"שליח יצא פתאום מתוך השוחות של הגרמנים והתקרב לכיוון שלנו. 'אל תירו', הוא צעק, 'גם אנחנו לא נירה עליכם עד מחר, אחרי החג'. לאט לאט הגרמנים התחילו להוציא את הראש מהשוחות שלהם וראו שאנחנו באמת לא יורים. גם אנחנו הוצאנו את הראש שלנו, בחשש מסוים. פתאום אחד החיילים שלנו זרק כדורגל מהשוחה החוצה, ל-No men's land, השטח בו התנהלה המלחמה. בבת אחת החל משחק כדורגל ספונטני בינינו לבין החיילים הגרמנים שהתקרבו לאזור".
ארבעה ימים אחרי חג המולד הראשון של מלחמת העולם הראשונה, זה של 1914, בדיוק לפני 100 שנה, כתב סטאף סרג'נט קלמנט בארקר מגדוד חיל הרגלים הראשון של הצבא הבריטי את מכתב העדות הבלתי נתפס הזה, מכתב שהתגלה במקרה על ידי אחיינו לפני שנה וחצי בעליית גג, על שאירע ביום החג ההוא. בארקר החליט לשתף את אחיו, שהיה בבית, באנגליה, בחוויות ממשחק הכדורגל הכי מדהים ומוזר שכנראה התרחש אי פעם: "היה רגע בו הכדור הגיע אליי ועשיתי מהלך יפה. אני שחקן לא רע. כולם מאוד נהנו מהמשחק הזה. שיחקנו בלי שופט ובלי תחושות רעות כלפי הצד השני. היה קשה לזוז עם מגפי הצבא, אבל זה פשוט היה רגע שכולם רצו להיות חלק ממנו".
מה שקלמנט בארקר לא ידע באותם רגעים זה שהמשחק בו הוא היה מעורב, ממש לא היה היחיד שהתנהל באותה הפסקת אש ספונטנית של חג המולד 1914, הפסקת אש עליה החליטו על דעת עצמם וללא אישור המפקדים שלהם חיילים משני הצדדים הלוחמים, שפשוט רצו להעביר בשקט את החג הכי מיוחד שלהם, למרות שהיו בעיצומה של המלחמה הנוראית ביותר שידעה האנושות עד לאותו רגע.
חמישה חודשים לפני הפסקת האש ההיא, ביולי 1914, נפתחה מלחמת העולם הראשונה. כוחות גרמנים פלשו לבלגיה וצרפת והחלו להתקדם לכיוון פריס והים. הבריטים נבהלו ויצאו למתקפת נגד וקרבות עזים ניטשו בחזית המערבית, בין היתר במערב בלגיה.
הקרבות הללו נמשכו ימים על גבי לילות ולוו בלא מעט פשעי מלחמה, אבל בשבוע שלפני חג המולד כ-100 אלף חיילים מהשוחות הגרמניות ומהשוחות האנגליות, שניצבו זו מול זו, החלו לקשט את השטח שלהם ולאחר מכן לשיר זה לזה מזמורי חג בשפות השונות. בערב החג, כאמור, החלה הפסקת האש והחיילים התקרבו זה לזה, העניקו מתנות חג, מזון ומזכרות ואף עישנו סיגרים יחד. הם חפרו קברי אחים גדולים וקברו יחד את כל החיילים שנהרגו ונותרו עד לאותו רגע בשטח ההפקר כי אי אפשר היה לחלץ אותם. במקומות מסוימים, הם גם שיחקו כדורגל.
חלק גדול מהמשחקים, שנערכו לאורך רוב קווי הלחימה, התנהלו בתוך הצבאות עצמם, אבל קיים תיעוד על לפחות שלושה משחקים בהם נטלו חיילים משני עברי המתרס. בבוקר הבוקסינג דיי של 1914, ה-26 בדצמבר, אחרי שהפסקת האש המאולתרת נגמרה והקרבות חודשו, נכתב בעיתון ה"גארדיאן": "כל מטר של דשא בין שתי השוחות נוצל לטובת משחקי הכדורגל".
במקום אחד קבוצת חיילים סקוטים התארגנה למשחק נגד הרגימנט ה-133 של סקסון מהצבא הגרמני. על פי אחד החיילים הסקוטים, שכתב הביתה: "המשחק נגמר ב-3:2 לגרמנים. אבל השער המכריע שלהם היה צריך להיפסל. הכובש היה בנבדל ברור". כן, עד כדי כך.
משחק אחר בין סקוטים מהצבא הבריטי לחיילים גרמנים הסתיים ב-1:4 מוחץ לסקוטים, לפי דיווח של חייל אלמוני שהיה נוכח במקום. ואילו סגן אלברט ווין מיחידת ארטילריה בריטית דיווח על "משחק כדורגל שקיימנו נגד הגרמנים. הם היו פרוסים והאנוברים". הוא לא הזכיר את תוצאת הסיום.
ארווה לוטה, נורבגי שחקר את האירועים המופלאים הללו, כתב: "אלו היו משחקי הכדורגל האבסורדיים ביותר. החיילים יצאו מהשוחות והחליפו את הרובים והרימונים בכדורגל ובמתנות חג. ואז הם חזרו לשוחות והחלו להרוג זה את זה שוב. הכדורגל הוא המייצג הטוב ביותר להבדל בין חברות ליריבות שמובילה להרג".
היסטוריונים רבים בדקו ובחנו את "משחקי הכדורגל של הפסקת האש" לאורך השנים. חלקם טוענים שברוב המקומות אפילו לא היו כדורים אמיתיים לשחק איתם ולכן החיילים החלו לאלתר מתוך דברים שמצאו בשטח. משחק אחד, למשל, נערך עם כדור שהורכב מבשר טחון. על פי טענתם של חוקרים מסוימים, היו מפקדים סקוטים שניסו לפתות את הגרמנים לצאת מהשוחות עם הזמנה לשחק מולם כדורגל, רק כדי לירות בהם.
לפני כמה שנים הקימה הפרמיירליג האנגלית מגרש כדורגל בעיירה איפר. העיירה, השוכנת במערב בלגיה, קרוב לגבול עם צרפת, הייתה אחד המקומות שנפגעו בצורה הקשה ביותר במהלך שנות המלחמה. בין אוקטובר 1914 לאוקטובר 1918, בחמישה קרבות שונים, נהרגו במקום כמיליון בני אדם מ-15 לאומים שונים. בחג המולד של 1914 איפר גם "אירחה" את אחד מאותם משחקי כדורגל.
מאז 2011 בכל שנה מקיימת הפרמיירליג טורניר מיוחד לכבוד אותה הפסקת אש. בטורניר משתתפות קבוצות כדורגל מאנגליה, גרמניה, צרפת ובלגיה, של ילדים עד גילאי 12. במהלך הטורניר, הילדים עוברים שיעורים משותפים ולומדים על אירועי הפסקת האש ההיא. כמו כן, מאורגנת להם ארוחת ערב משותפת ובה הם שרים זה לזה שירי חג מולד בשפתם, בדיוק כמו שעשו החיילים.
השנה, לכבוד ציון מאה השנים לאירוע, נחשף אתר הנצחה חדש, שיוצב בגן הנופלים הבריטי היפהפה, השוכן במרכז אנגליה לרגלי נהר התמזה. את אתר ההנצחה הזה יזמה משפחת המלוכה הבריטית והיא ארגנה תחרות בין בתי הספר השונים בממלכה, אשר במסגרתה התבקשו התלמידים לעצב את המקום לפי דמיונם ומבין כל העיצובים נבחר הזוכה. השניים שבחרו את העיצוב הזוכה היו הנסיך וויליאם ושחקנה של ארסנל ונבחרת אנגליה, תיאו וולקוט.
אתר ההנצחה הראשון לזכר הפסקת האש נפתח לציבור בנובמבר 2008 בפרלינגיאן, צרפת. באותו יום נערך במקום משחק ראווה חגיגי בין יחידה מהצבא הבריטי ליחידה מהצבא הגרמני, כשחזור של המשחק ההיסטורי. גם הפעם ידם של הגרמנים הייתה על העליונה והם ניצחו 1:2.
בחצי השנה האחרונה נערכו עוד שני משחקי כדורגל לכבוד הפסקת האש. אחד מהם היה "שחזור מדויק" של האירועים, כאשר חיילים בצבא הבריטי התייצבו על חוף הים בטיסייד, אנגליה, ולבשו מדי וינטאג' של שני הצבאות הלוחמים. "הבריטים" ניצחו 2:5 לעיני מאות הסקרנים שהגיעו למקום.
המשחק השני התקיים באיפר, על אותו מגרש שהפרמיירליג בנתה. הקבוצות עד גיל 21 של ניוארק טאון FC ושל העיירה התאומה שלה מגרמניה, אמנדיגן, נפגשו לעיני 150 צופים. אמנדיגן ניצחה 1:4. מי שהוביל את היוזמה למשחק הזה היה היסטוריון תושב ניוארק, פרנסיס טאונדרו. הוא סיפר שחייל בשם פיט שפטפילד, ששירת ברגימנט המלכותי של וורוויקשייר, כתב הביתה למשפחתו, שהתגוררה גם היא בניוארק בימי המלחמה. פיט סיפר על "משחק הכדורגל הגדול שהתנהל באזור שלנו" והוסיף שהוא "צריך להיות זהיר בתיאורים של המקרה, כי הצנזורה הצבאית אסרה על החיילים לספר על הפסקת האש הבלתי מאושרת והלא חוקית שהם ארגנו".
ברטי פלסטיד, השריד האחרון של משחקי הכדורגל שנערכו בהפסקת האש של חג המולד 1914, הלך לעולמו בשיבה טובה באוגוסט 2001. בגיל 106, הוא היה האיש המבוגר ביותר בבריטניה. כמה שנים לפני מותו, הוא סיפר: "גם אני שיחקתי, כי אהבתי כדורגל. זה היה משחק די פתוח. יכול להיות שהיו אפילו 50 חיילים בכל קבוצה, קשה לזכור. לדעתי שיחקנו בערך חצי שעה, עד שאחד הקצינים שלנו הורה לנו לחזור לשוחה ואמר 'אנחנו כאן כדי להילחם בגרמנים, לא כדי להתחבר אליהם'".
האירוע ההיסטורי הונצח גם בתרבות העולמית. סרט צרפתי בשם "חג שמח" שיצא ב-2005, מספר את סיפורה של הפסקת האש ומציג סצינה מתוך משחקי הכדורגל (ניתן לראות אותה בטריילר הזה, החל מ-1:30). את האזכור היפה מכולם אפשר למצוא בקליפ לשירו של פול מקרטני מ-1983, Pipes of Peace. אגדת הביטלס מגלם בקליפ חייל מהצבא הגרמני וחייל מהצבא הבריטי במהלכה של הפסקת האש של חג המולד. בשלב מסוים הוא משתלב במשחק הכדורגל שמתחיל, עד שפצצה נוחתת במקום ומבריחה כל אחד בחזרה לשוחה שלו.
הקליפ של מקרטני - משחק הכדורגל, החל מ-2:25. אבל כדאי לצפות בכל הקליפ
ואכן, הגורל לא היה רחוק ממה שמקרטני מציג בסיום הקליפ שלו. שנה לאחר האירועים הדרמטיים, בחג המולד של 1915, היו עוד כמה יחידות משני הצדדים שניסו לשמר את ה"מסורת" שהתפתחה ולקיים מפגשים חברותיים ואולי גם משחקי כדורגל. הפעם המפקדים הבכירים כבר נערכו מראש ומנעו כל אפשרות להפסקת אש מאולתרת שנייה. ב-1916 כבר החל שימוש בגז רעיל מכיוון כל אחד מהצבאות שנלחמו והידידות המיוחדת שנוצרה הסתיימה סופית, שכן חיילים החלו לראות את אויביהם כלא אנושיים.
כך הפסקת האש של 1914 ומשחקי הכדורגל שלה נותרו זיכרון מיוחד וחד פעמי. עדות לכך שגם בקרבות הקשים ביותר, מול האויב הקשה ביותר, נפש האדם מחפשת חמלה, שמחה וסיבה למסיבה ולחג. עשו כדורגל, לא מלחמה.