הטוב, הררה והמכוער: על הקדנציה של הלניו הררה ברומא

לאוהדי רומא יש הרבה מאוד סיבות לשנוא את יובנטוס, אבל אם מחפשים שם אחד שיתמצת את התחושות, הרי שמדובר בפאביו קאפלו, שבגד בהם פעמיים. הנטישה ב-2004, כאשר המאמן עזב את אולימפיקו לטובת הגברת הזקנה אחרי שנשבע כי לא יעשה זאת, היתה כואבת מאוד. ייתכן שהמעבר הראשון, כשחקן ב-1970, היה כואב אפילו יותר. מכירתו של קאפלו הציתה הפגנות סוערות ברחבי בירת איטליה, והיוותה אחד השיאים בקדנציה רוויית השערוריות של הלניו הררה על ספסל רומא. ספק אם היה אי פעם במועדון מאמן שנוי יותר במחלוקת, וזה לא מפתיע - הוא היה כזה בכל מקום בו דרך. לא לחינם מחשיבים את ז'וזה מוריניו לממשיך דרכו של הררה.

ב-1968 סיים הררה קדנציה נפלאה באינטר, שנמשכה שמונה שנים במהלכן זכה בשלוש אליפויות והניף פעמיים את גביע האלופות. הפרידה היתה עצובה, עם מקום חמישי בלבד, והמאמן שכונה "הקוסם" תכנן לשוב לספרד כאשר קיבל הצעה מפתה במיוחד מנשיא רומא פרנצ'סקו ראנוצ'י שהפכה אותו לבעל השכר הגבוה ביותר באירופה. עם הגעתו, הבטיח הררה באופן נחרץ לזכות בסקודטו תוך שלוש שנים והעלה מאוד את רף הציפיות. הפתיחה לא יכולה הייתה להיות טובה יותר – 33 שניות בלבד חלפו במחזור הראשון, והחלוץ המרכזי של הרומאים, ג'וליאנו טאקולה, מצא את הרשת של פיורנטינה. אלא שהסגולים ביצעו מהפך וניצחו 1:2, בעוד הסיפור של טאקולה הפך לאחת הטרגדיות הגדולות בתולדות הכדורגל בארץ המגף.

במהלך העונה עבר טאקולה ניתוח להסרת שקדים, וגם סבל מדופק גבוה מדי, אבל המאמן התעקש והכריח אותו להתאמן ולשחק בניגוד לדעת הרופאים. אחרי שנאלץ החלוץ ליטול חלק במפגש מול סמפדוריה, הוא חלה בדלקת ריאות ונזקק למנוחה, אולם הררה דרש ממנו לטוס עם הקבוצה למשחק החוץ מול קליארי של ג'יג'י ריבה, אז אחת הקבוצות החזקות במדינה. בסיומו, כאשר ירד מהיציע לחדר ההלבשה, התמוטט טאקולה לעיני חבריו ומת כעבור מספר שעות. סיבת המוות הרשמית היתה אירוע לב, אם כי במהלך השנים שחלפו מאז הועלו השערות לפיהן גופו של טאקולה קרס כתוצאה משימוש אינטנסיבי בחומרי מרץ אסורים, שניתנו לשחקנים בהוראתו של הררה. במילים אחרות, ייתכן שהכוכב בן ה-24 נרצח.

אלה אמנם ספקולציות, אבל האופן בו הגיב המאמן לאסון הוא עובדה מוגמרת. בעוד טאקולה עדיין היה בטיפול נמרץ בבית החולים, לקח הררה את הקבוצה למחנה אימונים לקראת משחק הגביע מול ברשיה שהיה אמור להתקיים כעבור שלושה ימים. בשיחה עם אלבארו מארקיני, הנשיא החדש של המועדון, אמר הקוסם: "ערב טוב, השגנו נקודה בקליארי!". בתגובה, דרש מארקיני לשחרר באופן מיידי את השחקנים הביתה. הוא לא סמפט את אופיו של הררה מלכתחילה, מה גם שהוא מונה על ידי קודמו. הטרגדיה חיסלה את שאריות האמון בין השניים, והמועדון התקשה לתפקד בתנאים אלה. גם האוהדים תיעבו את גישתו הצינית של הררה, בין היתר בגלל שזרק מהסגל את שיאן ההופעות של הקבוצה, המגן האגדי ג'אקומו לוזי, ואילץ אותו לפרוש.

את הליגה סיימה רומא ב-1969 במקום השמיני, אבל לפחות זכתה בגביע, והמאמן קידם שחקנים שהקשיבו לו בפה פעור. הבכיר שבהם היה קאפלו, קשר מחונן שגילה תכונות של מנהיג. הוא התחבר במהרה לשיטותיו של הררה, אותו הגדיר לימים כמאמן החשוב בחייו וכסוג של מודל לחיקוי: "הוא לימד אותי לא לפחד מאף אחד. אם אתה בטוח בעצמך, אתה תמיד יכול לנצח. גם מבחינה טקטית השתפרתי מאוד בהדרכתו". את השיעורים האלה אפשר לראות לאורך הקריירה השנויה במחלוקת של קאפלו עצמו כמאמן.

לצדו פרחו שני צעירים שגדלו במועדון – המגן לוצ'אנו ספינוזי והחלוץ פאוסטו לאנדיני. סביב השלישיה הזו תכנן הררה לבנות את רומא מחדש ולממש את הבטחתו לזכות בסקודטו. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בעונת 1969/70 נכשלה רומא באופן מוחלט, כבשה רק 27 שערים ב-30 משחקים, דורגה במקום ה-11 בלבד בליגה, ובמקביל היתה שותפה לפארסה מוזרה במיוחד בגביע המחזיקות.

בחצי הגמר פגשו הרומאים את גורניק זאבז'ה הפולנית, סיימו ב-1:1 במשחק הראשון באולימפיקו, עלו ליתרון מוקדם בגומלין מפנדל של קאפלו והתבצרו בבונקר, שנפרץ בתוספת הזמן. גורניק השוותה, כפתה הארכה והובילה בה 1:2, עד שפרנצ'סקו סקראטי השווה ל-2:2 בדקה ה-120. השחקנים פתחו בחגיגות על הדשא, וגם השדר האיטלקי המפורסם נאנדו מרטליני הודיע לצופים שרומא עלתה לגמר, אבל כולם טעו. לפי תקנות אופ"א שאיש לא הכיר, כיבושים בהארכה לא נחשבו בספירת שערי חוץ, ולכן השוויון לא הופר.

לפיכך, נערך משחק שלישי במגרש נייטרלי בשטרסבורג שבוע מאוחר יותר. למרבה האירוניה, גם הוא הסתיים ב-1:1 עם פנדל של קאפלו, ואחרי שריקת הסיום הוכרעה העולה לגמר בהטלת מטבע. הקפטן חואקין פיירו בחר עץ, אבל הררה התערב ודרש ממנו לשנות את הבחירה לפלי. המטבע נפל על עץ, ורומא הודחה.

זה לא שיפר את מצב הרוח בקרב האוהדים, שהתמודדו עם שמועות על עסקה שנרקמת לכאורה עם יובנטוס על מנת להציל את המצב הכלכלי של המועדון. הנשיא מארקיני הכחיש בתוקף את הידיעות לפיהן קאפלו, ספינוזי ולאנדיני אמורים לעבור צפונה, והסתיר את כוונתו גם ממקורביו. "שבוע לפני המהלך מארקיני הבטיח לי אישית שלא יעשה את זה. הוא היה אמור להפוך את רומא לאימפריה, ובמקום זאת העזיב את השלישיה המובילה", אמר לימים חבר ההנהלה גאטאנו אנזאלונה שהתפטר במחאה.

בתמורה לכישרונות הצעירים קיבלה רומא מיובה סכום כסף נכבד, וגם את הקשר הספרדי הוותיק לואיס דל סול, בן 35 והרחק מעבר לשיאו, את החלוץ רוברטו ויירי, שידוע כיום בעיקר כאביו של כריסטיאן, ואת הקיצוני חסר היציבות ג'אנפרנקו זיגוני. הנשיא סבר שהציל את המועדון, אבל האוהדים יצאו מדעתם מרוב זעם. הם ערכו הפגנות סוערות במשך ימים ארוכים, שרפו את דגלי המועדון אל מול משרדי ההנהלה, ושיתקו את החיים במרכז הבירה. כדי להגן על ההחלטה, רמז מארקיני בתקשורת ששנוא נפשו הררה אישר את העסקה. המאמן, שהתנגד למהלך, הכחיש, אבל המוניטין שלו נפגע עוד יותר.

קאפלו התאקלם מצוין ביובנטוס, בעוד רומא הרגישה היטב בחסרונו. העונה של הררה היתה עגומה, והמאמן התקשה לשמור על קור הרוח אל מול הביקורת. באפריל 1971, דווקא אחרי הניצחון היוקרתי בקליארי, הוא יצא במתקפה חזיתית והצהיר: "מה אתם רוצים ממני? רומא זכתה רק באליפות אחת בכל ההיסטוריה, וגם היא היתה מתנה של מוסוליני".

יש הסבורים באיטליה כי הרודן אכן אהד את ג'אלורוסי, ולכן לא גויסו שחקניה לצבא כדי לאפשר להם לזכות בסקודטו ב-1942, אבל אמירה כזו מפי מאמן הקבוצה היתה מדהימה בכל קנה מידה, במיוחד אם לוקחים בחשבון כי אוהדים רבים של רומא משתייכים לצד השמאלי של המפה הפוליטית, אל מול הימין המסורתי של לאציו. מארקיני ניצל את ההזדמנות כדי לפטר מיידית את הררה. זמן קצר מאוד לאחר מכן, בעוד הזעם הציבורי על מכירת השלישיה האהובה לא פוסק, הוא התפטר בעצמו.

קשה להבין מה היו מניעיו של אנזאלוני שירש אותו בתפקיד, אבל הוא מיהר להחזיר את הררה לתפקידו. באופן טבעי, השידוך המחודש נכשל באופן מוחלט. האוהדים לא סלחו לקוסם על דבריו, וחלק גדול מהחלטותיו היו שגויות. כך, למשל, הודיע הררה לברונו קונטי בן ה-17 שהוא חלש מדי פיזית וצריך לשכוח מכדורגל. למזלה של רומא, הררה פוטר שנית באפריל 1973 כאשר הקבוצה היתה בסכנת ירידה ממשית, וקונטי צמח לכוכב על בסגל שזכה סוף כף סוף באליפות השניה בתולדות המועדון ב-1983.

קאפלו הבוגד חזר כדי לזכות באליפות השלישית ב-2001, ואז לבגוד שוב ולעבור ליובנטוס השנואה ולזכות בשתי אליפויות שנשללו בפרשת קלצ'ופולי. ביום ראשון, במשחק העונה מול הגברת הזקנה, מקווה רומא לעשות צעד משמעותי לעבר האליפות הרביעית.