כלוב הזהב: הקרב המשפטי בין משפחת פנאן למכבי תל אביב

בוידאו: אימון הבכורה של אלכס מאריץ' במכבי תל אביב

אם מאמינים לשרון פנאן – ו"אמון", בהקשר הזה, היא מילה טעונה במיוחד – המשפט שהיא מנהלת בשנים האחרונות נגד מועדון הכדורסל מכבי תל אביב הוא תקוותה הכלכלית היחידה.

מוני, מצהירה פנאן, הותיר אותה בלא כלום. האישה שניהלה את חייה הבוגרים כחברת כבוד באלפיון העליון ("מוני לא חיסר ממני כלום", בשפתה המינימליסטית) התרסקה עם מותו של בעלה ב-2009 אל מתחת לקו העוני. פנאן ז"ל לא הותיר אחריו נכסים (לפחות לא באופן רשמי), לא הותיר חסכונות ולא הותיר רכוש – למעט שעון קרטייה ושעון רולקס, שנמכרו כל אחד בכמה אלפי דולרים.

המצב הזה אילץ את הגברת פנאן – לראשונה בחייה – לנסות ולפרנס את עצמה. טריוויאלי? לא עבור נסיכות-לשעבר, המצויות בשנות השישים לחייהן, ושהן חסרות כל רקע תעסוקתי.

אולם לא רק מצבה הפיננסי של פנאן עמד בלב תביעתה נגד מכבי. קיים כאן, לדבריה, ניסיון להיאבק על שמו של בעלה כנגד המועדון שהיה לביתו הראשון – ואשר מאז מותו, כפי שאומרת האלמנה פנאן, "מנסה למחוק בשיטתיות את זכרו של מוני ולהעלים כל זכר לעשייתו". כך שגם כסף עומד על כף המאזניים אך גם סוגיות ערכיות יותר, כמו הוקרה, זיכרון והנצחה.

הדיון ביום שני האחרון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הוקדש לעדותו של שמעון מזרחי – פעם חברו ואיש סודו של פנאן, וכעת בכובע יו"ר דירקטוריון הנתבעת. במשך כמה שעות נחקר מזרחי בידי באי-כוחה של שרון פנאן על התצהיר שנכתב מטעמו ואשר הוגש במסגרת כתב ההגנה של מכבי.

האווירה באולמה של השופטת דגית ויסמן הייתה "מתוחה במיוחד", לדברי הנוכחים. מזרחי מסתובב לפרנסתו בין כותלי בתי המשפט, אולם על כיסא העד ישב לעתים רחוקות. מזרחי ומכבי לא לקחו שבויים במאבק הזה. הם שכרו את שירותיו של עורך הדין נחום פיינברג, מבכירי הפרקליטים בישראל בתחום דיני העבודה וליטיגטור עוצמתי וחריף.

למשפט הזה, שהוא דרמטי לכשעצמו, קדמה דרמה משפטית נוספת. באי-כוחה של שרון פנאן – עורכי הדין אורי גלבוע ועמית אוריה – דרשו מהשופטת ויסמן לפסול את עצמה משמיעת התיק, לאחר שגילו כי התמחתה אצל עו"ד פיינברג. השופטת ויסמן דחתה את בקשת הפסילה, והערעור שהוגש על ההחלטה הזו לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא.

פנאן תובעת, למעשה, שני דברים: הכרה משפטית בכך שבעלה המנוח היה עובד של מכבי; ופיצויים.

סכום התביעה עומד על כ-2.5 מיליון ש"ח (את כתב התביעה הגישו בשם פנאן עורכי דין אחרים, שאינם מייצגים אותה עוד). בהתאם לשיעור עלות מנהל בקבוצת ספורט בכירה – המבוסס, בין היתר, גם על פרסום עלות שכרו של גור שלף כמנהל מכבי בשנת 2009 כפי שנחשף באתר זה (כ-116,000 דולר ברוטו בשנה), תובעת פנאן ממכבי תל אביב הפרשי שכר עבור בעלה המנוח (היינו, משכורת) בגין שנות פעילותו במכבי (עבור השנים שטרם התיישנו קודם להגשת התביעה; לכאורה "עבד" פנאן במכבי מ-1992 ועד לקיץ 2008); וכן פיצויי פיטורים עבור כל התקופה (בנוסחה הידועה: עלות שכר חודשי, כפול מספר שנות ההעסקה) ופיצויים בגין ימי חופשה ודמי הבראה, שמטבע הדברים לא קיבל פנאן מעולם.

גם אם תתקבל התביעה בשלמותה, שאלה צדדית היא מה יהיה בגורלו של הסכום הזה. לפנאן נושים שנותרו לאחר מותו ללא יכולת לגבות את חובם, שכן פנאן, כאמור וככל הידוע, לא הותיר דבר. לכאורה, חוק הגנת השכר מגן על סכומים כאלו מהעברתם לנושים. הסכום הזה אמור היה, על פניו, להתחלק בין שאריו של פנאן – האישה שרון והילדים רגב ולירון – אולם ילדיו של פנאן הודיעו כי הם מסבים את כל זכויותיהם ביחס לפיצויים שיתקבלו, אם יתקבלו, ממכבי – לאמם. כך ששרון פנאן אמורה להיות הנהנית היחידה מהסכום הזה, אבל הדרך אליו עוד רחוקה מאוד.

אגב, רגב – שעובד כיום כמאמן כושר במכבי, ולירון – שעובדת כסוכנת שחקנים (עשתה עם מכבי עסקים בשנים האחרונות; בין היתר הביאה ארצה את מלקולם תומאס) – לא נכחו בדיון ביום שני האחרון.

כדי להגיע לאותם מיליונים צריכה פנאן לצלוח שתי משוכות משפטיות גבוהות. כנהוג בתביעות פיצויים מורכבות שכאלה, חולק הדיון המשפטי לשניים. ראשית מתקיים דיון משפטי טהור בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד (בין פנאן לבין מכבי). רק אם ייקבע בין הדין כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין מוני לבין הקבוצה, תידון לאחר מכן, בנפרד, שאלת הזכאות לפיצויים (וכפי שיובהר בהמשך, זו לכשעצמה הסוגיה העסיסית).

קו ההגנה של מכבי כפול. טענתה הראשונה היא שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין פנאן לבין המועדון; הטענה השנייה, שעתידה להיטען (וכבר נטענה, באופן ישיר ועקיף) – היא כי גם אם יחליט בית הדין שאכן התקיימו יחסים שכאלו, הרי שפנאן אינו זכאי בכל מקרה לפיצויים, שכן מעל בכספי המועדון.

אל סוגיית המעילה בה עסק מזרחי בעדותו ובתצהירו נשוב בעוד רגע. אך קודם מילה באשר לשאלת יחסי העובד-מעביד. המבחן המשפטי המקובל בעניין הזה מכונה "המבחן המעורב". מבלי להיכנס לדקויות משפטיות ניתן לומר בכלליות כי לאור מורכבות היחסים בעידן המודרני בין עובדים למעסיקים, או בין נותני שירותים למקבלי שירותים, השאלה היא מיהו עובד ומיהו מעביד נבחנת באופן גמיש, סובייקטיבי וספציפי, ממקרה למקרה, וכי המבחן המשפטי הוא כללי ומורכב.

בין היתר נבחנות שאלות כמו מידת הכפיפות של העובד למקום העבודה, האם העובד מהווה חלק אינטגראלי מהארגון, האם הוא יכול למנות אדם אחר שיעשה את העבודה במקומו, ממי העובד מקבל הוראות בארגון, וכו'. מתוך נטייתם להגן על העובדים – בדרך כלל, הצדדים החלשים במשוואה – נוטים בתי הדין להקל עמם, אולם כמובן שהדבר תלוי במקרה, בשופט ובסיטואציה.

מכבי מתנגדת בחריפות לכך שפנאן היה עובד של המועדון, במובנו המקובל של המושג "עובד". מזרחי הסביר בתצהירו ובעדותו כי עבור ראשי המועדון – כמותו, כמו דיוויד פדרמן וכמו פנאן – העיסוק במכבי הינו (היה) בגדר הובי; וכי קיימים שוני מהותי והפרדה מובהקת בין טיב היחסים שמקיימים אלו עם המועדון לבין היחסים המתקיימים בין המועדון לבין עובדים "מן השורה", כמו המנכ"לים בשכר (אלי דריקס בהווה, אמי אשל בעבר) ויתר מקבלי המשכורות למיניהם.

חיזוק משמעותי לדבריו של מזרחי הוא בעובדה שפנאן מעולם לא דרש ולא קיבל שכר כלשהו בגין מעורבותו בקבוצה. זו משוכה משפטית קשה עבור באי-הכוח של שרון פנאן.

החלק העסיסי יותר בתצהיר ובעדות של מזרחי נוגע לעיסוק בפנאן עצמו. אפשר לחלק את הדברים לשניים. ראשית הסביר מזרחי, ככל הנראה מתוך הרצון להוכיח כי לפנאן היו עיסוקים אחרים מלבד מכבי, ומתוך ניסיון למזער את מידת השקעתו (בזמן, לא בכסף) של פנאן במכבי (בעוד שבאי-הכוח של שרון פנאן טענו וטוענים כי מכבי הייתה עיסוקו הכמעט-בלעדי של מוני פנאן), והכל כדי לעמעם את סוגיית העובד-מעביד, כי בכובעו כמנהל החזיק פנאן בצוות עוזרים, שביצעו את מרבית עבודת השטח עבורו, והדגיש שבכל יום נהג פנאן "לישון צהריים" (אך מזרחי לא הוכיח ולא יכול היה להוכיח כמה שעות השקיע פנאן בפועל בענייני הקבוצה, בין על דרך של ניהול אנשיו, בין דרך הטלפון ובין בידיו, בשטח); עוד טען מזרחי כי פנאן עבד, במקביל לעיסוקו במכבי, בחברת "יו-שר" להלוואות ולניכיון שיקים, וכי היה ידוע לו שפנאן נמנה על בעלי החברה.

במובן הזה ראוי לציין שבשנת 2004 חשף העיתון "דה מארקר" את הקשר שבין פנאן לחברת יו-שר, ופנה אל מזרחי בעניין. "דה מארקר" טען כי פנאן מועסק כשכיר בחברה, ולא כבעלים. "את מי זה מעניין איפה הוא מועסק?", צוטט מזרחי בתגובתו לעיתון, "מה הפסול בזה שהוא עובד בחברת 'יו-שר'? ...לא מעניין אותי במה יו-שר עוסקת", הגיב מזרחי.

לאחר מכן העיד מזרחי בעניין המעילות שביצע פנאן בקבוצה, כביכול. כאמור, העניין הזה אינו רלוונטי בשלב הזה של הדיון, שכן אין לו קשר לשאלת קיום יחסי עובד-מעביד בין מוני פנאן לבין מכבי תל אביב, אך יש בו כדי לרמוז באשר לטענות שעתידה מכבי להעלות אם יגיע הדיון לשלבו השני, הוא שלב קביעת גובה הפיצויים (רק אם יחליט בית הדין כי התקיימו יחסי עובד-מעביד, כאמור. אם יחליט שלא התקיימו, ממילא אין רלוונטיות לשאלת הפיצויים).

מזרחי הציג צילומים של תלוש שכר שהנפיקה מכבי לאישה בשם "זוהר זוהר". "הוא (פנאן) דאג לכך שמשך שנים תשולם 'משכורת' מלאה של קרוב ל-10,000 ש"ח מקופת התבעת, לרבות רכב צמוד, לגברת המקורבת אליו, אשר למעשה לא עבדה כלל בנתבעת; מעשה נפסד לכל הדעות אשר התגלה לנתבעת בדיעבד, רק לאחר מותו של מוני", כתב מזרחי בתצהירו.

בחקירתו בבית הדין נשאל מזרחי כמה שנים עבדה אותה זוהר זוהר במכבי. "אני לא זוכר בדיוק", השיב, וגם לא ידע לומר באיזו תקופה הועסקה. מזרחי נשאל כיצד ייתכן שעובדת הועסקה במכבי במשך כל כך הרבה שנים מבלי שוועדת ביקורת, חשב או מנהלים אחרים יבחינו בתלוש השכר הקבוע שמונפק לה.

"זוהר מעולם לא עבדה במכבי, ואני מכיר את זוהר טוב מאוד", השיב מזרחי. "אם מוני וציון (נתן, חשב הקבוצה לשעבר, א.ג.) עשו יד אחת כמו שמסתדר, ונתנו תלוש לאדם שלא עבד – זה פשע. איך שנים לא ראו את זה? זו טעות חמורה שלנו".

מזרחי צירף לתצהירו חשבונית שהנפיקה דיזנהויז, חברת הנסיעות של מכבי, לקבוצה, ובה מפורטים כרטיסי טיסה בעשרות אלפי דולרים שהונפקו לכאורה לפנאן ולמקורביו ליעדים אקזוטיים ברחבי העולם – חשבון אותו כביכול הייתה צריכה מכבי לכסות לאחר מותו של פנאן.

"אלה הדברים שנודעו בדיעבד, לאחר מותו של מוני, על נסיעות שהוא ביצע באמצעות 'דיזנהויז' ולא שילם עליהם", אמר מזרחי בחקירתו ביום שני.

"איך אתה יודע (שהוא לא שילם עליהם)", הקשו באי-הכוח של שרון פנאן.

"כי הסוכנות חייבה את מכבי", השיב מזרחי.

"לו היית רוצה להוכיח את זה היית צריך להביא כרטיס מלא של הסוכנות, ולהראות שאין תשלומים של מוני, או להביא עד מטעם הסוכנות או כל דבר שעומד בכללי הראיות", הקשה עו"ד אורי גלבוע.

"אם אתה טוען אחרת – תזמין אתה מישהו מהסוכנות", השיב מזרחי.

אחת המעילות הגסות מכולן, כביכול, קשורה לנספח אחר שצורף לתצהירו של מזרחי: חשבונית רשמית שהנפיקה מכבי בחודש אוגוסט 2009, חודשיים לפני מותו של פנאן ושנה לאחר עזיבתו את הקבוצה, בגין רכישת 23 מנויים שנתיים לעונת המשחקים 2009/10, בעלות כוללת של כרבע מיליון שקל (224,750 ש"ח, ליתר דיוק). החשבונית הוצאה עבור אישה בשם רייצ'ל מרגוליס. בדיעבד התברר כי מדובר באחותו של פנאן, החיה בארה"ב, ואשר חולה באלצהיימר.

הכסף עבור אותם מנויים, הצהיר מזרחי, מעולם לא נכנס אל קופת המועדון; מזרחי טען כי פנאן למעשה "מכר" את אותם מנויים – בוודאי שלא לרייצ'ל מרגוליס – ואת התקבולים תמורתם, אם היו, לקח לכיסו.

בחקירתו הטיל מזרחי את האחריות לפתחם של פנאן ושל ציון נתן, חשב הקבוצה לשעבר (שעזב גם הוא את מכבי עוד קודם לעזיבתו של פנאן).

מזרחי נשאל בחקירתו כיצד ייתכן שמנויים בעלות שכזו "הלכו לאיבוד".

"הם לא הלכו לאיבוד", השיב מזרחי. "ישבו שם אנשים (במקומות המסומנים, א.ג.) אבל מכבי לא ראתה את הכסף. הלכו לאנשים ושאלו אותם 'אתם יושבים פה, איפה התשלום עבור המינויים?', והם אמרו שהם שילמו למוני".

על השאלה כיצד ומי הנפיק את החשבונית על שמה של גב' מרגוליס הדמנטית, שכמובן לא השתמשה באותם מנויים, השיב מזרחי בשאלה: "מי הוציא את החשבונית הזו?". "מכבי תל אביב", השיב עו"ד גלבוע. "אתה מטיח האשמות בלי לומר... אתה טועה לחלוטין, כיוון ש...", מצוטט מזרחי בפרוטוקול.

"מוני עזב את מכבי ביולי 2008, ומכבי מוציאה באוגוסט 2009 חשבונית על שם גב' מרגוליס, בלי כתובת, כשהיא חולת אלצהיימר ואף אחד מכם לא היה איתה בקשר שנים והיא לא בארץ", נאמר למזרחי.

"זה כנראה מוני ביקש להוציא את זה", השיב מזרחי, "מאיפה מישהו במכבי מכיר אותה? איך היו מגיעים אליה? כשבאו למוני לדרוש את הכסף על המינויים אז הוא אמר שיוציאו לו חשבונית ושאלו על שם מי וזה מה שהוא אמר".

"אז הוא קנה את המינויים?", הקשה עו"ד גלבוע.

"הוא לא קנה, הוא לקח", השיב מזרחי. "החשבוניות האלה סוגרות את המעגל, להראות את המעילה של מוני. הוא לקח מינויים, וכשהוא נדרש לשלם עבורם הוא ביקש לכתוב את החשבוניות על שם...".

מזרחי לא נשאל – וגם לא הסביר – מי הנפיק את החשבוניות הרשמיות מטעם המועדון, וכיצד הנפיק פקיד או עובד בחברה חשבוניות מבלי שהתקבלו כספים בפועל בגינן.

הצדדים התבקשו להגיש בשלב זה את סיכומיהם. לתובעים ניתנו 45 ימים, ולנתבעים 45 ימים לאחר מכן. לאחר קבלת הסיכומים יפסוק בית-הדין בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד.

רק לאחר מכן, אם וכאשר, יפנה לסוגיית הפיצויים. אם תעבור שרון פנאן את הרף המשפטי הראשון צפוי החלק השני להיות מלוכלך וטעון עוד יותר; עדים חדשים יזומנו, מזרחי כנראה יעלה מחדש על דוכן העדים (גם שרון פנאן צפויה להיות מזומנת), והמערכה תעבור אל שלב הכתישה.

מכבי החליטה שלא להתפשר עם שרון פנאן טרם הגשת התביעה, והלכה נגדה על כל הקופה. אפשר שבעקבות הגילויים שעתידים לבוא, יצא שכרה בהפסדה. לשרון פנאן ממילא כבר אין מה להפסיד.

ohad@walla.net.il