המתכון לווינריות: ססק פברגאס פוגש את לראשונה את ארסנל

הדם הרע בין ססק פברגאס לפרנק למפארד התחיל כנראה בגמר גביע הליגה ב-2007, בו ניצחה צ'לסי את ארסנל 1:2. בתוספת הזמן פרצה מריבה בין קולו טורה לג'ון אובי מיקל, למפארד הגיע כדי להפריד, ססק משך אותו הצידה בצווארו, והמהומה היתה רבה. לא לגמרי ברור כיצד השניים נותרו על המגרש כאשר הווארד ווב הרחיק שלושה שחקנים אחרים, אבל לאמפס וססק מעולם לא סימפטו זה את זה. במשך שנים הם היו הסמלים האולטימיביים של היריבות הלונדוניות - פברגאס בצד האדום, למפארד בצד הכחול. אלא שעכשיו הכל התהפך לחלוטין, ואוהדי צ'לסי צריכים לצבוט את עצמם כדי להפנים שלא מדובר בחלום.

הכחולים מובילים את הטבלה אחרי שישה מחזורים, ורק למפארד מנע מהם מאזן מושלם כאשר השווה עבור מנצ'סטר סיטי לפני שבועיים. מנגד, פברגאס הוא איש המפתח במערך של ז'וזה מוריניו, אולי השחקן המצטיין בפרמיירליג כולה עם שישה בישולים. שנוא נפשו של למפארד הגיע לסטמפורד ברידג' על מנת לשמש כיורשו, והתאקלם בתפקידו החדש באופן מעורר התפעלות. לקראת הביקור של האקסית המיתולוגית במערב לונדון, הוא לא יכול להיות בכושר טוב יותר. אחרי שהשלים 144 מסירות בניצחון 0:3 על אסטון וילה במחזור הקודם, הצהיר גארי נוויל, שלא ידוע בחיבה יתרה לצ'לסי: "פברגאס השתדרג לכוכב על והיה האדריכל של הצלחת צ'לסי".

ססק פוגש לראשונה את ארסנל (16:05, ספ' 1)

"אם יום אחד אעזוב את ארסנל, לעולם לא אשחק בקבוצה אנגלית אחרת. אני בטוח בכך", הצהיר פברגאס בראיון ב-2001, חודשים ספורים לפני שנטש את איצטדיון האמירויות וחתם בברצלונה. כאשר התותחנים מכרו אותו, הם הכניסו בחוזהו סעיף מיוחד שמקנה להם זכות ראשונים על הכוכב במידה ויעזוב את המועדון הקטלאני. החלטתו לחתום ביריבה המושבעת נתפסת על ידי האוהדים בצפון לונדון לבגידה של ממש. כיצד ייתכן שהוא הפר באופן כה בוטה את ההבטחה? מדוע לא שב למועדון שגידל אותו, הפך אותו לכוכב, העניק לו את סרט הקפטן והרעיף עליו אהבה אין קץ?

הגרסאות כאן חלוקות, אבל נדמה כי שני הצדדים – הן ססק עצמו והן ארסן ונגר – לא חשקו יתר על המידה באיחוד. פברגאס יצא מגדרו כדי להבהיר קבל עם ועדה כי המנג'ר לא הביע בו עניין. "דיברתי עם ונגר, והוא אמר שיהיה קשה למצוא לי מקום כי מסוט אוזיל משחק בתפקיד שלי. לכן התחלנו לחפש אופציות אחרות, ורציתי לחזור לפרמיירליג. היו מספר הצעות, והיה צריך לבחור את הטובה ביותר. שוחחתי עם מוריניו, והוא אמר את מה שרציתי לשמוע. הוא שיכנע אותי שזה הדבר הנכון לעשות, ומשם העסק התקדם במהירות". ונגר רואה את הדברים אחרת: "עד כמה שאני מבין, העסקה של ססק עם צ'לסי נסגרה בתחילת השנה, וכל הספקולציות האחרות היו המצאות. אמרו לי שיש אפשרות כזו, וזו זכותו – כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה". עם זאת, הצרפתי לא הכחיש שלא ראה את פברגאס בסגל הנוכחי שלו: "לא היה לנו צורך בקשרים התקפיים נוספים".

למעשה, לא בטוח לאיזה מחנה אוהדים היה קשה יותר לעכל את המהלך. ביציעי צ'לסי התרגלו לראות בפרגאס סוג של אויב, במיוחד לנוכח מערכת היחסים הבעייתית שלו עם למפארד. בחצי גמר ליגת האלופות ב-2012, כאשר הכחולים הדהימו את ברצלונה, ביצע הסמל שלהם עבירה קשה על ססק, שהיתה חריגה עבור שחקן הוגן כמוהו. הבחירה של מוריניו דווקא בספרדי כמחליפו של למפארד לא היתה טבעית בלשון המעטה, ויש הטוענים שהוא כלל לא היה הבחירה הראשונה של המיוחד. הפורטוגלי רצה לראות בסטמפורד ברידג' בעיקר את קוקה, בין היתר בזכות שיתוף הפעולה הפנומנלי שלו עם דייגו קוסטה באתלטיקו מדריד, וגם פול פוגבה היה גבוה ברשימת הקניות. כאשר ראה קושי בביצוע עסקאות אלה, הלך המנג'ר בכל הכוח על פברגאס והשלים את הרכישה תמורת 27 מיליון ליש"ט כבר בתחילת המונדיאל, כאשר השחקן היה בברזיל.

למפארד, שלא רצה לעזוב את המועדון האהוב בכל מקרה, דווקא הגיב ברוחב לב, כיאה לג'נטלמן. "אני לא רוצה להוסיף לחץ על פברגאס. זה נכון שהתנצחנו בעבר, אבל אני מאחל לו רק טוב, כי אני רוצה שצ'לסי תצליח", הוא אמר, עוד לפני שהגיח בהשאלה לסיטי. כדי להצליח, פברגאס היה זקוק לגיבוי מוחלט ממוריניו, ואת זה הוא קיבל בשפע. "למפארד הוא ההיסטוריה של המועדון, אבל ססק הוא העתיד, והעתיד חשוב יותר כרגע. דעתי, ודעתם כל יתר השחקנים, היא שפברגאס הוא האיש הנכון לשחק במרכז המגרש אצלנו. אני בטוח שהוא מסוגל לעשות זאת", אמר הפורטוגלי.

פברגאס קיבל את החולצה עם המספר האהוב 4, וגם יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו. את התוצאה אפשר היה לראות כבר במשחק הבכורה שלו בליגה, נגד ברנלי, כאשר בישל במסירה גאונית את השער של אנדרה שורלה - כדור נדיר שיככב בוודאות בלקט האירועים הגדולים של העונה. הוא המשיך בבישול לברניסלאב איבנוביץ', הוסיף אסיסט ב-0:2 על לסטר כעבור שבוע, היה ענק ב-3:6 המרתק על אברטון כולל מסירת זהב לדייגו קוסטה בדקה הראשונה, ובלט עם צמד בישולים נוספים לסקורר הברזילאי-ספרדי ב-2:4 על סוונסי. אם זה לא מספיק, הרי ששני השערים של צ'לסי בליגת האלופות רשומים אף הם על שמו. פברגאס כבש לראשונה במדים הכחולים בתיקו 1:1 עם שאלקה וסידר לנמניה מאטיץ' את שער הניצחון בליסבון מול ספורטינג. בסך הכל, הוא מעורב בשמונה שערים בשמונה משחקים, וזה מאזן שלא היה לו מעולם, לא בארסנל ולא בברצלונה.

"אני חושב שהוא כבר מאוהב בצ'לסי", אמר מוריניו לקראת המשחק הגדול מול התותחנים. :הוא מאושר, הוא מרגיש שייך לכפר הכחול שלנו, ונדמה כאילו הוא נמצא כאן כבר הרבה מאוד זמן. אין לי ספק שהוא לא מתחרט על הבחירה. הוא חתם על חוזה לחמש שנים וירצה לממש אותו. הוא בשר מבשרה של צ'לסי". ככה זה כשכל המשחק עובר דרכך. ממוצע המסירות של ססק בשישה משחקי הליגה הראשונים בצ'לסי עומד על 84, בעוד בברצלונה היה הנתון הזה 64 בלבד במשך שלוש שנים. גם אחוז הדיוק שלו במסירות השתפר בהשוואה לתקופה בקאמפ נואו.

אפשר להסביר את השינוי בכך שמוריניו בונה את המשחק סביבו. בבארסה פברגאס בסך הכל ניגן כינור רביעי במקרה הטוב בצילם של ליאו מסי, אנדרס אינייסטה וצ'אבי. בסטמפורד ברידג' הבמה שלו, כמו שהיתה בזמנו בארסנל, והיכולת של מוריניו להפיק את המקסימום מחניכו החדש מלמדת לא מעט על רב גוניותו של המאמן המיוחד. אחרי הכל, במשך כל חייו היה מזוהה פברגאס עם סגנון המסירות הקצרות – זו התדמית האולטימטיבית של ארסנל, ברצלונה ונבחרת ספרד. והנה הוא עושה לכאורה שינוי של 180 מעלות לסגנון ישיר הרבה יותר על הנייר, ומרגיש כמו דג במים. זה קורה בעיקר כי מוריניו יודע להתאים את השיטה לשחקנים שעומדים לרשותו, בניגוד ל-ונגר שבוחר להתאים את השחקנים לשיטה. לפתע, דייגו קוסטה מרגיש עם פברגאס כמעט כמו עם קוקה.

ובכל זאת, לא יהיה חכם להסיק מסקנות מרחיקות לכת על סמך שמונה משחקים בלבד. ההחלטות של פברגאס ומוריניו ייבחנו לעומק רק בסיום העונה, והמטרה ברורה – רק זכייה באליפות תתקבל על הדעת. במובן זה, פברגאס בן ה-27 נושא על גבו תווית הלוזר שלו. הוא שולב בקבוצה הראשונה של ארסנל מיד אחרי עונת 2003/04 המופלאה ללא הפסד, ובמשך שבע עונות ארוכות זכה רק בגביע אחד. בתקופתו הפך ונגר למפסידן, ואין ספק שזו אחת הסיבות בגללן שני הצדדים לא רצו לחזור לעבר. כאשר פברגאס "חזר הביתה" לברצלונה, הקבוצה של פפ גווארדיולה היתה אלופת ספרד במשך שלוש שנים רצופות והניפה פעמיים את גביע האלופות. עם ססק, היתה לבארסה אליפות אחת בלבד, והיא ידעה רק כשלונות בזירה האירופית. הוא ממש לא האשם העיקרי בכך, אבל בתקופתו איבדה בארסה את הרוח הווינרית.

את הרוח הזו מחפש יותר מכל פברגאס אצל מוריניו. הוא יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו להיות מנהיג בקבוצה זוללת תארים, ואחד הצעדים הראשונים בכיוון זה הוא חייב לעשות היום על חשבון האקסית המיתולוגית. כי הרי אם יפסיד ססק בפעם הראשונה במדים הכחולים דווקא לארסנל, אוהדי צ'לסי לא יקבלו זאת בעין יפה. התמיכה בו ביציעי סטמפורד ברידג' תהיה על תנאי עוד זמן רב, כי צריך הרבה יותר מחודש וחצי של הצלחה כדי להפוך ליורש האמיתי של פרנק למפארד.