בגיל 24 ואחרי שאת השנים האחרונות היא בילתה תחת אלמוניות כמעט מוחלטת לצופה השחייה הישראלי הממוצע, קרן זיבנר הפכה לאחת השחייניות המבטיחות ביותר. בניגוד לשחיינים אחרים שעוברים דרך מאוד ברורה ומדויקת מגיל צעיר עד לשלב של התברגות בנבחרת ישראל, השחיינית שנולדה בכפר סבא וכיום מתגוררת בתל אביב עשתה זאת בצורה שונה, ויש כאלה שיגידו אפילו די משונה. לראשונה נכללת זיבנר בנבחרת ישראל בוגרים, בגיל מאוחר יחסית לעומת חבריה למשלחת, ותקווה להתברג בחצי הגמר בברלין במקצה ל-200 מטר פרפר, המקצוע החזק שלה, כשניתן יהיה לראות אותה גם במוקדמות ב-50 וב-100 בתקווה שתוכל לשפר את השיאים שלה ואולי לרשום הישגים נוספים.
שמה של זיבנר החל לעלות לכותרות רק לפני כחודשיים. הודעה לעיתונות שוגרה אל מערכות הספורט ודיווחה בלקוניות על שיא ישראלי חדש ב-200 פרפר לזיבנר בתחרות גרנד פרי במונאקו. השחיינית שברה את שיאה של ורד בורוכובסקי שהחזיק מעמד 13 שנה כשהיא שיפרה למעלה משנייה מהשיא הקודם בדרך לקבוע 2:13.17 דקות. אז איפה היא הייתה עד היום?
זיבנר, שהחלה לשחות בגיל 10, כיכבה במהלך השנים בלא מעט תחרויות מקומיות, ביניהן אליפות ישראל והמכבייה וארון המדליות שלה עמוס בלא מעט כאלה. ב-2006 היא אף נטלה חלק באליפות אירופה בשחייה לנוער וסיימה במקומות 14 (ב-50 חופשי) ו-11 (4X100 מעורב), אבל מעולם לא הצליחה לפרוץ. אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבגיל 18 היא בחרה ללמוד במכללת ג'ורג'יה טק שבארצות הברית. "אולי נעלמתי שם קצת", היא מודה בראיון לוואלה! ספורט. "שמתי שם דגש יותר על הלימודים. אני חושבת שהתקדמתי שם, אבל זה לא קרה בבום". בכלל, זיבנר חוותה מספר משברים, אבל מעידה שמעולם לא הייתה קרובה לפרוש. "היו תקופת שלא התקדמתי, זה מתיש ומתסכל, וגם אם אמרתי לאנשים שאני אפרוש, אני לא חושבת שבאמת התכוונתי לזה".
ואכן ג'ורג'יה טק, כפי שהיא מעידה, זהו מוסד לימודים שדומה לטכניון. הבחירה שלה בלימודי הנדסת תעשייה ומערכות מעלה בכלל שאלה מה הקשר שלה לבריכת השחייה, אבל היא מצטנעת: "זה סתם נשמע מפוצץ. בכלל, לא קל לשלב בין הלימודים לשחייה. היו לי הרבה ימים בלי שינה כשנשארתי ערה ללמוד למבחנים ולסיים עבודות. יכול להיות שזו הסיבה שהשחייה פחות הייתה בולטת בחיים שלי".
זיבנר, שסיימה את לימודיה לפני שנתיים וחצי, עשתה שינוי משמעותי בקריירה כשבחרה לזנוח את החתירה לטובת הפרפר המאתגר במהלך שהותה בארצות הברית. המהלך הזה מאוחר יותר יתברר ככזה שהציל לה את הקריירה. "פשוט התחלתי להשתעמם מהחתירה", היא מנמקת. "זה לא כל כך עניין אותי. במשך השנים תמיד ביקשתי לשחות בסגנונות אחרים וניסיתי תמיד לשלב כדי ליצור עניין. זה פשוט נמאס לעשות כל הזמן את אותו הדבר, ושם נתנו לי את ההזדמנות לעשות את זה. גם שמתי לב שבפרפר הייתה פחות תחרות בניגוד לחתירה שבה יש הרבה מאוד שחייניות. אמרתי לעצמי שאולי זו ההזדמנות שלי להתבלט". אגב, כששואלים אותה אם יש סיכוי שהיא תפזול לסגנונות אחרים, היא מדגישה: "אני לא פוסלת את זה. סגנון הגב גם מעניין אותי".
ובכל זאת, המסלול הלא קונבנציונלי שהיא עברה לא גורם לה להתחרט על משהו, להיפך. "אני חושבת שאם הייתי מצטרפת לנבחרת כבר בגיל 17, לא הייתי מסוגלת להתמודד עם הלחצים והציפיות. היה קשה לי להתמודד עם זה בגיל צעיר, בעוד שהיום אני מאוד מנוסה ובוגרת. אני לא נלחצת מזה שמצפים ממני. להיפך, אני מתייחסת לזה כמחמאה ועדיין רואה בכל הסיפור תחביב. אני חושבת שבענף ספורט קשה כמו שחייה, זה מתיש לעשות משהו כל כך הרבה שנים אם אתה לא נהנה מזה. אי אפשר להחזיק הרבה ולהצליח. אני באופן אישי נהנית יותר מהאימונים מאשר התחרויות. אני כבר 15 שנה שוחה, ואני לא יכולה לראות את עצמי בלי זה".
גם בנבחרת מעידים שזיבנר היא כשרונית מאוד, ומה שבעיקר בולט אצלה היא העובדה שבניגוד לספורטאים אחרים שנלחצים מתחרויות ומציפיות, השחיינית מאגודת דולפיני נתניה לא מרשה לעצמה ליפול במלכודת הזו. "יש לה אופי מעולה", מעיד מאמן הנבחרת, ליאוניד קאופמן. "מה שמאפיין אותה זה בעיקר הרוגע. היא בחורה מאוד לא רגשית, לוקחת את הדברים בקלות, לא נעלבת ולא פוחדת משום דבר, פשוט שאנטי. זה עוזר לה מאוד כי עודף רגשיות ואמוציות זה לא משהו שבהכרח עוזר".
גם היא עצמה מעידה שעם כל הכבוד לשחייה, אותה היא מאוד אוהבת, יש לה תוכניות ארוכות טווח גם בתחומים אחרים. "אני לא יודעת מה יהיה ביום שאחרי השחייה, אבל אני רוצה כבר רוצה להתחיל לעבוד במשרה בחברת הייטק", היא מספרת. "אני יודעת שאם אני רק אשחה, אני אשתגע בבית כי אני לא אשב בשקט ואנוח בבית בצהריים, אלא אעשה שטויות שלא יעזרו לאף אחד ולכן עדיף שיהיה לי יום עמוס כדי שאצליח בשני התחומים". זיבנר, שסיימה בהצטיינות יתרה את התואר שלה, מעידה על עצמה שהייתה "חרשנית" בלימודים, וגם האפשרות ללמוד לתואר שני נמצאת שם: "זה מאוד קורץ לי ואני דוחה את זה כל הזמן בגלל השחייה".
ביום שני זיבנר, שרואה באניה גוסטמלסקי כמודל לחיקוי ("היא השחיינית המושלמת מבחינתי") כמו גם בדארה טורס, השחיינית היהודית-אמריקאית, תקפוץ לבריכה בפעם הראשונה ותקווה כאמור להשיג מקום בחצי הגמר ב-200 פרפר. "אני מאמינה שזה אפשרי", היא מביעה אופטימיות. "אני רוצה מאוד לשפר את השיאים שלי, זה יהיה מאוד נחמד". ואם מסתכלים למטרות רחוקות יותר, היא לא פוסלת את האפשרות שתראו אותה גם בריו: "אני מאמינה שזה ריאלי ושאני מסוגלת, אבל אני לא אוהבת להציב לעצמי מטרות רחוקות מדי. המטרה שלי אחרי אליפות אירופה היא להגיע לאליפות העולם, שזה שלב בדרך לאולימפיאדה. ברור שזה חלום, אבל נשאיר אותו כרגע ככה".
גם קאופמן מעדיף להציב מטרות ריאליות יותר מאשר ריו. "היא מתפתחת משנה לשנה והיא צריכה לבוא לידי ביטוי באליפות הזו. זה נכון שבגיל 24 להיות שיאנית ישראל זה מאוחר, אבל צריך לזכור שהיא שינתה את ההתמחות שלה לפרפר. העובדה שהיא עם ראש פתוח עזרה לה מאוד, וכיום היא מידפקת בדלת של חצי גמר באליפות אירופה. המטרה שלה לרדת מ-2:13 ב-200 מטר וכשזה יקרה, היא למעשה תתחיל לשחק את המשחק כי זה המקצוע הכי קשה שיש. רק אחרי אליפות אירופה אפשר יהיה לדבר באחוזים מה הסיכויים שלה להגיע לריו. יש לה את כל הכלים להשתפר, ואני מאמין שכבר באליפות אירופה היא תעמוד בציפיות ממנה".