וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

התמסרו למשימה: על הניצחון של נבחרת ישראל והעלייה לאליפות אירופה

25.8.2014 / 8:00

השיטה של ארז אדלשטיין גרמה לנבחרת ישראל לוותר על האנוכיות ולייצר משחק מסירות נהדר, שהוביל לתוצאות. גם בעבר היו ניצחונות גדולים, אבל התחושה היא שמשהו יפה נבנה הפעם. אז איך למאמן הנבחרת אין קבוצה לעונה הבאה? והאם כספי ומקל טועים בהתעקשות על ה-NBA?

עומרי כספי, נבחרת ישראל בכדורסל, מול הולנד. איגוד הכדורסל
כדורסל יפה של הנבחרת, וחבל שלא נראה את כספי באזור בעונה הבאה/איגוד הכדורסל

1. לפני המחמאות, בואו ניכנס לרגע לפרופורציות: היו לנבחרת ישראל בעבר בתי מוקדמות מסובכים יותר, עם יריבות שמזכירות יותר קבוצות כדורסל לגיטימיות והיו שורדות בליגת העל בישראל, בניגוד להולנד ובולגריה. גם תחת אריק שיבק השיגה הנבחרת ניצחונות מרשימים על קבוצות מוכשרות מאלו שפגשה הפעם, כמו מונטנגרו בהרכב חזק יותר, איטליה בחוץ וסרביה. צביקה שרף גבר באליפות אירופה על הסרבים והקרואטים. מולי קצורין לקח את ישראל לרבע גמר אליפות אירופה.

לא, אין צורך לגמד את העבר כדי להכריז שיש תחושה – גם אם זהירה ומסויגת – שמתחיל כאן משהו חדש, משהו יפה. השינוי שהחדיר ארז אדלשטיין בנבחרת הוא קודם כל סגנוני. יש איזושהי אגדה על נבחרת ישראל, שאחד האחראים לה היה פעם פרשן מחונן וכעת הוא ח"כ מיותר, לפיה היא שיחקה פעם כצבא קטן וחכם, קבוצתי, מוסר וממזרי. אני צופה בנבחרת כבר כמעט 30 שנה, ונתקלתי באותו סגנון מהולל רק לעתים רחוקות. בדרך כלל התבססו הכחולים-לבנים על כוכב אחד או שניים – מיקי, ג'מצ'י, קטש או טפירו – שכדררו הרבה, מסרו מעט וניסו לסחוב אותה על הכתפיים. גם אדלשטיין היה יכול לנקוט באסטרטגיה זהה עם שני שחקני ה-NBA שלו. תחת זאת, הוא ייבא את השיטה שעבדה מצוין בהפועל תל אביב לשחקנים מעט יותר מוכשרים.

היתרון בשיטה של הג'ינג'י, שמבחינתו פעולת הפיק אנד רול היא לא חזות הכול אלא עוד כלי בארגז של מאמן הכדורסל, היא שהמסירה הופכת להרגל. מרגע לרגע, ממשחק למשחק, נראה היה שהשחקנים של אדלשטיין מתמסרים למסירה ונהנים ממנה. הם כמעט לא יכלו להרשות לעצמם לשחק באנוכיות. עומרי כספי היה בהופעות קודמות בנבחרת טיפה נרגן, מעט עצבני, כשלא מסרו לו את הכדור. הפעם הוא נהנה להיפטר ממנו. גל מקל הנהדר, שפעם הואשם בכדררת, שיחרר את הכדור ללא היסוס כי ידע שיקבל אותו חזרה.

כדורסל הוא חוויה אסתטית, והפעמים שבהן קבוצה מתחברת כך הן נדירות. זה קרה עם נבחרת ישראל הנוכחית. בכדורסל האירופי הנוכחי, שמתכער משנה לשנה, ובוודאי בליגת העל המקומית, שבה השליטה של המאמנים על הזרים האמריקאים מוגבלת, כמעט שאי אפשר לצפות לעונג הזה. בטח כשהאחראי לכך לא יתחיל את העונה על הקווים של אף קבוצה. זה קורה דווקא כשיש תחושה שאדלשטיין בשיאו המקצועי, בניגוד לכמה מקודמיו, שהגיעו לנבחרת מכוח איזשהו סידור עבודה מפוקפק או התחבבותם על עסקנים. ישיבתו בחוץ היא פריבילגיה שהכדורסל הישראלי לא יכול להרשות לעצמו.

ישראל הביסה את הולנד ועלתה לאליפות אירופה

שחקן נבחרת ישראל גל מקל. איגוד הכדורסל
מוסר, בידיעה שהוא יקבל את הכדור בחזרה. מקל/איגוד הכדורסל

2. באופן מוזר, הנבחרת הזאת לא תבוא כמעט לידי ביטוי בפסגת הליגה בעונה הבאה. גיא פניני הוא הנציג היחיד של מכבי תל אביב, מקל וכספי חוזרים ל-NBA, דיאור פישר ממריא לרוסיה, רביב לימונד ינסה לדגדג את הצמרת עם הפועל תל אביב ואלישי כדיר ימשיך את הקריירה הפושרת שלו בהפועל אילת. על הרקע הזה, הפועל ירושלים הייתה אמורה להיות מעודדת: שלושה משחקני הרוטציה הבכירים בסגל, ליאור אליהו, יותם הלפרין ויניב גרין, משחקים בשורותיה.

אז כן, האחרון ימשיך להוציא את המירב משריריו הדואבים, אבל הבעיה טמונה בשני חבריו. הלפרין ואליהו היו החברים הנרפים ביותר ברוטציה של אדלשטיין. הלפרין קיבל הזדמנויות בלי סוף, לעתים באופן מוגזם, אבל קלע באחוזים נמוכים והיה מהוסס ונטול חדות כהרגלו. אליהו, במקום להתפתח, מסתפק לעת זקנה בזריקות המוזרות שלו מחצי מרחק, לא משפר את ההגנה ואיבד את המקום הבטוח בחמישיית הנבחרת לגיא פניני. ירושלים גנבה ממכבי את הלפרין ואליהו כדי לקחת אליפות, אבל את הצלחת יביאו לה, אם וכאשר, שמות כמו סמית' ורייט. לכן, למרות הצלחת הנבחרת, ספק אם ראשי הקבוצות ישתכנעו להאמין יותר בשחקן הישראלי.

3. עמרי כספי וגל מקל ראויים למלוא הכבוד וההערכה על הבחירה לא לעשות דרך קלה, כלכלית ומקצועית, באירופה או בישראל, ולהילחם על המקום ב-NBA. אין כל מקום לבקר אותם על ההעדפה לשבת ערבים ארוכים בצד, להשתכר משכורות נמוכות ולמרות זאת לסרב לוותר על החלום. האופי וההתמדה שלהם ראויים להיות דוגמה לכל ספורטאי ישראלי. עם זאת, קשה שלא להתאכזב מכך שלא נראה אותם בפעולה באירופה בעונה הבאה. כספי הוא בדיוק מה שחסר למכבי תל אביב – סטרץ' פור שיכול לקלוע מבחוץ, לרווח את המשחק ולהיכנס לנעליו של דייויד בלו. מקל היה יכול להיות רכז שני נהדר בקבוצת צמרת אירופאית, משהו בסגנון של צסק"א או ברצלונה. תחת זאת, הם יבלו כנראה את מרבית העונה הקרובה על הספסל. שניהם עשו החלטות קריירה אמיצות. לא בטוח שהן גם נכונות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully