פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דני פרנקו: "ירושלים יכולה לעזור לי להגיע מוכן לקבוצה כמו מכבי תל אביב"

        גרינברג? "בעונה שעברה לירושלים היה חדר הלבשה לא טוב". ההצעה ממכבי תל אביב? "הרבה אמרו לי ללכת על זה". שי האוזמן יצא לשוחח עם האנשים שהוא בדרך כלל קוטל בטוריו. מתחילים עם דני פרנקו, המאמן שהפועל ירושלים שמה עליו את כל הקלפים, ולא ממש נהנה מכדורסל

        מאמן הפועל ירושלים דני פרנקו (ברני ארדוב)
        כמה רחוק הוא עוד יגיע? דני פרנקו (צילום: ברני ארדוב)

        לא רבים יודעים זאת, אבל בירת הכדורסל האמיתית של הכדורסל הישראלי היום היא גבעתיים. קראתם נכון. על בית קפה אחד בעיר התוססת חולש מאמן מכבי תל אביב גיא גודס, קפה אחר הוא הטריטוריה של דני פרנקו, מאמן היריבה מירושלים. ולצידם מפטרל, משגיח ומנווט האיש שבאמת מושך את החוטים בשלולית המקומית, סוכן העל אבי זילברמן (מלווה בכלב גוצ'י). אם כך, אך טבעי להתחיל את המפגש שהיה לי השבוע עם הקואץ' החדש של הפועל ירושלים בבירור סוגיית התשובה השלילית שנתן לגיא גודס, לא מזמן, באותו בית הקפה. גודס, כידוע, הציע לפרנקו את תפקיד העוזר אצל הצהובים. פרנקו בחר אחרת.

        "זה לא נכון שאמרתי לא למכבי תל אביב", פותח פרנקו בזהירות, "גיא (גודס ש.ה.) נפגש איתי ובאוויר היו עוד כמה אופציות, כולל ירושלים. חוץ מגיא, למען האמת, אף אחד ממכבי לא דיבר ולא נפגש איתי. עברו 3-4 ימים מהפגישה שלי עם גיא ואף אחד לא דיבר איתי ולא פנה אלי. השיחה עם גיא הייתה טובה. לפני השיחה, לא חשבתי להיות עוזר מאמן. דווקא הייתי מאוד קרוב לאמן באילת. אחרי השיחה עם גיא, דווקא לקחתי את האופציה של מכבי הרבה יותר ברצינות, אבל אז ירושלים הודיעו שהם רוצים אותי".

        עדיין לא הבנתי. אם יש הצעות ממכבי תל אביב, ירושלים ואילת, למה צריך לקחת את הג'וב הבעייתי שמציעים דווקא מזו שמתיימרת להיות-הקבוצה מספר 2 בארץ?

        פרנקו עונה בפשטות וכנות: "חשבתי עם עצמי והתייעצתי עם כמה אנשים שאני סומך עליהם והבנתי שעברתי תהליך בחיים וירושלים זה משהו שלא עשיתי. שמעתי דווקא כל כך הרבה דברים לא טובים וראיתי מה קורה למאמנים שעובדים שם והרגשתי שזה שווה ניסיון", ומוסיף: "לפני שהגעתי לחיפה אמרו לי שעוד לא אימנתי קבוצה גדולה או בקבוצה עם ציפיות. אני התרגשתי מהעניין הזה הרבה פחות. ותמיד היו ששאלו מה אני צריך את זה. האמת שאיכשהו תמיד במצבים האלה יצאו לי עונות טובות: הפועל חולון, מכבי חיפה ואני מקווה שגם ירושלים. מה שהכריע בסופו של יום היה האתגר ללכת למקום כמו ירושלים, דווקא למקום שלא מצליח, ולנסות להפוך את הקערה על פיה. הסיפור הוא האתגר. הפועל ירושלים היא שלב חשוב בקריירה".

        למה שדני פרנקו יצליח בהפועל ירושלים? אודי הירש מסביר

        מאמן נבחרת העתודה גיא גודס (ברני ארדוב)
        "חוץ מגיא גודס, אף אחד ממכבי לא נפגש או דיבר אתי" (צילום: קובי אליהו)

        ***

        חייבים להודות שיש משהו שובה לב בתשובה של פרנקו. לא מספר סיפורים על חיבור עם הקהילה ועל הארנה, על רוח הקודש ושאר ירקות. העניין הוא מאוד פשוט: כל מאמן שדרך בהפועל ירושלים התרסק או נשלח לאחר כבוד גם לאחר עונות מוצלחות יחסית. מהעמדה הזאת אפשר רק להצליח. ואם לא הולך, מצטרפים לרשימה מכובדת של המאמנים הבכירים ביותר שיש לנו כאן שחוו את טראומת ירושלים ונשארו בחיים כדי לספר עליה. כל זה נחמד ויפה, אבל לא מסביר את הסירוב הבלתי שגרתי להצעה שהגיעה מהצהובים. אולי התשובה הבאה תספק את ההסבר: "הרבה אמרו לי שעדיף ללכת למכבי. דופק אפס, בלי לחץ ומה גם שעוזרים שם יכולים להישאר משך שנים. מבחינתי, דווקא האתגר של ירושלים, אותו מקום בו מאמנים קודמים לא הצליחו, יכול לעזור להפוך אותי למאמן טוב יותר כדי להגיע מוכן בעתיד לקבוצה כמו מכבי תל אביב".

        הנושא של מכבי תל אביב נותר משמעותי גם בכל הקשור לבניית הקבוצה של פרנקו. אחרי שאיבדה את דונטה סמית' (וכאמור גם את פרנקו עצמו) לקבוצה של אורי אלון, החתימה בימים האחרונים האלופה את בריאן רנדל, שחקן שהוא מועמד טבעי דווקא לירושלים. ההחתמה של רנדל, שחקן שמסתובב כאן לא מעט שנים, מעוררת סימני שאלה לא מעטים. גם לאור הרקורד הבלתי מרשים של רנדל ביורוליג, גם נוכח הנטייה שלו להיפצע, גם מאחר שמדובר בשחקן שהוא האנטיתזה לגישה לפיה צריך להקיף את ביג סופו ב-4 בעל קליעה מבחוץ (עיין ערך בלו, סמית' או פניני בעונה שעברה). וגם, אגב, לאור המחיר שלו. על פי פרסומים זרים, ירוויח הפורוורד כ-270 אלף דולר לעונה, סכום שנראה נמוך יחסית, אלא אם נזכרים שבשלב זה המיסוי על רנדל הוא למעשה מיסוי כפול.

        אז מה, מכבי תל אביב החתימה את רנדל כדי לפגוע בירושלים?

        "אם הם לקחו את בריאן כדי לעשות דווקא לירושלים, זה לעשות עוול לשחקן. אני חושב שרנדל יכול לתרום לכל קבוצה. מבחינתי, אני הייתי לוקח אותו לכל קבוצה. למרות שבמצב הסגל של ירושלים כרגע, לא בטוח שהוא הפרוטוטייפ של מה שאנחנו מחפשים עכשיו. מבחינתה של מכבי תל אביב, הם עשו אחלה של החתמה מבלי להתייחס להפועל ירושלים".

        ושלא תבינו מהציטוט של פרנקו שהוא היה הולך על רנדל בכל מקרה, גם אם נתעלם לרגע מהעלויות והמיסוי של השחקן ששיחק אצלו בעונה שעברה בחיפה. בדומה למכבי תל אביב, גם ההחלטה של ירושלים לגבי עמדה מספר 4 היא לגמרי לא פשוטה. קו אחורי שמורכב מדונטה סמית' ודרווין קיצ'ן, שני שחקנים מצוינים אבל בעלי קליעה בעייתית מבחוץ, חשוף לטריקים שיציבו בפניו ההגנות המתחכמות והנסוגות של קבוצות הליגה. המצב נהיה גרוע אף יותר כשנזכרים ביכולת הקליעה שאין לשני הגבוהים הישראלים של ירושלים בעונה הבאה, ליאור אליהו ויניב גרין (שטרם חתם). במצב כזה, כל החלטה על זר נוסף שלא מסוגל להבקיע מחוץ לרחבה הופכת להיות מסוכנת. ירושלים ניסתה להחתים על חוזה חדש את ג'וש דאנקן ולא הצליחה. ניסתה לצרף את יונתן שולדברנד וזה לא קרה. פרנקו מתחיל דווקא בניסיון לנפץ את התזה: "מכבי חיפה לקחה בזמנו אליפות בלי 4 שמרווח. רוב הזמן שיחק פאט קלאת'ס בעמדה 3. נושא ה-4 שמרווח את המשחק זו המצאה שהתחילה אצלנו בארץ, עוד בימי בלו במכבי".

        בריאן רנדל שחקן מכבי חיפה מול סופוקליס שחורציאניטיס שחקן מכבי תל אביב (קובי אליהו)
        "מבחינתי, אני הייתי לוקח אותו לכל קבוצה. למרות שבמצב הסגל של ירושלים כרגע, לא בטוח שהוא הפרוטוטייפ של מה שאנחנו מחפשים עכשיו". בריאן רנדל (צילום: קובי אליהו)

        ***

        אחרי ניפוץ התזה (שלא ממש הצליח), מסביר לי פרנקו שמבחינתו הקליעה היא לא הפרמטר המרכזי שהוא מחפש בהכרח בעמדה 4. הוא מחפש גם דברים אחרים, ובמיוחד הגנה וריבאונד. כי יכול להיות שהקליעה של ירושלים לא מושלמת, אבל הדאגות מגיעות דווקא מנושא הסטופר ההגנתי שאין: "הקבוצה הזו צריכה סטופר הגנתי ובטח שבעמדות האלה. לא רואה פה עדיין מי יעשה את העבודה השחורה והמלוכלכת".

        דחילק, פרנקו, אם עבודה שחורה ומלוכלכת, מי מתאים יותר לעבודה מאשר יותם הלפרין וליאור אליהו? פרנקו לא בורח מהעניין "ליאור ויותם הם לא ילדים. אני לא מצפה לשנות אותם אבל מאמין שאם הם יתחברו לתהליך ואלי, לפחות יבואו ויתנו את הכי טוב שהם יכולים. לשני השחקנים האלה יש דברים שהם עושים הרבה יותר טוב מרוב השחקנים האחרים. הם צריכים מעטפת מסוימת ונכונה עבורם. זו ליגה ישראלית ויש חוק רוסי, ואני לא רואה בשוק ישראלים טובים יותר מהם". ואולי גם מסר קצר לסיום: "לבוא מראש ולהגיד שאני מוותר ליותם וליאור על העבודה הקשה ושהם לא יהיו ממעמד הפועלים, זה יפרק את הקבוצה".

        שחקני הפועל ירושלים יותם הלפרין, ליאור אליהו (מגד גוזני)
        "ליאור ויותם הם לא ילדים. אני לא מצפה לשנות אותם אבל מאמין שאם הם יתחברו לתהליך ואלי, לפחות יבואו ויתנו את הכי טוב שהם יכולים" (צילום: מגד גוזני)

        ***

        זו העונה השנייה ברציפות בה מחליף פרנקו את בראד גרינברג. בפעם הראשונה בחיפה, הפעם בירושלים. שאלתי אותו מה אם יש לזה משמעות כלשהי מבחינתו. פרנקו פותח באנקדוטה מליגת הקיץ, שם פגש את האקס הטרי של ירושלים ואמר לו שפחות ממשרת ג'נרל מנג'ר בעונה הבאה לא באה בחשבון מבחינתו. ב-NBA, כן?

        ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מההבדלים בגישות ובקבוצות. פרנקו לא בורח מניתוח קר: " בעונה שעברה ירושלים הייתה אחת הקבוצות הכי מוכשרות שיש בליגה, אבל מסיבה כלשהי חדר ההלבשה לא היה טוב. התאוריה שלי היא שההבדל בין חיפה לירושלים בעונה שעברה מגיע מההשוואה בין חדר ההלבשה שלהם לבין חדר שלנו. בחיפה היה חיבור טוב של בני אדם. כרגע חסר לי בישראלים מישהו כמו עידו קוזיקרו שנותן את כל שהוא יכול ודורש את זה מכולם, או שהם ישמעו ממנו. אבל יש לי את זה עם שחקן כמו דונטה סמית'. אני מבטיח לך שמי שלא יתן את הכל ישמע על זה טוב טוב גם ממני וגם מדונטה סמית'".

        ניסיתי לשאול את פרנקו עוד כמה שאלות על מכבי חיפה, על סיפורי ג'ף רוזן ויועץ הסתרים (הממש לא נסתר) פרדריקו. בניגוד לנושאים אחרים, הפעם פרנקו התנער וסירב לשתף פעולה. אולי זה קשור למענקי האליפות. כן כן, בחיפה שילמו העונה מענקי אליפות שהוא טרם קיבל.

        למרבית המאמנים בשלולית המקומית הוצמדו לאורך השנים תדמיות. בצדק או שלא. דן שמיר הוא הלפטופ. צביקה שרף הוא הרס"ר. לשרון דרוקר קוראים (בעיקר מאחורי גבו) נחש משקפיים. נראה שאפשר להסתפק בדוגמאות הללו בינתיים. אולי בשל רמת חשיפה נמוכה יחסית לעומת מאמנים אחרים, עושה רושם שהדימוי הציבורי של דני פרנקו עדיין לא ברור. אין ספק שמדובר באחד המאמנים הצעירים הטובים והמצליחים ביותר שיש לנו כאן. אין ספק שמדובר בסחורה הכי חמה שהייתה בעונת המלפפונים עד כה, אבל אין עדיין החלטת מושבעים לגבי התדמית. פרנקו ואני מכירים שנים רבות. גם מהמגרשים אבל גם משבוע השתלמות אינטימי אצל בוזידאר מאליקוביץ' האגדי במלאגה לפני אלוהים-יודע-כמה-שנים. לכן, מתוך הכרות, אני חושב שהדימוי הנכון הוא של חתול רחוב. במובן החיובי ביותר של המילה. אחד כזה שלא יוותר על שום טריק, שטיק או גימיק כדי לנצח. שיניח את האגו שלו בצד – הכול בשביל המטרה.

        מאמן הפועל ירושלים דני פרנקו (ברני ארדוב)
        חתול רחוב שלא יוותר על שום טריק או גימיק. דני פרנקו (צילום: ברני ארדוב)

        רוצים דוגמה? הנה סיפור (שפרנקו מכחיש). כשהוא עוד אימן כדורסל נוער, כך הולך הסיפור, הוא לא היה מהסס ללכת ולרגל אחרי משחקי אימון סגורים של יריבות אפשריות, גם אם זה אומר להציץ דרך החרך של התריס של החלון באולם, זה שממנו רואים בעיקר את הרגליים של השחקנים. פרנקו ידע תמיד (וגם את זה מכחיש) איזה שחקן (נוער, כן?) בקבוצה היריבה מדוכא בגלל שהחברה עזבה אותו או מי חזר עייף מהטיול השנתי. רק לנצח.

        את זה פרנקו דווקא לא מכחיש. אותו לא מעניין לקבל מחמאות על תרגילי התקפה מבריקים או על חדשנות טקטית. "כל מה שצריך לעשות בשביל לנצח, אנחנו נעשה", הוא מודה. נשמע אולי טריוויאלי, אבל מי שמכיר לעומק את הנפשות הפועלות בעסק, יודע שלא מעט מאמנים מקומיים יעדיפו לכרות לעצמם יד מאשר לאפשר מצב שבו הכדורסל שלהם נראה לא בשליטה, לא "עדכני" או לא "מקורי". פרנקו, וזאת יודע כל שחקן מקומי, גם לא יהסס לנדנד, לרדוף ולחזר אחר שחקנים שהוא רוצה, ללא לאות ובלי הפסקה, כדי שהם יגיעו לקבוצה שלו.

        מצד שני, הצבעתי בפני פרנקו על סתירה בטיעון הקודם. לנצח בכל מחיר זה נחמד, אבל מאז ומתמיד הוא הולך עם החיילים שלו ולוקח אותם ממקום למקום, גם כשזה נראה כמו פשרה מקצועית שמטרתה בעיקר להבטיח שקט תעשייתי. תתפלאו, אבל אין כאן הכחשה. יש הסבר: "חשוב לי מאוד המטען שהשחקנים שלי מביאים איתם. דרון וושינגטון למשל, שהיה אחד משחקני ההגנה הכי טובים בליגה הספרדית הראשונה. אני לא רואה את זה כפשרה. בכדורסל שיש לנו כאן בארץ, ערך מוסף ששחקנים יכולים להביא לרוח ולחדר הלבשה הוא עניין שמשפיע על התנהלות ואופי של קבוצה. בקבוצה שהיא לא ירושלים, יכול להיות שהייתי לוקח גם מישהו כמו מרקו קילינגסוורת', זה שאמרו עליו שאסור לקחת אותו ושהוא לא שומר. אנשים שאפשר ליצור עמם אינטרקציה ושאפשר להוציא מהם דברים יותר ממה שהם אמורים להוציא, אני הולך עם זה. אי אפשר להעתיק קבוצות ממקום למקום. זה כבר קרה בירושלים בקדנציות קודמות, ולא בהכרח הצליח".

        והוא ממשיך: "בסופו של יום, הכול זה אנשים. יש עבודה לעשות. לי מאוד אכפת מהשחקנים שלי. פעם אחת כבר פיטרו אותי כי אמרו שאיכפת לי יותר מהשחקנים מאשר מהקבוצה. לי מאוד קשה להיות בקבוצה עם שחקנים שאין לי דינמיקה או קליק טוב איתם. ברוב המקרים אפשר ללמוד על הדברים האלה כבר בקיץ. מאוד מאוד מאוד חשוב לי להגיע לבנאדם שבשחקן. רק ברגע שאני שם אני יכול להביא את השחקן לעשות דברים שהוא לא אוהב ולא רוצה לעשות".

        שחקן ברק נתניה מרקו קילינגסוורת' מול שחקן הפועל ירושלים סמארדו סמואלס (מגד גוזני)
        "בקבוצה שהיא לא ירושלים, יכול להיות שהייתי לוקח גם מישהו כמו מרקו קילינגסוורת', זה שאמרו עליו שאסור לקחת אותו ושהוא לא שומר. אנשים שאפשר ליצור עמם אינטרקציה ושאפשר להוציא מהם דברים יותר ממה שהם אמורים להוציא, אני הולך עם זה" (צילום: מגד גוזני)

        ***

        יכול להיות שבלי להתכוון כיוון כאן פרנקו שוב לליאור אליהו? לא רבים יודעים זאת, אבל פרנקו הוא זה שזכאי לקרדיט ראשוני על הצלת הקריירה של הטאלנט עוד בימים בהם רצה לעזוב את קבוצת הנוער של מכבי רמת גן ושקל לפרוש מכדורסל. מעניין אם יוכל להגיע אליו שוב.

        לסיום ניסיתי לדבר עם פרנקו על האהבה לכדורסל. מאמני כדורסל הם בדרך כלל אוהדים (ושחקנים מתוסכלים) שמגיעים בגלל התשוקה למשחק. ברבות השנים, והדבר ניכר במיוחד במאמני ארצנו, הם כבר לא אוהבים את המשחק. וממש לא אוהבים את המקצוע שלהם.

        תגיד, פרנקו, יש לך קבוצה שאתה אוהד (חוץ מאלו שאתה מאמן, מן הסתם)?

        "גדלתי בחולון והייתי אוהד של חולון. אגב, פגשתי בווגאס את מילטון ואגנר (כוכב הפועל תל אביב, חולון ורמת גן בשנות השמונים) והתרגשתי. היו לי פלשבקים מהתקופה שהיינו ילדים. סיפרתי לו שהייתי זורק ומחקה אותו באימונים. בשנות השמונים הייתי אוהד של הסלטיקס. ברגע שהתחלתי לאמן כבר הייתי פחות אוהד. אתה כבר לא נהנה מהמשחק אלא מחפש ללמוד, לשאוב דברים, לזהות דברים מקצועיים.

        "למאמן כדורסל נורא קשה ליהנות מהכדורסל. אני לא יכול להגיד לך שאני שמח אחרי רוב הניצחונות. אין לי התפרצויות של שמחה ואני לא פורץ למגרש ועושה אווירונים. בסופו של דבר זו עבודה. הרבה מהתחושות הללו נובעות, אגב, מהאופן שהמערכות מסביב מתייחסות למאמן שלהם. זה גורם למאמנים לרצות לשרוד, זה הפאק של הספורט בארץ וזה פוגע במאמנים, פוגע בבעלי הבית ופוגע בקבוצות".

        ומה עם ליהנות מכדורסל בטלוויזיה, תגיד?

        "אני מנסה לחשוב על משחקים שראיתי ולא קשורים איכשהו לעבודה. גם במשחקים כאלה, אתה בעיקר מחפש אינפורמציה, אתה מריץ אחורה כדי לראות מה היה לנו פה עכשיו. מה אפשר להפיק מזה. זה שואב אותך פנימה ולמקומות שבהם אתה פחות נהנה ונהיה יותר טכנוקרט".

        אל תאמינו לו. דני פרנקו הוא לא טכנוקרט. הוא חתול רחוב קשוח.

        מאמן הפועל ירושלים דני פרנקו (ברני ארדוב)
        אל תאמינו לו, הוא הכול חוץ מטכנוקרט (צילום: ברני ארדוב)