להיות אלופת העולם: גרמניה מאוהבת באנדראה פטקוביץ'

סוף שנות ה-80' עד אמצע שנות ה-90' של המאה הקודמת היו ימים של טניס-מאניה בגרמניה. בוריס בקר ושטפי גראף זללו תואר גרנד סלאם אחרי תואר גרנד סלאם, כשמאחוריהם טניסאים כמו מיכאל שטיך בגברים ואנקה הובר בנשים נמצאים מאחור, אבל עדיין בטופ העולמי. במדינה שהייתה ועודנה אובססיבית לכדורגל על כל רמותיו, הפך הטניס לענף מרכזי במדינה שהוציאה שני כוכבים מהגדולים בהיסטוריה. מיליוני אנשים צפו במשחקים של בקר וגראף, רבים החלו להתעניין ולשחק טניס והענף הלך וקנה לו שביתה במפת ענפי הספורט הפופולאריים ביותר בגרמניה.

היום, 20 שנה לאחר אותם ימי זוהר, הטניס הגרמני נותר עם אינספור טניסאים וטניסאיות שגדלו על צפייה באגדות שצמחו מהמדינה שלהם וניסו ללכת בעקבותיהם. ואכן, גרמניה היא אחת המדינות עם העומק הגדול ביותר בטניס העולמי: 14 שחקנים ב-200 הראשונים בעולם ו-10 נשים ב-200 הראשונות (חמש ב-55 הראשונות). לגרמניה יש טניסאים ברמה גבוהה מאוד, כמו פיליפ קולשרייבר, טומי האס, אנג'ליק קרבר, סאבין ליזיקי, מונה בארתל, אניקה בק ועוד רשימה מפוארת של טניסאים של שחקנים צעירים ומבטיחים שעושים הישגים מרשימים בטורנירים הקטנים יותר, צ'לנג'רים ופיוצ'רים.

רבים מהם רשמו הישגים פנטסטיים במהלך הקריירה שלהם, אבל אף אחד מהם לא ניפץ את תקרת הזכוכית הזו שנקראת זכייה בגרנד סלאם. לכן, ובעיקר בעקבות ההצלחה הפנומנלית בכדורגל, הטניס מתקשה למצוא מקום מרכזי במדינה. קולשרייבר מצוין, אבל תמיד ייעצר בשמינית או רבע גמר, האס החמיץ קריירה של סופרסטאר גדול בגלל פציעות וחוסר ניצול הזדמנויות והנשים תמיד מגלות יציבות שיא בחוסר היציבות. לכן, קשה לטניסאים ולטניסאיות הגרמנים ליצור בסיס פופולאריות רחב במדינה שלרוב נשארת אדישה להישגים בסדר גודל של פחות מזכייה בתארים.

עם זאת, יש שתי טניסאיות שנחשבות לשתיים מהפופולאריות ביותר בסבב. סאבין ליזיקי, בעיקר בזכות הגעתה לגמר ווימבלדון ב-2013 ובגלל החיוך והאישיות החביבה שלה, ואנדראה פטקוביץ'. לאחרונה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-27, יש 145 אלף עוקבים בטוויטר ו-133 אלף כאלה בפייסבוק. אם אלו המדדים לפופולאריות ב-2014, הרי שאין ספק שפטקו נמצאת במקום לא רע. הגרמניה, שנולדה בטוזלה שהייתה אז חלק מיוגוסלביה וכיום היא בבוסניה, רכשה לעצמה קהל מעריצים ענק לאו דווקא בגלל ההופעות שלה במגרש הטניס, אלא בעיקר בשל האופי המיוחד והחריג שלה שקנה לבבות רבים. בסוף השבוע הקרוב היא ונבחרת הפדרציה של גרמניה יפגשו את צ'כיה בפראג, בגמר המפעל. לגרמניות זה יהיה הגמר הראשון מאז יולי 1992, אז הובילו גראף והובר את הנבחרת ל-1:2 על ספרד וזכייה בתואר.

פטקוביץ' נולדה לאם ממוצא בוסני ואב ממוצא סרבי וכשהייתה בת שישה חודשים נדדה המשפחה לגרמניה. המדורגת 14 בעולם מגדירה את עצמה כגרמנייה פטריוטית, שרה את ההמנון הגרמני, אבל בכל הזדמנות מרבה לדבר על האישיות ההיברידית שלה. "אני חושבת שהרבה יותר קל לי לכתוב מצחיק באנגלית מאשר בגרמנית. גרמניה היא לא שפה מצחיקה", אמרה ב-2010 כשפרצה בגדול לטופ העולמי ול-50 הראשונות בדירוג, "כנראה שהנשמה שלי עדיין סרבית. הגרמנים הם יותר שקולים, רגועים, אני אמוציונאלית מאוד, יש לי הרבה אש באישיות ואני מרגישה קרובה למסורת שלי במובן הזה. עם זאת, יש הרבה מה להעריך לגבי גרמניה, אני מרגישה מאוד חלק מהשיטה וזוכה לעידוד ותמיכה רבה שם".

פטקוביץ' פרצה לתודעה באותה השנה לא רק בשל ההצלחות שלה על המגרש, אלא גם בזכות קטעי וידאו שהעלתה לרשת. הגרמניה סיפקה הצצות אל מאחורי הקלעים של עולם הטניס בסדרת כתבות וידאו שעשתה וזכתה לכינוי "פטקוראצי" (שילוב בין כינויה "פטקו" למילה "פפראצי"). בקטעי הווידאו הללו, שחלק מהם גלשו ממש למחוזות הביזאר, הציגה פטקו את עצמה, את שגרת יומה ואפילו דיברה והטרידה שחקנים ושחקניות אחרים בסבב כשהיא עושה הכול עם חוש הומור מלוטש ולפעמים כשהיא לבושה בסגנון חריג. "אני רואה אותנו, ספורטאים בכלל, כבדרנים", אמרה בריאיון לניו יורק טיימס. באותו זמן, ובעקבות הפסד בהתערבות למאמנה, החלה פטקוביץ' לרקוד על המגרש אחרי ניצחונות במה שזכה לכינוי "ריקוד-פטקו" ואף נכתב עליו שיר מיוחד. כמו כן, פטקוביץ' העלתה וידאו בו הסבירה על התנועות שיש לעשות בריקוד הזה והדגימה אותו כמובן. על משטחי חמר, היא רקדה את ריקוד הירח המפורסם של מייקל ג'קסון.

אחרי זמן מה הפסיקה פטקוביץ' עם הריקוד, כיוון שהיא חששה להעליב או לפגוע ביריבות. למרות זאת, היא המשיכה לסקרן את התקשורת בשל ההתעניינות שלה בפוליטיקה. פטקוביץ' למדה מדע המדינה ועברה סוג של סטאז' בן שלושה שבועות באחד ממשרדי הממשלה במדינת הסה בגרמניה. במשרד הזה היא נחשפה לעבודה מאחורי הקלעים במשרד פוליטי והודתה שתרצה מאוד להיכנס לפוליטיקה ביום מן הימים. "העניין שלי בפוליטיקה נובע מהרקע שלי, נולדתי בבוסניה ותמיד התעניינתי מה בדיוק קרה במדינה ממנה הגעתי", אמרה הגרמנייה בריאיון ל-Tennisnet.com הגרמני ב-2010, "התעניינתי מאוד גם מדוע השיטה הפוליטית והדמוקרטית עובדת כל כך טוב בגרמניה, זאת לעומת הצורה הגרועה בה זה עבד ביוגוסלביה". פטקוביץ' אפילו הצהירה שהיא מעריצה את אנגלה מרקל וברק אובמה, ושהחלום שלה הוא להיות קנצלרית גרמניה ביום מן הימים.

לצד הראיונות המסקרנים והלא שגרתיים והיכולת שלה לשמור תמיד על רוח ספורטיבית וידידותית מול יריבותיה, פטקו הלכה והתקדמה. ב-2011 היא הגיעה לרבע הגמר באוסטרליה ובאליפות ארצות הברית הפתוחה וקבעה דירוג שיא כשמוקמה במקום התשיעי בעולם. אלא ששנת 2012 ממש לא האירה לה פנים. פטקוביץ' סבלה משבר מאמץ ומבעיות בגב כבר בתחילת השנה. היא חזרה באפריל לגביע הפדרציה בשטוטגרט, כשלאחריו גם שיחקה בטורניר שנערך באותו אולם. בסיבוב השני, ובמהלך משחק מול ויקטוריה אזרנקה, סובבה הגרמנייה את הקרסול, עברה ניתוח ונעדרה למשך עוד ארבעה חודשים. מדובר היה בארבעת החודשים החשובים ביותר של השנה, כיוון שהיא החמיצה את הרולאן גארוס, ווימבלדון ואת האולימפיאדה שנערכה באותה שנה.

כשכבר חזרה לסבב לקראת סיום 2012, פטקוביץ' הייתה רחוקה מלהרשים ובטורניר הופמן שוב סבלה מכאבים, הפעם בברך ופרשה ממשחק מול אשלי בארטי כשהיא מובילה 4:6 ועם דמעות בעיניים. הפציעה התבררה כקרע במניסקוס, ששלח אותה לעבור עוד ניתוח ושוב להיעדר למשך מספר חודשים. כשחזרה מהפציעה, זה היה ממש לא זה. שלוש הפציעות נתנו בה את אותותיהן ופטקוביץ' שיחקה רע. הדירוג שלה צנח ל-177 בעולם והיא התקשתה לעבור מוקדמות בטורנירים, וגם כשקיבלה כרטיסים חופשיים בשל הצלחות עבר בטורנירים מסוימים, זה בדרך כלל נגמר בסיבוב ראשון-שני.

מאוחר יותר, הודתה פטקוביץ' ששקלה לפרוש אחרי הפסד ליא מיאו ז'ו הסינית בסיבוב המוקדמות השני לרולאן גארוס: "זה לא היה מפני שהפסדתי לטניסאית שדורגה 160 בעולם, זה היה כי לא נהניתי לשחק יותר. שנאתי את זה. שמתי על עצמי כל כך הרבה לחץ כי רציתי לחזור למקום בו הייתי לפני כל הפציעות, וזה לא היה כיף. ממש כפיתי על עצמי דברים, הכל היה עבודה והכל הלך קשה ולא הזכיר בכלום את מה שהיה כשהתחלתי לשחק טניס. התחלתי לשחק טניס כי אהבתי את זה, הטניס נתן למשפחתי ולי הרבה. הטניס הוא דבר שמאחד בין הרבה אנשים, זה דבר יפה ונחמד, ולא משהו מכוער, קשה ורע וכך זה הרגיש לי כשחזרתי לשחק אחרי הפציעות. עבודת הרגליים שלי הייתה כבויה, המכות שלי היו גרועות, ההגשה שלי הייתה גרועה, שנאתי את זה ובגלל זה רציתי להפסיק. אחרי כן, למזלי, זכיתי בטורניר (ITF במארסיי), אז המשכתי לשחק".

אם 2013 הייתה די גרועה עבור פטקוביץ', הרי ש-2014 הייתה נהדרת מבחינתה. הגרמניה זכתה בשלושה טורנירים: צ'רלסטון, שם ניצחה את ליזיקי, לוסי ספארובה ויוג'יני בושאר, בבאד גשטאיין באוסטריה ורק בשבוע האחרון בטורניר האלופות בסופיה, מעין גרסה אלטרנטיבית לטורניר גמר הסבב. בנוסף, הגיעה פטקוביץ' עד לחצי הגמר ברולאן גארוס, כשהיא נעצרת שם רק על ידי סימונה האלפ המצוינת. גם בגביע הפדרציה הייתה לה שנה מוצלחת מאוד, כשעזרה לנבחרת שלה עם ניצחונות חוץ על דומיניקה ציבולקובה ומאוחר יותר מול סמנתה סטוסור.

פטקו חזרה לדהור ולהקסים את התקשורת ואת הקהל. ברולאן גארוס התייחסה לריגול של היריבות אחריה ואמרה: "הן בטח יכתבו את השם שלי ביוטיוב, אבל לא ימצאו שם יותר מדי טניס, אני מניחה. הן יעקבו אחרי ורק יראו אותי לבושה מוזר ועושה כל מיני דברים. גם זה נחמד". כמו כן, פטקוביץ' תמיד פתוחה לדבר על עיסוקיה האחרים ובמסיבות העיתונאים בפריס השנה התייחסה לא מעט לפילוסופיה וספרות. "יש לי שני סופרים אהובים", אמרה, "אחד הוא גתה, שהוא בשבילנו, ובמיוחד בשבילי, הגאון הגדול ביותר עם מילים. לרוע המזל, אם אינך מבין גרמנית, תתקשה מאוד להעריך את הכתיבה שלו. לאחרונה התחלתי לקרוא גם את דייויד פוסטר וואלאס, ואני נדהמת מהכתיבה שלו, אני חושבת שהוא אחד הגדולים שיש. מבחינה פילוסופית, אני חושבת שפרידריך ניטשה הוא מי שהרשים אותי יותר מכל אחד אחר. אני לא בהכרח מסכימה עם כל מה שהוא אומר ולרוב הכתיבה שלו קודרת ועצובה מאוד, אבל הוא היה כותב נהדר. אני קוראת גם הרבה כותבים אקזיסטנציאלים בצרפתית כמו סארטר וקאמי". גם השנה, שהייתה מוצלחת מאוד מבחינת הגרמנייה, הוציאה ממנה ציטוט כמו: "אני עדיין נאבקת עם השדים שלי. לפעמים אני מרגישה שהם עושים מסיבה בראש שלי, שותים להם שם ברנדי ביחד".

כשנשאלה על החיבה שלה לקריאה, אמרה פטקוביץ': "אוסקר ווילד הוא הפייבוריט שלי. בגרמניה אנחנו קוראים הרבה ספרות אנגלית בבית ספר וכולם תמיד התלוננו על זה, אבל אני תמיד אהבתי את זה. לא סיפרתי לאף אחד כמובן, כי אז היו קוראים לי חנונית. זה תמיד היה הסוד שלי, אבל עכשיו יש לי יותר ביטחון ואני חושבת שכל אחד יכול לדעת מה אני אוהבת". כשנשאלה לגבי לימודיה, ענתה שהיא חוקרת את גרמניה לפני מלחמת העולם השנייה והחל מ-1945.

בנוסף, פטקוביץ' אוהבת מאוד רוק כבד, קצת מטאל ומקפידה להעלות לטוויטר ולפייסבוק תמונות שלה מהופעות ופסטיבלים כאלה. היא גם מנגנת על גיטרה ותופים ואומרת: "אני לפעמים מתאמנת בתיפוף על שולחנות וזה ממש מעצבן אנשים. אחרי קריירת הטניס שלי, וכשאתמקם סופית במקום אחד, אני ארצה מאוד להקים להקת רוק".

על אף היותה טניסאית לא שגרתית במיוחד, פטקוביץ' תמיד מודה שהיא לוקחת הפסדים בצורה קשה מאוד מבחינה רגשית ומתקשה להתאושש מהם. למרות זאת, ברשתות החברתיות היא כנה מאוד עם מעריציה ומעדכנת לפעמים בצורה אובססיבית כמעט, כשהיא עונה לרבים בטוויטר ומארגנת צ'אטים בפייסבוק עם המעריצים. פטקו אוהדת מושבעת של איינטרכט פרנקפורט, שכן העיר פרנקפורט קרובה למקום מגוריה דארמשטאדט. כאשר דארמשטאדט הקטנה עלתה בעונה שעברה לליגת המשנה לאחר מאבק בפלייאוף, פטקוביץ' עדכנה באופן רציף לגבי תחושותיה. גם בגביע העולם האחרון היא הייתה פעילה מאוד, כשמירב תשומת הלב שלה הופנתה למאטס הומלס האהוב עליה ואל צ'אבי אלונסו. בערב הזכייה של גרמניה בגביע, היא לא עדכנה כמעט ולאחר מכן הודתה שהייתה שתויה מדי ועסוקה מדי בחגיגות כדי לעדכן את עמוד הטוויטר שלה.

בסוף השבוע הקרוב תוכל פטקוביץ', בעלת הפורהנד הנהדר, לזכות עם גרמניה בתואר שעשוי לעשות מעט באזז במדינה כלפי הטניס. כדי להביא את הגביע בחזרה הביתה, הן יצטרכו לעבור אולי את המשוכה הגבוהה ביותר בדמות צ'כיה של פטרה קביטובה ולוסי ספארובה ועוד בחוץ. פטקוביץ', שצפויה לשחק במשחקי היחידות כמו גם אנג'ליק קרבר (10 בעולם), שומרת כרגיל על מצב רוח טוב ואמרה לקראת ההתמודדות: "אני חושבת שאם נזכה יהיו הרבה ריקודים, ככל הנראה ריקודים תחת השפעת אלכוהול. יחד עם זאת, אני חושבת שכולנו גאות מאוד להיות בגמר ולא משנה איך זה יסתיים. ננסה לזכות בזה, ואז הרבה טירוף אצלנו ייצא החוצה, אני מניחה".