כולם ידעו שהזמן אוזל, שאלה הימים האחרונים של בובי ריגס בעולם, השעות האחרונות, שעוד מעט כבר יהיה מאוחר מדי. גם בילי ג'ין קינג ידעה זאת, אז היא הרימה את הטלפון וצלצלה לשותפה לטנגו ההיסטורי ההוא. לוח השנה הראה על 24 באוקטובר, 1995, 22 שנה מאז התחרו אחד בשני באחד הרגעים המיתולוגיים בתולדות הספורט האמריקאי, 22 שנה מאז קשרו את שמם ומורשתם זה בזו. הם החליפו "אני אוהב אותך" ב"אני אוהבת אותך", ובובי ריגס אמר: "נו, עשינו את זה. באמת עשינו שינוי, הלא כך?"
עם עצם השינוי קשה להתווכח. אבל 19 שנה למותו של בובי ריגס - הנוכל, השוביניסט, האלוף - אי אפשר שלא להטיל בספק את הדרך שהובילה לשינוי הזה, ובפרט, אי אפשר שלא לשאול את השאלה שנשאלה בארצות הברית מ-1973 ועד הסיום: האם ייתכן שאחד מאירועי הספורט החשובים בהיסטוריה בעצם היה מכור? ואם כן, האם זה באמת משנה?
בובי ריגס נולד ב-1918 בלוס אנג'לס לאב כומר ואמא שהתעסקה בלדאוג גם לחמשת ילדיה האחרים. לאורך השנים, כשידובר רבות בשנאת הנשים שלו, יוזכר ששניים מהמאמנים הכי חשובים בחייו כנער בעצם היו מאמנות: אסתר ברתוש, שהדריכה אותו מגיל 11, ואלינור טננט, שהלוותה לו 650 דולר בקיץ של 1937 כדי לקנות בגדים וציוד. והמאמנות הללו עשו עבודה מצוינת. כשהיה בסך הכל בן 20, סייע ריגס להוליך את נבחרת ארצות הברית לזכיה בגביע דייויס, ואותת על כוכב חדש בשמי הטניס האמריקאי. מול צמד השחקנים האמריקאים הטובים ביותר דאז, דון באדג' (1.85 מ') וג'ק קרמר (1.88 מ') ריגס (1.70 מ') אמנם היה מצוי בנחיתות פיזית ברורה, אך הוא דאג לפצות עליה עם טכניקה וטקטיקה עילאית. באליפות צרפת הפתוחה של 1939 נעצר רק בגמר על ידי בן ארצו דון מקניל, וקיבל המון ביטחון לקראת טורניר ווימבלדון שעמד בפתח.
כל כך הרבה ביטחון, שבימים לפני משחק הפתיחה, בובי ריגס שוטט ברחובות לונדון וגילה שיחס סוכנויות ההימורים על זכיה שלו עומד על 1 ל-25. בנקודה הזאת ניתן רק להניח שספורטאי בטוח בעצמו במיוחד היה גם מהמר על עצמו. אבל בובי ריגס היה יותר מבטוח בעצמו. הוא שילב ביטחון עצמי עם יהירות, נרקיסיזם עם תמימות, והחליט להציב הימור כמעט חסר תקדים: שיזכה לא רק בטורניר היחידים, אלא גם בזוגות, וגם בזוגות המעורבים - דבר שאף אחד לא עשה, אף פעם, בטח לא חובבן אמריקאי בן 21 עם 500 דולר מיותרים.
זה נגמר בניצחון על בן ארצו אלווד קוק בגמר של טורניר היחידים, ניצחון בצוותא עם אותו אלווד קוק על צמד בריטי בגמר של טורניר הזוגות, וניצחון עם אליס מארבל האמריקאית על צמד בריטי בזוגות המעורבים. הפרס הכספי מסוכנויות ההימורים היה 108 אלף דולר - משהו כמו 1.7 מיליון דולר בכסף של היום.
מאוחר יותר היו זכיות באליפות ארצות הברית הפתוחה (1939, 1941) וב"אליפות המקצוענים" היוקרתית ב-1946, 1947 ו-1949. בערך באותה תקופה, בין אם בשל שעמום רגעי מהמשחק או רצון להגביר את האדרנלין והמזומנים, בובי ריגס החל להתמכר להימורים - לא בקזינו, לא במירוצי סוסים, לא בשולחנות הקלפים, כי אם במגרשי הטניס והגולף, המקומות בהם היה תלוי רק בעצמו ולא במזל. היסטוריון הטניס באד קולינס סיפר בשנה שעברה ל-ESPN על משחק זוגות ספציפי בשנות הארבעים, בו ריגס ובן זוגו הובילו בשתי מערכות, והפסידו את השלוש הבאות במכוון טריק ידוע שהאלוף שכלל עד כדי אמנות. "תמיד היה כסף מעורב במשחקים של בובי", אמר קולינס.
ריגס פרש מטניס מקצועני ב-1959, אך קשה להגיד שהוא ממש תלה את המחבט. במקום, הוא החל לשחק משחקים בודדים על כסף במועדונים בשיקגו, ניו יורק וקליפורניה. הדבר האהוב עליו בתקופה ההיא ליפול במכוון לפיגור מערכה או שתיים, ואז להציע יחס הימור גבוה יותר לניצחון שלו. בדרך כלל, היריב הביט על טניסאי העבר המזדקן, אז בשנות הארבעים לחייו, הביט על לוח התוצאות, וקפץ על ההצעה, רק כדי לגלות שהוא נכנס למלכודת. מרגע שההימור החדש הוסכם, בובי ריגס שב להיראות כמו האלוף שהיה, וכיסח ליריבים שלו את הצורה פעם אחר פעם.
"אני חי בשביל המשחק, בשביל קרב המוחות", אמר ב-1973 ל'ספורטס אילוסטרייטד'. הימורים מסוימים מעולם לא עשו לי את זה. אני שחקן קזינו רע כי מעולם לא למדתי. לעולם לא אתקרב למסלול מירוצים. אני כזה שעושה, לא כזה שצופה. מניפולציות פסיכולוגית זה הקטע הגדול שלי, אבל הקוביות לא יכולות לשמוע אותי והסוסים לא מקשיבים. אנשים לא מבינים כראוי את המנטליות של הנוכל (בכל פעם שריגס אומר 'נוכל', תדעו שבאנגלית זה Hustler, מושג שמתאר סגנון חיים של ממש, ושטרם הומצאה לו מקבילה בעברית). להיות נוכל זו לא בושה. במקור הכוונה היא לאדם לא מאוד מושך שזז הרבה והיה צריך לתחמן אנשים בשביל להתפרנס. הוא שם על עצמו תחפושת, זחל מתחת סלע. אני חושב ששיניתי את זה. הבאתי תחכום לנוכלות והענקתי למושג כבוד".
על אף חיבתו הגדולה להימורים עליהם יכול היה לשלוט, אלוף ווימבלדון לשעבר החל להתמכר לאדרנלין והימר בסכומים גדולים גם על משחקי פוטבול. יום אחד הפסיד קרוב ל-30 אלף דולר תוך כמה שעות. אשתו השנייה הכריחה אותו ללכת לפסיכיאטר כדי לטפל בבעיה המתהווה, וריגס הסכים: הוא הלך פעמיים בשבוע לשעה וחצי ושיחק ג'ין רמי עם הפסיכיאטר שלו. "אם אני לא יכול לשחק על סכומים גבוהים, אני משחק על סכומים נמוכים. אם אני לא יכול לשחק על סכומים נמוכים, אני נשאר במיטה", אמר פעם. "כל החיים שלי היו תחרות. כמו שאנשים משתוקקים לאלכוהול או לנשים, אני משתוקק למשחקים".
ואז, בתחילת שנות השבעים, בובי ריגס מצא את המשחק הגדול של חייו: גברים מול נשים.
בתחילת שנות החמישים של חייו, שם ריגס לב לתנועה לשחרור הנשים שהופכת קולנית יותר ויותר באוזניו חסרי הסובלנות. הימים היו ימי מהפכה ונשים דרשו שוויון, דרישה ששוביניסטים לא ממש ידעו כיצד לאכול, ובובי ריגס החליט לרכב על גביה בחזרה למרכז תשומת הלב בארצות הברית. "נשים שיכולות - עושות. נשים שלא יכולות - הופכות לפמיניסטיות", אמר פעם. בפברואר של 1973 הוא הציע במסיבת עיתונאים 5,000 דולר לטניסאית - כל טניסאית - שתצליח לנצח אותו. ריגס רצה לשחק מול הטובות ביותר בעולם, להוכיח שגם בגיל 55 הוא יכול לנצח אישה בשיא הקריירה, ולאחר שבילי ג'ין קינג סירבה, מרגרט קורט, אחת הטניסאיות הגדולות בהיסטוריה, הסכימה. "המוניטין שלנו בסכנה", אמרה קינג לתקשורת האמריקאית מספר ימים לפני המשחק. "אני חוששת שבובי ינצח. הוא אידיוט זקן שצובע את השיער, זז כמו ברווז והראיה שלו לא טובה. אין לנו מה להרוויח".
החששות של בילי ג'ין קינג היו מוצדקות. ריגס לקח את המשחק מאוד ברצינות, התאמן קרוב ל-12 שעות ביום, ונכנס לראשה של קורט. כשעלה למשטח הושיט לה זר פרחים ליום האם, שחלילה לא תשכח שהיא קודם כל אישה, ורק אחר כך טניסאית. "את מבינה שזה המשחק הכי חשוב בחיים שלך? תחשבי כמה נשים סומכות עליך", אמר לה לפני המערכה הראשונה. המשחק עצמו היה, בשתי מילים, לא כוחות: הטכניקה הנפלאה של ריגס ערערה את קורט, שביצעה טעויות רבות והפסידה 6:2, 6:1 אחרי 57 דקות בלבד, במשחק שייקרא בארצות הברית "טבח יום האם".
בילי ג'ין קינג צפתה בנעשה בטלוויזיה. בסיום, יצאה מכליה מרוב עצבים. היא התקשרה לבעלה ואמרה: "אני חייב לשחק מולו. יש לנו משהו להוכיח". בו בזמן, בובי ריגס לא הפסיק לחייך במסיבת העיתונאים. "עכשיו אני רוצה את קינג", אמר. "אשחק מולה על חימר, על דשא, על עץ, בטון, שיש או על גלגיליות. צריך להמשיך עם סיפור המגדר הזה, מעכשיו אני מומחה נשים".
צפו בראיון עם בובי ריגס אחרי המשחק מול מרגרט קורט
בשבועות הבאים התברר כי ריגס הוא מכונת יחסי ציבור אדירה, שידע לזהות את אחת מנקודות התורפה של החברה האמריקאית דאז, וללחוץ עליה ללא הפסקה. "בילי ג'ין קינג אחד השחקניות הטובות אי פעם, אבל אין לה סיכוי מולי, טניס נשים הוא כל כך נחות לעומת טניס גברים, וזה מה שהופך את המשחק הזה, עם גבר בן 55, לטוב בכל הזמנים", התמוגג בפני העיתונאים. "נסעתי לראות אותה בווימבלדון, ואחרי שראיתי את הנשים שם אפשר להגיד שיש לי יותר מדי ביטחון עצמי. אנשים שואלים אם יש לי תכנית משחק לבילי ג'ין. אני לא צריך תכנית משחק. אני מתכנן להפציץ את בילי ג'ין קינג ולהחזיר את תנועת שחרור הנשים 20 שנה אחורה. הדרך הכי טובה להתמודד עם נשים היא לדאוג שיהיו בהריון ויחפות. נשים משחקות בערך 25 אחוז מהרמה של הגברים, אז הן צריכות להרוויח 25 אחוז בהשוואה לגברים". פעם אחת פנה ישירות לקינג על גבי התקשורת, ואמר: "את מתעקשת שנשים יכולות לספק טניס קרוב לזה של גברים. אני מאתגר אותך להוכיח את זה. אני חושב שלא רק שלא תצליחי לנצח שחקן מהטופ העולמי, גם לא תצליחי לנצח אותי, אדם מבוגר ועייף".
קשה לדעת כמה ריגס האמין במנטרות עליהן חזר - נניח, שמקומן של נשים הוא בחדר השינה ובמטבח, בסדר הזה - אבל בשלב מסוים כבר לא היה מקום לעומק של דמויות, לכל צבע שהוא לא שחור או לבן: בילי ג'ין קינג היתה דבר אחד, בובי ריגס היה ההיפך המוחלט וזהו זה. "אני לא רוצה לעצור את הנשים, פשוט תמיד היה נראה לי שגברים יותר מוכשרים, חכמים, טובים ופיזיים יותר", צוטט כאומר בספר 'Tennis Confidential'. "אני לא יכול לחשוב על משהו שאישה עושה שגבר לא יכול לעשות טוב יותר. אין דבר שאישה יכולה לעשות טוב יותר, מלבד תינוקות". בשלב הזה קינג כבר הבינה עם מי יש לה עסק, ובכל זאת, גם היא החלה להילחץ. זה לא היה עוד משחק. זה היה משחק עם פוטנציאל להפוך לאמירה לכאן או לכאן, לקדם את שוויון הזכויות של הנשים (אם בטניס עסקינן, נניח, כשבילי ג'ין קינג זכתה בווימבלדון ב-1968, היא לקחה הביתה פרס כספי בשווי 37.5 אחוז מזה שלקח אלוף הגברים, רוד לייבר) או, כפי שריגס עצמו אמר, להחזיר אותה שנים רבות אחורנית.
ג'רי פרנצ'יו, שארגן את הקרב המפורסם בין מוחמד עלי וג'ו פרייז'ר ב-1971, עזר לגייס את הפרס הכספי - 100 אלף דולר למנצח - וב-20 בספטמבר, 1973, עלו בובי ריגס ובילי ג'ין קינג למגרש ביוסטון, מוכנים ומזומנים למשחק הטניס הגדול בכל הזמנים. שיא צופים של 30,472 אלף איש - ביניהם סלבדור דאלי וגלן קמפבל - ישבו ביציעים. 50 מיליון אחרים צפו בנעשה על גבי הטלוויזיה, לאחר ש-ABC רכשה את זכויות השידור ב-750 אלף דולר והציבה בכס השדר את הווארד קוסל האגדי. קינג נישאה אל תוך המגרש על ידי גברים לבושים כעבדים כמו היתה קליאופטרה, בעוד ריגס עשה את דרכו פנימה בתוך ריקשה, מוקף נשים בלבוש חלקי ביותר. הם נפגשו במרכז המגרש והחליפו מתנות: אלופת ווימבלדון קיבלה סוכריה גדולה, והעניקה לאלוף ווימבלדון לשעבר גור חזירים.
קינג למדה דבר או שניים מההפסד של מרגרט קורט. מעבר לעובדה שהיתה הרבה יותר בוגרת באופיה, הרבה פחות נתונה ללחץ, לרחשי הקהל, למניפולציות שוביניסטיות, היא נותרה בקו האחורי, התישה את יריבה בן ה-55 וחיכתה לטעויות שהגיעו בכל פעם מחדש. אחוזי ההגשה של ריגס היו נמוכים מהרגיל. זה נגמר, בתום שעתיים וארבע דקות של משחק, ב-4:6, 3:6, 3:6 מוחץ לזכות האישה. "זהו רגע שיא של חיים שלמים בספורט", אמר קינג בסיום. "טניס תמיד היה שמור לעשירים, ללבנים ולגברים, ואני תמיד ניסיתי לשנות את זה. יש עדיין הרבה מה לעשות, אבל זו נקודת התחלה נהדרת". במאמר המערכת של 'ניו יורק טיימס' נכתב כי קינג הצליחה, במשחק אחד, לעשות מה שרוב הפמיניסטיות לא מצליחות לעשות למשך חיים שלמים, ובספר Game, Set, Match: Billie Jean King and the Revolution in Women's Sports נכתב: "הרבה פעמים ספורט ופמיניזם עבדו במישורים שונים שלעתים הזיקו אחד לשני. בילי ג'ין קינג היתה הספורטאית הנדירה שהצליחה לחבר אותם".
ומכאן, לתחקיר שמציב את כל המשחק ההיסטורי ההוא תחת סימן שאלה מסוים.
אין ממש שורה תחתונה חד-משמעית בתחקיר בן 8,300 המילה של תכנית 'Outside The Lines', אולם במלאת 40 שנה ל"קרב המינים" המפורסם, הוא העלה שלל תהיות בנוגע לכשירות המשחק מצידו של ריגס. נניח, שבניגוד למשחק מול מרגרט קורט, הפעם, משום מה, הוא סירב להתאמן באופן סדיר. במקום זה שיחק מול מספר מפורסמים (ביניהם דסטין הופמן וג'וני קרסון) או חובבנים עם כמה מאות דולרים פנויים, שתה המון אלכוהול, עישן המון סיגרים, הצטלם לפרסומות וחגג את מעמדו המחודש כסלבריטאי של ממש. בנו יגיד כי המשחק מול קינג היה הראשון אליו אביו - בדרך כלל פריק של אימונים והכנות - לא התכונן כלל. על פי ESPN, ריגס אמר למאמנו: "אל תהמר עלי", מה שגרם למאמנו לחשוד שהאלוף לשעבר הולך להפסיד בכוונה טענה שאותו אלוף הכחיש עד סוף ימיו, ולפי דיווח אחד אף הסכים להיבדק בפוליגרף.
בתקופה ההיא ריגס החל להתרועע עם מספר טיפוסים מפוקפקים, חלקם מהמאפיה של שיקגו. בתחקיר ESPN מועלה האפשרות לפיה אלוף ווימבלדון לשעבר התחייב לנצח את מרגרט קורט, להגיע כפייבוריט ברור למשחק מול בילי ג'ין קינג, להפסיד במכוון, ולדאוג שהאנשים הנכונים - במקרה הזה, אנשי מאפיה להם היה חייב כמאה אלף דולר - יהמרו על היריבה, ובכך יקבלו את כספם. בנו של אגדת הטניס דון באדג' טען בפני ESPN כי אביו היה משוכנע שהמשחק היה מכור: "הוא בהחלט שמע שריגס מכר את המשחק, מכר אותו תמורת 100, 200 או 500 אלף דולר. אבא שלי אמר - ריגס יכול היה לקרוע אותה בכל יום בשבוע, כמו שהוא עשה מול מרגרט קורט".
בכתבה הנ"ל צוטט מומחה למאפיה האמריקאית, שאמר: "בהתחשב בכל הקשרים שהיו לריגס ובצורה בה בכירי המאפיה נהגו, קשה להאמין שהם לא ציפו ממנו למכור את המשחק. בהחלט נראה שהיה שם מניע ואפשרות". פרשן טניס של BBC הגיב לספקולציה גם כן: "כולנו האמנו שמשהו קרה, וכולנו עדיין מאמינים. זה לא העובדה שבובי הפסיד, כמו שהוא נראה פשוט גמור. כולנו תהינו האם השועל הוותיק עשה זאת שוב"; אפילו הטניסאית האגדית כריסי אברט הודתה: "אני חושבת ש-99 אחוז שקינג ניצחה בצורה הוגנת, אבל עם בובי ריגס אי אפשר לדעת".
אחת הביקורות הגדולות ביותר ששמע דון ואן נאטה, כתב ESPN שערך את התחקיר שפורסם בשנה שעברה, עסקה בשאלה איפה היו שלל כתבי הספורט לאורך השנים: אם היו כל כך הרבה חשדות, מדוע כולם שתקו? בצ'אט שערך עם הגולשים, נתן את התזה שלו לנושא: "זה היה רגע שעולם הטניס הוקיר... והרבה אנשי טניס, כולל כתבי טניס, התאהבו בנרטיב הזה". בילי ג'ין קינג עצמה ראתה בעצם הטלת הספק סוג של שוביניזם - הרי איך ייתכן שאישה מנצחת גבר? חייב להיות פה משהו מעבר לזה. "הרבה אנשים הפסידו כסף", אמרה ל-ESPN. "הרבה אנשים לא אהבו לראות אישה מנצחת, אז הם ממציאים סיפורים. קשה להם. קשה מאוד לאגו שלהם". כמו כן, שבה והוסיפה שאם בכסף בובי ריגס היה מעוניין, היה עדיף לו לנצח ולהמשיך עם השטיק הזה - לעבור לשחקנית הבאה, ואז לשחקנית הבאה, לפרסומות וראיונות והופעות אורח בטלוויזיה, מקומות שבדרך כלל שמורים למנצחים ולא למפסידים.
ב-1974 קיבל ריגס 100 אלף דולר לשנה כדי לשמש סוג של מארח ומדריך גולף וטניס בקזינו בלאס וגאס. ב-1988 אובחן כסובל מסרטן הערמונית, וב-1990, חמש שנים לפני מותו בגיל 77, נשאל בפעם המי יודע כמה על כשירות המשחק ההוא. "לא נתתי לבילי ג'ין קינג לנצח", אמר למגזין 'עולם הטניס'. "הימרתי במשחק ההוא על עצמי, והפסדתי. האמת היא שלא שיחקתי טוב. זה היה הפסד מאוד, מאוד מר. להגיד שהמשחק היה מכור לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. ההפסד הזה היה החוויה הכי מאכזבת ומייאשת בחיי. לא הערכתי אותה כראוי, והערכתי את עצמי יותר מדי".
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il