שארלוט הורנטס: על הדבש ועל העוקץ

מאזן בעונה שעברה: 39:43. מקום 7 במזרח.

סיימה את העונה: הפסד בסיבוב הראשון 4:0 למיאמי היט.

העונה האחרונה של שארלוט בתור ה"בובקאטס" סימנה גם סוף של תקופה אומללה במיוחד, כשהקבוצה עשתה קפיצה שאיש לא ציפה ממנה לעשות והשתחלה לפלייאוף, בפעם השנייה בלבד בתולדותיה. הקבוצה, בבעלותו של מייקל ג'ורדן, עשתה שני מהלכים משמעותיים בקיץ 2013 – האחד, החתמת אל ג'פרסון שהגיע מיוטה, והשני היה הבחירה בסטיב קליפורד הלא-מנוסה כמאמן הקבוצה. בהכללה בוטה, ניתן לומר שהראשון דאג להתקפה, והשני להגנה. ג'פרסון, סנטר מאסיבי, מוכשר ומנוסה נתן עונה נפלאה עם 21.8 נקודות ו-10.8 ריבאונדים למשחק וסחב את שאר הסגל על כתפיו הרחבות. בצד השני של המגרש, הוא השתלב בצורה סולידית ומפתיעה בהגנה שבנה המאמן קליפורד.

שארלוט הצליחה להוריד את ממוצע הספיגה שלה למאה פוזשנים בלא פחות מ-7.7 נקודות מעונת 2012/13, נתון מדהים שעוזר להבין איך הקבוצה הצליחה לעלות מ-21 ניצחונות עד ל-43. קמבה ווקר, רכז הקבוצה שמר על ממוצע הנקודות שלו, 17.7, שהפך להרבה יותר לגיטימי כשהוא משמש ספק הנקודות השני אחרי ביג-אל, ובמקביל העלה את ממוצע האסיסטים שלו ל-6.1. מייקל קיד-גילכריסט, ג'ראלד הנדרסון, וג'פרי טיילור, שלושה שחקני כנף צעירים ומוכשרים. המשיכו להראות ניצוצות מעניינים בהתקפה, ואת עיקר הנזק הם עשו בצד השני. ג'וש מקרוברטס, ששיחק בחמישייה לצד ג'פרסון, היה חלק מהותי מהתקפת הקבוצה, שעשתה שימוש רב ביכולת המסירה שלו, והקליעה שלו מבחוץ עזרה לחפות על הטווח המוגבל של קיד-גילכריסט. האחרון, שהיה הבחירה השנייה בדראפט 2012, עדיין לא מסוגל להוות איום מחוץ לצבע, אך עוד ניגע בזה. בפלייאוף, הקבוצה עלתה מול ההיט של לברון, שלא הרגישו מאוימים לרגע, ופציעה של ג'פרסון מנעה אפילו את הסיכוי לניצחון כבוד.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

באו: לאנס סטיבנסון, מארווין וויליאמס, בריאן רוברטס, נואה וונלה (רוקי), פי.ג'יי האיירסטון (רוקי).

עזבו: ג'וש מקרוברטס, אנתוני טוליבר, לוק רידנאור, כריס דגלאס-רוברטס, די.ג'יי ווייט, ברנדן הייוורד.

בואו ניגש לנושא שבשבילו התחלתם לקרוא את זה – ההחתמה המרתקת של לאנס סטיבנסון. בשנה שחלפה סטיבנסון, בן ה-24, היה היחיד בהיסטוריה שהוביל את הליגה בטריפל-דאבלים וגם במספר הפעמים שבהם הוא נשף באוזן של השחקן הטוב בעולם. למעשה, העובדה ששחקן ברמתו של סטיבנסון, שכמעט נכנס לאולסטאר, מפורסם יותר בזכות דברים שלא קשורים בכדורסל, היא לבדה אמורה לרמוז בעדינות על אישיותו של השחקן. לסטיבנסון עבר מפואר, אגדי כמעט על מגרשי ניו-יורק בתור מתבגר, אך הוא לא הצליח לתרגם את משחקו האטרקטיבי למכללות. רק לארי בירד זיהה את הפוטנציאל והסכים להמר על הסווינגמן הבעייתי, אי-שם בבחירה ה-40 של דראפט 2010. הקיץ, לאנס היה אמור לסגור את המעגל ולקבל את החוזה הגדול הראשון שלו במדי הפייסרס, אלא שהצעת הקבוצה, 45 מיליון לחמש שנים, כנראה העליבה אותו או שפשוט רצה חוזה לטווח קצר יותר, אז הוא בחר לחתום על חוזה כזה (27 מיליון לשלוש שנים, שנה אחרונה לא מובטחת), אצל שארלוט. מסתבר שלאנס לא מפסיק להיות לאנס גם כשאין כדורסל. ההורנטס מצדם הימרו על שחקן מוכח וצעיר, עם ניסיון פלייאוף וכישרון התקפי נדיר שיכול להרים אותם לטופ של המזרח, בידיעה שהוא גם עלול לחרב בעצמו את כל מה שהם התאמצו כל כך לבנות בעונה שעברה.

הצרעות סיימו את חלקם בשוק השחקנים עם ההחתמות של בריאן רוברטס (שעבר בגליל, ועכשיו מוכיח את עצמו כרכז מחליף נהדר), ומארווין וויליאמס, שינסה לרכך את המכה של עזיבת מקרוברטס, וגם צפוי לקבל את מקומו בחמישייה.

בדראפט הקבוצה בחרה את הפוטנציאל הגלום בנואה וונלה בבחירה ה-9, ופי.ג'יי האיירסטון. וולנה הוא שחקן פנים שמגיע עם המון כישרון לצד המון סימני שאלה, ובקבוצה מקווים שיתפתח לשחקן חמישייה מגוון שמסוגל לקלוע מבחוץ ולנצל את יתרונותיו הפיזיים, ועוד שלל משאלות שלפני שנה הופנו כלפי קודי זלר. שלא כמו חברו לדראפט, וולנה כנראה לא יצליח להתברג ברוטציה כבר העונה. בדומה לסטיבנסון, גם האיירסטון הוא גארד גדול, אתלטי וכישרוני, שאופיו ההקשה דרדר אותו בדראפט, עד לבחירה ה-26 במקרה שלו. האיירסטון סולק ממכללת צפון-קרוליינה ובשנה שעברה שיחק בליגת הפיתוח כדי להשתפר ולקבל חשיפה לקראת הדראפט, במהלך שמתחיל להיות יותר ויותר לגיטימי ככל שעולה קרנה של הדי-ליג. האיירסטון הוא קלעי מוכשר עם טווח מרשים שבא צמוד לטונות של ביטחון עצמי, שהובא כדי לעזור לרווח את המשחק סביב ג'פרסון, שכן הקליעה מבחוץ הייתה חסרון רציני של הקבוצה בעונה שעברה. בכל מה שקשור למה שמחוץ למגרש, ההנחה היא שהקבוצה כבר מינתה שחקן שיוודא שהוא ולאנס לא יוצאים למועדונים לבדם.

בעיית הקליעה המתוקשרת של קיד-גילכריסט, שקלע רק שלשה אחת מתשע ניסיונות, לא קיבלה מענה ראוי בשנתיים שלו בליגה, והרבה רואים בו מקרה אבוד. העונה אולי נזכה לרמז חיובי, לאחר שעבד עם מארק פרייס האגדי (מאמן הקליעה של הקבוצה שעובד אתו כבר שנים), ושינה לחלוטין את מה שהיה הג'מאפ-שוט הכי מטריד בליגה. קיד-גילכריסט הוא אחר השומרים הכי טובים בעמדה שלו, ושחקן אקטיבי במיוחד עם דרייב ואופי שכל מאמן מייחל להם, כל שיפור בתחום הקליעה עשוי לחולל פלאים לקריירה של הסמול-פורוורד מקנטאקי.

בשבועות האחרונים נאלצו בקבוצה להתמודד עם צרות ממקור לא צפוי (מקור צפוי – סטיבנסון או האיירסטון) כשהגארד-פורוורד ג'פרי טיילור הואשם בתקיפה והורחק מכל פעילויות הקבוצה שעד שיתברר העניין. זוהי תקופה שבה הנושא עולה למודעות בליגות הספורט המקצועניות באמריקה וה-NBA ינסו להימנע מהבושות שליגת ה-NFL עשתה לעצמה בקיץ האחרון.

חמישייה: קמבה ווקר, לאנס סטיבנסון, מייקל קיד-גילכריסט, מארווין וויליאמס, אל ג'פרסון

ספסל: ג'ראלד הנדרסון, קודי זלר, גארי ניל, ג'פרי טיילור, בריאן רוברטס, פי.ג'יי האיירסטון, נואה וונלה, ג'נארו פארגו, ביסמאק ביומבו.

מאמן: סטיב קליפורד, עונה שנייה בליגה ובקבוצה.

מועמד לפריצה: גארי ניל הגיע במהלך העונה שעברה בטרייד מהבאקס, והעונה תהיה לו הזדמנות לשקם את המוניטין הפגועים, שעבר את כל הדרך מ"אלוף" בסן אנטוניו ל"מוקצה" במילווקי בפחות מעונה. ב-22 משחקים במדי ההורנטס בעונה החולפת, ניל עשה מה שניל עושה - לקלוע. רק לקלוע. 11.2 נקודות לערב, 40.8 אחוז לשלוש, 49-51 מהקו. ניל ינסה להיות המחליף הראשון בגארדים, ואולי אפילו יחמוד את תפקיד השחקן השישי, אם יפתח את העונה חם. כשחקן התקפה, יש לו יכולת ספציפית שקליפורד ההגנתי מעריך מאוד. ראוי לציין גם את ג'פרי טיילור, על אף חוסר הפופולאריות של הבחירה בו, ויש לו את הכישרון לעשות צעד רחב קדימה.

מועמד לדעיכה: ביסמאק ביומבו הגיע לליגה ומיד קוטלג כסרג' איבקה הבא. הוא נסחף על גלי ההייפ של הקונגולוזי כמה שהיה יכול, עד שהגיע לחוף. אחרי שלוש עונות בליגה, רק מעטים עוד מקווים שביומבו יהפוך לשחקן חמישייה בסופו של דבר. האתלטיות שלו כבר לא מסתירה את המינוס שהוא מהווה בהתקפה, וממוצעי הנקודות שלו, שצונחים משנה לשנה, משקפים זאת. רוטציית הגבוהים מתעבה מעליו, ויהיה קשה יותר מאשר בעונה שעברה לקושש לו דקות.

אקס-פקטור: לאנס סטיבנסון. מעט מוזר לקרוא לאחד מכוכבי הקבוצה אקס פקטור, אבל סטיבנסון מקבל מעמד חריג. האופי הנפיץ שלו, בשילוב הכישרון הנפלא בשני צדי המגרש, מורידים עשר ניצחונות מהתסריט הפאסימי ומוסיפים עשר לתסריט האופטימי של הקבוצה. אם לאנס יחליט לראות בשארלוט את השלב הבא בקריירה שלו כוותיק שבא להנהיג את הקבוצה להצלחה בפלייאוף – הצרעות מסוגלים להתברג טוב ולנצח סדרה. אם הוא יחליט אחרת, הלוואי שיהיה שם מי שיתעד את זה ויעלה לרשת.

תסריט אופטימי: לאנס בוחר בדרך הישר. ג'פרסון ממשיך להעביר סדנאות מתחת לסל ביעילות הבלתי נסבלת שלו, ההגנה מהדקת עוד חור בחגורה וחונקת את היריבות המתוסכלות. קיד-גילכריסט קולע שלשות בקצב של יותר משתיים בעונה, וקמבה ווקר מנצח על הלהקה, בורר זריקות בסלקטיביות של רכז שיש לו פתאום עם מה לעבוד, מוסר ומריץ את כולם עם האנרגיה המדבקת שלו. קליפורד מאמן העונה. ג'ורדן בעלים סביר. המזרח מתברר כגרוע בערך כמו בשנה שעברה, והצרעות מתעופפות בקלילות מעבר לדבוקת הקבוצות הלא-מרשימות שמצליחות להשתחל לשמונה הראשונות בדרך למקום ה-3 עם מאזן 31:51. בפלייאוף הן גם מנצחות אחת מהן לפני יציאה בסיבוב השני.

תסריט פסימי: לאנס לוקח את פי ג'יי תחת חסותו, והשניים מקבלים פינה קבועה ב-TMZ. ווקר לא מעדכן את בחירת הזריקות שלו, ביג-אל מתוסכל, זורק מילה בתקשורת. גארי ניל עושה חרם על כולם, וקליפורד לא מסתדר עם הסגל שלו. ההגנה סובלת, ההתקפה חורקת ושארלוט עושה צעד אחורה וכמעט מפסידה את הפלייאוף. מקום 8, 45:37, ועוד סוויפ מריר.

תחזית: יותר מהכול, ההימור על לאנס הוא כמעט רומנטי בעיניי, ואני לא יכול ללכת נגדו. לאנס מטייל על חבל דק מאוד, אבל כשהוא מצליח, הוא שחקן שיכול להרים את ההתקפה התקועה של שארלוט למקום סביר, שיאפשר להגנה שלהם לנצח משחקים. אם שאר שחקני הסגל ימשיכו להתקדם (או יישארו בשיאם) בניצוחו של קליפורד, שארלוט תמצא דרך להתברג בחמש הראשונות במזרח הבינוני. 36:46 מקום 5, ניצחון פלייאוף, אבל הפסד בסדרה.

לכתבות של אורן לוי באתר ה-NBA של כריס שרידן