וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מלך עם אי משלו: ג'יג'י ריבה חוגג 70

6.11.2014 / 17:17

אינטר דחתה אותו, בספרד רדפו אחריו וליובנטוס הוא סירב. לואיג'י "ג'יג'י" ריבה שמר אמונים רק לקבוצה אחת, קליארי, ולא פלא שגם היום הוא נשאר הגיבור הכי נערץ על ידי תושבי האי סרדיניה. מדור "היה היה" עם סיפורו של הסקורר הכי גדול של נבחרת איטליה

ג'אנלואיג'י ריבה שחקן נבחרת איטליה. GettyImages
אחת האגדות הגדולות של הכדורגל האיטלקי בכלל ושל סרדיניה בפרט. לואיג'י "ג'יג'י" ריבה/GettyImages

"האם תבוא להלוויה שלי?"

יש לי סרטן, ואני הולך למות בקרוב. האם תבוא להלוויה שלי? אני ממש רוצה שתבוא", שאל הזקן. "ברור שאני אבוא", השיב ריבה

ג'יג'י ריבה, גדול החלוצים האיטלקים בכל הזמנים, ישב לפני כשנה כהרגלו בשולחן הקבוע במסעדה האהובה שלו כאשר אדם מבוגר לא מוכר ניגש אליו. הוא התיישב לצדו, והשניים נזכרו ביחד בתקופת הזוהר של קליארי, כאשר הכוכב המכונה "רעש הרעם" קרע רשתות והוביל את הקבוצה מסרדיניה לאליפות. "יש לי סרטן, ואני הולך למות בקרוב. האם תבוא להלוויה שלי? אני ממש רוצה שתבוא", שאל הזקן. "ברור שאני אבוא", השיב ריבה. שבועות לאחר מכן, הוא אכן כיבד בנוכחותו את ההלוויה.

כזה הוא ריבה. אין, לא היה ולא יהיה באי כולו אדם נערץ יותר ממנו. הוא אגדה חיה, הסמל האולטימטיבי של כל סרדיניה, הגיבור שגרם לה לחלום ואז הגשים את חלומותיה, אבל זה לא שינה את אישיותו. ג'יג'י היה ונשאר אדם פשוט וצנוע, כולם יודעים איפה אפשר למצוא אותו, זרים גמורים לא מתביישים לפנות אליו, והוא לא יהסס לעזור אם יוכל. כל סרדיניה היא ביתו, והוא כל כך אוהב את הבית הזה. עד כדי כך אוהב שלא הסכים לעזוב תמורת שום הון שבעולם. כאשר היה בשיאו, הציעה לו יובנטוס סכומי עתק, וגם המועדונים הגדולים בספרד רדפו אחריו, אבל ריבה פשוט לא רצה לעזוב את הבית. אז הוא בילה את כל הקריירה בקליארי.

הפספוס של אינטר ובולוניה

לאור הזיהוי הזה עם סרדיניה, אפילו איטלקים מתקשים להאמין שריבה בכלל נולד בצפון. ממש בצפון, בכפר הקטן לג'ונו על שפת אגם מאג'ורה הציורי. הוא התייתם מהוריו בגיל צעיר, חונך על ידי אחותו הגדולה, ונאלץ לצאת לשוק העבודה עוד בגיל 15 – הג'וב הראשון היה במפעל לייצור מעליות, אבל במקביל הוא שיחק להנאתו כדורגל בקבוצות חובבים ושאף להפוך אותו למקצוע. בשלב מסוים נסע ג'יג'י למבחנים באקדמיה של אינטר, אבל נדחה על הסף. הוא התקבל לבסוף לקבוצת לניאנו, מפרברי מילאנו, ששיחקה אז בליגה השלישית. דיווחים על יכולתו של החלוץ הצעיר החלו להגיע למועדונים ברחבי המגף, ולניאנו הבינה שאפשר לעשות עליו קופה נאה בסטנדרטים שלה.

עם זאת, מבנה גופו הרזה של ריבה הרתיע רבים. בולוניה הביעה בו עניין רב, והנער עצמו רצה מאוד לחתום בה – זו היתה קבוצת פאר בשנות ה-60', וגם לא רחוקה ממקום מגוריו. אלא שלניאנו לא הסכימה להוריד את המחיר, בולוניה ויתרה, ואז נכנס לתמונה נשיא קליארי אנדראה אריקה. בגיל 18 לא התלהב ריבה לעזוב את חבריו ולהעתיק את חייו לאי, אבל חום התושבים של סרדיניה והיחס הטוב לו זכה שכנע אותו. "שחקנים כמוך נולדים פעם ב-20 שנה. אתה עדיין ילד, אבל יש לך עתיד פנומנלי", אמר לו אריקה. הוא הבחין בבעיטה האדירה שלו ברגלו השמאלית – שילוב בלתי נתפס של עוצמה ודיוק. כך חתם ריבה ב-1963 בקבוצה ששיחקה אז בליגה השנייה. הרגע הזה שינה לעד את ההיסטוריה של קליארי ואת חייו של החלוץ עצמו. יותר מחצי מאה חלפו מאז, אבל בולוניה עדיין כואבת את הפספוס הענק.

העלייה ההיסטורית

כבר בעונת הבכורה של ריבה עלתה קליארי לליגה הבכירה לראשונה בתולדותיה. העונה הראשונה בטופ לא היתה פשוטה, והיא הסתבכה בתחתית בסיבוב הראשון, אבל ריבה הבקיע תשעה שערים וההישארות הובטחה בקלות. אז, ביוני 1965, ערך ריבה גם הופעה ראשונה במדי סקואדרה אזורה, אם כי כעבור שינה ציפתה לו אכזבה מרה.

אחרי שסיים עונה אישית טובה עם 11 כיבושים, קיווה החלוץ לקבל זימון לסגל איטליה למונדיאל, אבל המאמן אדמונדו פאברי החליט אחרת. הוא לקח את הסקורר לאנגליה, אבל רק בתור גיבוי, שחקן עודף שמתאמן עם כולם, אבל לא יכול לשחק. ריבה התפוצץ מזעם מבפנים. "נתתי את כולי במהלך האימונים כי זו היתה הדרך היחידה להירגע. הייתי בכושר מצוין וכבשתי כל הזמן, אבל זה היה לשווא", הוא סיפר לימים, והתסכול הגיע לשיאו כאשר האיטלקים הודחו כבר בשלב הבתים בגלל הפסד סנסציוני והיסטורי, 1:0 לצפון קוריאה.

הנבדל הגבולי בגמר החוזר

חוסר המזל המשיך לרדוף אותו גם בהמשך – כאשר תפס סוף סוף מקום קבוע בהרכב הנבחרת, שבר הסקורר את רגלו בהתנגשות עם שוער במשחק מול פורטוגל במרץ 1967. למרות שהחמיץ את סיום העונה, הוכתר ריבה לראשונה בחייו כמלך השערים של סרייה A עם 18 כיבושים, אבל אחרי שהבקיע חמישה שערים במוקדמות אליפות אירופה נפצע שוב.

טורניר הגמר של יורו כלל אז ארבע נבחרות בלבד, וריבה החמיץ את חצי הגמר מול ברית המועצות שהסתיים ללא שערים והוכרע באופן ביזארי בהטלת מטבע. הוא לא שיחק גם בגמר מול יוגוסלביה באולימפיקו, אבל הוא הסתיים בתיקו 1:1, ולפי הנהלים של אז נקבע משחק חוזר כעבור יומיים. בשלב זה ריבה כבר היה כשיר לעלות לדשא, גם אם לא במיטבו. המאמן פרוצ'ו ולקארג'י הימר עליו, וקיבל ממנו שער כבר בדקה ה-12 בדרך לניצחון 0:2 ולהנפת הגביע. היוגוסלבים טענו שריבה היה בנבדל, אבל הסקורר מסרדיניה הפך ליקיר איטליה כולה.

האליפות היחידה של סרדיניה

בשלב זה כבר היה ריבה החלוץ המושלם. הוא הפך מנער דקיק לאתלט, שיפר את משחק הראש שלו שידרג את אחוז ניצול ההזדמנויות מול השער. רגלו השמאלית הפכה את חיי השוערים היריבים לסיוט, וקליארי הפכה מסתם קבוצה למועמדת לאליפות. בעונת 1968/69 קבע ריבה שיא אישי עם 20 שערי ליגה, והחבורה מהאי סיימה במקום השני, במרחק ארבע נקודות מפיורנטינה. כעבור שנה, השיא הועלה ל-21, ריבה זכה בתואר מלך השערים בפעם השלישית, אבל המאזן האישי היה חשוב הרבה פחות מהקבוצתי – קליארי זכתה כנגד כל הסיכויים באליפות. היא עשתה זאת בסטייל, הבטיחה את התואר במחזור ה-28 מתוך 30 עם ניצחון 0:2 על בארי, בו כבש ריבה את שער היתרון.

באמצע העונה ההיא סיים ריבה במקום השני במשאל כדור הזהב של פראנס פוטבול, והחמיץ בקולות ספורים את הפסגה לטובת חברו לנבחרת איטליה, המאסטרו של מילאן ג'אני ריברה. העובדה כי האחרון שותף רק כמחליף במונדיאל במכסיקו אומרת המון על חוזקה של הנבחרת באותם ימים. ריבה היה בהרכב, והשניים היו שותפים למשחקים הגדולים בדרך לגמר.

ההארכה המדהימה מול גרמניה

לזכותה של ישראל ייאמר שריבה, כמו כל סקוואדרה אזורה, לא הצליח למצוא את הדרך לרשת של יצחק ויסוקר בתיקו מאופס בשלב הבתים. הרגעים הגדולים של רעש הרעם הגיעו בשלבי ההכרעה. הוא הכריע את רבע הגמר מול המארחת עם צמד במחצית השניה, והיה שותף לאחד המשחקים הדרמטיים ביותר בתולדות המפעל בחצי הגמר מול הגרמנים שהשוו ל-1:1 בדקה ה-90. ההארכה המטורפת הניבה חמישה שערים, ריבה וריברה היו חתומים על שניים מהם בדרך ל-3:4. בגמר מול ברזיל היה זה רוברטו בוניסניה, חברו לשעבר לקליארי, שהבקיע, אבל לאיטלקים לא היה סיכוי. הנבחרת של פלה, טוסטאו, ז'רסון וחבריהם היתה פשוט גדולה עליהם וניצחה 1:4, ולכן "זכה" ריבה באליפות העולם רק ב-2006, כמנהל האדמיניסטרטיבי של איטליה.

איש לא יודע כמה שערים היה מבקיע ריבה בחולצה הכחולה לו היה נותר בריא. שבר חמור נוסף בשלהי 1970 גרם לו להחמיץ חלק ארי מהעונה, והאלופה התדרדרה בלעדיו. למעשה, קליארי לעולם לא שבה לצמרת הגבוהה, ורבים היו בטוחים שריבה יעזוב לקבוצה גדולה יותר כדי לזכות בסקודטו נוסף. אלא שהחיזורים של הגברת הזקנה לא עזרו. ריבה נותר נאמן לאי האהוב עד הסוף המר – והוא באמת היה מר במיוחד. אחרי האכזבה במונדיאל ב-1974, סבל ריבה מפציעות רבות, ובעונת 1975/76 זה נגמר.

יצחק ויסוקר שוער נבחרת ישראל עוצר את לואיג'י ריבה מנבחרת איטליה במונדיאל מקסיקו 1970. AP
גם לנו היה מפגש אתו. ויסוקר עוצר את ריבה במונדיאל 1970/AP

השיא שלא נשבר עד היום

בעוד קבוצתו נלחמת על חייה מתחת לקו האדום בפברואר, נפל ריבה על הדשא ללא מגע עם שחקן יריב במשחק מול מילאן. הרופאים אבחנו קרע ברצועות רגלו, ובגיל 31 בלבד נאלץ הסקורר האגדי לפרוש. בלעדיו, המאבק של נציגת סרדיניה הגאה היה חסר סיכוי, והיא נשרה לליגה השנייה. בסך הכול, הבקיע רעש הרעם 207 שערים ב-374 משחקים עבור מועדונו היחיד, והחולצה המיתולוגית עם מספר 11 לא נמצאת בשימוש בקליארי – איש לא ראוי ללבוש אותה יותר.

המאזן שלו בנבחרת מדהים עוד יותר. 42 משחקים בלבד היו לריבה במדי סקוואדרה אזורה, ולמרות זאת הוא נותר עד היום מלך שעריה בכל הזמנים עם 35 כיבושים – ממוצע של 0.83 שערים למשחק. רוברטו באג'ו ואלסנדרו דל פיירו שיחקו הרבה יותר ממנו, וכמוהם גם כריסטיאן ויירי, פיליפו אינזאגי ואלסנדרו אלטובלי, אבל איש מהם לא הצליח לשבור את השיא של רעש הרעם. זה אתגר ששמור לחלוצי העתיד של איטליה.

מחר יציין ג'יג'י ריבה יום הולדת 70. יהיה זה אירוע חשוב במדינה כולה, אבל החגיגה הגדולה ביותר תהיה בסרדיניה, שם חולם כל תושב שריבה יבוא להלוויה שלו. בשביל זה הוא צריך לחיות לנצח בעצמו. מזל טוב, ג'יג'י, עד 207!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully