בווידאו: מ.ס אשדוד מנצחת 0:2 את הפועל חיפה
מהדירה ששוכרים אופיר מרציאנו וחברתו ברובע י"ז באשדוד, רואים ביום בהיר את הפרברים הצפוניים של עזה. כשהטילים נורו לכיוון העיר במלחמה האחרונה, היה להם קצת מפחיד. יירוטי כיפת ברזל היו ממש מעל הבניין והבומים היו חזקים מאוד. ברמה הלאומית זה היה קיץ קשה במיוחד, אבל דווקא בקיץ הזה מרציאנו פילס לעצמו את הדרך למקום הכי גבוה בקריירה. משחקים מצוינים שלו במדי מ.ס. אשדוד מובילים את מאמן הנבחרת אלי גוטמן לחשוב עליו ברצינות לקראת פתיחת הקמפיין והמשחקים מול קפריסין ואנדורה. כמעט בכל תכנית ספורט מדגישים שהוא צריך להיות השוער הראשון וכמעט כל עיתונאי ספורט כותב שבכושר הנוכחי של אריאל הרוש, מרציאנו צריך ללבוש את הכפפות הלאומיות.
מרציאנו שומע את הקולות ומשתדל לנטרל את עצמו: "להתמודד עם הצלחה זה יותר קשה מאשר להתמודד עם כישלון", הוא אומר בראיון לוואלה! ספורט. "כשאתה מצליח, אתה כל הזמן חי בחשש שיום אחד תאבד את זה ולכן זה יותר קשה ויש לך את החרדה שזה ייעלם. אני רואה את התכניות וקורא מה אנשים כותבים ואני אומר לעצמי שאני חייב להמשיך לעשות את הדברים בפשטות ולדעת לשמור על הבסיס שהביא אותי למקום הזה. במקצוע הזה אני יודע שדעות של אנשים יכולות להשתנות על סמך מחזור אחד. אסור לי להרגיש טוב עם עצמי יותר מדי כי ההצלחה יכולה לגרום לך לשכוח מה חשוב באמת ואז הדברים יכולים להיעלם".
מרציאנו יחגוג 25 בדיוק לפני המשחקים מול קפריסין ואנדורה בחודש הבא. היום הוא חי את ההצלחה, אבל לפני שלוש שנים חווה את המשבר הגדול שאיים על כל הקריירה. מ.ס. אשדוד פתחה את העונה והוחלט להמר על השוער הצעיר מהבית. המחזור הראשון היה נגד מכבי תל אביב בבלומפילד ומרציאנו ספר ארבעה כדורים שהוציא מהרשת, שלושה מהם כתוצאה מטעויות שלו. 48 שעות אחרי המשחק אי אפשר היה לדבר איתו. הוא סגר את הטלפון ולא ענה אפילו להורים. במועדון היו כאלה שחששו שהוא עומד להודיע על פסק זמן מכדורגל.
"יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוהה וזה לטוב ולרע", הוא נזכר. "אנשים במועדון חששו שאני אפרוש אחרי אותו משחק, אבל זה היה קצת מוגזם. הייתי באותו שבוע בתחושות מאוד קשות כי זו הייתה חוויה טראומתית כזו. היו לי הרבה מחשבות לפני אותו משחק כי זו הייתה הפעם הראשונה שאני מקבל את האפודה הראשונה של המועדון וציפיתי מעצמי להיראות הרבה יותר טוב. ציפיתי להיות כוכב המשחק. המזל שלי שהיו אנשים שכיוונו אותי באותו שבוע, ובראשם יוסי מזרחי שישב עלי כל השבוע, דיבר והסביר מה הדרך הנכונה. ולשמחתי הגדולה בשבת הבאה הגיעה מכבי חיפה לאשדוד, נתתי משחק טוב ועזרתי לקבוצה לנצח. אין בן אדם שלא נופל בחיים והשאלה היא איך אתה קם מזה. אני תמיד משנן לעצמי את המשפט: 'אלוהים לא מעמיד בפניך מכשולים שהוא לא חושב שאתה לא יכול לעמוד בהם'. זה משפט שמחזק אותי לאורך כל הקריירה".
נתונים פיזיים ויכולת מקצועית מעולם לא היו הבעיה של מרציאנו. בתחילת דרכו בבוגרים ידעו תמיד שיש שם בעיה של קשב וריכוז. בניגוד לשחקני כדורגל רבים שמתעלמים מהבעיות שלהם, מרציאנו קיבל את הכול באהבה והיה מוכן להתמודד עם הבעיות שלו: "כל שחקן כדורגל ובעיקר שחקן צעיר צריך תמיכה והכוונה", הוא מדגיש. "היו לי בעיות ריכוז ולא התביישתי להכיר בהן וללכת לטיפולים. הקבוצה עזרה לי במימון והיו הרבה טיפולים ששילמתי מכיסי. עבדתי עם שני אנשי מקצוע מדהימים כמו יגאל הילל ודן ולנסי ושניהם מאוד כיוונו אותי ועזרו לי. הייתי יושב איתם ופורק את כל מה שהפריע לי. זה עזר מאוד להתבגרות שלי. היום הרבה יותר קל לי להתמודד עם הדברים".
כמו מה למשל?
"הדבר הראשון שהם גרמו לי להבין הוא שזה בסך הכול משחק כדורגל ואני צריך לדעת ליהנות ממנו. הם לימדו אותי לשים דברים בפרופורציות, כי הייתי לוקח את הכול קשה ובעיקר מתעכב על הדברים. הייתי מושך שבועות כל מיני דברים שעברתי. הייתי בא למשחקים עם ראש מלא בנושאים אחרים שחלקם לא קשורים לכדורגל והייתי מאוד כבד בגלל זה. הייתי חושב תוך כדי משחק על טעויות ממשחקים אחרים ועל כל מיני בעיות שהיו לי בחיים האישיים. הם לימדו אותי לעשות את ההפרדה".
מלבד השיחות עם הקואוצ'רים הילל ו-ולנסי, מרציאנו היה נוסע במשך תקופה בכל יום ששי לפגישות עם יועצת מנטלית בזכרון יעקב. בזמן שכל חבריו היו מתכוננים אחרי אימון יום שישי לקבלת השבת, הוא היה נוסע מאשדוד כדי להתחזק: "זה טיפול שמאוד עזר לי. מאמן השוערים שלי איתי זילפה היפנה אותי לטיפול אצל ד"ר אורה גולן שמטפלת בסוג של חרדות. היא הייתה עוזרת לי המון. אני בן אדם שלא אומר 'לא' לדברים. אני לא מתבייש לקבל עזרה. נסעתי אליה, בדקתי וזה עזר לי. בפעם הראשונה שאמרו לי לנסוע ביום ששי אחרי האימון לזכרון יעקב, זה לא היה קל. בכל זאת כמעט שעתיים לכל כיוון, אבל הבנתי שזה יעזור לי וגם אם היו אומרים לי לנסוע בארבע בבוקר, הייתי נוסע כי היא עזרה לי".
כמה מפגשים היו לך איתה?
"שמונה מפגשים".
התהליך אצלה הסתיים?
"אצלה סיימתי. אבל אני עדיין בקשר טלפוני עם יגאל הילל ודן ולנסי. אם תהיה לי איזו בעיה בעתיד אני אלך שוב למישהו שיוכל לעזור לי. אני לא מתבייש בזה".
יצא לך לדבר על זה עם שחקנים אחרים ולהציע להם את הטיפולים?
"זה לא סוד בכדורגל. יש הרבה שחקנים שהולכים לקבל את העזרה הזו אצל בעלי מקצוע כאלה ואחרים. אני ממליץ לכל שחקן".
מרציאנו עשוי לקבל את אפודת השוער הראשון של הנבחרת, אבל הוא טרם שכח את הזימון הראשון: "הייתי בן 23 ומנהל הנבחרת צלצל כדי לבשר לי שהוזמנתי. זה היה מרגש. זה משהו שכל כך רציתי, אבל לא ציפיתי כי יש שוערים מאוד טובים בארץ. צלצלתי לאבא דבר ראשון, ואני משוכנע שזה היה הרגע הכי מאושר בחייו".
ג'קי מרציאנו, אביו של אופיר, היה אחד השחקנים הכי מפוספסים בכדורגל הישראלי. הוא היה כוכב הפועל אשדוד בתחילת שנות ה-80. קשר שידע להפנט את הכדור. הוא הגיע לנבחרת המכבייה של ישראל, אבל פציעה נדירה בעמוד השדרה, קטעה לו את הקריירה: "אני משוכנע שאבא חי את הקריירה שלו, דרכי. הוא לא הצליח להגשים את החלומות שלו בגלל פציעה ואני משוכנע שהוא מגשים את החלומות שלו, דרך ההצלחה שלי", אומר הבן.
אופיר, יכול להיות שבאותה שיחת טלפון בה בישרת לו על הזימון לנבחרת, נזכרתם יחד בפציעה הקשה שעברת בגיל צעיר מאוד.
"גם אם לא דיברנו על זה, בטוח שכל אחד חשב על מה שעברתי בגיל 11. הייתי שוער צעיר בילדים של אשדוד והיה משחק בו קפצו לי על הרגל. בהתחלה חשבתי שהכול בסדר, אבל אחרי כמה ימים הכאבים בברך לא פסקו. אמרתי לאבא שכואב לי והוא עשה לי בדיקה ידנית ואמר לי במקום: 'קרעת את הרצועה הצולבת'. עשינו בדיקה וצילום והכניסו אותי לניתוח. בגיל 11 עברתי ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת בברך שזה דבר די נדיר. אותה פציעה ישבה לי בראש במשך שנים".
פרישתו של דודו אוואט הותירה חלל בשער הנבחרת. מרציאנו נאבק עם אריאל הרוש וגיא חיימוב על העמדה הראשונה.
בטוח היה מישהו באשדוד שבא אליך אחרי המשחק בשבת וסיפר לך שאריאל הרוש קיבל גול בין הרגליים בנתניה.
"ממש לא. אריאל שוער מצוין והוא חבר ממש טוב שלי. אני מאוד מעריך אותו מתעסק רק בעצמי".
אולי היה מקום שתתקשר לחזק אותו.
"אנחנו ממש בקשר טוב וגם אם לא הספקתי לטלפן אני אעשה את זה ודאי לפני ראש השנה. החברות שלנו הן חברות טובות בינן לבין עצמן, והן מתראות הרבה. אני ואריאל בקשר מאוד טוב".
לא יקרה ביניכם מה שקרה לדודו אוואט וניר דוידוביץ'?
"אני יכול להגיד שהאווירה בין השוערים בנבחרת מצוינת. אני, אריאל וגיא בקשר מאוד טוב. אנחנו מכבדים ומעריכים אחד את השני ומי שאלי גוטמן יבחר להיות השוער הראשון, כולנו נאחל לו הצלחה. אני שמח במה שיש לי ובמה שאלוהים סידר לי ואני האחרון שירצה שחבר שלי ייכשל כדי שאני אצליח".
הפרשנים כבר החליטו שאתה צריך להיות השוער הראשון של הנבחרת.
"אני שומע את הדברים, אבל אני באמת לא מתעסק בהם ומנסה להתעלם כי זה יוציא אותי מריכוז. כשנגיע למשימת הנבחרת, נתרכז בה. כרגע הראש לגמרי במשחק מול בני סכנין בשבת".
אצטדיון הי"א באשדוד אמור להיות מלא בשבת. ג'קי בן זקן החליט שוב על כניסה חינם ואחרי התוצאות האחרונות, אלפים יגיעו. בן זקן סיפר כי הפנייה של מרציאנו שביקש ממנו לאפשר כניסה חופשית, היא זו שדרבנה אותו להמשיך במהלך יוצא הדופן. "זה לא סוד ששחקנים אוהבים לשחק מול קהל גדול ולאשדוד יש פוטנציאל שלא מומש", אומר מרציאנו. "אנשים לא מבינים איזה מהלך עשה כאן ג'קי. הוא פורץ דרך בקטע הזה והוא לא מקבל מספיק הערכה לדעתי. זו החלטה גאונית. אנחנו צריכים לבנות קהל למועדון וזו הדרך הכי טובה".
מתי המועדון הזה יביא כבר תואר?
"מעולם לא רצו תואר במ.ס. אשדוד, כמו היום. זה משהו שהמועדון צמא לו הרבה מאוד שנים. מכוונים לזה במועדון ואני מניח שאם נרצה את זה מספיק, זה יבוא. יש היום שחקנים מאוד מוכשרים בקבוצה".
דודו דהאן הבטיח שיוציא אותך הקיץ לאירופה, אבל זה לא צלח.
"זה לא הצליח, אבל כל דבר יקרה בזמן שלו. אני שמח שנשארתי וכרגע זה הדבר שהכי מעניין אותי. ברור שאני רוצה להתקדם למועדון באירופה ואני מאמין שזה יקרה".
נראה שגם השלת באחרונה כמה קילוגרמים מהמשקל והפכת יותר קליל.
"זה בזכות החברה שלי. מאז שעברנו לגור יחד, היא דואגת לתפריט שלי. היא עוזרת המון לקריירה שלי בכל ההיבטים".
מי היה המודל שלך לחיקוי בארץ?
"יש הרבה שוערים טובים בארץ, אבל אני מאוד מתחבר לקאלה דרשלר אחריו עקבתי הרבה. הלוואי עלי להיראות כמוהו כשאהיה בן 40. בעולם זה כמובן מנואל נוייר שלדעתי הקדים את זמנו".
מאיזה שחקן אתה הכי חושש?
"גילי ורמוט. ברור שערן זהבי וערן לוי יכולים להפתיע אותך מכל זווית ומכל עמדה, אבל גילי זה משהו מיוחד. הוא השחקן הכי מסוכן בארץ".
ניר ביטון אמר לי פעם בראיון שבארץ הוא ישחק רק באשדוד.
"החיים מובילים אותנו למקומות שאנחנו לא חושבים עליהם ולכן לצאת בהצהרות כאלה, זה לא נכון. היום מ.ס. אשדוד זה המקום היחידי בשבילי בארץ. זה מועדון שאני חייב לו המון. זה הבית שלי. להגיד לך, מה יהיה בהמשך הקריירה שלי, אני לא יודע. אני רוצה להיזכר כמי שהביא תואר ראשון למועדון".
