שחקני ר.ב. לייפציג לא ישכחו את המחזור הראשון של עונת 2009/10 לעולם. הקבוצה ממזרח גרמניה נסעה למשחק חוץ מול הקבוצה השנייה של קרל צייס ינה, כשלראשונה היא משחקת תחת השם החדש. ר.ב. לייפציג הייתה למעשה קבוצה חדשה לחלוטין שנולדה לאחר שאימפרית "רד בול" רכשה את הזכויות על אס.אס.פאו מרקרנשטדט הקטנה מהליגה החמישית.
אנשי לייפציג והמשטרה ידעו שקיימת בגרמניה מידה מסוימת של חוסר סובלנות כלפי ההשתלטות של חברת המשקאות הענקית על המועדון. בכל זאת, מדובר במדינה בה אוהדי הכדורגל הם פנאטים למסורת ולהיסטוריה של המועדונים. כנראה שגם שחקני לייפציג לא הבינו שמדובר בשנאה ואיבה של ממש.
בכניסה לאצטדיון חיכו לאוטובוס של לייפציג 50 אולטראס של ינה, שהחלו להשליך בקבוקים לעבר האוטובוס ופוזרו על ידי המשטרה שנאלצה להשתמש בגז מדמיע. אוהדי הקבוצה המקומית לא נרגעו וכבר בחימום "זכו" שחקני לייפציג למטח של יריקות ומקלחות בירה מהיציעים. אוהדי ינה הוסיפו וצעקו "מוות לר.ב.". האווירה הייתה כל כך עוינת כלפי הקבוצה החדשה, עד ששחקניה נאלצו לרדת מהמגרש בליווי משטרתי ולעלות אל האוטובוס בלי להתקלח בכלל.
האירוע הלא נעים מול קרל צייס ינה היה רק הראשון מבין אינספור אירועים שחוו שחקני ר.ב. לייפציג, בעודם עושים את הדרך הארוכה והמפרכת עד הבונדסליגה השנייה. למעשה, הקבוצה עברה חוויה קשה כמעט בכל משחק חוץ עד כה בחמש שנות קיומה. בין אם אלו אבנים ובקבוקים שמושלכים על האוטובוס בהאלה ובין אם אלו שלל שלטים מעליבים ("חזירים, תעופו מהכדורגל", "אנחנו שונאים אתכם", "אוהבים כדורגל, שונאים רד בול", "מועדון בלי לב, אתם רק פרסומת"), אוהדי היריבות תמיד פגעו בשחקני לייפציג. אחד הכינויים להם זכה המועדון היה "מוצר כדורגל", נכתבו שירי נאצה רבים כלפי לייפציג ואפילו נרשמו איחודים חוצי מחנות בין אוהדים של קבוצות שונות נגד הקבוצה החדשה.
מוצאים דרכים להתמודד עם החוקים
מבלי, חלילה, להצדיק אלימות נגדה או נגד מי מאנשיה ואוהדיה, נראה שר.ב. לייפציג עשתה הכל כדי להרוויח ביושר את השנאה כלפיה בגרמניה. כאמור, חברת המשקאות האוסטרית "רד בול" השתלטה ב-2009 על אס.אס.פאו מרקרנשטדט הקטנה מהליגה החמישית. "רד בול" רצו לשנות את שמה של הקבוצה ל"רד בול" לייפציג, אבל בשל סעיף 15 בחוקה של ההתאחדות הגרמנית - שאוסר על הכנסת ספונסר לשם הקבוצה - נאלצו להסתפק בשם ר.ב. לייפציג. ר.ב. כראשי תיבות של Rasenballsport (קבוצת משחקי כדור), על אף שהמסר הסמוי הוא די גלוי ומכוון לפרסומת לאותו משקה אנרגיה מתקתק.
ר.ב. לייפציג הצטרפה לתאגיד ספורט עצום, שכולל בין היתר שתי קבוצות פורמולה אחת, שלוש קבוצות כדורגל, שתי קבוצות הוקי קרח ועוד אינספור חסויות למירוצי מכוניות, הופעות, ספורט אתגרי ואפילו הסכמים עם ידוענים וספורטאים (בלייק גריפין, רייג'ון רונדו ורג'י בוש ביניהם) וחסויות לאומנים ומוזיקאים.
דיטריך מטשיץ, הבעלים של חברת "רד בול", שהמחזור השנתי שלה עומד על למעלה מחמישה מיליארד יורו, ממש לא מתרגש מהוצאות גדולות ופיתח אובססיה מוחלטת לבייבי ממזרח גרמניה. מטשיץ האוסטרי הבין שעם כל הכבוד לקבוצות שלו באוסטריה, ברזיל וארה"ב, הבונדסליגה היא המקום האמיתי. שם התהילה, שם הכסף הגדול ושם הפרסום החיובי ביותר. או כמו שאמר מטשיץ בעצמו: "אנחנו משחקים במטרה לשחק בבונדסליגה. אנחנו רוצים להגיע גם לליגת האלופות ולהצליח שם".
אחד משירי השנאה ללייפציג בגרמניה
למרות הכל, הדרך לא אצה למטשיץ. הבעיה עם שם הקבוצה לא הייתה היחידה. אנשיו של האוסטרי בלייפציג נאלצו להתמודד עם חוק ה-50+1 הידוע בגרמניה. אותו חוק לפיו הציבור (לפחות שבעה חברים) חייב להחזיק ב-50% ממניות הקבוצה ועוד מניה אחת. הם הצליחו להערים על החוק הזה בצורה חלקלקה.
צריכים שבעה חברים כדי להקים קבוצה? לייפציג הציגה 11 כאלה, כולם עובדי המועדון. מחיר המניה בר.ב. לייפציג, אם אתם מעוניינים לרכוש אחת, עומד על 800 יורו לשנה ועוד 100 יורו דמי רישום ראשוניים. בבאיירן מינכן למשל תשלמו 60 יורו על מניה. לאלופת גרמניה, אגב, יש 224 אלף בעלי מניות לפי הפרסום האחרון שהוציאה.
בעיה נוספת שעמדה בפני ר.ב. לייפציג ברצותה להיכנס לבונדסליגה השנייה בתום העונה שעברה הייתה הסמל. זה הקודם של הקבוצה הזכיר מדי את הסמל של "רד בול". מהסמל החדש הוצנעו האותיות ר.ב. ובמקום השמש הצהובה המזוהה עם חברת המשקאות, הוצב כדור. שני השוורים גם הם שונו.
בגרמניה כבר חוו קומבינות שעקפו את חוק ה-50+1. יש את הופנהיים, וולפסבורג ואפילו באייר לברקוזן. אף אחת מהן לא קבוצה עם מסורת כמו המבורג, באיירן, דורטמונד, שאלקה ואחרות ומאחורי כל אחת מהן עומד תאגיד עצום. יחד עם זאת, התאגיד שעומד מאחורי כל אחת גם קשור אליה בצורה כלשהי. משרדי "פולקסווגן" נמצאים בוולפסבורג, המטה של ענקית התרופות "באייר" שוכן בלברקוזן וגם משרדי SAP נמצאים בקרבת הופנהיים. "רד בול" היא בכלל חברה אוסטרית, שלא קשורה גאוגרפית ללייפציג כהוא זה.
והנה שיר העידוד המשעשע של לייפציג
ומצד שני
למרות כל הביקורת שנשמעת בגרמניה וכל השנאה שר.ב. לייפציג מעוררת שם, יש גם מקום לשבח את המועדון העשיר הזה. מנהלי המועדון, או בעצם קבוצת המועדונים של "רד בול" ובעיקר זלצבורג ולייפציג, החתימו כסמכות המקצועית העליונה את רלף רנגניק. המאמן בן ה-56, שקבוצתו האחרונה הייתה שאלקה, ממנה התפטר בשל לחץ נפשי, עבר תהליך דומה עם הופנהיים ונחשב לאיש מקצוע מוערך מאוד בגרמניה.
משאבי הכסף הבלתי נדלים של קבוצת "רד בול" לא מושקעים מלמעלה-למטה, אלא בדיוק להפך. לייפציג לא התחזקה בשחקנים יקרים או בכוכבים מזדקנים, ובמקום זאת השקיעו שם סכומי עתק בפיתוח תשתיות ומערכי סקאוטינג מהמתקדמים בעולם. רנגניק אחראי על כל קבוצות הנוער בלייפציג ובזלצבורג, אליהן מגיעים ילדים מוכשרים מאוסטריה וגרמניה ומתחילים לעבוד מגילאים צעירים מאוד לפי פילוסופית המשחק של רנגניק "הפרופסור".
אלכסנדר ציקלר, שחקן באיירן מינכן לשעבר ועוזר מאמן הקבוצה עד גיל 16 בזלצבורג והמאמן הראשי של זאת עד גיל 13, הגדיר את הפילוסופייה הזו כך: "הכדורגל של רד בול הוא כדורגל מודרני, פשוט מהיר יותר ואגרסיבי יותר ממה שהיה עד לפני כמה שנים. רלף הוא אדם קשוח מאוד, הוא רוצה שהכל יעבוד לפי התכנית שלו ושהכל יהיה מושלם".
זלצבורג חנכה לאחרונה אקדמיית נוער בהשקעה עצומה, בה מתגוררים למעלה מ-140 כישרונות כדורגל והוקי קרח. באקדמייה יש מרכז רפואי, מרכז לפיזיותרפיה, פארק מוטורי, חדרי כושר, אולמות ספורט, מגרשי דשא ודשא סינטטי ומגורים. בנוסף, זלצבורג רכשה קומה שלמה ל-45 כישרונות כדורגל במתחם סמוך למתחם האימונים שלה. "מבחינת תשתיות והאקדמיה החדשה, יש לנו פה מתקנים מדהימים. אין משהו ברמה יותר גבוהה מזה באירופה", אמר ציקלר ל"וולט", שם הוגדרו שחקני הנוער כ"מכונות לחץ מהירות".
ובחזרה ללייפציג, המועדון ייהנה כמובן משיתוף הפעולה עם זלצבורג ואמור לזכות לעדיפות לגבי שחקנים שמצטיינים בליגה האוסטרית. שחקנים צעירים מתחילים לרוב התחשלות בפ.צ. ליפרינג, קבוצת הבת של רד בול זלצבורג, שמשחקת בליגה השנייה באוסטריה. חלק משיתוף הפעולה בין שני המועדונים כולל גם תחלופת מאמנים בין קבוצות הנוער השונות. במועדון טוענים שתחלופה כזו טובה ובריאה לכולם, כשמדובר בשני מועדונים שכל מחלקות הנוער והבוגרים שלהם עובדים על פי אותן שיטות ומערכי משחק.
רק בסוף השבוע האחרון ראינו דוגמה חיה לעוצמה הגדולה של לייפציג עם סיפור די מוזר. כאשר הקבוצה הגישה להתאחדות הגרמנית את הסגל הרשמי שלה לקראת עונת 2014/15 הופיע שם אחד, מאסימו ברונו. הבלגי הצעיר והכישרוני עבר כבר לפני חודש לרד בול זלצבורג, ורק עכשיו הסתבר ובצורה אגבית לחלוטין, שהוא בכלל שייך ללייפציג ו"מושאל" לזלצבורג. אגב, הקבוצה ממזרח גרמניה שילמה עליו כתשעה מיליון יורו, סכום ההעברה הגבוה ביותר בהיסטוריה של הבונדסליגה השנייה.
ובחזרה לרנגניק, מי שהחמיא ל"פרופסור" על פילוסופיית הכדורגל שלו היה לא אחר מאשר מאמן באיירן מינכן פפ גווארדיולה. אחרי שהבווארים הובסו 3:0 במשחק אימון מול זלצבורג, אמר המאמן הספרדי: "מעולם לא שיחקתי מול קבוצה ששיחקה באינטנסיביות גבוהה כמו זו של זלצבורג".
לכן, אפשר לראות שר.ב. לייפציג הדבר הבא בכדורגל הגרמני. אל תצפו לרכש מאסיבי או לכוכבים מזדקנים שיצטרפו אליה בליגה השנייה. רנגניק ממעיט ברכש, וגם כשהוא מבצע כזה מדובר בדרך כלל בשחקנים צעירים. עד כה, השם הכי מוכר שהצטרף ללייפציג היה רני חדירה, אחיו של, וקשר צעיר שלא מצא מקום בשטוטגרט.
מה שכן אפשר לצפות מלייפציג זה כדורגל איכותי, המון תשוקה של קהל שמתעניין פחות באידיאולוגיה ומלא בטירוף כלפי קבוצה מזרח גרמנית, השקעה בבסיס וביסודות וטיפוח שחקנים צעירים רבים. אל תתפלאו אם בעוד שנתיים או שלוש תראו את באיירן מינכן, דורטמונד, ברצלונה וריאל מדריד מגיעות לרד בול ארינה כדי לפגוש את ה"שוורים", כפי שהם מכונים.
