פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפער בין טולוז למכבי תל אביב: סיכום מחזור בליגת העל

        בווסרמיל ראינו למה לבן בסט קשה לכבוש מקום בטוח בהרכב מכבי תל אביב: הסגנון שלו יהיה חייב לעבור התאמה לקבוצה שרצה לאליפות. חמי אוזן סוגר מחזור עם המסר של ברדה, הסכנה של יוסי מזרחי, החברים של ברקוביץ' והיריבה האמתית (כרגע) של גולדהאר

        הפער בין טולוז למכבי תל אביב: סיכום מחזור בליגת העל

        בתקציר: ה-2:3 של הפועל באר שבע על מכבי תל אביב

        Like

        1. הסיבה שבגינה מכבי תל אביב לא ממהרת להעניק לעדן בן בסט את חולצת ההרכב נחשפה מעט בבאר שבע. לא שחלילה צריך לשפוט את חלוץ מכבי תל אביב על המשחק הראשון שלו בליגה, אחרי שני משחקים בהם קורקע לחלוטין, אבל יש משהו בסגנון המשחק של בן בסט שיצטרך להתאים את עצמו לדרישות של קבוצת צמרת גבוהה. כדי להיות באנקר בהרכב כמו זהבי או אלברמן, אתה צריך להיות יציב ועקבי כמוהם. לשחק כמעט באותה רמה בכל המשחקים וברוב הדקות, ולספק תפוקה בסיסית באופן קבוע.

        בן בסט, למרות שגדל במכבי חיפה, התנסה בעיקר בקבוצות מרכז טבלה ומטה. בין אם זה בצרפת או בישראל. בחלק מהזמן, הוא שיחק בקבוצות שעבדו בשבילו. בקבוצות שלא רצות באופן קבוע לאליפות לכוכבים יש יותר זמן לנוח. נעים להם ככה. הם יכולים להחמיץ יותר, הם לא תמיד חייבים להתמיד, כי תמיד יגיע המשחק שיזכיר לכולם מי השחקן הכי טוב בקבוצה, תמיד יגיע השער או הבישול שיוכיח שבקבוצה כזו אין מה לבוא לטענות לשחקנים ברמה הזו.

        לא פעם שחקנים נהדרים לא מבינים זאת כאשר הם מגיעים לקבוצה שרצה לאליפות. הם מתמרמרים אם הם לא פותחים באופן קבוע מראש ולא לגמרי מתאימים את עצמם לדרישות ומופיעים באותה רמה לכל משחק. כמו שראינו בעונה שעברה למשל מרובן ראיוס, שהגיע למכבי חיפה מקבוצה לא גדולה ביוון, אפילו שהצטיין בה. אותו דבר בן בסט, למעט סייג אחד: למכבי תל אביב יש מספיק שחקנים טובים בסגל כדי לא להעניק לו כל הזמן את חולצת ההרכב, אפילו שאינו מספק לעתים את הסחורה.

        זה לא אומר, חס ושלום, שבן בסט הוא לא חלוץ נהדר. הסיפור שלו הוא סיפור הצלחה. מכישרון אבוד שהידרדר עד לליגה השנייה הוא יצא לאירופה דרך הדלת האחורית, וסיפק גם לא מעט קבלות. אלא שכרגע מצפה לו התנסות אחרת ורמת דרישות אחרת, אליה חלוץ מכבי תל אביב צריך להתייחס כמו אתגר ולא כמו חוצפה של מאמן שלא מרכיב את אחד השחקנים היקרים שלו בסגל. אתה רוצה מעמד כמו של זהבי? תהיה יציב כמו זהבי, שגם משחק פחות טוב שלו בבאר שבע הסתיים עם כדור אחד ברשת.

        עדן בן בסט דור מיכה מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        אתה רוצה מעמד של זהבי? תהיה יציב כמו זהבי. בן בסט (צילום: ברני ארדוב)

        2. להצגה של אליניב ברדה מול מכבי תל אביב יש מסר כפול וחשוב ממה שנראה על פני השטח. לא רק מדובר במשחק שיחזיר את הדרייב של העונה שעברה להפועל באר שבע, דרייב שגרם לה לנצח הרבה מאוד משחקים אשתקד והיה חסר לה בתחילת הליגה הנוכחית. זה היה גם משחק שחידד נקודה קריטית בנוגע לחלומות האליפות של באר שבע: בלי אליניב ברדה כשחקן מוביל מבחינת רמת המשחק זה לא יקרה. לא העונה ולא בעונות הבאות.

        ברדה לא יכול להיות האיש שמשנה את באר שבע רק בכל הנוגע להתנהלות ולהתנהגות. הוא צריך להיות אחד משני השחקנים הכי טובים, לכל הפחות. עם כל הכבוד לכוכבים הנהדרים שיש בשנתיים האחרונות בווסרמיל, אין שם אף שחקן שסוחף אחריו קבוצה שלמה כמו ברדה. כשחלק מאותם כוכבים מצטיינים, זה בעיקר מקרין על השורה התחתונה האישית שלהם ופחות על ההתפתחות של הקבוצה כולה. כשברדה עושה זאת, האפקט הוא הרבה יותר כולל.

        לירידה ברמת המשחק והרוח הקבוצתית בבאר שבע של תחילת העונה היה קשר ישיר לירידה בתפוקה של ברדה, שלא היה אותו שחקן כמו בחודשים הראשונים שלו בישראל. אולי מול מכבי תל אביב הפועל באר שבע, תמצא מחדש את מנוע הצמיחה הכי חשוב שלה. זה לא בוזגלו הנפלא וגם לא אלירן עטר המבטיח. זה מה שקרה לבית"ר ירושלים אחרי שאלי אוחנה חזר לארץ, בדומה לאותו ברדה, למרות שלא צריך ללכת כל כך רחוק אחורה. ככה בדיוק מכבי חיפה של אלישע לוי לקחה אליפות - כשיניב קטן העלה את רמת המשחק שלו מחדש בהתאם למעמד המנהיג החדש והבלתי מעורער שלו בקבוצה.

        שחקני הפועל באר שבע אליניב ברדה (שמאל) מאור בוזגלו (ימין) (ברני ארדוב)
        לא יכול להיות האיש שמשנה את באר שבע רק בכל הנוגע להתנהלות ולהתנהגות. הוא צריך להיות אחד משני השחקנים הכי טובים, לכל הפחות. ברדה (צילום: ברני ארדוב)

        עוד מליגת העל:

        בן חיים לא מתרשם מהניצחון של באר שבע: "הבלוף תמיד מתגלה"

        יוסיפוביץ: ברדה הוכיח שהוא סופרסטאר

        לאומית: 1:6 גדול לבני יהודה על מכבי יבנה

        Share

        העונה הקרובה הולכת לאתגר ולאיים על השם המצוין והתדמית המעולה של יוסי מזרחי. הסיבה העיקרית שאתה אומר לעצמך כעת שקבוצה עם מזל של יורדת כמו מכבי נתניה של תחילת העונה לא תנשור ליגה בסופו של דבר היא יוסי מזרחי. לנתניה אין שום יתרון ממשי ברמת הסגל על שאר הקבוצות שאמורות להיאבק איתה בתחתית, למעט המאמן שלה. מאמנים כמו יוסי מזרחי, כך נדמה, לא יורדים ליגה. למה נדמה? כי יש לפעמים סטיות תקן, כמו למשל במקרה של דרור קשטן שחווה דבר דומה עם הפועל רמת גן.

        הסיפור של מזרחי הוא מעט שונה. עד העונות האחרונות, מזרחי היה המאמן הכי מוערך מבין כל המאמנים הלא מוערכים מספיק. חסרונו היה גם יתרונו: אמרו שהוא לא מתקדם לקבוצה גדולה כי הוא מתמקד בכישורים ולא בקשרים. טענו שהוא קוטף רק תארים של קבוצות קטנות או בינוניות כי אינו נוהג לשבת עם עיתונאים בבתי קפה או ללקק לאנשים הנכונים. מזרחי היה בעיני רוב חובבי הכדורגל סמל לטוהר ורצינות וכל מה שעולם הכדורגל המודרני מפספס.

        מזרחי עלול לשמוט חלק לא קטן מכך אם לא יתקן בהמשך את הרושם שיוצרת תחילת העונה של מכבי נתניה. אם זה השחרור המאוחר מדי והלא רגיש של אוהד לויטה. אם זו ההחתמה המביכה של דודו והצורה המביכה לא פחות בה שוחרר. אם זו הבחירה לצרף שחקן שלא עבר בדיקות רפואיות דוגמת רומאריו פירס. שחקן שמיוצג על ידי סוכן שפעם אימן יחד איתו את מכבי תל אביב, והוא גם הסוכן של השוער שירש את לויטה בשלב שבו למזרחי כבר היה צריך להיות ברור האם הוא מאמין במי שהגן על שערו במשך עונה שלמה בלאומית. עבודת האימון הקפדנית, החכמה, המנוסה, אמורה כאמור לחפות על כך, ולהימנע מכתם ירידה ולא מעט כתמים קטנים. אבל זה גם שחשב פעם דרור קשטן.

        יוסי מזרחי מאמן מכבי נתניה (מגד גוזני)
        היה סמל לטוהר ולרצינות, וכעת המורשת הזו בסכנה. מזרחי (צילום: מגד גוזני)

        Comment

        דובריו של איל ברקוביץ' בתקשורת חזרו במוצ"ש לסורם. הנה, שוב הקבוצה מנצחת, והם איכשהו מקשרים הכול לחבר הטוב שלהם בעבר ובהווה (וגם למאמן-מקורב אסי דומב). בפאנלים, בתכניות סיכום השבת, בטורים מושחזים בתקשורת, הם שוב מספרים לנו על השיטה המופלאה. על הכדורגל הסוחף. מחברים הכול, כמובן, לצמד שמוביל את הצוות המקצועי של הפועל תל אביב. ועוד אפילו מוכרים לנו הצגה, למרות שזאת היתה בסך הכול הפועל חיפה הכי גרועה ואומללה אי פעם, וגם מולה הפועל תל אביב לא באמת הרשימה. או סתם לא שיפרה חלק מהליקויים הטקטיים וההגנתיים שראינו ממנה בשני משחקי הליגה הקודמים. אין, אגב, צורך להתעצבן. צפויה לנו עוד עונה ארוכה ולא קלה איתם.

        אלא שלכל אלו שמנסים למכור לנו מציאות מדומה מצפה בעיה אחת גדולה: הקהל של הפועל תל אביב. לו יהיה קשה למכור אשליה על כדורגל מרהיב וסגנון שובה עין. במידה רבה, הקהל הזה יהיה הברומטר הכי מדויק להצלחה של פרויקט ברקוביץ' השנה, יותר מכל שחקן או שיטה. הוא, הוא המבחן הגדול. הוא שחקן המפתח. ביציעים כל הדברים ימדדו. כרגע, בהכללה גסה, אוהדי הפועל תל אביב עדיין חשדניים כלפי הפרויקט החדש. אוהבים קצת, אבל בעיקר חוששים לאהוב עד הסוף. רואים כמה ילדים עם כישרון שמתחילים לקבל הזדמנות, אבל גם עדים להפקרות בהגנה. כ-7000 בלבד, פועל יוצא של מכירת המנויים הדלה בקיץ העגום, הגיעו בשבת לבלומפילד. זו חלילה אינה אשמתו של ברקוביץ', אבל את הכמות הזו הצוות המקצועי החדש של הפועל תל אביב יצטרך להגדיל מחדש ולהחזיר למספרים שליוו את בלומפילד בכל השנים האחרונות, שהיו גבוהים יותר בלי קשר למיקום בטבלה או רמת ההצלחות.

        הדרך לשם לא תושג דרך כדורגל התקפי עם נטייה לחוסר אחריות, כפי שאולי ניתן לחוש מהפילוסופיה החדשה. הדרך לשם עוברת בעיקר בבניית דור שחקנים חדש שיוביל את הפועל תל אביב בשנים הבאות. בבניית תשתית ראשונית של סגל עתידי, דבר שהאדומים לא באמת עשו מאז עונת הדאבל. רן בן שמעון ניסה לעשות זאת, ונכשל. ברקוביץ', עם פחות כסף ואמצעים, יצטרך להזרים כוחות רעננים ולמצוא גיבורים חדשים שייטמעו באמת במועדון. זו המטרה המרכזית של האדומים בעונה הקרובה ולפיה הם ייבחנו. ההתקדמות, ההתפתחות וההשתלבות של שגיב יחזקאל, רמזי ספורי, שון מלכה, מוחמד אבו אל איג'א היא שתקבע את הציון הסופי, ולא הצ'יזבטים שפרשני הכדורגל שעבדו עם ברקוביץ' מתעקשים להזריק לנו.

        בליגה כמו שלנו, אין באמת סיבה שלא נדרוש בנוסף על כך גם פלייאוף עליון. לא יותר, אבל גם לא פחות. פלייאוף עליון, פלוס בניית פתרונות עתידיים במקום שליפת פתרונות זמניים, עם כדורגל יותר מהודק, אחראי ומאוזן בין כלי חלקי הקבוצה, וברקוביץ' לא יצטרך אף פרשן כדי שיגן עליו. חלק מהדברים הוא כבר מיישם גם בלי כל הערפל שחבריו בתקשורת מנסים לפזר.

        המנהל המקצועי של הפועל תל אביב, איל ברקוביץ' (ברני ארדוב)
        עוד קצת כדורגל מהודק, אחראי ומאוזן והוא לא יצטרך אף עיתונאי שיגן עליו. ברקוביץ' (צילום: ברני ארדוב)

        המחזור הבא: עירוני קרית שמונה – מכבי פתח תקוה

        קצת לפני משחק הצמרת הנוצץ בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, יתקיים עימות לא פחות קריטי בנוגע לשאיפות של רובנו למצוא השנה ליגה יותר תחרותית עם יריבות הרבה יותר רציניות לאלופת השנתיים האחרונות. רק משום שהסבלנות מחייבת אותנו להמתין לפני שנשפוט ברצינות את מהפכת יעקב שחר האחרונה, נאמר זאת כך: כרגע, האיום הכי גדול על העליונות המקצועית של מכבי תל אביב היא היציבות של עירוני קרית שמונה. היכולת לקחת נקודות כמעט בכל משחק, כמו במחזור האחרון בנתניה. להתמיד, לא להוריד הילוך, לא לזלזל לרגע, ולשחק באותה רמה כמעט בכל משחק. ולנצח. ולנצח. ולנצח.

        מכבי תל אביב של העונה היא קבוצה קצת פחות טובה מעונה שעברה. לפחות כרגע. היא עדיין טובה יותר מקרית שמונה ואולי גם תנצח אותה ברוב המפגשים הישירים ביניהן, אבל גם תאבד נקודות לפני ואחרי. נקודות שקרית שמונה לא צריכה לאבד, גם כי היריבות בליגה עדיין לא מתייחסות למשחק מולה כאתגר ענק כמו במקרה של מכבי תל אביב. צבירת נקודות עקבית כמו שאנחנו רגילים מקרית שמונה עלולה להתיש את מכבי תל אביב לאורך עונה שלמה. אחרי צירופם של דור ג'אן ועאהד עזאם, קרית שמונה לא רק הוכיחה מחדש למה היא קבוצה חכמה שמנצלת את הטעויות הטיפשיות של שאר הליגה, היא גם השיגה עומק דרכו היא יכולה לשאוב נקודות לאורך כל העונה.

        את העונה הזו קרית שמונה פתחה הרבה יותר טוב מה שהיא רגילה בדרך כלל, ואם היא תמשיך כך, ולא תירדם במשחקים כמו מול מכבי פתח תקווה, מכבי תל אביב תמשיך להסתכל על הטבלה ולא להבין איך הקבוצה הכי טובה בליגה לא נמצאת בפסגה.

        שחקני עירוני קרית שמונה חוגגים (ניב אהרונסון)
        אם לא יירדמו במשחקים, אליפות תהיה בהחלט בהישג יד (צילום: מגד גוזני)