שבט לוי: על חזרתם של ערן וגיא לוי לליגת העל

בוידאו: הניצחון של הפועל תל אביב על מכבי נתניה 0:2 בגביע הטוטו

17 חודשים עברו מאז ההופעה האחרונה של ערן לוי בליגת העל. 10 במרץ 2013. בית"ר ירושלים התארחה בבלומפילד אצל האלופה שבדרך מכבי תל אביב. מספר 99 נכנס בהפסקה בפיגור 1:0. נגמר חמש. זו הייתה תקופה קשה, כשפרשת הצ'צ'נים הייתה בשיאה ואיימה לחרב את המועדון. אלי כהן השריף היה מתוסכל ממה שקורה סביבו ואת העצבים הוא הוציא על לוי. כמה שבועות לאחר אותו משחק, אחרי דיווחים חוזרים ונשנים על עבירות משמעת ותאקלים בין השניים באימונים, לוי הושעה מבית"ר עד הודעה חדשה ולא שב עוד לסגל. מי בכלל זוכר שעד אותה השעיה ולפני שהגיעו סדאייב וקאדייב, היו לו 11 שערים בכל המסגרות.

עטר, בניון וברקוביץ': "כמה טוב שבאתם הביתה", פרויקט פתיחת 2014/15

פאסט פורוורד כמעט שנה וחצי קדימה. לוי נשלח לדבר מול המצלמות ומדבר על הפסד מכבי נתניה בגביע הטוטו ומשמש כמרגיע הלאומי. הוא מפגין קור רוח, מתחמק משאלות קשות ושומר על קו אחיד. בשלב מסוים, הוא אפילו מבטיח לעזור לאפס את לארי קאיודה הסורר. אתם מבינים, האיש שעזב את ליגת העל עם סטיגמת אחד השחקנים הבעייתיים (והעצבניים) ששיחקו בה, חוזר אליה אחרי פחות משנה במקום אחר. קפטן, מנהיג, שחקן שהקבוצה תלויה בו מקצועית וגם חברתית, שחקן בוגר יותר.

לוי הבין שהקריירה כבר לא תיקח אותו למקומות שחלם עליהם ושהוא צריך להפסיק לחשוב על מה היה אם ולהתרכז בהווה. ההשלמה הזו, בתוספת האחריות והכבוד שהוא מקבל בנתניה, עזרו לו להתרכז בכדורגל. יש לו ברגליים מה שאין להרבה שחקנים – היכולת להעמיד שחקן במסירה מדויקת על 50-60 מטר מהמקום, השמאלית האימתנית וכוח ההרתעה שגורם ליריבות לחשוב פעמיים לפני שהן מסדרות לו כדור חופשי מחוץ לרחבה. יש לו גם חסרונות. אבל יוסי מזרחי, בניגוד לשריף ואחרים, הבין שיש לו שחקן שצריך לנצל את הנקודות החזקות שלו ולא לנסות להפוך אותו למשהו שהוא לא, כמו למשל, שחקן שרודף אחרי שחקני הגנה.

במובן מסוים, לוי ניפץ לא מעט סטיגמות בלאומית והמבחן שלו העונה מקצועי. השאלה האם הוא מתאים לרמה הזו מגוחכת. השאלה האם הוא מסוגל לסחוב על הגב שלו את נתניה לעונה טובה במרכז הטבלה, להבליט את האיכויות שלו, להצניע את החולשות ולא להיגרר לפרובוקציות שיפתחו מחדש את נושא השחקן הבעייתי היא שתגדיר את העונה של לוי ושל נתניה.

באחד הזיווגים המוזרים והמרתקים של הקיץ, מגיע אחד העופות המוזרים בנוף המאמנים הישראלי לאחד המקומות הכי לא יציבים בליגה. לוי הוא מאמן מסוג שונה. אדם דעתן ולא מתפשר שמאמין בסטנדרטים שלא תמיד אפשר למצוא בכדורגל הישראלי, בטח לא בימים בהם שמות חסרי ניסיון מציפים את הליגה. ההיסטוריה של לוי ידועה. את כפר סבא ובני יהודה עזב לאחר תקופה קצרה מאוד ומאז סיים את הקדנציה בנבחרת הצעירה, סיים רק עונה אחת מלאה. הוא הסתכסך עם ההנהלה ברמת השרון, השאיר את באר שבע בליגה ולא המשיך, ישב שנה וחצי בבית והקדנציה שלו בהפועל רמת גן הסתיימה עם שיר מחאה באולפן ערוץ הספורט.

לוי יצא בשנים האחרונות מרוטציית המאמנים בליגת העל ורגע לפני שהוא ממתג את עצמו כפרשן (והוא פרשן נפלא) הגיע צ'אנס נוסף במקום לא צפוי, במועדון שהתנדנד בשנים האחרונות בין עונות הישרדות לעונות נהדרות בפלייאוף העליון. סכנין הגיעה לתקרת הזכוכית שלה, מדובר במועדון שהתבסס בליגת העל ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף מעבר להיותו המייצג הבכיר של המגזר הערבי. הבעיה היא שלצד ההישגים המקצועיים, סכנין לא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה. אין לה מדיניות מוגדרת או מטרה שחרוטה על דגל המועדון (כמו באשדוד למשל), אין לה יכולת כלכלית לשאוף למקומות גבוהים, היא סובלת מניהול מבולגן וחוסר ודאות תמידי ולכן גם רוב ההצלחות של מאמניה עם השנים (דורה, בלבול) נבלעו בתוך הערבוביה הזו.

כך שהשידוך בין האדם למקום נראה לפחות על הנייר כבעייתי בלשון המעטה. כבר במהלך ההכנה לוי למד להכיר את המנטאליות בסכנין, כאשר שחקן צעיר שנופה על ידו מהסגל שב וחזר לאימונים פעם אחרי פעם בגלל החלטת ההנהלה. הפעם הוא הבליג ולא מן הנמנע שגם הוא מבין שאולי מדובר בהזדמנות האחרונה בליגה הבכירה. עכשיו נותר רק לראות האם לוי ישנה דרכי עולם וחשיבה בסכנין או שההיסטוריה תחזור על עצמה והוא שוב יעזוב במהרה.

מעטים האנשים ברעננה שהאמינו באפשרות להשאיר את החלוץ הניגרי עונה נוספת. גם אשר אלון רצה למכור. ובצדק. מועדון צנוע צריך לדעת להכות על הברזל בעודו חם. אז ישבו שם עם קרית שמונה, השחקן אפילו סייר במתחם האימונים של מכבי נתניה, גם הגדולות רחרחו, אבל שום דבר לא הבשיל. נווקאמה נשאר ולא בטוח שאלו חדשות טובות. כי לפעמים כששחקן נתקע במקום ונמנע ממנו להתקדם, הוא מוצא את עצמו הולך אחורה. לפעמים צריך לדעת מתי לשחרר. לפרטים: דימיטאר מקרייב.

הניגרי הוא שחקן שקשה לעיכול. יכולות מדהימות: טכניקה, מהירות, כוח, אחד על אחד, אבל מעט ת'כלס. במשך דקות ארוכות במשחק הוא נעלם ואז מתעורר לכמה דקות מבריקות, אבל בשורה התחתונה, שישה שערי ליגה זה מעט מדי. המעט הזה הספיק לרעננה להישאר בליגה ולנווקאמה להפוך לשחקן מבוקש. העונה כבר יסתכלו עליו אחרת, יתמקדו בו ויחששו ממנו, אבל גם יבחנו אותו בזכוכית מגדלת. נווקאמה טוב שווה לרעננה עונה טובה, אבל כדי שהוא יהיה שווה לה כלכלית, הוא יצטרך להראות שרעננה לא קטנה עליו. להיות יותר טוב. להשקיע יותר. לתת יותר. להבקיע יותר.

הכדורגל הישראלי לא תמיד רואה בעין יפה מאמן שלוקח איתו שחקן מקבוצה לקבוצה. מהלך כזה מתקבל לעיתים כאקט של חוסר כבוד מצד המאמן העוזב. מעין הרצחת וגם ירשת. מדובר בתפיסה די עקומה, אבל בכל זאת, לא רבים השחקנים שנודדים עם "המאמן שלהם" לקבוצה שלישית. חרסיסיץ' ובן שמעון, שניים שלקחו למקום חדש את המונח 'שחקן של מאמן', מהווים את החריג. בן שמעון הביא את הארגנטינאי לעירוני קרית שמונה והדריך אותו במשך שנתיים, צירף אותו אשתקד להפועל תל אביב והקיץ, בצעד מאוד לא מפתיע, לקח אותו יחד איתו למכבי פתח תקוה.

מדובר בברומנס של ממש. ההערכה ההדדית בין השניים עצומה ולא אחת טען בן שמעון בעונה שעברה בשיחות סגורות שמי שמבקר את חרסיסיץ' וטוען שהוא לא תורם למשחק, לא מבין כדורגל. זו תהיה העונה השמינית של הארגנטינאי בישראל ולצד וויליאם סוארס אין כאן זר (קאלה בוקולי ישראלים) שמשחק כאן תקופה כה ארוכה ברציפות. לא תמיד הוא קיבל את הקרדיט המגיע לו. מתייחסים אליו כשחקן אפור, במקרה הטוב סולידי, במקרה הרע בינוני. במדינות אחרות, זר שמשחק בליגה שמונה שנים זוכה לכבוד של מלכים, בישראל של שנת 2014 עדיין מתקשים להעריך שחקנים מסוגו של חרסיסיץ'.

בן שמעון בנה בפתח תקוה סגל מעניין, שילוב בין צעירים, שחקנים מנוסים וזרים שמכירים את הליגה וכמו תמיד, הוא בונה על הבאנקר שלו שייתן לו את הבלאנס. הגורל של שניהם כבר מזמן משולב זה בזה. כשהשניים חגגו אליפות בקרית שמונה, היה מי שאמר שחרסיסיץ' הוא שחקן העונה האמיתי. כשהשניים נכשלו בהפועל תל אביב, חתכו את שניהם דק. עכשיו הם ינסו לקחת את פתח תקוה לפלייאוף העליון ועל הדרך לשקם את השם שנרמס בוולפסון.

אחד הקאמבקים המרגשים של הקיץ. בשלוש השנים האחרונות הוא שיחק בלאומית ושמו נקשר בפרשות הזויות שלא קשורות לכדורגל. המכות בווינטר, המעצר לאחר משחק בנצרת עילית והבריחה לצילומי תכנית הריאליטי. רק שבין פרשה לפרשה, אסולין דפק כרטיס ובשלוש העונות האחרונות היו לו 34 שערי ליגה. ואפרופו 34, בעוד חודש וחצי אסולין יחגוג את המספר הזה עם עוגה ונרות. בגיל הזה לא מעט שחקנים ברמתו עושים את הדרך ההפוכה ללאומית או חושבים על היום שאחרי. אסולין חוזר לליגת העל, למקום אליו תמיד הרגיש שייך.

כמו ערן לוי, גם במקרה אסולין אין צורך לבדוק את מידת ההתאמה והכישרון. מספיק להסתכל על השער שכבש במשחק גביע הטוטו נגד בית"ר ירושלים כדי להבין מה הוא יכול לתת גם ברמה הזאת. בשנים האחרונות שב אסולין ואמר בראיונות שהוא יכול וצריך לשחק בליגת העל והוא צדק. הליגה התגעגעה צבעוני שכמותו. הוא פשוט היה צריך למצוא את הסיטואציה הנכונה לחזור, המקום שיתעלם מהסטיגמות ולא יפחד ללכת עם השחקן על השיגעונות שלו. כי למרות שהראש לא תמיד מסודר, אסולין הרוויח בעונה שעברה את הזכות לחזור.

הפועל פתח תקוה יצאה לפרויקט מרתק. מאמן חסר ניסיון, צעירים מושאלים מהגדולות, זרים בעמדות מפתח, קאלה, גיא דיין ואסולין. הוא עבר 11 קבוצות בקריירה, אבל זו רק הפעם הרביעית שהוא מתחיל עונה שנייה ברציפות באותה קבוצה. מאז 2006/7 (13 שערים במדי בני יהודה) לא הייתה לו עונה גדולה באמת בליגה הבכירה. הוא מבוגר מהמאמן, הוא אחד מארבעה שחקנים בלבד שממשיכים מהעונה שעברה. הוא יצטרך להיות העונה אבא, מנטור, סקורר וגם להשתדל לא לעשות שטויות. נראה אותו מסוגל.

בראיון לוואלה! ספורט השבוע, דיבר ראובן עטר על המהפכה שעשה בהפועל חיפה. בין השורות, אפשר היה לזהות לא מעט ביקורת על מה שהיה לפניו. "היה חשוב לי העונה להצעיר את הקבוצה לעומת השנה שעברה. היה סגל מאוד בוגר בוא נאמר", אמר המאמן. "הפועל חיפה לא יכולה להשאיר יותר מדי שחקן שפרץ". למעשה, עטר השלים את פירוק השלד שנבנה בימי שלומי דורה וכדי להשלים את ההשתלטות המקצועית שלו, הוא הותיר מינימום זכר למוקדי הכוח של מה שהיה לפני כן: אושרי רואש שהושעה והסמלים דורה ואבידור שהועזבו מביתם.

הפועל חיפה היא בית חם, אבל קצת חונק. מי שיצא בזמן, כמו עדן בן בסט או חנן ממן, הרוויח. ומי שלא? בואו נגיד שלפעמים אובר משפחתיות בכדורגל זה לא בהכרח דבר חיובי. ובדיוק כמו שעטר רצה להשתחרר, גם דורה ואבידור צריכים להתאוורר. גם בגיל 33 דורה הוא אחד הקשרים האחוריים היציבים בליגה ונכנס לקבוצה בסדר גודל של עכו. ואילו במקרה של אבידור, אחרי שהבקיע רק שמונה שערי ליגה בשתי העונות האחרונות, שינוי עבורו יהיה דבר מבורך. במובן מסוים, השניים נקלעו לסיטואציה שכפתה עליהם לעזוב וזיכתה אותם באתגר חדש במקום חדש.

למרות עוד עונה בינונית ומשעממת במרכז הטבלה, באשדוד כמעט לא עשו שינויים. אף שחקן משמעותי לא עזב, רק אחד הצטרף. אין קבוצה בליגה, גם לא האלופה מכבי תל אביב, שעשתה פחות שינויים, אבל באשדוד מאמינים במדיניות: צעירים לפני הישגים. שחקני הרכש שמגיעים לקבוצה אמורים לשרת את המטרה ולא לעמוד במרכז העניינים. המטרה שלהם לספק את היציבות המקצועית הנדרשת לסגל על מנת שאפשר יהיה לבצע את התהליך בצורה בריאה. גם אבו ענזה, בסבב ב' באשדוד, הגיע בדיוק בשביל המטרה הזו.

אבו ענזה, 27, נתקע כנראה יותר מדי זמן בבני לוד. הרזומה שלו בליגת העל כולל חצי עונה במכבי פתח תקוה (2010/11, ארבעה שערים) ומלאה באשדוד (2012/13, שישה שערים). לא מספרים של לרוץ ולספר לחבר'ה, אבל מצד שני, הוא לא קיבל מספיק צ'אנסים לפרוץ. בלאומית הוא סקורר ענק. 18 שערים בחצי עונה ב-2010/11, 19 שערים ב-2011/12 ו-15 אשתקד. השנה, בנגלה השלישית שלו בליגת העל, הוא רוצה להראות שהוא שייך לרמה, לבצע פריצה מאוחרת כמו שעשו למשל ויאם עמאשה ואחמד סבע. יכול להיות שהוא לעולם לא יהיה שווה לג'קי בן זקן כסף ממכירה עתידית, אבל עונה טובה שלו והישגית (לשם שינוי) של אשדוד, רק תעזור למטרה הכללית - להפוך את הצעירים לטובים יותר.

הטייטל של הפרויקט, "כמה טוב שבאתם הביתה", אולי פחות מתאים לבכר מהאחרים. הוא הרי נשאר בבית להמשיך את העשייה וההצלחה שלו כמאמן ראשי. אבל דווקא בגלל הנקודה הזו, בכר נבחר לפרויקט. תוך פחות משנתיים, בכר הפך להיות מזוהה עם ההצלחה של עירוני קרית שמונה אפילו יותר מהאיש שזכה באליפות, בן שמעון. כשמדברים על ההצלחה של קרית שמונה, מדברים על המאמן הנוכחי באותה נשימה לצד הבעלים והפטרון איזי שרצקי. בכר גדול מכל שחקן וגם מהקולקטיב שהוא עצמו יצר.

על ההצלחה של קרית שמונה נאמר הכול. אליפות חד פעמית אפשרית פעם בדור, אבל הקושי עבור מועדון לא גדול הוא לשרוד את מה שקורה אחרי ההצלחה, לבסס עצמו בצמרת ולרשום הופעות טובות גם באירופה. קרית שמונה עשתה את כל זה ויותר. היום מדובר בקבוצת צמרת לגיטימית שמועמדת להיאבק על התארים או לפחות להיות בסביבה, מקום ששחקנים רוצים להגיע אליו ולא ממהרים לעזוב אותו, מקום שהפך לבית הבראה והרים את הקריירה של שחקנים שהגיעו אליו. על ההצלחה הזו אחראי קודם כל בכר.

אפשר לסמן אותו כאחד ממאמני העתיד של הכדורגל הישראלי. אדם שמשלב אינטליגנציה וערמומיות, יחסי אנוש טובים עם השחקנים עם טקטיקה ברמה גבוהה. הוא יודע לבנות קבוצה ולזהות את השחקנים שמתאימים למרקם המיוחד שלו וגם לנהל אותה היטב. הקבוצה שלו עומדת נהדר על המגרש, שומרת על יציבות ביכולת, מסודרת מאוד, לא מפחדת ומציגה כדורגל חכם. זה בא לידי ביטוי בעיקר במשחק החוץ במוסקבה, שבהחלט מהווה את ההופעה הכי טובה של קבוצה ישראלית באירופה הקיץ.

בכר שונה מבן שמעון. במהלך העונה החולפת הצהיר לא אחת שלא ימהר לעזוב את קרית שמונה וישמח להישאר כמה שנים. גם שרצקי אמר דברים דומים. המאמן מבין שלרוץ מהר מדי למועדון גדול יכול לשחק לרעתו וחוץ מזה, הוא הפך את קרית שמונה למועדון גדול, אז למה לעזוב? למרות זאת, העונה מצפה לו אתגר לא פשוט. להשאיר את הקריה בטופ ואולי להגן על התואר בו זכתה. הקבוצה לא התחזקה משמעותית, שרצקי לא ממהר להעמיק את הסגל ולא נכנע להשתוללות של המשולש מכבי תל אביב-מכבי חיפה-באר שבע. הפערים התקציביים גדלו והשמות בסגל נוצצים הרבה פחות. כדי לגשר על הפערים הללו, האיש המרכזי של הקריה יהיה שוב האיש על הקווים. המאמן שלא מפסיק ללמוד ולהתקדם.