הילד רק רוצה ליהנות: על חזרתו של מאור מליקסון להפועל באר שבע

עם תחילת הפגרה בקיץ הנוכחי נחתו בארץ בחשאי נציגים של לגיה ורשה במטרה לצרף את מאור מלקיסון לאלופה הפולנית. בלגיה הכירו את קשר הנבחרת והפועל באר שבע עוד מהתקופה שלו בויסלה קרקוב, וחשבו שהוא יהיה השדרוג עבורם לקראת מוקדמות הצ'מפיונס בקיץ הנוכחי (אותן מוקדמות בהן לגיה ניצחה את סלטיק 1:6 בסיכום שני המשחקים אך הודחה בשל שיתוף שחקן שלא כחוק). ורשה כבר סיכמה עם מליקסון על חוזה של כ-400 אלף יורו לעונה, אבל ביקשה כמה ימים מאחר שהיתה צריכה לשחרר מספר שחקנים בכדי לעמוד בחוזהו. רצה הגורל והפולנים התעכבו, אוהדי הפועל באר שבע יצאו במסע להחזרת הילד הביתה, ומליקסון נכנע לאהבה וחזר לבירת הנגב.

הסקאוט הראשי של לגיה, דומיניק אבבנג, סיפר השבוע כי "מליקסון היה השם החם שלנו, חשבנו שהוא יכול להיות השחקן שירים את הקבוצה בעוד דרגה. כבר היה נראה שסוגרים איתו אבל בסוף הוא החליט להישאר בישראל ולחזור לקבוצה שלו. השם שלו בפולין הוא אדיר עוד מהתקופה ששיחק בויסלה. הוא באמת מסוג השחקנים שקשה היום לצרף לקבוצה עם תקציב כמו של לגיה. נעשה מאמץ גדול עבורו, אבל זה היה מאוחר כנראה".

השאלה שמסקרנת את אוהדי הפועל באר שבע ואת חובבי הכדורגל בישראל היא איזה מאור מליקסון נראה השנה ואיך הוא חוזר מאירופה. על פי המשחקים של באר שבע במוקדמות הליגה האירופית נגד ספליט, סימני השאלה רק הלכו וגדלו. באר שבע עדיין לא מזכירה את הקבוצה של מרבית העונה שעברה, וגם מליקסון עדיין מחפש את מקומו מחדש. "כרגע הדברים עוד לא התחברו אבל זה עניין של זמן", יודע הקשר, "קודם חשוב שנשחק טוב והאוהדים ייהנו, ועם זה יבואו התוצאות. אני לא לחוץ לגביי או לגבי הקבוצה".

עושים סדר לקראת העונה החדשה: מי הגיע ומי עזב בכל קבוצות ליגת העל

אם יש דבר שלא השתנה במליקסון מגיל 18, עוד כשהגיע לבית"ר ירושלים מיבנה, זוהי האישיות הרכה, במובן החיובי. מליקסון התחיל להלהיב בבית"ר בגיל צעיר, ומהר מאוד הקהל נשבה בקסמיו. כבר אז, באופן לא אופייני לכדורגלן הישראלי, הוא אמר ש"אני לא אוהב את כל הרעש והלחץ הזה, אני רק רוצה את השקט שלי וליהנות מכדורגל, זה שווה יותר מכל כסף או הצלחה". גם היום מליקסון מעריך את האהבה של אוהדי באר שבע ונהנה ממנה, אך סולד מההמולה סביבו, מעדיף את השקט, לא יוצא הרבה מהבית ומבלה בעיקר עם המשפחה.

גם החתימה שלו בבאר שבע ממחישה את האופי שלו. לגיה הציעה חוזה גבוה, ג'ורדי הציע לו חוזה לארבע שנים בשכר של יותר מ-400 אלף יורו לעונה, גם כמה הצעות מהיבשת הגיעו, אבל מליקסון פשוט נכנע לאהבה של אוהדי באר שבע, פשוטו כמשמעו. הוא אולי קיבל החלטה לא כלכלית כשחתם על החוזה הארוך טווח האחרון בקריירה, אבל הלך עם הלב, עם החלום להגיע להישגים משמעותיים עם באר שבע, מה שלא הספיק בקדנציה הקודמת.

כאשר בודקים את השכר של מליקסון בבאר שבע, צריך לבחון אותו מספר פעמים כדי לוודא שזו לא טעות. השכר הבסיסי שלו בבירת הנגב עומד על כ-200 אלף יורו, ושאר המענקים הם עבור כרטיס לאירופה ותארים. איך שחקן שיכול היה להגיע לסכומים כפולים במכבי תל אביב או בחו"ל בחר לחזור הביתה? כנראה שזה מה שמסכם את המהות של מאור מליקסון: השחקן שיהיה בן 30 באוקטובר הקרוב, קיבל החלטה של ילד. הוא פשוט רוצה להיות במקום שבו יוכל ליהנות.

"מליקסון חושב מהלב ולא מהראש וזה עלול לעלות לו ביוקר", אמר השבוע סוכן בכיר בכדורגל הישראלי, "הוא היה בין מכבי תל אביב לבאר שבע ויכול היה להשיג כאן חוזה בלתי רגיל, אפילו להגיע לחצי מיליון יורו לעונה. הקהל של באר שבע לחץ, והוא נכנע ואמר כן לכל מה שאלונה הציעה. כל השנים אומרים שאלונה פראיירית ומשלמת יותר מדי, פעם ראשונה שהיא הרגישה שהיא משיגה עסקה גדולה במחיר הכי נמוך בשוק".

אותו סוכן הוסיף ש"זה בערך הפערים שהיו בזמנו לשמעון גרשון בין ההצעה בהפועל תל אביב ובין ההצעה בבית"ר ירושלים, וגרשון עבר לבית"ר, הלך עם ההחלטה הכלכלית ועד היום הוא אומר תודה לאלוהים כי הוא סידר את המשפחה שלו עם ההחלטה הזאת. הלוואי ומליקסון ייהנה בבאר שבע ויהיה לו רק טוב, אני רק מקווה בשבילו שעוד כמה חודשים הוא לא יתחרט על זה".

מליקסון מגיע לישראל לאחר שלוש שנים וחצי בויסלה קרקוב ובוולנסיין הצרפתית. בקרקוב הוא היה להיט תקופה ארוכה ואף קיבל הצעה להצטרף לנבחרת פולין, אך בחר בישראל. בעונה האחרונה ירד מליקסון ליגה עם ולנסיין, שהתפרקה כלכלית, אך עדיין היה במשך שנה וחצי שחקן משמעותי במועדון בליגה הראשונה בצרפת. המספרים מראים יציבות ועקביות בליגה בכירה וקשה: בשנה וחצי בולנסיין מליקסון שיחק 52 משחקים, בעונה שעברה הוא שיחק 36 משחקים ו-22 מהם כשחקן הרכב.

מליקסון עבר עליות וירידות בולנסיין, אך במועדון תמיד האמינו בו וראו בו שחקן שיכול לתרום. אריאל ג'ייקובס, מאמנו של הקשר בעונה האחרונה, סיפר לוואלה! ספורט כי "הוא מהשחקנים היותר מוכשרים שאימנתי. הוא ממושמע ועשה הכול למען הצלחת הקבוצה. לוקח קצת זמן לקרוא את האישיות שלו ומה אפשר להפיק ממנו, אבל מבחינתי הוא היה אחד השחקנים המשמעותיים. הקבוצה איבדה את מרבית השחקנים בקיץ הקודם והיה קשה לייצב אותה עם כל הבעיות הכלכליות אבל הוא היה אחת מנקודות האור של המועדון".

ג'ייקובס ממשיך ומספר כי "מבחינתי היתרון הכי גדול שלו הוא שלא משנה אם הוא בכושר טוב או פחות טוב, תמיד יכולתי להשתמש בו, ואכן השתמשתי בו, גם מהספסל. הוא לא שיחק שני משחקים רק כי היה פצוע. היכולת הטכנית שלו מאפשרת לו להביא שינוי גם בדקות מועטות ולכן תמיד נעזרתי בו. מנגד, כשלא הולך לו, זה פוגע מאוד בביטחון שלו. זאת אולי הנקודה הכי חשובה שהוא צריך להמשיך ולעבוד עליה".

ג'ייקובס הוסיף "מאור יכול היה להמשיך לשחק באירופה. אולי לא בפרמיירליג או בסרייה A, אבל בליגות דרג שני כמו צרפת הוא יכול היה להמשיך עוד כמה שנים. שאלו אותי עליו אנשי מקצוע מפורטוגל, מרוסיה וממדינות נוספות. הוא בנה לעצמו שם של שחקן איכותי שיכול להוסיף לקבוצות, אבל תמיד הרצון לחזור הביתה קיים ואפשר להבין אותו".

מליקסון השתלב חברתית מצוין בולנסיין, בעיקר עם השחקנים שדיברו אנגלית. היה לו קשה יותר לדבר צרפתית, לפעמים אפילו מתסכל. על אף מקרי האנטישמיות הרבים בצרפת, ולמרות העובדה שישנם הרבה מאוד מוסלמים בולנסיין, הוא לא נתקל בגילויי גזענות, ואף קיבל הרבה חום ואהבה מהסביבה באופן יחסי.

מקצועית, בשל המצב הכלכלי, ולנסיין שחררה בקיץ שעבר או מכרה את מרבית השחקנים המובילים שלה ("נשארנו רק אני והשוער", אומר מליקסון) והתחילה את העונה בסגל חלש ודליל. החיזוק הגיע מאוחר, ויחד עם הבעיות הכלכליות המועדון לא הצליח להתייצב והגיע למצב כלכלי של פירוק בקיץ. מליקסון החל לחפש מועדון חדש עם עדיפות להמשיך ביבשת.

חברו של מליקסון לקבוצה היה הקשר האורוגוואי גארי קאגלמאחר, שרשם בעברו הופעה אחת במדי ריאל מדריד ובקיץ הנוכחי עבר מולנסיין למינכן 1860. קאגלמאחר מספר כי "עוד לפני שמליקסון שחקן טוב, הוא בעיקר בן אדם טוב ונחמד. הייתה סיטואציה לא פשוטה לו ולכולנו בשנה הזאת. היה לנו סגל לא טוב ומאור לא מעט פעמים ניסה לייצר לבד מצבים מסוכנים מול היריב. זה לא צריך להיות ככה, זה גם פגע בו וביכולת שלו. בפולין הוא היה הצלחה גדולה וגם כאן הוא יכול היה לעשות את זה".

קאגלמאחר לא חושב שמליקסון טעה בהחלטה לחזור לישראל. "דיברתי על זה הרבה עם מאור", הוא טוען, "אני חושב שהוא קיבל החלטה נכונה לחזור הביתה. הייתה לו בסך הכל תקופה רעה כאן, כי הוא לא דיבר את השפה, ולאשתו היה גם כן קשה מאוד. הוא אמר לי שהקבוצה הזאת בישראל רוצה אותו מאוד והוא גם יהיה קרוב למשפחה שלו. הוא צריך להיות במקום שבו הוא והמשפחה שלו ירגישו טוב, ואני חושב שהוא ייהנה מהחזרה למדינה שלו".

עכשיו הוא מגיע להפועל באר שבע שונה וחדשה. מליקסון עזב את הקבוצה כשעוד הייתה עם ציפיות מינימליות. הוא עלה איתה ליגה ועבר איתה שנה וחצי כקבוצת תחתית ומרכז טבלה. המועדון היה אז בתחילת דרכה של אלונה ברקת, וניסה לבנות יסודות. היום מליקסון חוזר למועדון אחר. אם בתחילת העונה שעברה מקום בפלייאוף העליון היה חלום, השנה המקום השני כבר לא יספק את האוהדים. הלחץ גדול יותר והציפיות גבוהות יותר, גם ממליקסון וגם מהקבוצה.

קאגלמאחר מסכם את רף הציפיות ממליקסון ואומר ש"הוא שחקן חשוב בחדר ההלבשה, יש לו ניסיון באירופה והרבה מה לתרום, אבל אני חושב שהוא שחקן שצריך שקט ולהתרכז במשחק ולקבל חופש על המגרש. הוא צריך להיות עם ראש נקי כדי לעשות את זה ולא להעמיס על עצמו".

מליקסון יודע שהוא יהיה חייב להתמודד עם הלחץ, האישי והקבוצתי, ולהביא לבאר שבע חלק ממה שיוסי בניון מביא למכבי חיפה. לשמחתו, בשנתיים הקרובות יהיו לצדו אליניב ברדה ומאור בוזגלו, שהשתדרגו והתבגרו. מליקסון תמיד העדיף לשחק ליד שחקנים מובילים לידו, זה מוריד ממנו לחץ, נותן לו שקט ועשוי לעזור לו לפרוח.

אליפות? מליקסון חושב קצת אחרת. "השנה לא רק מכבי תל אביב חזקה, אלא גם חיפה וקרית שמונה", סבור השחקן, "זה לא נכון להגיד אליפות, אלא לכוון לבנות מסורת של קבוצת צמרת, כזאת שתשאף להיות למעלה בכל שנה ולשמח את האוהדים. כל מטרה אחרת תהיה לכוון למקום לא נכון". כך או כך, תהא המטרה אשר תהא, הרבה תלוי במליקסון, וביכולת שלו להמשיך לחייך וליהנות.