תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 38:44, מקום שישי במזרח.
סיימו את העונה: בהפסד 4:1 בסיבוב השני למיאמי, לאחר ניצחון 3:4 בראשון על טורונטו.
הפרויקט המגלומני של מיכאיל פרוחורוב אמור היה להגיע לשיא בעונה שעברה עם סגל שעלה לו 197 מיליון דולר במשכורות ומיסים עליהן. אל דרון וויליאמס, ג'ו גונסון וברוק לופז הצטרפו פול פירס, קווין גארנט וג'ייסון טרי שהגיעו בטרייד מבוסטון ואנדריי קירילנקו שהוחתם כשחקן חופשי. בוסטון קיבלה בתמורה שלוש בחירות סיבוב ראשון בלתי מוגנות שנפרשו על פני חמש שנים, עד 2018. מי שנבחר להדריך את אוסף הכוכבים הזה היה ג'ייסון קיד, בעונה הראשונה שלו כמאמן. הפתיחה הייתה מאכזבת מאוד - ההתקפה הייתה מבולגנת, ההגנה אדישה וחסרת תיאום. את החודשיים הראשונים של העונה הנטס סיימו עם עשרה ניצחונות מ-31 משחקים ומקום 29 ביעילות הגנתית. ברמה הפרסונלית, דרון סבל מפציעות ולא הזכיר את עצמו, גארנט בן ה-37 בקושי היה אפקטיבי וקירילנקו וטרי לא נכנסו לעניינים.
דווקא פציעה מסיימת עונה של לופז, שב-17 המשחקים בהם שיחק היה הקלע המוביל והשחקן היעיל בקבוצה, הובילה לשינוי חיובי. ברגע שקיד עבר להרכב נמוך עם גארנט בסנטר ופירס בפאוור פורוורד הקבוצה שלו מצאה לעצמה זהות והפכה לאחת הטובות במזרח. הזהות הזאת הייתה של קבוצה שמנצלת מיס-מאצ'ים בהתקפה ומרבה לבצע חילופים ולהפעיל לחץ על שחקני החוץ בהגנה. מאז שינוי השיטה ברוקלין השיגה שיפור של 2.3 אחוזי שדה, 5.7 זריקות משלוש, 2.7 חטיפות ו-2.3 איבודים של היריבות שגם קלעו שלשות ב-3.8 אחוזים פחות טוב. כל אלה הם שינויים דראסטיים במהלך עונה. המרוויח המרכזי מהשינוי היה שון ליבינגסטון שנכנס לחמישייה לצד דרון והשתלב נהדר גם בהתקפה וגם בהגנה.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף חיכתה טורונטו הנלהבת שמאוד רצתה לעצור את קבוצת המיליונרים. התפתחה סדרה מרתקת והפכפכה שהסתיימה עם גג מנצח של פול פירס על קייל לאורי במשחק השביעי שנערך בקנדה. בסיבוב השני ברוקלין פגשה את מיאמי. הנטס ניצחו את ארבעת מפגשי העונה הרגילה, אבל האלופה הבהירה שהפלייאוף הוא סיפור אחר. כל המשחקים היו צמודים במחצית הראשונה, אבל בשניים מיאמי הצליחה לברוח בשנייה, שניים אחרים היא ניצחה במאני טיים ורק אחד הלך לכיוון של הניו יורקרים. הכוכב של ברוקלין בפלייאוף היה JJ שקלע 21.2 נקודות באחוזים נהדרים מכל הטווחים. דרון, לעומתו, אכזב עם פחות מ-40 אחוזים מהשדה ויותר מדי משחקים חלשים, כשהשיא היה 0 מ-9 מהשדה במשחק השני מול מיאמי.
פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ג'ארט ג'ק וסרגיי קראסב (בטרייד מקליבלנד), בויאן בוגדנוביץ' (מפנרבחצ'ה), מרקל בראון (רוקי, בחירה 44), קורי ג'פרסון (רוקי, בחירה 60), ווילי ריד וג'רום ג'ורדן (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).
עזבו: פול פירס (חופשי, לוושינגטון), שון ליבינגסטון (חופשי, לגולדן סטייט), מרכוס תורנטון (בטרייד לבוסטון), אנדריי בלאץ' (חתם בסין), ג'ייסון קולינס (עשה את שלו).
בהתחשב בנסיבות, עונת הבכורה של ג'ייסון קיד כמאמן הייתה טובה מאוד. השינוי שהוא ביצע דווקא בעקבות פציעה של השחקן הטוב ביותר שלו היה מרשים, היכולת שלו לשלוט על האגואים הרבים ולגרום לכולם לשחק בהתאם לטובת הקבוצה הפתיעה לטובה. נשאר רק אגו אחד להשתלט עליו, האגו שלו. הרגע המשונה של הקיץ של ברוקלין היה רגע העזיבה של קיד. יום בהיר אחד הוא החל להביע חוסר שביעות רצון והניע תהליך שהסתיים בהתרת החוזה שלו ומעבר למילווקי, שנתנה בתמורה שתי בחירות סיבוב שני. למה קיד פוצץ את העסק ועזב קבוצה חזקה עבור אחת מנמושות הליגה? השערות רבות הועלו. המרכזיות דיברו על תאקל בין קיד לג'נרל מנג'ר בילי קינג, רצון של קיד לקבל יותר כוח בתוך המועדון (מה שצפוי לקרות במילווקי), יחסי ידידות של קיד עם אחד מהבעלים החדשים של הבאקס ואמונה שלו שלנטס אין לאן להתקדם והעתיד נמצא בוויסקונסין. תהיה הסיבה אשר תהיה, קיד עזב. ברוקלין הגיבה מהר ומינתה במקומו את ליונל הולינס המוערך מתקופתו בממפיס.
ההפתעה השנייה של הקיץ הייתה החתימה של פול פירס בוושינגטון. לברוקלין אין אפשרות לפעול בשוק החופשי וכמעט לא נותרו לה נכסים לטריידים, לכן פירס היה השחקן היחיד שקינג יכול היה להציע לו חוזה משמעותי בעזרת זכויות לארי בירד. ההחלטה לוותר עליו ולאפשר לו לחתום על חוזה די נוח בוויזארדס (11 מיליון דולר לשנתיים) נומקה במניעים כלכליים, מה שבו זמנית מהווה ניצחון גדול לשיטת המיסוי החדשה שהצליחה להרתיע אפילו את פרוחורוב ומוביל לתהיות לגבי מידת המחויבות של הבעלים לטווח ארוך. בשבועות האחרונים צצו שמועות שפרוחורוב מנסה למכור את הנטס, או לפחות להוסיף משקיעים, מאז השמועות הוכחשו. אבל הקיץ הזה מבהיר שמאוד יכול להיות שחגיגת הבזבוזים שלו צפויה להתמתן, מה שלא מבשר טובות למועדון שמשכן את העתיד שלו עבור הצלחה עכשווית שלא ממש הגיעה.
בנכס היחיד שכן נותר לקינג - החוזה הגמור של מרכוס תורנטון, הוא השתמש כדי להביא את הפוינט גארד ג'ארט ג'ק, הרכש המרכזי של הקיץ. בברוקלין מקווים לראות את ג'ק של גולדן סטייט - אחד המחליפים הטובים בליגה שמתעלה במאני טיים עם עלייה נהדרת לקליעה מכדרור, ולא את זה של קליבלנד מהעונה החולפת. ג'ק לא שומר או מנהל משחק ברמה של ליבינגסטון אותו הוא מחליף, אבל הוא סקורר הרבה יותר אפקטיבי וצפוי לקבל הרבה דקות גם לצד דרון וויליאמס.
פרט לג'ק, המצטרף המסקרן ביותר הוא בויאן בוגדנוביץ' שמגיע מאירופה וישתלב ברוטציית שחקני הכנף שהתקצרה בעקבות העזיבות של פירס ותורנטון. גם אנדריי בלאץ' עזב, מה שיהפוך את מייסון פלאמלי היעיל למחליף המרכזי בעמדת הסנטר, פציעה נוספת של לופז תסדר לפלאמלי הזדמנות (וכבר עכשיו כף הרגל הבעייתית של לופז חזרה להציק לו, כך שזה בהחלט יכול לקרות). הסגל מעט התדלדל, מה שיכול לפתוח פתח לבחירות הסיבוב השני - הגארד האתלטי מרקל בראון והפאוור פורוורד הקשוח קורי ג'פרסון. גם שניהם נמצאים במרחק פציעה-שתיים מדקות משמעותיות.
מה מי מו
חמישייה: דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, בויאן בוגדנוביץ', קווין גארנט, ברוק לופז.
ספסל: ג'ארט ג'ק, חורחה גוטיירז, מרקיז טיג, סרגיי קראסב, מרקל בראון, אלן אנדרסון, אנדריי קירילנקו, מירזה טלטוביץ', קורי ג'פרסון, מייסון פלאמלי.
מאמן: ליונל הולינס (עונה שביעית כמאמן ראשי, ראשונה בברוקלין).
מועמד לפריצה: עושה רושם שבוגדנוביץ' הוא המועמד המוביל לפתוח בחמישייה (המאבק המרכזי הוא מול אלן אנדרסון). זה רחוק מלהיות מובן מאליו ששחקן שמגיע מאירופה ללא מעמד בכיר במיוחד נכנס מיד לחמישייה של קבוצת פלייאוף. כדי לא להתבלבל, חשוב לציין שבויאן הוא הבוגדנוביץ' הקרואטי, שנבחר במקום ה-31 ב-2011 ומאז שיחק בפנרבחצ'ה. יש גם בוגדנוביץ' סרבי, בוגדן, שנבחר השנה במקום ה-27 ע"י פיניקס, נשאר בינתיים באירופה וכדי לשגע אותנו לגמרי החליף את בויאן בפנרבחצ'ה. הבוגדנוביץ' של ברוקלין הוא סמול פורוורד די גבוה ומוצק, יש לו יד טובה מבחוץ אך עיקר כוחו דווקא במשחק הפוסט. השילוב שלו עם JJ, שחקן פוסט נהדר בפני עצמו, עשוי להיות בעייתי להגנות. עמדת המוצא שלו נהדרת, נראה איך הוא ינצל אותה.
מועמד לדעיכה: דרון וויליאמס עבר הקיץ ניתוח בקרסוליים הפגועים שלו וטוען שהוא מרגיש טוב יותר משנה שעברה אך עדיין לא מאה אחוז. אפשר לנסות להיות אופטימיים לגביו, אבל האופציה הריאלית היא שדרון יהפוך השנה רשמית להיות השחקן השלישי בחשיבותו בברוקלין ועוד רכז בליגה. יכול להיות שגם לו עדיף לאמץ את המעמד החדש ולמצוא את הדרך לתרום לקבוצה בלי להיות דומיננטי כפי שהיה רגיל. בשנה שעברה הוא עשה את זה בצורה לא רעה כשהסגנון הפך לכזה שלא מבוסס על פוינט גארד דומיננטי. במקרה כזה הוא כבר לא יחזור להיות דרון מיוטה, אבל לפחות לא ינסה יותר מדי בכוח ויפריע לקבוצה עם מספיק כלים התקפיים גם בלעדיו.
אקס פקטור: ליונל הולינס, עם דגש על העבודה שלו עם ברוק לופז. כבר ברור שהולינס לא ינסה לשחזר את ההרכבים הנמוכים שעבדו עבור קיד, בממפיס הוא שיחק עם שני שחקני פנים קלאסיים ובסגנון איטי שהתמקד בהכנסת כדורים פנימה. עיקר כוחו היה בהגנת הגריט אנד גריינד ששילבה בין גארדים נמרצים לגבוהים גדולים ויעילים. הוא הפך את מארק גאסול, שלא היה ידוע כשומר יוצא דופן, לשחקן ההגנה של העונה. לברוק לופז יש נתוני פתיחה הגנתיים דומים לגאסול - הוא גדול ויודע להשתמש בגודל שלו, המיקום שלו בצבע נהדר והוא תמיד מדורג גבוה בנתוני הגנה על הטבעת. הוא איטי ולא ריבאונדר טוב, אבל זה נכון גם לגאסול ורוי היברט, והמאמנים הנכונים ידעו להחביא את החסרונות ולהבליט מאוד את היתרונות שלהם. אם הולינס יצליח לבנות סביב לופז הגנה איכותית זה יכול להיות מה שישדרג את הנטס מהצמרת הנמוכה לגבוהה במזרח.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: דרון, JJ ולופז נראים כמו שלישיית כוכבים לגיטימית, גארנט ולופז אחראים על אחת מחמש ההגנות הטובות בליגה, בוגדנוביץ' מועמד לגיטימי לרוקי העונה, ג'ק לשחקן השישי, טלטוביץ' צולף ללא הפסקה ואפילו קירילנקו תורם. הולינס מצליח לקחת את הטוב מהעונה שעברה ולהוסיף את יתרונות הגודל וההגנה שלו. ברוקלין מתמקמת בין שלוש הגדולות במזרח ונעצרת רק בגמר הקונפרנס.
תסריט פסימי: לופז ממשיך להיות שחקן של מספרים אישיים טובים בלי נצחונות ובאמצע העונה שוב נוחת לא טוב על כף הרגל ונכנס רשמית להגדרה של פצוע כרוני, דרון הולך ודועך, לגארנט אין יותר מה להציע, אף אחד לא מצליח לחפות על העזיבה של פירס שפוגעת גם מוראלית. הולינס מתגעגע לילדים הטובים מממפיס ולא מצליח לגרום לשחקנים של הנטס לשמור. כמה הפתעות טובות מקבוצות הדרג השלישי במזרח משאירות את הנטס מחוץ לפלייאוף, הזכות של אטלנטה להחליף בחירות עולה לנטס בבחירה גבוהה.
תחזית: למרות העזיבה של פירס יש כאן פוטנציאל לקבוצה ראויה, אבל קל יותר לדמיין נפילה מאשר התקדמות. האופציה ההגיונית ביותר היא עוד עונה בצמרת הנמוכה במזרח, מאבק על ביתיות בפלייאוף וסיכוי לעבור סיבוב אחד, לא יותר.
