פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אני לא אחראי לתוצאות: דוד רוזנטל על המשבר תחת סטנוייביץ'

        אלכסנדר סטנוייביץ' חייב להשליט על עצמו יותר פאסון ולהפסיק לגלגל את האחריות לפתחם של שחקניו, אם הוא לא רוצה שהעונה של מכבי חיפה תסתיים ביום שלישי. בטטת הכורסה מתרשמת מהמנהיג של קרית שמונה ומהפריחה של חסן אבו זייד, ולא מבינה בשביל מה צריך את "שירים ושערים"

        אני לא אחראי לתוצאות: דוד רוזנטל על המשבר תחת סטנוייביץ'

        לפני שנתחיל, הנה שלושה דברים שהעירו את גבעתיים בסוף השבוע האחרון :

        1. הבשורה על גינת הכלבים החדשה שעומדת להיפתח בפארק שליד הקניון.
        2. מערכת הכריזה הצורמנית שעשתה השכמה ביום שישי בשבע בבוקר בגלל המרוץ השנתי.
        3. הקלאסיקו.

        כן, כן, גבעתיים, אותה עיר של שני פאבים וחצי, שהולכת לישון באחת עשרה בלילה ועוד כהנה וכהנה קלישאות, מצאה את עצמה רועדת בשבת משבע עד תשע בערב. ולא שיש פה עדיפות לריאל מדריד או ברצלונה – הלא כאן מדובר בעיר קוסמופוליטית, יש גם וגם. במשך שלושים דקות ליוותה הבטטה את קקפוניית הצרחות גם דרך מסך הטלוויזיה. ואז, בשבע וחצי, התחיל מכבי חיפה-הפועל רעננה. במצב של 1:1 בקלאסיקו הבטטה העבירה והחווירה. איזה שינוי בקצב, איזו דעיכה מפחידה. שם אתה מקבל קוצר נשימה רק מלראות איך הם רצים מקצה לקצה, פה אתה בטוח שהתמונה תקועה בפריז.

        ומה הדבר הכי מפחיד שקורה לך אם שמך הוא ב. כורסה, תשאלו? שאתה נשאר על זה. כמו מכור אתה נשאר, אומר לעצמך, "נו, אני כבר יודע שהקיר שמשמאל זה בעיקר החבר'ה של ברצלונה והשכנים שמימין הם ריאל". אז אתה הולך על נווקאמה במקום רונאלדו ותוך כדי שהברנש האליל מרעננה מקרקס את מכבי חיפה, שומע עוד שני זעזועים מהכותל המערבי. ריאל, ללא ספק.

        אז אם נדמה לכם שגבעתיים רדומה, תדעו שהיא לא. טוב, אולי היא כן, אבל לפחות לא כמו מכבי חיפה.

        מקום 3: שיר צדק

        במחצית השנייה של העונה שעברה הייתה עירוני קרית שמונה הקבוצה הטובה בליגת העל. דיברו על ריצה נטולת לחצים ולא מחייבת, על גארבג' טיים שעזר, אולי, לזכייה בגביע, אבל בליגה לא היה יותר מתנופה מדומה. השנה השחקנים של ברק בכר כבר נראים רציניים. קרית שמונה מתחילה להזכיר בחלק ההגנתי את הפורמה של עונת האליפות, אז ספגה 26 שערים בלבד ב-37 מחזורים (חמישה מהם במשחק אחד מול סכנין).

        את מרכז ההגנה הנהיג אז סלאח חסארמה הוותיק, שטיפח את הבלם הצעיר שיר צדק, אז בעונתו השנייה בליגת העל. צדק ראה, הפנים והפך לא רק לשחקן טוב, אלא גם לפנים של הקבוצה. קרית שמונה עלתה למשחק מול הפועל חיפה ללא שוער ראשון, שהוצא מההרכב בגלל מחלה. גם בבית מול יריבה נחותה זו יכולה להיות בעיה קשה וכאב ראש לכל הגנה. התפקיד של בלם ותיק הוא לנסוך ביטחון בשוער צעיר, להכניס אותו לעניינים ולמנוע תקלות. צדק, עם הרבה שקט נפשי, סייע לזועבי להבין מהר מאוד שהוא מאחוריו, השוער רשם משחק כמעט נקי מטעויות ושמר על רשת נקייה.

        אחרי חמישה מחזורים, עירוני קרית שמונה רשמה רק שער אחד לחובתה. קצב הספיגה הנמוך הזה לא יישמר לאורך זמן, אבל התחושה היא שהממוצע לא יעלה דרסטית. לפחות כל עוד הקפטן אוחז בהגה.

        שחקן עירוני קרית שמונה, שיר צדק (אדריאן הרבשטיין)
        כל עוד הקפטן על ההגה, הספינה הזו לא תספוג הרבה שערים. שיר צדק (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        מקום 2: חסן אבו זייד

        כשחסן אבו זייד עבר מבני יהודה למכבי תל אביב, נראה היה שמשה דמאיו גוזר קופון שמן על ג'ורדי קרויף. הקשר האחורי לא מצא את מקומו בשורות הצהובים, ואחרי שורה קצרצרה של משחקים גרועים הועלם מהסגל. היה ברור שהוא לא חומר לקבוצת צמרת. אחרי קדנציות ברמת השרון ובקפריסין, אבו זייד שב לישראל ולא התאים אפילו לרן בן שמעון, שוויתר עליו בעקבות שלושה משחקים בגביע הטוטו. קשר הנבחרת הצעירה לשעבר נשאר במושבה, ועבר למקום שבו לא היה לו מה להפסיד – הפועל פתח תקווה.

        זה היה צעד הכרחי. יש שחקנים שיכולים לבצע את המעבר הישיר לקבוצה עתירת ציפיות כמו מכבי תל אביב, אבו זייד הוא לא אחד מהם. מקצועית ומנטאלית, הוא עדיין צריך למצוא את עצמו. הפועל פתח תקוה היא כר מצוין ונוח לשחקנים שצריכים לבחון את היכולות שלהם – מאור בוזגלו, דודו ביטון, ישראל זגורי, שמעון אבוחצירא ועוד רבים אחרים עברו שם בשנים האחרונות, כתחנת מעבר לקבוצות גדולות יותר. עם שני שערי ליגה וביכולת הטובה ביותר שלו בשנים האחרונות, נדמה שאבו זייד סופסוף מוצא את עצמו. הקבוצה של עידן בראון (שכבר הפך לקלישאה של מחמאות, אבל הן בהחלט מגיעות לו – הוא עושה שם עבודה מצוינת במינימום כסף) קוצרת את הפירות.

        אבו זייד עדיין שייך למכבי תל אביב. האם הוא ישחק שם? היסטוריית המושאלים של המועדון מעידה שלא, שברגע שאתה בחוץ אין בדרך כלל דרך חזרה. אבל מבחינתו זה כלל לא צריך להיות יעד, כרגע. לאבו זייד אסור לכוון לצמרת, לא עכשיו. מה שחשוב מבחינתו הוא לחיות את הרגע, להפגין יכולת טובה היום כדי לדעת איזה שחקן כדורגל יהיה מחר. לשני השערים שהבקיע, מול מכבי חיפה ונגד מ.ס. אשדוד, לא הייתה משמעות מיוחדת עבור התוצאה, אבל הם תורמים מאוד לבניית הביטחון שלו. אחרי שנתיים של אכזבות, כרגע הכיוון נראה חיובי.

        חסן אבו זייד הפועל פתח תקוה מול ז'וליאנו ספדאסיו הפועל עכו (מגד גוזני)
        סופסוף הגיע למקום הנכון עבורו. חסן אבו זייד (צילום: מגד גוזני)

        איש השבת: אלכסנדר סטנוייביץ'

        25 הדקות הראשונות בבלומפילד, שבהן מכבי חיפה עשתה בית ספר למכבי תל אביב, נטעו במועדון הירוק תקווה כוזבת. במשך ארבעה ימים התהלכו שם בתחושה של "אם היו מרחיקים את בן חיים ולא מרחיקים את משומר, אז..." אבל המציאות לא יכולה להיות יותר רחוקה מהאשליה הזו.

        המאמן אלכסנדר סטנוייביץ' לא הפסיק לקונן על העוול שנעשה לקבוצתו, אלא שהסרבי התעלם מבעיה אחת: כשאתה מהמר על התקפה, ההגנה שלך חייבת להיות מספיק מהירה כדי לכסות את השטחים הדלילים. וההגנה שלך, מר סטנוייביץ', ובכן – היא לא כל כך מהירה, אם נהיה עדינים. מכאן, שההרחקה של משומר, שניסה להתמודד במרוץ חסר סיכוי עם בן חיים גם כדי לחפות על האיטיות של צוצאליץ', הייתה הגיונית. במשחק מול הפועל רעננה הצליחה החוליה האחורית של מכבי חיפה למצוא דרך מוכרת נוספת להפסיד: נחיתות מובהקת ברחבה, תקלה ישנה נושנה שהחלה הרבה לפני שסטנוייביץ' הגיע. כשאתה נקלע לפיגור בארבעה מחמשת המשחקים הראשונים של העונה, אתה יודע שיש כאן משהו שרחוק מפיתרון.

        אבל הבעיה של מאמן מכבי חיפה היא לא רק בבנייה, או יותר נכון בחוסר הבנייה, של ההגנה, אלא במחסור אדיר בפאסון. קשה לחלוק על יכולות האימון של סאלה, אבל המזג הסרבי החם הוא לא משהו שהמועדון הלחוץ הזה צריך, מה גם שאין מי שירגיע את האמירות שלו בסיום המשחק, שחלקן מוסיפות עוד שמן למדורה הרותחת. ההיתלות על צווארו של השופט הרביעי בכל משחק מעבירה מסר של חוסר שקט, התלונות על השיפוט מנערות מהשחקנים אחריות, אמירות כמו "אולי קשה לשחקנים להתמודד עם הלחץ" מגלגלות לפתחם בחזרה את אותה אחריות, רק בקונטקסט שלילי ומאיים.

        סטנוייביץ' אולי מאמן טוב, אבל חייב לשנות פאזה בניהול המשחק, להרגיע ובעיקר לקחת יותר על עצמו. הכנות שלו בהחלט מוערכת ("כן, זה משבר" היא תשובה שלעולם לא הייתה יוצאת מהפה של מאמן ישראלי), אולם מול השחקנים הגיע הזמן להפסיק עם תרגילי מנהיגות כמו מציאת מדליפים ולהתחיל להעביר מסרים מרגיעים יותר. לפחות בגזרה הזו אפשר לשפר מהר. רצוי עד יום שלישי.

        אלכסנדר סטנוייביץ' מאמן מכבי חיפה (אדריאן הרבשטיין)
        לוקח את האחריות מידי השחקנים ומגלגל אותה שוב לפתחם. סטנוייביץ' (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        בין השורות

        מאמן מכבי חיפה אלכסנדר סטנוייביץ': "לא היה לנו מנהיג על המגרש".

        רוצה לומר: וגם לא ממש על הקווים.

        מאמן הפועל רעננה חיים סילבס: "התקשינו לצאת קדימה".

        רוצה לומר: אני חייב להיות מנומס ולהגיד את זה אפילו אחרי ששיחקתי נגד להקה של צב?ים.

        מאמן בני סכנין גיא לוי: "כסף מקטאר? כולם מעודדים פה את בארסה, שנתמכת על ידי כספי קטאר".

        רוצים לומר לך: נו, וראית איך נגמר הקלאסיקו?

        חיים סילבס מאמן הפועל רעננה (אדריאן הרבשטיין)
        לא נעים לו להגיד את האמת. סילבס (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        שתי תובנות קצרות

        1. הקולגה אורן יוסיפוביץ צייץ אמש בטוויטר שהקארמה הורגת את בני סכנין מאז טקס ההוקרה לעזמי בשארה – שני משחקים, שני שערים בזמן פציעות שלקחו חמש נקודות מהקופה. יכול להיות שזה קשור ויכול להיות שלא, בסכנין צריכים ללמוד שלעשיית 'דווקא' או למהלך שחורג מתחום הספורטיביות יכול להיות מחיר סימבולי, והסימבוליות הזו עלולה להתפתח לקטסטרופה של ממש. סתם כדוגמה, ראו מקרה היד של תיירי הנרי במוקדמות מונדיאל 2010 וההתפרקות של נבחרת צרפת אחריה.

        2. יש אנשים שעדיין שומרים חסד ל"שירים ושערים", אבל גם מתי המעט שעוד מדליקים רדיו כדי לשמוע את התוכנית שמביישת את ימי הזוהר שלה עומדים להתייאש. אחרי הכול, אם אתה מגיע לדקות ההכרעה בארבעה מגרשים וכל מה שאתה שומע הוא חדשות וחזן שמכריז "שבוע טוב, שבוע טוב", ומצטרף למשחקים רק אחרי הפסקה של יותר מתשע דקות (של הכרעה, כן?), אתה פשוט מבין שהגיע הזמן ללכת. רק תגיד לזה שיוצא אחריך שיכבה את האור.