בשורה עם עמלה: האם השינוי במחירי הכרטיסים מבורך?

בוידאו: הדרבי התל אביבי (ויציעים מלאים)

נכון, לפעמים, שיש לכם חשק עז לענבים? קיץ, חם, וכל מה שבא לכם עכשיו זה ענב קר בתוך הפה. והנה הוא, מולכם, על השולחן - רק להושיט יד. והושטתם, והרמתם, והכנסתם, והביס כל כך טעים, כמו שציפיתם.

ואז בא החרצן.

זה קורה בדרך כלל עם ענבים אדומים (אגב, לחבר יקר, שמו שמור במערכת, יש גישה לענבים אדומים בלי חרצנים - מומלץ), ובתמונות שיצאו מישיבת החירום של מנהלת הליגה נראו דווקא ענבים ירוקים. אבל מאותה ישיבה, שכונסה בנושא מחירי הכרטיסים למשחקי ליגת העל, המנהלת יצאה עם בשורה טעימה כמו ענב. ובשנייה שטעמנו, הרגשנו את החרצן. יותר נכון, אוהדי הקבוצות הגדולות הרגישו אותו.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ - http://facebook.com/josifoon
עקבו אחריו בטוויטר - http://twitter.com/josifoon

נחזור קצת לאחור. מנהלת הליגה התכנסה הבוקר לדיון חירום לגבי מחירי הכרטיסים, ובצהריים יצאה עם בשורה. את אותה בשורה רובכם כבר מכירים, ולכן נקצר. עיקריה:

מחיר מקסימלי של כרטיס למשחקים בהם מעורבות חמש הקבוצות הגדולות (לפי המנהלת: הפועל תל אביב, הפועל באר שבע, מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובית?ר ירושלים) יהיה 80 שקל למבוגר ו-40 שקל לחייל/ילד.מחיר מקסימלי של כרטיס למשחקים בהן מתמודדות חמש הגדולות בינן לבין עצמן יהיה 90 שקל למבוגר ו-45 לחייל/ילד.שאר המשחקים לא יעלו יותר מ-50 שקל. המחירים לא כוללים עמלות.

על פניו, החלטות מבורכות של עסקני ליגת העל באשר הם. המונח ?מקסימלי? הוא כבר ראוי לציון, שכן ימנע את הקפריזות התורניות של חיים רמון לפני דרבי, או מקרים שבהם אלי טביב בטוח שהסגל שלו שווה מחירי ביונסה. אבל שם זה נגמר. למעט המילה ?מקסימלי?, כמעט ואין חדש תחת המנהלת.

זה מתחיל, בראש ובראשונה, בסעיף האחרון של ההודעה הרשמית. ?המחירים לא כוללים עמלות?. נוצר פה משום מה שיח מקולקל שנוהג להפריד בין המחיר לבין העמלה, כאילו 13-15 השקלים שמשלם האוהד בגלל מכירה מוקדמת, רכישה באינטרנט או השד-יודע-מה - זה לא כסף. אבל זה כן. את אוהד הכדורגל לא צריך לעניין לאן הכסף שלו הולך אלא כמה ממנו הולך. אל תגידו ?90 פלוס עמלה?. תגידו 105. את הסמנטיקה תשאירו לעסקנים, אותנו מעניין התכל?ס.

עוד דבר ששומעים יותר מדי לאחרונה, כאילו כדי להרגיע את דרישות האוהדים, הוא ?אבל יש עלויות שיטור בלתי אפשריות?. הכול נכון והכול בוער, ועל בעלי הקבוצות לעשות הכול על מנת להוריד את עלויות קיום משחק כדורגל - שיטור, מגרש ומה שתרצו; אבל זה לא עניינו של האוהד. כפי שלא צריך לעניין אותו לאיזה משרד כרטיסים הולך הכסף שלו רק בגלל שהקליק על עכבר, כך הוא לא צריך להיות אכפתי לכך שמשטרת ישראל דורשת מספרים מופרכים מדי ועושה מעט מדי ממילא. הוא רוצה לראות כדורגל במחיר הגיוני, או לא לבוא כלל.

ועכשיו, לעיקר.

כרטיס בתוך מועדון חמש הגדולות יכול לעלות כ-90 שקל, אין צורך להיות חזירים. אבל עם הגבלות. כרטיסים מאחורי השערים צריכים להימכר בעלות נמוכה יותר, וכרטיסי חייל/ילד צריכים להימכר ולא להיגמר בין רגע. אבל בגדול, בסעיף הזה, אין הרבה ביקורת על החלטת המנהלת.

הביקורת מגיעה בסעיף הבא, לפיו משחקים בין חמש הגדולות לבין שאר הקבוצות יעלו עד 80 שקל. כמובן שנעריך את טוב לבן של קבוצות ספציפיות, שיוזילו את המחיר על דעת עצמן (מספרים שמכבי נתניה תעשה כך), אבל בואו ונשער שלא כך יהיה עם רובן. אז מה בעצם קיבל אוהד מכבי חיפה או הפועל תל אביב, שירצה ללוות את קבוצתו לדוחא או לאשדוד? ארנקו עדיין ייקרע בכ-95 שקל (הרי זה לא כולל עמלה, זוכרים?), וזה בלי לחשב את ההוצאות הנלוות. בסעיף זה טמון רוב העניין בהחלטת המנהלת, ועקב כך טמון בו כישלונה.

ברור, יש פה עניין של היצע וביקוש, וטבעי לחלוטין שהפועל רעננה תרצה לגבות מחירים שונים מאוהדיה הספורים של מכבי פתח תקוה לעומת מאוהדיה הרבים של מכבי תל אביב; אבל מחיר המקסימום היה צריך להיות הרבה יותר ידידותי בקטגוריה הזו, שהיא החשובה ביותר. היא החלק הארי של הבעיה ושל המחאה. ההחלטה הזו קבעה, למעשה, שאוהד בית?ר ירושלים צריך לשלם על משחקי חוץ יותר מאשר אוהד הפועל פתח תקוה. עבור אותו אוהד בית?ר, אין שום בשורה בהחלטת המנהלת. להפך - מעתה יש חוק שמעודד שיעשקו אותו יותר מאשר את אחרים. זה בסדר לגבות קצת יותר למשחקים אטרקטיבים יותר, אבל היחס היה צריך להיות הרבה יותר צנום. 60 שקל - כולל הכול - היה מחיר מתבקש בקטיגוריה זו.

הגענו ל-?50 שקלים לרוב המשחקים?, כלשון הודעת המנהלת. ראשית, כפי שנכתב בבלוג ?סטופקס?, לא מדובר ברוב. בשני סיבובי ליגה יש 182 משחקים, מהם 90 בלבד יהיו בהיעדר קבוצות גדולות. אבל שוב, סמנטיקה. לגבי הסעיף עצמו, זהו הניצחון היחיד של מחאת הכרטיסים עד כה. אוהדי קבוצות כמו מכבי נתניה והפועל פתח תקוה, ברגע שיסיימו להיעלב מכך שקבוצותיהן הוגדרו ?קטנות?, יכולים לשמוח על עונה שפויה לכיס. ועדיין, לא בטוח ש-50 שקל זה מחיר שיוציא אוהד של מכבי פתח תקוה למשחק מול הפועל רעננה. אבל זה כבר בידי אותן קבוצות, שמשום מה לא שמות לב שבעשרות שנות קיום הן אינן מצליחות לפתח בסיס אוהדים. כנראה שלא ממש אכפת להן.

ביקורת אחרונה: חורה שבמנהלת הליגה התייחסו רק ל?גודל? הקבוצה, לפי כמות אוהדים, ולא התייחסו לבית שבו מארחת הקבוצה, כפקטור. לא משנה הקטגוריה, משחק בווסרמיל, למשל, לא צריך לעלות יותר מ-50 שקלים. לא אם הפועל באר שבע מארחת את מכבי תל אביב ולא אם היא מתמודדת מול באיירן מינכן. אורוות ורפתות אלו מקומות לחיות, וכל עוד בישראל משחקים כדורגל במקומות כאלה, אפשר לפחות לרחם על חשבון הבנק של אותם משוגעים שמסכימים לתנאים הללו. אוטוטו יהיה בית נפלא וחדיש בבאר שבע - אבל עד אז אפשר לחתוך מחירים. כנ?ל לגבי אצטדיון הי?א, וטוטו-עכו, ודוחא. יודעים מה, למקומות אלו גם 50 שקל זה יותר מדי.

לסיכום, הדברים החיוביים שיצאו מישיבת המנהלת מצומצמים מאוד, ואוהדי הקבוצות הגדולות ימשיכו לקרוע כיסים כדי לראות כדורגל ישראלי. מי יודע, אולי עוד כמה איומים והחרמות, ועוד כמה ישיבות, משהו בכל זאת יזוז כאן. אבל כדאי לחבר?ה במנהלת למהר - כבר ספטמבר, ואוטוטו נגמרים הענבים.

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il