זהירות, צבע טרי: על הקו הקדמי של ירושלים ומכבי תל אביב

בוידאו: גודס מדבר אחרי הניצחון בחצי הגמר על נס ציונה

בדרך כלל אנו משתדלים לבחור בקטגוריה זו החתמה טובה, מסקרנת או בעלת סיכויי הצלחה גבוהים, אך הפעם נחרוג ממנהגנו. הפעם נסתפק בהחתמה, או למען הדיוק שתי החתמות, שאינן שליליות מכפי שניתן היה להעלות על הדעת מלכתחילה. אין עוררין על כך שצירופם של ג'וזף ג'ונס וטוני גפני להפועל ירושלים מהווים אנטי-קליימקס לסיום עונת המלפפונים. מי שפנטז בלילה על שמות שפותחים את התיאבון כמו ארל קלארק, למשל, נאלץ להסתפק בשני פרצופים מוכרים ואפרוריים עם עבר בגלבוע/גליל, שלא בדיוק עונים לציפיות. בהחלט אפשר שבהחתמתם היה אלמנט של פאניקה וכי תחת מגבלת הזמן ירושלים העדיפה את המוכר והידוע על פני מהלך הרפתקני וסקסי יותר.

ובכל זאת, לפני שנחרוץ את דינם של השניים ונגחך על הפער שבין הצהרותיו של אורי אלון לבין מה שמתרחש בפועל, כדאי שנזכור את המהלכים הקודמים שהפועל ירושלים ביצעה הקיץ, בלי מבלי ששמנו לב. ההחתמה של דונטה סמית' הייתה שח-מט מהסוג הרעשני, אבל גם החוזים החדשים שנחתמו עם ברייסי רייט ודרווין קיצ'ן אינם דבר של מה בכך. ירושלים אספה די כישרון כדי להסתדר גם ללא שני תותחי-על בעמדות 4 ו-5.
אפילו אם פורטים לפרוטות את הסגל של האדומים, ניתן להבחין בשדרוג: דונטה סמית', למרות התפקוד השונה, הוא המחליף האמיתי לג'וש דאנקן, וברוב הפרמטרים עולה עליו. גם ג'וזף ג'ונס, על אף הספתח המאכזב והמשקל העודף עמו הגיע לישראל, הוא שדרוג על פני ארט פרחוסקי בעמדת הסנטר. כשג'וזף ג'ונס יתאקלם, ויתר השחקנים ילמדו לתת לו את הכדור במקומות הנכונים, ירושלים תקבל סקורר יציב ויעיל יותר בצבע. גפני יוסיף נדבך חשוב של קשיחות הגנתית בעמדות הפנים ויהווה צלע משלימה לדונטה סמית', בתפקיד זהה לזה של בריאן רנדל במכבי חיפה בעונה החולפת.

ואולי, מי יודע, מעז ייצא מתוק. אולי בזכות שתי ההחתמות הללו אוהדי ירושלים ירדו לקרקע, וייזכרו שלפני שהם מפליגים בחלומות על היורוליג, על קבוצתם האהובה קודם כל לרכוש מחדש כוח הרתעה כלשהו בישראל. זו מטרת ביניים הכרחית בדרך להשגת מטרת העל, ועושה רושם שגם בהנהלת ירושלים מבינים זאת.

לכן הם צירפו את דונטה סמית', כוכב שכפי שהוכח לא מכבר שווה בליגה שלנו אליפות או כמעט אליפות – מה שאי שאפשר לומר על ירושלים של השנים האחרונות. ההחתמות של ג'וזף ג'ונס וטוני גפני, שני שחקנים שעל פניו מתאימים יותר לליגת העל שלנו, רק מחזקות את האבחנה הזו. אולי ההחתמות האלו הן בכלל תולדה של התקף פאניקה, אך גם אם כן, יש בהן גם מידה של שפיות.

התקלה הפתאומית עם סופוקליס שחורציאניטיס אילצה את מכבי תל אביב לאלתר. ראשי הצהובים לא טורחים להסתיר את חששם הגדול ביותר, שמא מצבו של סופו לא רק ימנע ממנו לפתוח את העונה, אלא עשוי לגרום לו להחמיץ את כולה, או לכל הפחות לא לחזור לכושר משחק במהלכה. חוסר הבהירות הזו גרם למכבי תל אביב להנחית במהלך בזק את אלכס מאריץ', בעסקה שעל פניו משתלמת לה ובגדול: הסנטר האוסטרלי ניאות לחתום על חוזה זמני בשכר נמוך יחסית, ואילו האופציה להאריך את חוזהו עד תום העונה נתונה בלעדית בידיה של הקבוצה. נוסף על כך, הוא פחות או יותר בגיל הנכון (חגג 30 רק לאחרונה). כביכול, זהו מצב של ווין-ווין: אם מאריץ' יגלה במקרה ניצוצות וייראה כמו השחקן שפעם חשבו שיהיה, יישאר עד תום העונה; ואם לא יותיר רושם טוב, ייחתך בלא תמורה.

במכבי תל אביב חיפשו, עד כמה שניתן, תואם-סופו: הם רצו סנטר גדל מימדים, עם נוכחות בצבע ויכולת סקורינג גבוהה, שניתן יהיה להריץ עבורו תרגילים כמו אלו ששורטטו עבור היווני ושימשו את הקבוצה בשנים האחרונות. וכאן טמונה הבעיה. כי סופו, לפחות באירופה, יש רק אחד. בין כה וכה לא בטוח שמעלותיו של סופו עולים על חסרונותיו, אז אם כך מדוע לחפש סנטר בעל סגנון זהה שלכל הדעות גם פחות מוכשר?

בזמן שהכדורסל האירופי נע יותר ויותר לכיוון הפוך, מכבי תל אביב מתעקשת ליישם בכל מחיר את שיטת המשחק אליה התרגלה. הסנטרים המאסיביים ששולטים בצבע בכוח הזרוע הם זן נכחד ביורוליג. את מקומם תפסו פורוורדים מוסבים כמו קייל היינס או בריאנט דנסטון, או גבוהים שנשענים על טכניקה כמו אנטה טומיץ', טיבור פלייס או יאניס בורוסיס.

גם מכבי תל אביב, עם אלכס טיוס, מייצגת את האופנה הזו בחצי מהזמן. ביתר הזמן היא מציגה סגנון שונה לחלוטין, סגנון שהייתה לו הצדקה מסוימת כל עוד הוא חל על שחקן כה מוכשר ואקספלוסיבי כמו סופוקליס שחורציאניטיס. במקרה של מאריץ', ספק אם הוא שווה את הסיכון. התצוגות החלשות האחרונות רק מגבירות את הספקות.

אין פלא שמאריץ' רשם את עונתו הטובה בקריירה בקבוצה כמו פרטיזן בלגרד, שבחסות המאמן דולה וויושביץ' נאחזת כבר שנים בסגנון משחק מיושן שמבליט שחקנים כמוהו. אצל ז'ליקו אוברדוביץ' וייבגני פאשוטין, נציגי האסכולה המתקדמת יותר, מאריץ' פשוט לא התאים. לכן, לאור מצבו של סופו, אולי היה מקום להעריך מחדש איזה גבוה יכול לתרום לצהובים בצורה הטובה ביותר, והאם עליו להיות בהכרח בעל סט תכונות דומה. עד שיוכח אחרת, אלכס מאריץ' אינו אלא חיקוי זול ודהוי.

הפועל חולון מצליחה להנחית בשנים האחרונות לא מעט שמות מסקרנים לעמדת הרכז. אחרי ג'רום דייסון וסקוטי ריינולדס, שכיכבו בשתי העונות האחרונות, הגיע תורו של ג'ורדן טיילור, שעוד עשוי להתברר כגניבת העונה. אם לא הפציעות מהן סבל לאורך כל הקריירה, סביר להניח שטיילור היה נמצא כיום במקום אחר לגמרי. עם אתלטיות בינונית וקליעה חשודה ה-NBA אולי היה סוגר את שעריו, אך אילולי התפתחויות בלתי צפויות, הרכז (1.86, 24) היה מלהטט היום באחת מקבוצות היורוליג הבכירות. אלמלא אותן פציעות, טיילור היה מככב כנראה במילאנו, שהתמוגגה מביצועיו בליגה האיטלקית ועמדה להחתימו לפני שספג מכה קשה בירך.

למען האמת, גם בימים אלה טיילור מתאושש מהפציעה האחרונה שלו, שבגינה פספס יותר מחצי עונה ברומא, ובעקבותיה בוטל גם חוזהו בבירת איטליה. רק בקיץ שעבר המניה שלו הייתה בשיא, אחרי שהתאקלם סופית ברומא והיה המנוע מאחורי העונה המופלאה והמפתיעה שלה, שהסתיימה רק בהפסד בגמר הפלייאוף.

המעבר לחולון מפתיע גם משום שרכזים מסוגו בדרך כלל לא מגיעים למחוזותינו. בליגה שבה שחקני החיזוק בעמדות הגארד הם סקוררים מובהקים, טיילור צפוי להיות עוף מוזר. דווקא קליעה נחשבת לעקב אכילס שלו לאורך השנים, אך מה שמייחד אותו זו יכולת המסירה, חכמת המשחק וההגנה המהודקת. טיילור הוא רכז בטעם של פעם, שיכול לספק רגעי כדורסל מענגים כשהוא בכושר טוב. אם רק יימנע מפציעות בעתיד, ואם רק יתאושש בצורה חלקה מהפציעה הנוכחית, חולון תקבל רכז מלהיב ומנהל משחק משובח יותר מכל אחד אחר ששיחק במדיה בשנים האחרונות.

זה לא עסק: פעם, כשלבוראל קוצ'ה עוד נקראה טאו ויטוריה, היא הייתה מופת של התנהלות נכונה. מחלקת הסקאוטינג עבדה שעות נוספות באיתור הכוכבים הבאים, ראשי הקבוצה התמחו ביצירת המשכיות עם חוזים ארוכי-טווח בעלי סעיפי שחרור מפלצתיים, והמועדון הבאסקי סלל את דרכו לפסגת אירופה למרות. בשנים האחרונות המועדון החביב איבד קצת כסף, ובעיקר איבד את הדרך. השבוע קיבלנו הוכחה נוספת לכך: פחות משנה מאז השערוריה המביכה עם חתימתו ועזיבתו של למאר אודום, הבאסקים החליטו להחתים על חוזה נסיוני לחודשיים את ריאן גומס, אף הוא עם עבר משובח ב-NBA ואף הוא כמעט לא משחק כדורסל כבר שנתיים. לקינוח, הוחתם גם דורון פרקינס הפציע, שכבר מזמן גמר את הסוס. עכשיו נראה שרק תומאס הרטל הנפלא יכול להציל את העונה.

אני הולך: ארזם לורבק אמור היה להיות עכשיו בשיא הקריירה, עם חשבון בנק מנופח ומעמד עילאי באירופה. רק לפני שנתיים חתם הסלובני על חוזה שהבטיח לו קרוב ל-3 מיליון דולר בעונה – סכום שיא בברצלונה, שלא הוענק אפילו לאליל המקומי חואן קרלוס נבארו. אך משהו השתבש בדרך, ודווקא כשהקריירה התחילה לצבור תאוצה, החל רצף של פציעות ויכולת ירודה. בעונה האחרונה כבר היה ברור שמשהו רע עובר על לורבק, ובמסגרת השינויים הרבים בברצלונה, גם הוא לא שרד את סבב הניפויים. עכשיו בגיל 30 הוא יוצא לדרך חדשה ולא נודעת. מרבית הקבוצות הגדולות ביורוליג כבר סגורות בעמדות הפנים ולא ימהרו להחתימו. הוא עצמו כבר הצהיר שלא יהסס לשבת בבית כמה חודשים לפני שיקבל הצעה כלשהי. האם זו ההתחלה של הסוף?

נתראה ביד אליהו: קוסטאס וסיליאדיס הוזכר בשלב מסוים במהלך הקיץ אפילו כמועמד למכבי תל אביב, אך בסופו של דבר יפגוש אותה כיריב. היווני חתם בשבוע שעבר במלאגה וחזר אליה לסגירת מעגל שמונה שנים אחרי שנרכש על ידה ושוחרר ממנה כעבור עונה אחת בלבד. הצלף היווני נאלץ להתפשר אחרי תקופת המתנה ארוכה ללא חוזה, אך עוד עשוי להרוויח בענק בעקבות הצטרפותו לקבוצה מאנדלוסיה. עכשיו, כשקבוצות ה-NBA חמות מאי פעם על חברו לקבוצה זוראן דראגיץ', תקן הסקורר המוביל עשוי להתפנות במיוחד עבורו. איך שגלגל מסתובב לו.

קנייה בטוחה: גלאטסראיי תמיד בונה סגלים חזקים, אולם הקיץ בנתה קבוצה מרתקת שמעניין יהיה לעקוב אחריה מקרוב. היא צירפה כוכבי טופ יורוליג פוטנציאליים כמו פייטרו אראדורי, יאן וויוקאס ומרטינאס פוצ'יוס, החתימה את נולאן סמית' האולטרה-מוכשר והביאה את ולדימיר מיצוב היעיל מצסק"א. גם קרלוס ארויו וזוראן ארצג, שנראה מצוין בעונה שעברה, נשארו ומשלימים סגל נהדר, לפחות על הנייר. רק שארגין עתמאן לא יהרוס.