בווידאו: הצצה מקרוב על ההשתלבות של דיוויד בלאט בקליבלנד
בבוקר ה-30 באוקטובר דיוויד בלאט יתעורר, יצבוט את עצמו פעם נוספת כדי לוודא שלא מדובר בחלום ארוך מאוד ויתכונן למשחק ה-NBA הראשון שלו, משחק בית של קליבלנד מול הניקס. הפרשי השעות יאפשרו לו להתעדכן בתוצאה של מכבי ביורוליג לפני שייכנס לחדר ההלבשה בו יחכו לברון ג'יימס, קווין לאב, קיירי אירווינג ושאר שחקני הקאבס לשמוע מה קואץ' בלאט יגיד להם לקראת משחק פתיחת העונה. באולם יחכה הקהל הרעב ביותר בארה"ב ואיתו כל תקשורת הספורט העולמית, שפרט למדינה מזרח תיכונית קטנה, תתעניין בשחקן מסוים הרבה יותר מאשר במאמן שלו.
עבורנו הישראלים, ערבוב העולמות הזה עדיין דורש עיכול. בלאט, שעל אף המבטא האמריקאי נכנס כבר מזמן לקטגוריה של אחד משלנו, הולך להיות אחת הדמויות המסקרנות והחשובות בספורט האמריקאי לפחות בעונה הקרובה. כאשר דבר דומה קרה עם אברהם גרנט בצ'לסי, הלך הרוח הציבורי היה שהוא קיבל את התפקיד שלא בזכות, שהוא לא הרוויח את המעמד. הפעם המצב שונה: בלאט הרוויח את משרת המאמן הראשי בקבוצת NBA, הוא מונה לאחר תהליך בחירה ארוך של הבעלים דן גילברט והג'נרל מנג'ר דיוויד גריפין וניצח מועמדים ראויים אחרים. הרזומה שהוא צבר, גם בנבחרת רוסיה אך בעיקר במכבי ת"א, היה מרשים מספיק עבור מקום בליגה הטובה בעולם.
כמובן, לא מעט מזל תרם לכך שבלאט יאמן את השחקן הטוב בעולם ויתמודד על אליפות ה-NBA. רצף אירועים לא שגרתיים הוביל למצב הזה, החל מהחטאת עונשין של קית' לנגפורד בסיומה של דקה וחצי מטורפת במילאנו, דרך ההתפרקות של מיאמי בגמר ה-NBA והזכייה הנוספת של קליבלנד בבחירה הראשונה בדראפט ועד להחלטה של לברון לתת לרגש להוביל אותו בחזרה למחוזות ילדותו. אך זה בדיוק סוג המזל שנופל מדי פעם בחלקם של מאמני NBA מבטיחים. לפני ארבע שנים המזל הזה נפל בחלקו של אריק ספולסטרה, עוזר שקודם לתפקיד ראשי במיאמי ופתאום מצא את עצמו, כמעט ללא רזומה כמאמן ראשי, אחראי על קבוצת כוכבים. ספולסטרה ניצל את ההזדמנות באופן מרשים, עכשיו תורו של בלאט.
מושג המפתח בהתנהלות התקשורתית של בלאט בקיץ הראשון שלו כמאמן של לברון הוא ביטחון עצמי. אנחנו מכירים את הביטחון הזה, אך עדיין מפתיעה הקלות בה בלאט העביר את הפרסונה התקשורתית המוכרת שלו לזירה כל כך שונה. באותו חיוך יודע כל בו הוא ניסה להרגיע את התקשורת המקומית לאחר עוד הפסד של מכבי, הוא משתמש כדי להרגיע את התקשורת האמריקאית שמנסה להבין מי האיש הזה שאמור לחלק הוראות לקינג ג'יימס. אני לא מאמן טירון, הוא הרבה להבהיר, השגתי תארים בכל מקום בו הייתי ואני מתכוון להביא תארים גם לקליבלנד. לרגעים הביטחון הזה נראה מופרז, אך אולי זו הדרך היחידה להתנהל בסיטואציה כזאת ולא להיראות כמו מישהו שהגיע כדי לעשות סלפי עם לברון ולהרגיש שבכך עשה את שלו.
לאחר החששות הראשונים, האמריקאים התחילו ללמוד, להכיר וגם להתפעל מהרכש החדש שלהם. ניתן כבר להכריז - אמריקה מאוהבת, לפחות בינתיים. עיקר הקרדיט מגיע לדור החדש של הפרשנים, שמביאים עימם רוח של צניעות וסקרנות כנה, לא רק כלפיי התפתחויות טכנולוגיות שמייצרות נתונים שעד כה לא היו קיימים, אלא גם כלפיי מקומות לא מוכרים. הפרשנים שמודעים לכך שעל אף פערי הכישרון העצומים קורים דברים מעניינים בכדורסל האירופאי, וסקרנים לדעת מה יביא איתו אחד המאמנים הבכירים מעבר לים. בנוסף לכך, בלאט מתואר כמי שנהנה מהטוב שבכל העולמות - למד ממקור ראשון את התקפת פרינסטון של פיט קאריל, עבד מול המאמנים היוגוסלביים הגדולים, הוציא את המקסימום מקבוצות מעוטות כישרון ומשלב בין החריצות האמריקאית לגמישות האירופאית.
משחקי ההכנה אפשרו כמה פתחי הצצה למה שניתן לצפות מקליבלנד של בלאט. בתמונה הגדולה, הרושם הוא שבלאט מתכנן לבצע ניסוי שבאקלים הנוכחי של ה-NBA יהיה ייחודי - הוא שואף לנצל את אינטליגנציית המשחק הגבוהה במיוחד של שחקני הרוטציה שלו כדי ליצור כמה שיותר אפשרויות גם בהתקפה וגם בהגנה. רוב המאמנים ב-NBA מעדיפים ללמד את השחקנים שיטה מסוימת ולדבוק בה, כאשר בפלייאוף יוצרים התאמות קטנות בהתאם ליריבה. בלאט מעוניין לבנות קבוצה שתדע להחליף סגנונות בהתאם ליריבות המשתנות. ניתן לומר שזה המוטיב המשמעותי ביותר שהוא מביא מאירופה.
בהתקפה ניתן כבר לזהות מספר תרגילים מעניינים שמערבים את כל שחקני הקבוצה. המטרה של רוב התקפות קליבלנד היא ליצור את היתרון הקטן שיאפשר לכישרון העצום לבוא לידי ביטוי. לכן קליבלנד תנסה לרוץ בכל הזדמנות, פעמים רבות כל מה שלברון, קיירי ודיון וויטרס צריכים זה להגיע בתנופה מול הגנה לא מוכנה, כך נוצר אותו אפקט שמנסים ליצור התרגילים המורכבים. במהלך העונה אפרט לגבי האופציות ההתקפיות השונות של קליבלנד, כרגע חשוב להבהיר ששני הסנטרים, אנדרסון ורז'או וטריסטן תומפסון, מרגישים מאוד בנוח במשחק ההתקפה של הקאבס. לשניהם יש יכולות של אחד על אחד והם נהנים מההתמקדות בארבעת האחרים כדי להשיג לא מעט נקודות. מי שפחות בעניינים כרגע הם מייק מילר ושון מריון, אבל עבור שני הוותיקים האלה העונה האמיתית תתחיל במאי.
ההגנה של בלאט תהיה מעניינת יותר, כי זה התחום בו לקליבלנד יש הרבה יותר חסרונות. הגמישות תבלוט במיוחד בהגנה ובאה לידי ביטוי בהגנת הפיק נ' רול במשחקי ההכנה - מדי פעם שחקן הפנים הצטרף לדאבל-טים אגרסיבי (תומפסון עושה זאת בצורה הטובה ביותר), מדי פעם הוא הלך אחורה בסגנון מסורתי יותר ומדי פעם בוצעו חילופים אוטומטיים. דגש רב בלאט שם על רוטציה לאחר שההגנה מתפרקת, בעיקר התנפלות על קו השלוש. מספר פעמים בכל משחק התקפה מוצלחת נתקעה בזכות רוטציה חכמה ומהירה של שחקני הקאבס (פעמים רבות זה לא עבד וליריבה הייתה שלשה פנויה). מי שמבין את ההגנה של בלאט הכי טוב בינתיים הוא מתיו דלבדובה, הרכז המחליף שקיבל דקות רבות כי קיירי נעדר בחלק מהמשחקים. הקשיים של קווין לאב בצד הזה של הפרקט כבר בולטים, הוא בעיקר מתקשה בהגנה על שחקנים עם קליעה מבחוץ.
המבחן המשמעותי של בלאט יגיע בפלייאוף, אך גם העונה הרגילה של קליבלנד תהיה מסקרנת. עד כמה קשיי ההתאקלמות יבלטו? עד כמה טובה תהיה ההתקפה? האם ההגנה מספיק טובה לקונטנדרית? איך בלאט יחלק את הדקות של שלושת הגדולים? בקרוב נתחיל לקבל תשובות. בלאט מגיע ממקום בו כל הפסד הוא אירוע, הדינמיקה בינו לבין שחקנים שחלקם רגילים להפסיד לא מעט (לאב וכל מי שהיה בקליבלנד בשנים האחרונות) עשויה להתברר כנקודת מפתח נוספת. אם הוא יידע למצוא את מידת הרצינות הנכונה לעונה הרגילה ולתעל את הרצון של רוב שחקני הסגל להוכיח את עצמם ביחד ולחוד, זו תוכל להיות עונה נהדרת עוד לפני שהפלייאוף מתחיל.
