ביום העצמאות האחרון של מדינת ישראל, עבור הופעה של 40 דקות דרש (וקיבל) אייל גולן לא פחות מ-250 אלף שקלים. גולן הוא אומנם ה"שיאן" בתחום בשנים האחרונות, אבל לכל מתכנן הופעות, בארץ וגם בעולם, ברור שאם הוא רוצה להביא את האמנים הכי מצליחים שיש, כדאי לו להכין את הארנק ולפתוח את הכיס. ובכן, כמעט לכל מתכנן הופעות.
באמצע אוגוסט, במקביל להכנות לפתיחת העונה הסדירה, החלו בליגת הפוטבול האמריקאית, ה-NFL, להאיץ גם את ההכנות לסופרבול, משחק הגמר של הליגה, שייערך השנה ב-1/2/15 באריזונה. כמו בכל שנה, הסופרבול יכלול גם הפעם הופעת מחצית ארוכה ומושקעת מאוד של אחד מבכירי המוזיקאים בארצות הברית. בשנה שעברה זה היה ברונו מארס (עם הופעת אורח של הרד הוט צ'ילי פפרס), לפני שנתיים זו הייתה ביונסה. השנה, שלושת המועמדים הסופיים הם ריהאנה, קייטי פרי וקולדפלי. אלא שאף אחד מהם ממש לא עומד לקבל כסף על ההופעה שלו. להיפך, ב-NFL דרשו מהם לשלם לליגה לא מעט כסף כדי לקבל את הזכות להופיע במחצית, הופעה בה צופים למעלה מ-100 מיליון אמריקאים ועוד רבים ברחבי העולם. ככה זה כשאתה מחזיק בכוח הכלכלי החזק ביותר בעולם הספורט. ה-NFL לא משחקת לפי החוקים, היא קובעת אותם. הליגה המצליחה ביותר בעולם פותחת עוד עונה.
לפני תחילתה של העונה שעברה, מונטה ברק פרסם כתבה במגזין "פורבס": "גם השנה הליגה רשמה 9.5 מיליארד דולר של הכנסות והיא ממשיכה להיות הרווחית ביותר מבין ליגות הספורט בעולם כולו, בכל הענפים. אבל הקומישינר, רוג'ר גודל, לא מסתפק בזה ורוצה עוד. עוד המון. הוא הצהיר שהמטרה היא להגיע ל-25 מיליארד דולר של הכנסות עד 2027. זו מטרה מאוד אמביציוזית, אבל גם מאוד ריאלית". בהמשך הכתבה, ברק מנה מספר גורמים שצריכים להתממש כדי שהמטרה הזו תושג וביניהם הסכם חדש בין הליגה לשחקנים והסכם חדש על זכויות השידור. גודל וה-NFL עובדים על כל הדברים הללו במרץ ואיש לא יופתע עם גם העונה ההכנסות יצמחו משמעותית.
לפני שמונה שנים, גודל מונה לקומישינר של הליגה, האיש החזק בה. לאורך שנותיו בתפקיד, הוא עזר רבות לבעלי הקבוצות ועמד לצדם כמעט בכל ויכוח או עימות עם השחקנים. הוא סייע לבעלים לצאת עם ידם על העליונה, לפחות באופן יחסי, מהשביתה שאיימה על עונת 2011 והתחוללה בשל סכסוך עבודה עם השחקנים ובתקופתו, השווי הממוצע של קבוצת NFL צמח בעשרות אחוזים. את הביקורת שלו סופג גודל על כך שאף את הליגה לשמרנית מאוד וגרם לכך שהשחקנים סופגים עבירות וקנסות על שלל דברים מגוחכים, אפילו על חגיגות מסוימות על המגרש, שאינן מותרות.
כאשר גודל נכנס לתפקיד, השווי הממוצע של קבוצה בליגה עמד על 850 מיליון דולר. כיום, הוא כבר מגיע ל-1.43 מיליארד. ב-17 השנים בהן "פורבס" אוסף את הנתונים הללו, זה כמובן הממוצע הגבוה ביותר ומדובר גם בעלייה מדהימה של 23 אחוזים ביחס לממוצע בשנה שעברה. זו הקפיצה הגדולה ביותר בתוך שנה מאז 1999.
אז מי היא השיאנית? ב"פורבס" הציגו לקראת פתיחת העונה הנוכחית את רשימת הקבוצות בליגה לפי השווי שלהן. במקום הראשון ב-NFL, והשני בעולם (קצת אחרי ריאל מדריד ובצמוד לברצלונה), צועדת דאלאס קאובויס, ששווה 3.2 מיליארד דולר. הטקסנים, שידועים בתור "הקבוצה של אמריקה", עדיין נהנים מימי הזוהר שלהם בשנות ה-80', השנים בהן הליגה ביצעה את הקפיצה הגדולה קדימה. למרות שהקאובויס לא העפילו לפלייאוף כבר שלוש שנים ולמרות שהם לא זכו באליפות מאז 1995, הם עדיין הרבה מעל כולם והתייצבו במקום הראשון ברשימה גם בפדיון השנתי, עם 560 מיליון דולר וגם ברווחים הנקיים, עם 246 מיליון דולר בעונה שעברה.
אחרי דאלאס נמצאות ברשימה ניו אינגלנד (2.6 מיליארד דולר שווי), וושינגטון (2.4), ניו יורק ג'איינטס (2.1), יוסטון (1.85) וניו יורק ג'טס (1.8). אפילו הקבוצה עם השווי הנמוך מכולם, סנט לואיס, נושקת למיליארד הדולרים ושווה "רק" 930 מיליון. בעונה שעברה נרשמו בליגה כולה גם ממוצעי הפדיון (299 מיליון דולר לקבוצה) והרווח (53 מיליון) הגבוהים אי פעם. השחקנים, למרות כל מה שנאמר עד כה, מרוויחים גם הם מהעליות החדות הללו והשכר הממוצע שלהם עומד כיום על כשני מיליון דולר לעונה.
גודל אמר לאחרונה: "המשחק כיום יותר פופולרי ויותר בטיחותי משהיה אי פעם. אנחנו לא משתחצנים, זו פשוט המציאות". מי שעוד תרם לצמיחה המטאורית של הליגה הוא הקומישינר הקודם, פול טגליאבו, שכיהן בין 1989 ל-2006. בתקופתו, הליגה הורחבה מ-28 קבוצות ל-32 וכל קבוצה זינקה מ-17 מיליון דולר על זכויות השידור ל-87.5 מיליון.
כאמור, נכון להיום אין אף ליגה שמתקרבת ל-NFL בעוצמות שלה. לשם השוואה, הממוצע אצל 20 קבוצות הכדורגל עם השווי הגבוה ביותר בעולם עומד על 1.05 מיליארד (לעומת ה-1.43 מיליארד של ה-NFL). בליגת הבייסבול, שהייתה הבכירה בארצות הברית במשך עשרות שנים, הממוצע עומד על 811 מיליון לקבוצה וב-NBA הוא צונח עד ל-634 מיליון. מבחינת הכנסות, אל מול ה-9.5 מיליארד של ה-NFL בעונה שעברה, בליגת הבייסבול הגיעו ל-7 מיליארד לליגה כולה וב-NBA הסתפקו ב-4 מיליארד, פחות מחצי.
הפערים העצומים אינם מקריים ואינם סטיות סטטיסטיות. כל 21 התכניות ה"בודדות" הכי נצפות בתולדות הטלוויזיה האמריקאית הם משחקי הסופרבול. לדוגמה, בסופרבול האחרון, שנמצא במקום הראשון ברשימה הזו, בו הביסה סיאטל את דנבר 8:43, צפו לא פחות מ-167 מיליון אנשים, שהם למעלה מ-50 אחוזים מהאוכולוסייה כולה בארצות הברית. את המקום השני תופס הסופרבול מלפני שלוש שנים, בו 166.8 מיליון אמריקאים ראו את ניו יורק ג'איינטס גוברת על ניו אינגלנד.
ב-2002, לפני קצת יותר מעשור בסך הכול, חצי דקת פרסומות בסופרבול עלתה 2.3 מיליון דולר וכולם חשבו שמדובר בסכום דמיוני. בשני הסופרבולים האחרונים, חצי דקה כזו כבר עולה 4 מיליון דולר והמספרים הללו רק יעלו במקביל לעלייה בכמות הצופים. האמריקאים בזבזו 12.37 מיליארד דולר על דברים שקשורים לסופרבול בשנה שעברה, כולל 119.4 מיליון שהושקעו בהימורים בלאס וגאס. כולם מרוויחים, אז כולם נרתמים להמשיך את החגיגה.
כמובן שלא מדובר רק בסופרבול. ההקבלה ההגיונית ביותר עבור הישראלי הממוצע, שאינו מעורה ב-NFL יותר מדי, יכולה להיות למונדיאל. אם כדורגל לאורך השנה רואים X אנשים, הרי שבמונדיאל מצטרפים אליהם עוד רבים שאינם רואים כדורגל על בסיס קבוע, אבל נהנים מהמשחק ומהאירוע העולמי הענק, בו משחקים הכוכבים הגדולים בעולם זה מול זה. את המונדיאל עצמו אפשר להשוות לעונה הסדירה ב-NFL ואת גמר המונדיאל, בו צופים גם מיליונים שבינם לבין כדורגל קיים קשר קלוש מאוד, אבל רוצים לקחת חלק במשחק עליו כולם מדברים באותו רגע, אפשר להציב מול הסופרבול. עכשיו תחשבו שהמונדיאל היה מתקיים פעם בשנה ולא פעם בארבע שנים. ככה מגיעים לעוצמה כלכלית שכזו.
26 תכניות הספורט הנצפות ביותר בארצות הברית ב-2013 היו משחקי NFL. מתוך אותן תכניות, 16 משחקים היו בעונה הסדירה, אפילו לא בפלייאוף. מתוך 50 תכניות הספורט הכי נצפות, 46 היו משחקי NFL. ארבע האחרות? משחקי 6 ו-7 הדרמטיים בגמר ה-NBA בו ניצחה מיאמי של לברון ג'יימס את סן אנטוניו ומשחקי האליפות בפוטבול ובכדורסל המכללות. הבייסבול נעלם לחלוטין מהתמונה.
בשנים האחרונות, אולי מתוך תחושה של תחילת מיצוי היכולות הכלכליות של הקהל האמריקאי, החלו ב-NFL לכבוש גם את אירופה מחדש. ב-2005 הופסקו משחקי הראווה שנערכו ברחבי העולם ושנתיים לאחר מכן גם קרסה סופית ליגת "NFL אירופה", שפעלה בחסות הליגה, אבל לא הצליחה למשוך עניין. ב-NFL הבינו שכדי להגיע לאוהדי המשחק מחוץ לארצות הברית, חייבים לתת להם את הדבר האמיתי וב-2007 נערך לראשונה משחק מהעונה הסדירה באצטדיון וומבלי החדיש והיפהפה, השוכן בלונדון.
ההצלחה הייתה מסחררת והאצטדיון התמלא ביותר מ-80 אלף צופים. עד 2012 העבירה הליגה בכל שנה משחק אחד מהעונה הסדירה ללונדון (ב-NBA הבינו שהטריק עובד מצוין ובעונה הקרובה, ניו יורק ומילווקי ייפגשו ב-O2 ארינה בלונדון ואילו יוסטון תשחק נגד מינסוטה במקסיקו סיטי בשני משחקים מתוך העונה הסדירה). בשנה שעברה כבר נערכו שני משחקי עונה סדירה מה-NFL בוומבלי והשנה המספר הזה כבר זינק לשלושה ולא ברור איפה ייעצר.
הוא עשוי להיעצר בשמונה, כמות משחקי הבית של כל קבוצה מה-NFL בעונה אחת. כבר לא מעט זמן ישנם דיבורים באוויר על העברת אחת מקבוצות הליגה מארצות הברית ללונדון. נכון לרגע זה, השחקנים לא ממש אוהבים את הרעיון, שיגרום לחלקם לעבור לגור באנגליה או לחצות את האוקיינוס לעיתים תכופות, אבל איש לא יופתע אם מתישהו הדבר הזה יקרה. הבעלים של סנט לואיס ראמס, סטן קרונקי, מחזיק גם בארסנל מהפרמיירליג. משפחת גלייזר היא הבוסית של טמפה ביי באקנירס וגם של מנצ'סטר יונייטד. שאהיד חאן, הבעלים של ג'קסונוויל ג'אגוארס, רכש לפני שנה את פולהאם הלונדונית ואילו רנדי לרנר, לו שייכת אסטון וילה, החזיק עד לאחרונה גם בקליבלנד בראונס. הקמת קבוצת NFL באנגליה, כזו שתמלא את האצטדיון באוהדים מכל רחבי אירופה, היא אפשרות ריאלית וכאמור, הליגה היא זו שקובעת את החוקים כיום.
ובתוך עננת האופוריה הזו, חייבים לשאול גם מה עלול להפיל את הליגה ולעצור את הכוח הכלכלי הבלתי נתפס הזה. את התשובה לכך כדאי לבחון בשני מישורים. בטווח הקצר, מדובר בעיקר בהתנהגות השחקנים, שעלולה להבריח חלק גדול מהקהל, בעיקר את המשפחות. כל אחת מ-32 קבוצות הליגה מחזיקה בסגל למעלה מ-50 שחקנים במהלך העונה (וזה עוד אחרי שהיא מנפה מתוך כ-100 שמתחילים את ההכנות לעונה). מדובר ביותר מ-1,500 שחקנים בליגה בסך הכול, אשר רבים מהם מגיעים מרקע לא טוב במיוחד. בכל שנה, הפגרה הארוכה של הליגה, כשישה חודשים, נותנת את אותותיה וכמות השחקנים שנעצרים ומסתבכים עם החוק היא פשוט עצומה. כמעט כל קבוצה נאלצת להתמודד עם פרשייה אחת לפחות והשיא הגיע בשנה שעברה, כאשר הכוכב של ניו אינגלנד, ארון הרננדז, התגלה כרוצח, כנראה סדרתי.
הדברים הללו פוגעים קשות בתדמית הליגה, אבל נזקי הטווח הארוך עוד יותר גרועים כנראה. פגיעות הראש הרבות שסופגים השחקנים גורמות להם לבעיות בריאותיות חמורות לאחר הפרישה. רבים סובלים ממחלות כאלה ואחרות כמו אלצהיימר או ALS, חלקם שוקעים בדיכאון, אחרים אפילו מתאבדים. למעלה מ-4,000 שחקני עבר הגישו תביעת ענק נגד הליגה לאחרונה והיא צפויה לשלם להם מאות מיליוני דולרים כפיצוי. פחות ופחות הורים ששים לשלוח את הילד שלהם לשחק פוטבול ומעדיפים ענפי ספורט רגועים יותר. כרגע זה עוד לא כל כך מורגש, אבל גורלה של ליגת הפוטבול עלול להיות דומה לזה של האגרוף, ששלט לחלוטין בארצות הברית בשנות ה-60' וה-70' עד שהציבור החל לראות את הנזקים האמיתיים שהוא גורם. כיום האגרוף עדיין קיים ומפיק לעיתים אירועי שיא, אולם בסך הכול הוא הפך לענף שולי יחסית.
ב-NFL מודעים היטב לכל הצדדים הטובים והרעים של הסיטואציה אליה הליגה הביאה את עצמה, בעמל רב. בעתיד הם אולי יצטרכו לראות את הדברים באור אחר ולפעול ביצירתיות על מנת לשמר את מעמדם. בינתיים, הליגה המסקרנת, הצמודה, הטובה והעשירה ביותר בעולם, יוצאת לעוד סיבוב.