"ריאל מדריד במשבר".
משבר, לא פחות. זו הייתה ההגדרה בתקשורת הספרדית למצבה של אלופת אירופה ב-14 בספטמבר, לפני קצת יותר מחודש. אחרי שאיבדה יתרון 0:2 ונוצחה בידי ריאל סוסיאדד, ריאל מדריד חזרה לסנטיאגו ברנבאו ונחלה הפסד צורב 2:1 מול היריבה העירונית אתלטיקו מדריד. ברצלונה פתחה פער של שש נקודות כבר במחזור השלישי, ובידיעה שמאז ולנסיה ב-1971 לא הייתה קבוצה שהתאוששה מפתיחה כזו וזכתה באליפות, הפאניקה השתלטה על המועדון. האוהדים התמקדו בסמל איקר קסיאס וליוו אותו בקריאות בוז, התקשורת הבליטה את הבעיות בחדר ההלבשה והטעות בוויתור על צ'אבי אלונסו ואנחל די מריה, ואילו הנשיא הלחוץ פלורנטינו פרס הזעיק פגישת חירום. המערכת כולה נכנסה לסחרור.
רק אדם אחד בחר שלא להיסחף לתוך המערבולת. הוא גם היה האיש שהצליח לעצור אותה. "נתקן את הדברים תוך כדי תנועה ונסגור את הפער", הבטיח קרלו אנצ'לוטי לאחר צמד ההפסדים, ושכנע קודם כל את השחקנים שלו. "ריאל רק מתחילה להאיץ".
המאמן האיטלקי המנוסה צלח משבר דומה בעונה שעברה והמריא ממנו להשגת מטרת העל של המועדון - הדסימה הנשגבת. הוא גרם אז לתקשורת להתנצל בפניו ולאוהדים להאמין בדרכו. לכן לא התרגש גם הפעם. בדיוק כפי שהזיכרון היה קצר במעבר מהזכייה בליגת האלופות למשברון בפתיחת העונה, כך הוא נותר קצר במעבר משני ההפסדים הרצופים לגל הניצחונות המרשים עליו רוכבת ריאל לכיוון הקלאסיקו.
עכשיו, כשכריסטיאנו רונאלדו מפציץ ללא הכרה וההתקפה קטלנית מאי פעם, כבר מדברים שוב על שושלת. על מי שיכולה להיות "אחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים". אלא שכדי להיות שם, יודע ודאי אנצ'לוטי, צריך לנצח משחקים גדולים גם במסגרת הליגה. ואת זה, שכפי שיכולות להעיד ברצלונה ואתלטיקו, הוא עדיין לא עשה.
בחודש שעבר, בעיצומה של הפאניקה ששררה בעקבות ההפסד בדרבי, עמד אנצ'לוטי במבחן כפול.
תחילה, איקר קסיאס. קפטן הקבוצה, הסמל הבלתי מעורער של ריאל, נמצא כבר מעבר לשיאו. בעונה שעברה העדיף אנצ'לוטי את דייגו לופס כשוער הראשון שלו בליגה, אבל הפעם נתן גב לקסיאס מהרגע הראשון. הוא תמך בו אחרי המונדיאל הכושל, גיבה אותו אחרי כל טעות בפתיחת העונה ולא התרגש גם כאשר האוהדים בברנבאו יצאו נגד אלילם וביקשו לראות את שוער הרכש קיילור נבאס תופס את מקומו. "כמו שבחרתי בעונה שעברה בלופס, כך החלטתי העונה שקסיאס הוא השוער הראשון שלי", הבהיר אנצ'לוטי בכל הזדמנות, עד שהעיתונאים התייאשו.
הטיפול בנושא קסיאס קנה לאנצ'לוטי נקודות זכות אצל פלורנטינו פרס, המחובר מאוד לקפטן שלו. אבל נשיא המועדון היה אחראי בעצמו לחלק השני של המבחן. הוא לא אהב את הביקורות מסביב בנוגע למכירתם של צ'אבי אלונסו ודי מריה, וציפה מהמאמן שלו לגלות לויאליות ולא לגלגל את האשמה לקומת ההנהלה. אנצ'לוטי היה שם בשבילו. "אתה לא יכול לשנות מדיניות של מועדון עבור שחקן אחד", התייחס המאמן למכירה של די מריה, בראיון שהעניק ל"קאדנה קופה". "אנחל ביקש יותר מדי כסף והלך לקבל אותו במקום אחר. אני מאמן של מועדון, לא של שחקן מסוים. צ'אבי אלונסו? המקרה שונה לגמרי. הוא רצה לעזוב, ונעניתי לבקשתו. לא הייתה כאן בגידה".
שני המהלכים הללו, הסבירו במדריד, סידרו לאנצ'לוטי שקט ואף קרבו אותו צעד נוסף להארכת החוזה. קסיאס הרגיע לו את חדר ההלבשה, פרס את השדרה הניהולית. כך, התפנה המאמן לטפל בבעיות המקצועיות.
"הבעיות שלנו יסתדרו מעצמן, תוך כדי תנועה", המשיך סרחיו ראמוס את הקו של מאמנו. ריאל מדריד בסך הכול נזקקה לעוד קצת זמן, כדי לחבר את כל החלקים הישנים עם החדשים וליצור את האיזון הנדרש. הרי היא איבדה את שני השחקנים הכי קבוצתיים שלה. שניים מהמבשלים המצטיינים של הקבוצה, אבל גם אלה שידעו לחלץ כדורים, לחלק עומסים ולתרום למאמץ ההגנתי.
אלונסו היה ידוע כאיש שצועק ומכוון במשחק ההגנה. טוני קרוס, אלוף העולם הגרמני שתפס את מקומו, הביא עמו איכויות רבות ומגוונות. הוא שבה מיד את לבו של אנצ'לוטי, אבל לא ידע לדבר ספרדית ולא הרשה לעצמו להיות מנהל העבודה. חאמס רודריגס, איש 80 מיליון היורו שנכנס למשבצת של די מריה, נזקק גם הוא לזמן כדי להבין את המטלות הטקטיות שקיבל, לראשונה בקריירה. אחרי מונדיאל חלומי, הוא מצא עצמו במועדון פאר ובתפקיד שונה מאלו שמילא בקבוצותיו הקודמות. לא רק פליימייקר שמשחקים בשבילו, אלא קשר שרץ ועובד למען האחרים.
"גם בעונה שעברה היה לנו קשה להתרגל לשחק עם די מריה וצ'אבי אלונסו בשלישיית הקישור", הזכיר אנצ'לוטי. "זה תהליך שדורש זמן ותרגול. קרוס מכסה על צ'אבי, אבל חאמס שונה מדי מריה כי הוא לא פיזי כמוהו ושוקל 10 קילו פחות". התהליך עוד לא הושלם, אך הקולות שפקפקו בשינויים של ריאל כבר התפוגגו.
מאז ההפסד הביתי בדרבי, ריאל מדריד ניצחה בכל שמונת המשחקים שקיימה בליגה הספרדית ובליגת האלופות. בחמשת האחרונים תחת המוטו החדש: "להרחיק את הכדור ככל האפשר מהשער של קסיאס" - גם ההגנה השתפרה בצורה ניכרת והשוער הוותיק צבר ביטחון מחודש כשהוציא רק כדור אחד מהרשת. אולם, ההתקפה היא זו שהופכת את ריאל לקבוצה המרתיעה באירופה.
35 שערים הבקיעו הבלאנקוס ברצף הניצחונות הנוכחי, שכלל ארבע חמישיות ואפילו שמינייה אחת לרשת דפורטיבו לה קורוניה. בליגה, ריאל כבשה 30 שערים בשמונה מחזורים - ממוצע של 3.75 שערים למשחק. רונאלדו הבלתי ניתן לעצירה, חתום בעצמו על 15 משערי הליגה (50 אחוז). הוא מצא את הרשת לפחות פעם אחת בכל משחק בו שותף העונה, בליגה או בליגת האלופות. אם ריאל תמשיך בקצב המטורף הזה, ואפילו אם תאט לפרקים, היא תשבור את שיא 121 השערים לעונה מתקופת ז'וזה מוריניו. לא עניין של מה בכך, גם אם מדובר בסך הכול בהגנות המתבטלות של הליגה הספרדית. האתגר יהיה מול ההגנה נטולת הספיגות של ברצלונה.
ריאל כבשה 203 שערים ב-74 משחקים בעידן אנצ'לוטי. היא כבר לא נשענת בלעדית על המתפרצות האדירות שלה. הצירוף של שני מוסרים בחסד, כמו קרוס וחאמס, מאפשר לבלאנקוס לפרוץ הגנות צפופות גם במשחק מסודר וגם במצבים נייחים. קרוס אחראי על הקרנות שמנוצלות באחוזים גבוהים, בעוד חאמס הטכני בישל בשבת עם הרמה בסגנון די מריה ובאנפילד לא רק שהסתדר עם הקישור הפיזי של ליברפול אלא גם פיצח את ההגנה בהקפצה אומנותית שהסתיימה בשער של רונאלדו. יחד עם ההצטרפות הקבועה של המגנים, היכולת של הבלמים לדחוף קדימה, הרחבת הרוטציה עם החזרת הביטחון לאיסקו והתרומה הקבועה של קארים בנזמה, ריאל מציגה התקפה אקספלוסיבית. כזו שעדיין תלויה משמעותית ברונאלדו, אך יכולה להסתדר, למשל, ללא גארת' בייל.
ועדיין, אחרי כל ההצגות וכל השבחים, צריך לזכור מי היו הקורבנות של ריאל בדהירה הנוכחית. מדובר בבאזל, דפורטיבו, אלצ'ה, ויאריאל, לודוגורץ, אתלטיק בילבאו, לבנטה וליברפול. הצהרת הכוונות האמיתית צריכה להגיע במשחק גדול. ואת המשחק הגדול היחיד שהיה לה עד כה, אלופת אירופה הפסידה. למעשה, בעידן אנצ'לוטי השיגה ריאל רק נקודה אחת מתוך 15 אפשריות מול אתלטיקו וברצלונה בליגה. היא נוצחה בידי הקטלאנים בצמד מפגשי הקלאסיקו בעונה שעברה, הפסידה לאתלטיקו בבית העונה וגם אשתקד, ורק בוויסנטה קלדרון חילצה 2:2 בחודש מרץ האחרון.
אסור לשכוח את הניצחון על בארסה בגמר גביע המלך ואת ההארכה בדרבי של גמר ליגת האלופות, אבל בליגה, ובמיוחד באצטדיון הביתי מול שתי היריבות המושבעות, לאנצ'לוטי יש עדיין קוף מאסיבי על הגב. קוף שנושא את השלט: 0 ניצחונות, 0 תוצאות תיקו, 3 הפסדים. ולקוף הזה יש גם עבר.
שלוש פעמים זכה אנצ'לוטי בליגת האלופות כמאמן. הוא עשה זאת פעמיים עם מילאן ובמאי האחרון עם ריאל מדריד. אלא שכל הנפה כזאת באה על חשבון הליגה. בניגוד לפפ גווארדיולה בברצלונה או ז'וזה מוריניו בפורטו ואינטר, אנצ'לוטי מעולם לא הצליח לרוץ במקביל. הוא לא מצא את האיזון העדין הזה שיאפשר לזכות בשני המפעלים גם יחד. את צ'לסי, למשל, הוא הוביל לדאבל היסטורי בעונה הראשונה שלו במועדון, אך הודח בשמינית גמר האלופות ב-2010 על ידי אינטר של מוריניו, ובעונה שלאחר מכן נעצר ברבע הגמר וגם איבד את האליפות. גם את פריס סן ז'רמן הוביל לאליפות ראשונה מאז 1994, ובמקביל נעצר ברבע גמר הצ'מפיונס.
השבוע התבשר המאמן על בחירתו להיכל התהילה של הכדורגל האיטלקי (יוצג במהדורה הרביעית בינואר 2015, לצד נציג השחקנים המקומיים פאביו קנבארו ונציג הזרים דייגו מראדונה). גם מקומו בהיכל התהילה של ליגת האלופות כבר מובטח. לעומת זאת, כדי להיזכר בדברי הימים של הליגה הספרדית, שיא שערים לא יספיק. אנצ'לוטי צריך אליפות, ואליה מגיעים דרך ניצחונות במשחקים גדולים. כמו הקלאסיקו.
