זה אולי לא היה יפה, אבל כמה שזה היה מרשים

מרצ'לו ליפי השחקן העביר את מרבית שנותיו בסמפדוריה. היה שחקן הגנה לא מרשים במיוחד, שרשם הופעות בסרייה A, אבל מעולם לא הגיע לנבחרת. גם קריירת האימון, שהחלה מיד עם פרשיתו בגיל 34, החלה בקבוצת הנוער של המועדון מגנואה. אחרי מספר שנים בליגות הנמוכות, קיבל ליפי מצ'זנה הזדמנות ראשונה לאמן בליגה הבכירה. אחרי שהמשיך גם ללוקזה, אטאלנטה ונאפולי, שם הגיעה הפריצה, זכה להצעה שתשנה לעד את קריירת האימון שלו. ב-1994 החל הרומן של ליפי עם המועדון איתו הוא מזוהה יותר מכל, יובנטוס.

הגברת הזקנה של שלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 חסתה בצילן של נאפולי ומראדונה ומילאן וההולנדים. היא זכתה באליפות ב-1986 ואז חוותה שמונה שנים שחונות. ליפי קיבל קבוצה על סף חילופי דורות. העביר אותה מימי ג'אנלוקה ויאלי, פבריציו רבאנלי ורוברטו באג'ו לימים של אלסנדרו דל פיירו, אנטוניו קונטה וזינדין זידאן ובתקופתו, הגיעו למועדון כמה משחקני הרכש המרשימים ששיחקו באיטליה.

בקדנציה הראשונה תחת ליפי זכתה יובנטוס בשלוש אליפויות וגביע, אבל הישג השיא היה כמובן באותו ערב ברומא ב-22 במאי 1996. רבאנלי כבש ראשון, יארי ליטמאנן השווה עבור אייאקס ובדו קרב הפנדלים, ההולנדים אלופי אירופה החמיצו פעמיים והשרביט עבר ליובנטוס. ליפי חגג את התואר האירופי הגדול והיחיד בקריירה שלו, שכן המאמן חזר עוד שלוש פעמים בחייו למעמד הגמר. והפסיד בכולן.

בקיץ 1999, ליפי עזב לאינטר ומסע הרכש שלו כלל בין היתר את אנג'לו פרוצי, כריסטיאן ויירי, לורן בלאן, ולדימיר יוגוביץ' וקלרנס סידורף. המטרה הייתה אחת, להחזיר את הסקודטו. אלא שהנראזורי סבלו מפציעות, בעיקר של המוציאים לפועל ויירי ורונאלדו, וסיימו את העונה במקום הרביעי. בקיץ 2000 אינטר שוב שפכה מיליונים על רכש, אבל הודחה בצורה מביכה ממוקדמות ליגת האלופות מול הלסינגבורג השבדית. אחרי משחק ליגה אחד בלבד, אינטר שלחה את המאמן הביתה בבושת פנים. אלא שהכישלון לא מהווה אפילו כתם קטן על הקריירה של ליפי.

שנה לאחר הפיטורים הוא חזר ליובנטוס ושוב בנה שושלת. ג'אנלואיג'י בופון, דויד טרזגה, פאבל נדבד וליליאן טוראם הגיעו והביאנקונרי חזרו לשלוט בליגה אחרי שלוש עונות בהן הסקודטו נדד בין מילאן, לאציו ורומא. יובה של ליפי הייתה קבוצה יעילה, מאוזנת, עובדת, טקטית וחזקה, אולי לא תמיד הכי אטרקטיבית, אבל כזו שקשה מאוד להכניע. ב-2004, ליפי עזב את יובנטוס בפעם האחרונה לטובת המשרה בנבחרת איטליה. אחרי עזיבתו, שקעה הגברת הזקנה בפרשת הקלצ'ופולי במשבר תדמיתי עמוק שלמרות האליפויות האחרונות לא ממש התאוששה ממנו עד היום.

ליפי קיבל את איטליה אחרי שהאזורי הודחו בשלב הבתים של יורו 2004, בעיקר בגלל הקומבינה הזכורה במשחק בין שבדיה ודנמרק (2:2). בארץ המגף לא היו יכולים אז לחשוב על קונצנזוס גדול מהאיש שבנה את האימפריה ביובנטוס להוביל את הנבחרת. איטליה לא הרשימה במוקדמות ובטח לא נחשבה כאחת המועמדות לזכייה מול ברזיל של רונאלדו, גרמניה המארחת, צרפת של זידאן וארגנטינה עם ליאונל מסי הצעיר. פרשת הקלצ'ופלי שהתפוצצה שבועות לפני תחילת הטורניר הנמיכה עוד יותר את הציפיות, אבל ליפי ידע לשים הכול בצד ולהוציא את המקסימום מהסגל.

זו הייתה איטליה בשיא יעילותה. כמו שליפי אוהב. תמיד האמין בקבוצה ולא באינדיבידואל ובמציאת המערך הנכון והגישה הנכונה לגרום לשחקנים למקסם את האיכויות שלהם. כך הייתה גם איטליה שלו. השמות הנוצצים בסגל: דל פיירו, טוטי ואינזאגי היו פחות דומיננטיים. איטליה זכתה בזכות העמידה, הטקטיקה וההגנה, בזכות בופון, קנבארו, נסטה ופירלו, עם גיבורים לא צפויים כמו פאביו גרוסו. היא הציגה אחדות יוצאת דופן ועשתה את הבלתי יאומן. "ניסיתי להעביר לשחקנים שלי את האמונה שהייתה בי. האמנתי בכל ליבי, ב-100 אחוז, שלאיטליה יש פוטנציאל להיות אלופת העולם", אמר לימים.

ליפי התפטר ימים לאחר הזכייה בגביע העולם. ההחלטה לא להאריך את החוזה, כך אומרים, התקבלה אצלו לפני תחילת הטורניר. הוא חש מותקף וכעס על שרבוב שמו לסקנדל שזה עתה נחשף. ליפי נחשד בזימונים לא כשירים של שחקנים לנבחרת ושפעל תחת לחצים מסוכני שחקנים, כאשר גם בנו דווידה נחקר. "זו סופה של חוויה יוצאת דופן ברמה המקצועית והאישית", נפרד ליפי. "עמדתי בראש חבורה יוצאת דופן של שחקנים, אבל אני מאמין שהתפקיד שלי כמאמן הנבחרת הסתיים. אמשיך לאמן".

איטליה מינתה את רוברטו דונאדוני כמחליפו, העפילה ליורו 2008 והודחה ברבע הגמר לאחר טורניר לא מרשים. ליפי ישב בבית שנתיים וחזר ב-2008 בשל לחץ ציבורי. לאחרונה הגדיר את ההחלטה כאחת הטעויות הגדולות שעשה בקריירה: "מאמן נבחרת איטליה הוא אדם שנגזר עליו דין מוות והוא לא יודע מה תאריך הביצוע... חזרתי כי הרגשתי שהסגל פנטסטי, אבל זו הייתה טעות עצומה. אסור היה לי לחזור לנבחרת אחרי שזכיתי בגביע העולם".

תחת ליפי איטליה התבזתה בדרום אפריקה והודחה מבית קל שכלל גם את מקסיקו, סלובקיה וניו זילנד עם שתי נקודות בסך הכול. עבור ליפי עצמו ולא מעט מהשחקנים שהיו מזוהים איתו בנבחרת או בקבוצות, זה היה סוף עידן. סופה של איטליה הגדולה. כי בשנים האחרונות, למרות ההעפלה לגמר יורו 2012, איטליה מתקשה בגידול שחקנים, הקבוצות שלה לא מצליחות במפעלים האירופיים, הליגה לא מושכת כוכבים והנבחרת לא יציבה ואיבדה את אמון הקהל. וליפי? הוא שוב העביר שנתיים בביתו וחיכה להזדמנות הראשונה לברוח קצת מאור הזרקורים.

כמו שחקן ותיק שבסיום הקריירה מחפש להרוויח הרבה כסף בפחות מאמץ, גם ליפי החליט לא לחזור לקלחת כדורגל הקבוצות האירופי ובמאי 2012 קיבל את בג'וב כמאמן הראשי בגואנגז'ו הסינית. החוזה שלו הוערך בכ-10 מיליון יורו בשנה ושם, הרחק מאור הזרקורים, ליפי חזר להיות מאמן של תארים. הוא זכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות, גביע ובליגת האלופות של אסיה ובכך הפך למאמן הראשון בעולם שזוכה בתואר ליגת האלופות בשתי היבשות. לפני משחק הגמר ישב במסיבת העיתונאים והקריא ציטוט של מייקל ג'ורדן: "נכשלתי שוב ושוב בחיים וזו הסיבה שהצלחתי", ומיד הוסיף: "ניסיתי לקום מהטעויות שלי ולהצליח".

גואנגז'ו עם הטאצ' של ליפי והכסף הגדול שנכנס למועדון מענקית הנדל"ן "אברגרנדה" וענקית התקשורת "עליבאבא" השתלטה על הכדורגל הסיני והיא מרכזת בסגל שלה את מרבית שחקני הנבחרת. ביום ראשון, אחרי שהקבוצה שלו זכתה באליפות רביעית ברציפות, המאמן האיטלקי הודיע שמספיק. בגיל 67 הוא כבר לא רוצה עוד לאמן וימשיך בתפקיד המנהל הספורטיבי. פאביו קנבארו, אחד מתלמידיו המצליחים, אמור להחליף אותו. אולי כצעד ראשון בדרך הארוכה לפסגות הרבות שכבש ליפי.