פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        האוהד שפרץ לדשא בטדי חושף: כך חיי נהרסו

        במקום הראשון: אוהד בית"ר שמספר כיצד האלכוהול משפיע ומדוע הוא לא ממליץ לאיש לחזור על השטות שעשה, וסדרן בדרבי בעדות מטרידה. במקום השני: הכדורגלן הישראלי שכתב ספר. במקום השלישי: הכרוז מספר 1 חוגג 70

        האוהד שפרץ לדשא בטדי חושף: כך חיי נהרסו

        כי אף פעם לא חסרות סיבות לפרוץ לכר הדשא.

        לפני כשבוע עשה זאת אוהד המבורג, דוגמן ו-DJ בן 20, כשעלה על הדשא בתוספת הזמן ב-3:1 לבאיירן מינכן, 'תקף' את פרנק ריברי עם צעיף ושלף אצבע משולשת. אותו אוהד לא הסכים לדבר, "לא עם התקשורת הישראלית ולא עם הגרמנית", אבל אוהד אחר של המועדון - מכר של אותו קרימינל - הסכים, והסביר.

        "הוא החל להגיע למשחקים של המבורג לפני כארבע-חמש שנים", אומר לוואלה! ספורט יאן פון האמוניה, יליד העיר. "הפריצה שלו נבעה מהתוצאה ובעיקר כי רצה להרשים את החברים, להתפרסם בגרמניה. בהמבורג הוא DJ מפורסם אבל רצה לצבור תהילה רחבה יותר. הוא לא חשב על המשמעות". וכן, למרות שנכלא, למרות שיחטוף עונש הרחקה של כמה שנים טובות ולמרות שיצטרך לשלם קנס של עד כ-50 אלף יורו, בדויטשלאנד יש הטבות שבהתפרעויות.

        "עבור אוהדי המבורג הוא גיבור עכשיו, במיוחד כי היה לו את האומץ לתקוף את ריברי", אומר יאן. "יש לו המון עוקבים חדשים בפייסבוק, התמונות שלו מופצות ברשתות החברתיות ויש הרבה ממים עליו - זה הרבה פרסום". גולת הכותרת? בבר המזוהה עם הקבוצה העניקו לו 1,887 משקאות חינם (שנת היווסדותה של HSV). אז יש כנראה חטאים שמלווה בשכר, אבל חס וחלילה שמדור טהור זה יזכה סיפור כזה במדליה. בטח לא אחרי שלשום.

        לא, לא. הפעם, כדי שאולי נחזיר כמה ילדים למוטב, נספר את הסיפור על אוהד שפרץ למגרש ומאז מצטער על כל רגע.

        כזכור, בכל שבוע נדרג את הנושאים הכי מרתקים בספורט. הכי מעניין? מדליית זהב. השני כסף והשלישי ארד. חושבים שיש לכם סיפור ששווה פודיום לשבוע הבא? חושבים על מישהו שחייב לקבל מדליה? הציעו את הרעיון שלכם במייל, בפייסבוק או בטוויטר.

        משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        הפודיום: אורן יוסיפוביץ על שלושת הסיפורים המעניינים של השבוע

        פריצת אוהד למגרש בדרבי התל אביבי (מערכת וואלה! NEWS , ברני ארדוב)
        זהב. מה היה לפני פרשת זהבי, ומה כדאי שיהיה אחרי (צילום: ברני ארדוב)

        מדליית זהב: הפריצה לכר הדשא - הסיבות, הקלות והמחיר

        "בחום של קיץ מתאהב, על רוך שפתיה מתענג
        יודע לבלות שותה רק וויסקי
        משקה אותך ועד כאב, אתה מרגיש דפיקות הלב,
        מספיק עם השטויות יא חביבי"

        הכתובת לא היתה על הקיר; היא צוירה על שלט בשער 5. אוהדי הפועל תל אביב, בתפאורה יצירתית נוספת, נתנו את הכבוד לשיר של פאר טסי. על השלט צוירו שלל בקבוקי וויסקי, והיה נראה שאוהד אחד - שדווקא מספרים שהוא יותר איש של וודקה - שתה יותר מדי. ובין כל הבעיות שנזרקו ביומיים האחרונים, החשובה שבהן היא בעיית האלכוהול. בישראל אין מכירת אלכוהול במגרשים, אבל זה לא ממש משנה. כי מי שרוצה לתדלק עצמו לדעת, יתדלק וכמעט שאי אפשר יהיה לעצור אותו. תשאלו את דודי מזרחי, אוהד בית"ר ירושלים שפרץ לכר הדשא של טדי בנובמבר 2012, במשחק שבו ניצחה מכבי חיפה 1:2. "לפני המשחק שתיתי הרבה, והאלכוהול שיבש את המחשבה", הוא אומר היום.

        את מזרחי אתם בטח מכירים מהמאבק האישי מול איציק קורנפיין. האוהד הטריד את יו"ר בית"ר לשעבר והשתמש במילים לא פשוטות כנגד אישתו, נתבע ולאחר ויתור חלקי של קורנפיין יצטרך לשלם 50 אלף שקל. מזרחי מוכר לברנז'ת ההארדקור של הכדורגל הישראלי, והמעשה המפורסם ביותר היה כשפרץ למגרש ותוקל בגליץ' עצבני על ידי מאבטח. אז הנה - אלו שפרצו שלשום ואלה ששוקלים לפרוץ בעתיד - הנה מה שמחכה לכם.

        "על שנייה אחת של להט חיים שלמים נהרסו", מזרחי פתח בשיר כאב. "קיבלתי שנתיים הרחקה ועבודות שירות. שנה שלמה הייתי מובטל. בשילוב עבודות השירות אפשר להגיד שהפסדתי בין 150 ל-200 אלף שקל על השטות שעשיתי. אני קורא לכל האוהדים - תבואו, תעודדו, תנו הכול למען הקבוצה, אבל אל תעזו לפרוץ למגרש. זה רק מזיק. דמיינו את המעצר, כשאתה יושב בתא מגעיל ומקבל לבן ומים. כשאתה אזוק ברגליים ובידיים, וההורים רואים אותך ככה, ואימא שלך בוכה".

        אז למה פרצת בכלל? "פוזה", הוא עונה. "דאווין, כבוד. 20 אלף איש יראו ויגידו 'ואוו, דודי, פרצת. עשית משהו'. חיפה הובילה ושמעתי שהם שרים 'איזה שקט יש בטדי'. אמרתי אני אראה להם שקט. רצתי עם צעיף בית"ר, הרגשתי שאני מייצג את האוהדים. שכולם יראו. חצי מיליון צפיות ביוטיוב. בשניות שאתה נוגע בדשא זו הרגשה נדירה, ואחרי זה בפייסבוק - איזה כבוד, אתה מרגיש מר עולם. אבל אז מגיעות ההשלכות, וזה נורא, ואתה מבין כמה זו שטות".

        והאלכוהול, כך הוא אומר, השפיע. "היום נהוג שלפני משחקים שותים. וודקות, רדבולים. 90 אחוז מהקומץ של כל קבוצה, הבחורים הרציניים, מתדלקים לפני. אתה יכול לשתות טונות ולא ישימו לב. האלימות במגרשים היא בעיקר בגלל זה. אם לא הייתי שותה, כנראה שזה לא היה קורה".

        ומאיפה האומץ? "זה היה כל כך קל. הסדרנים האלה מגיעים למגרש כדי לראות את המשחק. אלה אוהדים, עם הגב לקהל. אתה מושיט את הרגל ואתה על הדשא".

        ג', סדרן שאייש את שער 5 שלשום, מאשר: "היה בלגן גדול בדרבי. היו כל כך הרבה כוחות ואף אחד לא ידע מה לעשות. היה אמור להיות מישהו שיהיה אחראי עלינו, אבל בזמן האירוע הוא לא היה לידינו ואסור לנו להגיב אם הוא לא נותן הוראה. אסור לנו לדרוך על הדשא. האמת, שגם אם היו אומרים לי להיכנס, לא יודע אם היינו נכנסים. אף אחד לא רוצה לקחת סיכון גדול מדי - אם קורה לנו משהו אין לנו ביטוח מי-יודע-מה".

        "בתדריך אמרו לנו שזה יהיה משחק קשה עם הרבה אירועים, אבל לא אמרו לנו כלום לגבי פורץ", ג' ממשיך. "אף אחד לא חשב… עמדו אנשים 5 מטר מהאירוע ולא עשו כלום. כל המאבטחים דיברו ביניהם, הסתכלו בזווית של חצי-חצי, בין הקהל למגרש. אם כל המאבטחים היו מסתכלים על הקהל, האוהד לא היה פורץ ככה. כוחות האבטחה אשמים. אני כבר שנים מגיע למגרשים, גם כסדרן וגם כצופה, ורואה איך אף אחד כמעט לא פועל. אף אחד".

        בחזרה למזרחי, שאמנם נצרב בתודעה עם כמה תקריות מביכות, אבל הפעם נשמע צלול - אולי באמת הבין שדי. ועכשיו הוא מתעקש להסביר לפרחחים הצעירים: "אנשים שלא יודעים מה זה לילה במעצר, לא מבינים. מכניסים אותך לתא עם אנשים שפלים. מעירים אותך שלוש פעמים בלילה, סתם שתעמוד ליד המיטה. המים קרים, סדום ועמורה. 8-10 אנשים בתא, זה יושב על ניסיון לרצח, השני על שריפת רכב ואתה - על פריצה למגרש. את הלילה הזו לא שוכחים לכל החיים".

        והנה התשובה שלו לכל אותם גאונים שמאמינים בהענשת הקבוצות: "האוהדים לא חושבים על הנזק שנגרם למועדון. לרגע לא חשבתי על זה. אין מקום להעניש מועדון שלם, צריך למצות את הדין מול כל אדם".

        מה עם האוהד שהתעמת עם זהבי, והאוהדים האחרים שפרצו בדרבי?

        "אני מרחם עליהם. הם לא מבינים מה הולך לקרות להם. הרי עוד חצי שנה, מי יזכור אותם בכלל? ועם התיקים במשטרה הם יהיו כל החיים. שנייה אחת שורפת אותך ב-99 אחוז מהמקומות. ולמה? זה מעניין את השחקנים? השחקן הולך אחרי זה לבר ולמשפחה, הבעלים הולכים הביתה ורק הבנאדם שפרץ למגרש סופג וסובל. אני הפסדתי את החיים שלי בגלל זה. איך אנשים מסתכלים עליי. בשנה הזו גרמתי לצער למשפחה שלי. בן אדם ששוקל לפרוץ חייב לחשוב מה יגידו לאבא שלו, לאימא שלו, למשפחה. עכשיו כשלי יש משפחה, אני כל הזמן חושב איך הייתי מגיב אם הייתי רואה את הילד שלי עושה את הדברים שעשיתי…".

        איתן עזריה, יועץ מנטלי לכדורגלנים (יח"צ)
        כסף. איתן עזריה, המנטאליסט

        מדליית כסף: איתן עזריה, כדורגלן בעבר וסופר בהווה

        דויד מנגה ירד בעצבים לחדר ההלבשה במחצית המשחק שבין קרית שמונה לסכנין, במחזור השישי. החלוץ המוכשר החמיץ יותר מדי ובהפסקה אמר בעצבים: "לא נכנס לי הגול". איתן עזריה, היועץ המנטלי של מחזיקת הגביע, הגיע אליו, הישיר מבט ואמר לבחור: "החמצות זה הדבר הכי טוב שקרה לך". עזריה, שחקן עבר בן 31 -- הסביר למנגה שבכל החמצה הוא מתקרב לשער, ושהוא צריך להיות מאושר מזה. "יש לך דקה וחצי לשנות את הפרספקטיבה של הבן אדם", עזריה מסביר לוואלה! ספורט, "וזה מה שמנגה היה צריך לשמוע". חמש דקות לאחר מכן, הכדור של מנגה כבר היה ברשת, ועזריה סימן וי על עוד לקוח מרוצה.

        גם ברק בדש הוא אחד כזה. כשעוד היה בקרית שמונה, והחמיץ פנדל עם הקבוצה ברמת השרון, הוא ישב בחדר ההלבשה והראש למטה. "לא מצליח שלא לחשוב על הפנדל", אמר. עזריה לקח אותו מחוץ לחדר, הצביע על השער ושאל: "איפה תכבוש את השער הבא?". בדקה ה-80 בדש אכן כבש ורץ לחבק את ה'שרינק'. "הכי הזוי בעולם", אפילו עזריה מודה.

        השבוע התכנסנו לכאן לא רק בגלל עוד חזרה מפיגור של החבר'ה מקרית שמונה אלא כי עזריה כתב ספר: "כדורגלן חסר פחד - לשחק ללא מעצורים". כן, כדורגלן, ספר - נרביץ את כל הסטיגמות כבר בהתחלה - אבל לעזריה אין סופר צללים ואין עורך. "אימא שלי מורה, והיא עברה על זה", הוא מספר. "היה לי חשוב מאוד להעביר את הספר בשפה פשוטה, בגובה העיניים. כאילו השחקנים קוראים הודעות בוואטסאפ. הפידבק שאני הכי אוהב זה 'אני מרגיש כאילו אתה יושב ומספר לי'. וכן, יש גם גרסת אודיו, שחקנים מקשיבים לה לפני משחקים. הספר הוא בעצם מדריך לבניית ביטחון עצמי, אסופה של תזות ורעיונות של עזריה והסביבה, מסיפורים שחווה ככדורגלן ומדברים שאסף על הדרך.

        בגיל 27 קרע גיד אכילס, ופרש. בזמן הקצר הספיק לצבור שתי אליפויות עם מכבי חיפה וגביע עם הפועל רמת. גן הוא מסיים בימים אלה לימודי מאסטרס בייעוץ מנטלי, אבל אל העולם הזה נחשף עוד בגיל 19. "כשכולם היו טסים לתאילנד בקיץ, אני הייתי טס לסמינרים של מאמנים מנטלים", משוויץ השקדן. "למדתי מהיועצים של סרינה וויליאמס, אנדרה אגאסי. לא היה לי מושג שזו תהיה הקריירה שלי, סתם עשיתי את זה. הבנתי שלכדורגלן - כישרון זה לא מספיק".

        ואז הפציעה, ו"אני בבית חולים וחושב מה אני עושה עם החיים שלי". הוא החל עם תואר ראשון במנהל עסקים, והרצה לבעלי חברות על בניית צוות. הוא לא הרגיש שזה הייעוד. ואז חשב - למה שלא אעשה מה שאני עושה, רק עם כדורגלנים? חוסן מנטלי זה אני. ילד ממעלות שנהגי מוניות כל הזמן אמרו לו שאין לו סיכוי להצליח. "אכלתי את כל החרא האפשרי בדרך, והבנתי שהמקום שלי הוא לעזור לכדורגלנים אחרים".

        בקרית שמונה הוא יועץ חיצוני, ועקב כך לא עובד עם כדורגלנים אחרים מליגת העל. אבל בסוכנות של אבי נמני הוא מלווה את החבר'ה הצעירים, ובחו"ל העסקים משגשגים. רמי גרשון ודודו ביטון ברשימת הקליינטים, וכשבן שהר ראה את הספר ביד של גרשון, הוא רצה גם. איך מתבצע הטיפול? "ריטיינר חודשי", הוא אומר. "טלפון, סקייפ, ברמה חברית. מתי שהם צריכים, אני שלהם. אין יום קבוע או שעות קבועות".

        איתן עזריה, יועץ מנטלי לכדורגלנים (יח"צ , באדיבות איתן עזריה)
        עזריה עם בכר (צילום: באדיבות איתן עזריה)

        לקריה הוא הגיע לאחר פגישה עם איזי שרצקי - ששמע עליו מחבר - וברק בכר. הוא החל לעבוד עם שיר צדק ואחמד עאבד, נוצר חיבור והבינו שיש מקום למשרה מלאה יותר. וכמה שעזריה מחמיא לאנשים שבחרו להעסיק אותו, הוא מקבל בחזרה. "הכדורגל מתחלק היום לשלושה חלקים", אומר המאמן בכר, "הצד המקצועי, הצד הפיזיולוגי והצד המנטלי. איתן עוזר לחיבור מצוין בין הצוות המקצועי לשחקנים".

        כשכמה לקוחות במקביל ביקשו ממנו עזרה כתובה, הוא חיבר הכול לכדי ספר. "התחלתי לסדר את כל מה שהיה לי, ואחרי שזכינו בגביע היה לי ממש ברור מה המודל המנטלי שלי לכדורגלן". נכון להיום נמכרו יותר מ-600 עותקים, והקצב גובר בין כדורגלני ארצנו ואנשי עסקים שונים.

        התגובות חיוביות מאוד. "הכלים של איתן למימוש פוטנציאל זה בדיוק מה שמלמדים כדורגלנים מצליחים באירופה", החמיא לו אברם גרנט. השניים עובדים על מיזם הרצאות משותף בפן המנטלי, בהשתתפות הבכירים שבבכירים. מאמן השוערים גיורא אנטמן פרגן/הקניט את עזריה: "מה שאני רואה ממך, זה לא דומה למה שראיתי כשחקן". קובי מויאל כתב לו: "אני מפחד לסיים את הספר מהר מדי אז אני קורא אותו לאט… יהיה עוד אחד?".

        ברוב השיחה עם עזריה הוא משתמש במילים אקדמיות בתחומו, בהסברים מופשטים על איך לנצח את הפחד ואיך פרפקציוניזם יכול לגמור לך קריירה. מה שמחייב לשאול - שחקן חם. מחצית. מאיפה האומץ לבוא ולהתחיל לומר לו משפטים כאלה? אתה לא מפחד שפתאום יבוא שחקן ויגיד לך 'חלאס עם הקיטש - מה זה השטויות האלה'?

        "כל מילה שאני אומר לכל שחקן היא בשפה של אותו שחקן", הוא עונה. "אל וובה בראון אני אדבר 'רמתגנית', ועם מנגה אדבר עם העבר שלו כי אני יודע מאיפה הגיע. יש שחקן שאם תזכיר לו את המשפחה שלו הוא יטוס ויש שחקן שרוצה שתדבר על התהילה שלו או מה יקרה אם יפסיק להשקיע. לכל אחד יש את המילים שידליקו אותו, ואני יודע מה ידליק מי. אני לא מנחש".

        אז כל קבוצה צריכה יועץ מנטלי כיום?

        "כשאנחנו מדברים על התקופה בלי האייפונים, אנחנו תוהים איך הסתדרנו בלי. זה בדיוק אותו דבר". וכשמדברים על ההצלחה קרית שמונה, נותנים לרוב קרדיט (מוצדק) לבוס שרצקי, למאמן בכר, לשקט שמביא עמו האזור. אבל כנראה שלחבר'ה שם יש עוד נשק, עוד קלף מנטלי מהשרוול. העונה הראשונה הסתיימה עם גביע, ונראה איפה הריצה הפסיכולוגית תיעצר.

        בספר משתמש עזריה גם בדוגמאות מהקריירה שלו. למשל, בהכנה לקראת משחקי שיא הוא מתאר איך הרגיש לפני המשחק של מכבי חיפה שלו מול ולנסיה. או יש פרק שבו הוא מתאר איך למד מג'ובאני רוסו להגביה כדור תוך כדי תנועה. "כל הזמן חשבתי שאני צריך לחשוב בזמן ההרמה", הוא אומר, "וג'ובאני בא אליי ואמר 'אתה חושב יותר מדי. תן לגוף לזרום'. תוך כדי האימונים הסתכלתי עליו, ורק משינוי הגישה הזה התחלתי להרים הרבה יותר טוב". עוד דוגמה שעולה היא מימיו בהפועל רמת גן. איך לפני משחק גביע חשוב ניסה להתגבר על הפחד, וכתב לו מכתב.

        מייקל באפר כרוז אמריקאי (GettyImages)
        ארד. מייקל באפר (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מדליית ארד: LETS GET READY TO RUMBLE בן 70

        מייקל באפר, דוגמן אמריקאי שגר כל חייו אצל משפחה אמנת, צפה עם בנו בקרב אגרוף בטלוויזיה. הכרוז היה נורא, כך מספרים, והבן אמר: "אבא, אתה יכול לעשות את זה". באפר, כך סיפר בראיון ל-ABCnews, הודה שלא יכול היה לקנות כרטיס לאירועי הספורט הגדולים ביותר, אז למה לא לעבוד בהם. הוא הכניס לקורות החיים כמה גיגים שמעולם לא התרחשו, ונכנס לזירה. הוא ניסה למצוא קצ'פרייז, ג'ינגל משלו. בעברית זה הלך כמו "הדקו חגורות" או "איישו את העמדות", אבל קיבל צרצרים, כהגדרתו.

        עד שמוחמד עלי נתן את ההשארה. באפר התלהב מקריאות הקרב של האלוף, "לטס ראמבל", בואו נילחם. הוא שינה קצת, והמציא עסק בין חמש מילים - Lets Get Ready To Rumble. פתאום הוא ראה שהקהל באקטסזה, שאנשים מחכים לשמוע את חמש המילים הללו. הוא צבר תאוצה, עד שפעם אחת האב הביולוגי צפה בו בטלוויזיה ולאחר כמה ימים התאחד עם בנו.

        באפר הכיר את אחיו החורגים. אחד מהם, ברוס, היה חד בעסקים. שמונה שנים לאחר שמייקל המציא את המותג, ב-1992, הוא רשם אותו כסימן מסחרי. כיום הוא ואחיו החורג ברוס מחזיקים ב"באפר אנטרפרייזס", וחמש המילים שוות יותר מ-400 מיליון דולר ברווחים. מבינים? דמיינו כמה מרוויח הכרוז המפורסם בעולם על אירועי הספורט הגדולים בעולם - זה עוד כלום לעומת הסכומים שהוא מרוויח בלי לעבוד. כל סרט, פרסומת, כל מי שרוצה להשתמש במשפט, צריך לשלם או שהוא נתבע ומפסיד.

        באפר נסק ונסק, הופיע ב-WCW, בוורלד סיריס בבייסבול, בסנטלי קאפ של ההוקי, בגמר ה-NBA, בפלייאוף של הפוטבול, במרוצי המכוניות; הוא נשמע בתקליטים, משתתף בסרטים (אל תתעסקו עם הזוהן - זוכרים?) ואפילו הופיע בסימפסונס. אבל הוא לעד יהיה מזוהה עם האגרוף. עם רזומה של עשרות שנים, הוא שופט את הקרבות הכי גדולים שיש, וברוב המקרים - קרב בלי באפר מרגיש קרב פחות חשוב. האח החורג ברוס, אגב, הוא הכרוז הראשי של ה-UFC.

        ב-2008 גילה שני גידולים סרטניים בגרון - הדבר הכי גרוע לאיש במקצועו. "הייתי בטוח שהלכה לי הקריירה", הודה, ולמזלו ניתוח הציל את המצב.המילים הראשונות שנתבקש לומר כדי לבדוק שהגרון בסדר, היו "גבירותיי ורבותיי".

        "הכרוז שיותר עשיר מהמתאגרפים", כך קוראים לו, חגג 70השבוע. "מעולם לא חשבתי שאהיה כרוז", אמר. לבטח שלא חשב שיהיה הכרוז הכי מפורסם שיש, הכרוז הכי עשיר שיש. אז עד הפעם הבאה - לטס גט רדי טו ראמבל (ואל תגידו שהשתמשנו בביטוי כל כך הרבה, שלא נקבל טלפון זועם מ"באפר אנטרפרייזס").

        משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        הפודיום: אורן יוסיפוביץ על שלושת הסיפורים המעניינים של השבוע

        LLLLLLLETS GET READY TO RUMBLE