה מכדרור. שחקני משנה נאלצים להתעלות וליזום הרבה יותר, כאשר בולט במיוחד פרי ג'ונס שמפתיע לטובה. ג'ונס קלע 32 נקודות מול הקליפרס ו-23 בניצחון על דנבר. הוא קיבל כדורים בפוסט, יצא לקליעה מחסימות והראה מגוון של קליעות בחדירה. אלה בדיוק הדברים ש-OKC תצטרך לקבל משחקני המשנה שלה במשחקי פלייאוף מכריעים, כאשר ההגנה מנטרלת לפחות אחד משני הגדולים. גם איבקה זורק יותר שלשות, רוברסון מוצא דרכים לתרום להתקפה בלי לקלוע מבחוץ ואם לאמב יחזור מהר היכולות המגוונות שלו יקבלו את הבמה. אם הת'אנדר יגיעו לפלייאוף במצב בריאותי טוב, אולי התקופה הזאת תתברר ככזו שתתרום להם בפוסט סיזן. אבל בינתיים, מילת המפתח בפסקה הקודמת היא אם.